1.      נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו פגיעה בפרטיותה של המתלוננת. לפי הטענה, המתלוננת יצאה מן המקלחת בדירתה כשלבושה היחיד הוא מגבת העוטפת את שיער ראשה. לפי הנטען בכתב האישום, הנאשם, המתגורר מול המתלוננת, צפה בה עירומה מדירתו, ואף צילם אותה עשר תמונות באמצעות מצלמה דיגיטלית.

2.      הסניגור טוען שהנאשם אך ביקש לכייל את מצלמתו וכלל לא הבחין במתלוננת הנמצאת בדירה מולו, ולעומת זאת, בחומר הראיות סרטון שצילמה המתלוננת שבו נראה המתלונן בדירתו. מכאן לטענת הסניגור שבכך שהנאשם הועמד לדין על פגיעה בפרטיות המתלוננת ואילו המתלוננת לא הועמדה לדין על כך שצילמה את הנאשם בביתו יש משום אכיפה בררנית, ועל בית המשפט לבטל את כתב האישום מכוחה של הגנה מן הצדק.

3.      לטענת המדינה, היא עומדת מאחורי הנטען בכתב האישום וטענות ההגנה הן משום עזות מצח שכן המתלוננת צילמה את הנאשם באמצעות הטלפון שלה רק כדי לתעד את העבירה שביצע כלפיה. לדעת המדינה, מעשה שכזה אינו בגדר פגיעה בפרטיות, וגם אם ניתן לראותו ככזה הרי ש"הפגיעה נעשתה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הפוגע", ולכן עומדת למתלוננת הגנה לפי סעיף 18(2)(ג) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981.

4.      הואיל והטענה המקדמית נסמכת על טענות עובדתיות לא ניתן להכריע בה כעת, והסניגור יוכל לשוב ולהעלותה בתום המשפט.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ח חשוון תשפ"ג, 22 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.