1

לפני: כב' סגן הנשיא השופט צבי פרנקל

החלטה

1.         ביום 25.7.2019 הרשעתי את הנאשמים בהעסקת עובדים זרים שלא כדין וללא היתר שלא היו רשאים לעבוד בישראל. את הנאשמת הרשעתי בהעסקת שני עובדים ואת הנאשם הרשעתי בעבירה של אחריות נושא משרה.

2.         ביום 1.9.2019 ביקשו הנאשמים להפנותם לתסקיר קצין מבחן מהסיבה שאין להם עבר פלילי, מדובר בחברה שנוסדה לפני למעלה מ-50 שנה והנאשם מנהל אותה משנת 1982. מדובר בחברה שמתמחה בייצור, שיווק ומכירת שקיות, שרוולים, יריעות פוליאתילן, הדפסות איכות ומותגי מדף בהזמנה מיוחדת כאשר בין לקוחות החברה ניתן למצוא עיריות, בתי חולים, וחברות נוספות. החברה מעסיקה 120 עובדים ועל כן יש חשיבות באי הרשעת הנאשמים. לטענתם הנזק הגלום בהרשעה ישפיע לא רק על הנאשמים, כי אם על עובדי החברה.

המאשימה מתנגדת לבקשה בהיעדר כל נימוק המצדיק את שליחתה לקבלת תסקיר שירות המבחן וכי מדובר בבקשה כללית ולא מתקיימים הטעמים לביטול ההרשעה. הנאשמים השיבו שסוג העבירה, חומרתה, ונסיבותיה והאינטרס הציבורי מוביל למסקנה שאפשר לוותר על הרשעה מבלי שהדבר יפגע באופן חמור באינטרס הציבורי וכן הנזק לנאשמים והפגיעה בעובדים גבוה אם הנאשמים יורשעו מאחר שבכל מכרז נושא ההרשעה הוא חלק בלתי נפרד מהבדיקה והשיקולים הנשקלים.

2

3.         לאחר שבחנתי את הבקשה ובהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה ובית המשפט העליון, דין הבקשה להידחות. הכלל, כפי שעמד עליו בית המשפט העליון לא אחת הוא כי "מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו" (ע"פ 2513/96 מדינת ישראל נ' שמש, פ"ד נ(3) 682, 683 (1996); ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(3) 685, 689 (2000); ע"פ 5985/13 הראל אבן נ' מדינת (2.4.14); ע"פ 33098-09-12 א.פ.י שירותי כוח אדם בענף הבניין (2005) בע"מ - מדינת ישראל [ (11.8.14)).

בע"פ 49909-12-15 אייל קישון נ' מדינת ישראל, מיום 19.12.17 פסק בית הדין הארצי:

"הסמכות להימנע מהרשעה או לבטלה "מופעלת על ידי בתי המשפט במשורה, תוך שמירת נקודת המוצא כי אדם אשר הוכחה אשמתו בהליך פלילי - יש להרשיעו בדין. הרשעה מהווה פועל יוצא מהפרת הנורמה הפלילית ומסייעת למיצוי ההליך הפלילי ותכליותיו. יישום נקודת המוצא מאפשר הליך אכיפת חוק תקין ושוויוני. בנוסף, הקפדה על עצם ההרשעה נדרשת לצורך העברת המסר ההרתעתי הרצוי..." (עניין חדוות הורים). בהתאם, הסמכות לביטול ההרשעה תופעל בנסיבות בהן עלול להיווצר פער בלתי נסבל בין עוצמת הפגיעה של הרשעה פלילית בנאשם האינדיבידואלי לבין התועלת שתצמח לחברה ולאינטרס הציבורי מקיומה של הרשעה".(לעניין זה ראו גם: ע"פ 6291-05-10 א. כפיר אחזקות בע"מ - מדינת ישראל (31.1.12); ע"פ 57160-01-14 מדינת ישראל - חדוות הורים בע"מ (8.2.14); ע"פ 33098-09-12 א.פ.י שירותי כוח אדם בענף הבניין (2005) בע"מ - מדינת ישראל (11.8.14); ע"פ 3043-09-14 מדינת ישראל - עדי מישאלוף (22.12.16); ע"פ 33112-09-15 מדינת ישראל - מרסי זלקינד (18.7.17).

3

בעניינו - הנאשמים לא הוכיחו כי עלול להיגרם להם נזק בלתי מידתי כתוצאה מהרשעה ולא הפנו להוראות חוק או נוהל שכתוצאה ממנה עלולים מי מעיסוקיהם להיפגע, לא הציגו ראיות כלשהן בקשר לכך. הטענה הכללית של הנאשמים שנושא ההרשעה הוא חלק בלתי נפרד מהבדיקה והשיקולים הנשקלים במכרזים לא הוכחה, מה גם שבידיעתו השיפוטית של בית הדין לעבודה שבמכרזים של משרדי ממשלה והחשב הכללי התנאי הוא שהמציע ובעל הזיקה לא הורשעו ביותר משתי עבירות. על ידיעה שיפוטית של בית הדין לעבודה ראו צבי פרנקל ודוד א' פרנקל, ""ידיעה שיפוטית" ו"מן המפורסמות" בבתי המשפט הכלליים ובערכאות בעלות סמכויות ייחודיות: הדוגמה של בתי הדין לעבודה", קרית המשפט, 11 (2018).

בהתאם לפסיקה אין אפשרות להתבסס על השערה זאת כדי להמינע מהרשעה, על הנאשמים היה להוכיח שיגרם להם נזק בלתי מידתי. הנאשמים לא עמדו בנטל לשכנע כי עניינם מצדיק את ביטול ההרשעה בניגוד לכלל הרגיל המחייב את הותרת ההרשעה. כפי שנפסק בעניין זלקינד בשל אופיין ותוצאותיהן של העבירות הכלכליות, יש להיזהר ממתן משקל יתר לעברם הנקי ואורחות חייהם הנורמטיבי של מי שהורשע. יש להבטיח את עיקרון אחדות הענישה ואת שיקולי ההרתעה והתגמול. על כן אין תכלית להפניית הנאשמים לתסקיר שירות מבחן.

אך מובן שבמסגרת הטיעונים לעונש הנאשמים רשאים לטעון את מלוא טענותיהם ובהחלט יינתן משקל למלוא הטענות לרבות עברם הנקי והתרומה לחברה.

4.         הצדדים יטענו לעונש ביום 18.9.2019 בשעה 13:30.

ניתנה היום, ט"ו אלול תשע"ט, (15 ספטמבר 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.