1

החלטה

1.      ביום 8.1.2018 הוגש כתב האישום המקורי נגד הנאשמים אשר ייחס לנאשמים עבירות של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) + 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש, תשל"ג - 1973 (פקודת הסמים); הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין, השתל"ז - 1977 (חוק העונשין) ונהיגה פוחזת של רכב, לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין. בנוסף מיוחסת לנאשם 2 עבירה של החזקת סמים לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) + 7(ג) סיפא לפקודת הסמים.

2.      ביום 2.7.2019 בוטל כתב האישום המקורי בהחלטה שיפוטית, משום שלא התקיימו הליכי שימוע. לאחר הליך השימוע, הוגש כתב האישום מחדש ביום 26.4.2021.

2

3.      לפניי בקשת הנאשמים לביטול כתב אישום שהוגש נגדם בשל הגנה מן הצדק לפי סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982 (החסד"פ). על פי הנטען, הגשת כתב האישום החדש נעשתה בניגוד לסעיף 57א(א) לחסד"פ. על פי הוראות החוק, לא יוגש כתב אישום אם חלפו התקופות שנקבעו בנהלים ובהנחיות, אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה. הנאשמים טוענים כי כתב האישום הוגש לאחר שחלפו המועדים הקבועים (במקרה זה 18 חודשים), מבלי שניתנה לכך הסכמת היועץ המשפטי לממשלה.

4.      המאשימה טענה כי התיקון של סעיף 57א לחסד"פ נכנס לתוקפו רק ביום 10.10.2019. הואיל וכתב האישום המקורי הוגש טרם כניסת תוקפו של תיקון 87 לחוק סדר הדין הפלילי, משך זמן הטיפול בתיק היה מוסדר על ידי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה וזמן טיפול בתיק פשע נקבע ל - 18 חודשים והמאשימה עמדה בפרקי הזמן הקבועים בהנחיה.

5.      על מנת להבהיר את השתלשלות העניינים, יפורטו בטבלה הבאה מועדי האירועים הרלבנטיים:

דיון והכרעה

6.      סעיף 57א(א) לחסד"פ שנכנס לתוקפו ביום 10.10.19 "משך הליכי חקירה והעמדה לדין" קובע:

"משך הליכי החקירה והעמדה לדין יהיו בהתאם לתקופות שייקבעו בנוהלי הרשויות החקירה, באישור היועץ המשפטי לממשלה ובהנחיית היועמ"ש ולא יוגש כתב אישום אם חלפו התקופות הקבועות בנהלים ובהנחיות כאמור, אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה".

3

7.      בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה 4.1202 בעניין "משך טיפול התביעה עד להגשת כתב אישום" (הנחיית היועץ המשפטי לממשלה( הוגבל זמן הטיפול בכתב אישום בעבירה מסוג עוון ל- 12 חודשים. בחודש מרץ 2020 עודכנה ההנחיה ופרק הזמן להגשת כתב אישום הוארך ל-18 חודשים מיום " קליטת התיק ביחידת התביעה ועד למועד קבלת ההחלטה הסופית בדבר העמדה לדין או סגירת התיק".

8.      לאחר ששקלתי את בקשת ב"כ המבקשים ואת התנגדות המשיבה, מצאתי לדחות את הבקשה מן הנימוקים שיפורטו:

ראשית, הואיל וכאמור סעיף 57א(א) נכנס לתוקפו ביום 10.10.2019 וכתב האישום החדש הוגש ביום 26.4.2021, הרי שסעיף 57א כבר היה בתוקף וחל בעניינם של הנאשמים.

שנית, בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה נקבע בסעיף 4.א.(2), כי בעבירות מסוג עוון ובעבירות מסוג פשע שדינן עד עשר שנות מאסר, יש לפעול לסיום הטיפול בתיק בתוך 18 חודשים ואין מחלוקת על כך בין הצדדים. בסעיף 4.ג. להנחיה זו נקבעו עילות שבהתקיימן ייעצר מניין פרקי הזמן הקצובים לטיפול בתיק. בין היתר, נקבע כי השלמת חקירה, הוצאת תעודת חיסיון והליך שימוע, יעצרו את מניין המועדים.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי ביום 2.7.2019 בוטל כתב האישום המקורי וכי הליך השימוע ארך משך כחודשיים. כך גם אין מחלוקת, כי כתב האישום החדש הוגש ביום 26.4.2021, קרי, 19 חודשים ומספר ימים לאחר ביטולו. אולם, בהתאם לעילות הקבועות בחוק, הליך שימוע עוצר את מניין הימים לתקופה מירבית של 6 חודשים. כלומר, המאשימה לא חרגה מסעד הזמנים הנקוב בהנחיית היועמ"ש ולא הפרה את הוראות סעיף 57א(א) לחסד"פ.

שלישית, גם אם המאשימה לא הייתה עומדת במניין הימים, אין המדובר בסיטואציה המצדיקה את ביטול כתב האישום. לא מצאתי כי התנהלות המאשימה מקימה הגנה מן הצדק ובוודאי שאיננה שערורייתית או יורדת לשורשו של ההליך ההוגן. כאשר נשקלת מנגד חומרת העבירות, אין מקום לשקול את ביטול כתב האישום בנסיבות האמורות. כמובן שהימשכות ההליכים עשוי להיות שיקול לקולא בעת גזירת העונש, אם יורשעו הנאשמים.

אך מובן, כי ככל שינוהל ההליך ויישמעו ראיות, שמורות להגנה טענותיה בהקשר בו הועלו, שכן ההכרעה כעת ניתנה על-סמך הטיעונים המשפטיים והעובדות שלא היו שנויות במחלוקת ביחס להתרחשות האירועים הנוגעים להליכי השימוע והגשת כתב האישום.

4

יש לשלוח לצדדים.

ניתנה היום, כ' תמוז תשפ"ב, 19 יולי 2022, בהעדר הצדדים.