1

כללי

הנאשם שלפניי, הייתם בן ג'מיל נאבלסי, הורשע על-סמך הודאתו בעבירה שעניינה שוד, בניגוד לסעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), ובעבירה של שימוש ברכב ללא רשות בניגוד לסעיף 413ג סיפא לחוק העונשין.

הודאתו באשמה באה במסגרת הסדר-טיעון, שבמסגרתו תוקן כתב-האישום, אשר הוגש נגדו מלכתחילה.

עובדות כתב-האישום המתוקן מלמדות, כי ביום 29.2.16 או בסמוך לכך, תכנן הנאשם לבצע שוד בסניף הדואר בכפר יאסיף (להלן: "סניף הדואר"). לצורך הוצאת התוכנית העבריינית אל הפועל, הצטייד הנאשם במסכה, בכפפות, בחפץ הנחזה לאקדח, ובאופנוע מסוג מובי מ"ר 2185179 (להלן: "האופנוע"), אשר נגנב מבעליו מספר ימים קודם לכן.

בו ביום, בשעה 8:45, כשהוא רכוב על גבי האופנוע, הגיע הנאשם לסניף הדואר. הנאשם נכנס לסניף כשהוא עוטה מסכה המסתירה את פניו, כפפות על ידיו, וראשו מכוסה באמצעות כובע "קפוצ'ון". בנוסף, הנאשם אחז בידיו חפץ הנחזה לאקדח ושקית כהה. עם כניסתו אל סניף הדואר, צעק הנאשם לעובדות המקום וללקוחות ששהו בסניף - שלא לזוז. הנאשם עשה כן תוך שהוא מאיים על עובדות הסניף, ומכוון לעברן את החפץ הנחזה להיות אקדח. בהמשך, הורה לעובדות הסניף להכניס כסף לתוך שקית שאותה אחז בידיו. עובדות הסניף שחששו מהנאשם, עשו כדבריו והכניסו לשקית שטרות ומטבעות בערך כולל של כ-4,700 ₪.

2

במהלך ביצוע השוד המפורט לעיל, ניגש הנאשם לאחד מלקוחות סניף הדואר ששהה במקום, מר שכיב נבואני, דחף אותו, הפילו ארצה וכיוון לעברו את החפץ הנחזה לאקדח, כשהוא צועק לעברו: "אמרתי לך לשכב למה אתה לא מקשיב".

בהמשך למתואר, ניגש הנאשם לעברן של עובדות הסניף, לקח מהן את השקית המכילה את הכסף, והחל ביציאתו מסניף הדואר. על מנת למנוע התנגדות אפשרית במהלך יציאתו, כיוון הנאשם את החפץ הנחזה לאקדח לעבר לקוחות סניף הדואר.

על מנת להימלט מהמקום התקרב הנאשם לעבר האופנוע. או אז, החל מר נסיף אבו חליל, שעמד בקרבתו, להכותו באמצעות מקל הליכה, במטרה למנוע את בריחתו. בתגובה, כיוון הנאשם את החפץ הנחזה לאקדח לכיוונו של אבו חליל ונמלט מהמקום ברגל. במהלך מנוסתו, כיוון הנאשם את החפץ הנחזה לאקדח לעבר אנשים נוספים שדלקו אחריו.

הסדר הטיעון

הצדדים הביאו לפניי הסדר טיעון אשר בו נקשרו בכל הנוגע להרשעתו של הנאשם בדין וביחס לעונש הראוי להיות מוטל עליו בגין הרשעתו בדינו. במסגרת הסדר הטיעון עתרו הצדדים במשותף כי אגזור לנאשם עונש של 34 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו, מאסר על תנאי ופיצוי לעובדות סניף הדואר, על פי שיקול דעתו של בית המשפט.

ראיות לעניין העונש

בא-כוח המאשימה הציג לפניי את גיליון הרישום הפלילי בעניינו של הנאשם. גיליון זה לימד, שלחובתו שני רישומים, האחד, מיום 29.11.09, מלמד כי הנאשם עמד לדין בבית-המשפט המחוזי בחיפה בגין עבירות שונות שעניינן הצתה לפי סעיף 448 לחוק העונשין, היזק לרכוש במזיד לפי סעיף 452 לחוק העונשין והפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין. בגין עבירות אלו הושת על הנאשם עונש מאסר בן 30 חודשים לריצוי בפועל, ומאסר על תנאי. הרישום השני בעניינו של הנאשם מלמד כי ביום 11.8.13 עמד הנאשם לדין בבית משפט השלום בעכו בגין ביצועה של עבירת ניסיון ליבוא, מסחר, הספקה סמים מסוכנים, לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים בצירוף לסעיף 25ב לחוק העונשין. בגין הרשעה זה הושת על הנאשם עונש מאסר בן 3 חודשים לריצוי בפועל, ומאסר על תנאי.

טיעוני הצדדים לעונש

המאשימה

בא-כוח המאשימה, עו"ד ד"ר ערן בר, ציין בפניי את הערכים החברתיים בהם פגע הנאשם במעשיו, וציין שלתפיסתו העונש המוצע בהסדר הטיעון הינו סביר בנסיבות העניין. הפרקליט המלומד הרחיב וסקר את חלק מן המניעים שהובילו את המאשימה להיקשר בהסדר הטיעון דלעיל. הפרקליט הבהיר כי הוכחת אשמתו של הנאשם בבית המשפט הייתה כרוכה בקשיים ראייתיים של ממש והדבר היה מצריך השקעת משאבי זמן ניכרים, הן מצד התביעה הן מצדו של בית המשפט, שעה שעסקינן בתיק בו עשרות רבות של עדים.

3

לאור האמור התבקשתי לאמץ את הסדר הטיעון ככתבו וכלשונו.

ההגנה

ב"כ המלומד של הנאשם, עו"ד כמיל עודה, הדגיש לפניי כי הודאתו של הנאשם מבטאת קבלת אחריות על מעשיו. אליבא דסנגור על אף עברו הפלילי של הנאשם, העונש המוצע בהסדר הטיעון הינו ראוי ואינו חורג ממתחם הסבירות. הסנגור גם הוא ציין בפניי את הקשיים הראייתיים בתיק ככאלו שהובילו להיקשרותו של הנאשם בהסדר הטיעון.

לעניין רכיב הפיצוי בענישה, ביקש הסנגור כי אחייב את הנאשם בסכום פיצוי מזערי, מהטעם שמשפחתו של הנאשם שרויה במצב כלכלי שאינו פשוט, ומתקיימת בדוחק.

לאור האמור ביקש הסנגור כי אאמץ את הסדר הטיעון כאמור לעיל.

הנאשם בדברו האחרון

הנאשם ביקש סליחה על מעשיו וציין, כי יימנע בעתיד מלבצע מעשים מסוג זה.

דיון והכרעה

בבואי לגזור את עונשו של הנאשם, עליי לבחון את הסדר הטיעון, אשר הוצג לי בידי הצדדים בעניינו של הנאשם, כמפורט לעיל. עליי לבחון אם העונש המוצע בגדרו של ההסדר סוטה במידה ניכרת מזה אשר ראוי היה להיות מוטל על הנאשם, אילולא נקשר בהסדר הטיעון.

הסדרי טיעון לכיבוד נועדו. נקודת המוצא הינה כי בבסיס עריכת הסדרי הטיעון גלומים שיקולי התביעה המאזנים נכונה בין ההקלה בעונש, המוענקת לנאשם, לבין התועלת הציבורית הצומחת מסיום התיק בלא צורך בשמיעת ראיות על כל הכרוך בכך (ראו לעניין זה: ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 25.12.02). הטעמים, המצדיקים כיבוד הסדרי טיעון, רבים הם ומגוונים ותקצר היריעה לעמוד על כולם במסגרת פסק דין זה. הם כוללים את החיסכון במשאבים הנלווה להודאת הנאשם, החיסכון בזמן שיפוטי, הצורך להתמודד עם קשיים ראייתיים אשר עימם מתמודדת המדינה בדרכה להרשיע את הנאשם בדינו, הרצון למנוע עדות של קורבן העבירה ועוד.

לפי תפיסתי, גם מקום בו מוצג לפני בית משפט הסדר טיעון חלה עליו חובה לבחון מה היה העונש הראוי להיות מוטל על הנאשם בהתאם לעקרונות המותווים בשיטת הבניית שיקול הדעת בענישה, לקבוע מהו המתחם העונשי ההולם לעבירה בה הורשע הנאשם בנסיבותיה, ומה היה העונש הראוי להיות מוטל עליו בהתאם לעקרונות שאותם התווה המחוקק בתיקון 113 לחוק העונשין (ראו והשוו לעניין זה: ע"פ 6799/14 אילן אופיר נ' מדינת ישראל (פסקה 10), ניתן ביום 16.3.15; ראו בנוסף: ע"פ 4301/15 פינטו נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 5.1.16).

4

או אז, יהא על בית המשפט לבחון את העונש המוצע באספקלריית העונש הראוי. זהו השלב שבו יישם בית המשפט את שיקול דעתו השיפוטי ויקבע אם העונש המוצע במסגרת הסדר הטיעון חורג (לקולה) מהעונש הראוי. רק אם האמור בסטייה בלתי סבירה ובלתי מוצדקת בנסיבות העניין, יסטה בית המשפט מהעונש המוצע ויטיל על הנאשם עונש חמור הימנו. ברוב המקרים, גם אם העונש המוצע קל מהעונש הראוי, יכובד הסדר הטיעון.

נעבור כעת מן הכלל אל הפרט.

הנאשם שלפניי הורשע בעבירה של שוד, ובעבירה של שימוש ברכב ללא רשות. כמפורט לעיל עסקינן באירוע אחד, אלים ומתמשך (סעיף 40יג (א) לחוק העונשין), במהלכו פגע הנאשם באורח חמור בערכים החברתיים הבאים (סעיף 40ג (א) לחוק העונשין): שלמות הגוף, מהבחינה הנפשית ומהבחינה הפיזית והגנה על פקידים העושים את מלאכתם ונותנים שירות לציבור. לא זו אף זו, מעשיו של הנאשם פגעו פגיעה ממשית בזכויות הקניין של סניף הדואר, ובזכויות בעלי האופנוע, בו השתמש הנאשם ללא רשותו. כן פגע הנאשם בזכות הציבור לביטחון אישי מפני מעשי תקיפה או אלימות הנעשים במקומות ציבוריים. פגיעתו של הנאשם בערכים הללו איננה מזערית. הוא עשה שימוש באלימות ממשית, תוך שימוש בחפץ הנחזה לסוג של כלי-נשק חם. למרבה המזל, האירוע לא הסלים, דבר אשר עלול היה להוביל לתוצאות הרות אסון.

מדיניות הענישה הנהוגה בעבירת השוד הינה מגוונת - ראו לעניין זה: ע"פ 4841/13 עומר וספי נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 6.2.14). ברי, כי תלויה היא בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה.

כך למשל, בע"פ 1702/16 מדינת ישראל נ' אדי שושני (ניתן ביום 17.5.16), הגישה המדינה ערעור על קולת העונש (12 חודשי מאסר לריצוי בפועל, והפעלת עונש מותנה בן 12 חודשי מאסר במצטבר) שהשית בית המשפט המחוזי בירושלים על המשיב, בגין ביצועה של עבירת ניסיון שוד. בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה והעמיד את עונשו של המשיב על 24 חודשי מאסר בפועל, כך שסך הכל ירצה המשיב 36 חודשי מאסר (הכוללים את 12 החודשים על תנאי שהופעלו במצטבר). במקרה זה המשיב נכנס לסניף הדואר המרכזי בירושלים כשהוא לבוש מעיל, כובע צמר ומשקפי שמש גדולים שכיסו את מרבית פניו. לאחר מכן, ניגש לדלפק מאחוריו ישבה פקידה, והעביר לה פתק עליו היה רשום: "לכספרית!!! זה שוד מיד למסור את כול הכסף שבדלפק אני חמוש באקדח ולא יהסס לפרק לך את המוח מול הלקוחות [...]". בתגובה, הפקידה לחצה על לחצן המצוקה וצעקה "זה שוד", ועובדי המקום חשו לכיוונה ועיכבו את המשיב עד להגעת המשטרה לשם.

ראו בנוסף מקרים דומים ב- ע"פ 606/13 חכמון נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 11.12.13) בו הושתו על הנאשם 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל; ע"פ 2678/12 סלאמה אבו כף נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 5.4.12) בו הושתו על הנאשם 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל והפעלת מאסר מותנה וע"פ 9872/08 רפאל עמרם לחמני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 7.9.09) בו הושת על הנאשם 40 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בגין ביצוען של שתי עבירות שוד.

אין כל ספק כי המקרה של הנאשם שלפניי ניחן ברף חומרה גבוה יותר מן המקרים המתוארים לעיל. הנאשם עשה שימוש בכלי הנחזה לנשק חם, נתון שיש בו כאמור פוטנציאל להסלמה ממשית, כמו כן, עשה שימוש בכלי רכב ללא רשות בעליו. במובן זה, עונשו ראוי שיהיה חמור יותר.

5

בבחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40ט לחוק) ראוי לציין כי מעשיו של הנאשם היו מתוכננים; הנאשם הוא העבריין הבלעדי באירוע; הנזק, אשר נגרם מביצוע העבירה כולל נזק רכושי אך גם נזק לא-רכושי. המעשים גרמו טראומה לשורה של קרבנות, ולדידי עלול היה להיגרם נזק חמור עוד יותר. הדברים ידועים ואינם צריכים הרחבה. כשאלו הם פני הדברים מתחייבת ענישה הולמת שתביא לידי ביטוי את שאט נפשו של הציבור מפעילות עבריינית המתרחשת במרחב הציבורי.

כמו כן, ראוי שבענישה יתקיים מסר הרתעתי לעבריינים פוטנציאליים המהרהרים בביצוען של עבירות עתידיות (סעיף 40ז לחוק העונשין).

לסיכום, בראי הערכים החברתיים אשר נפגעו כתוצאה ממעשיו של הנאשם ומידת הפגיעה בהם, במדיניות הענישה הנוהגת בכגון דא, כפי שפירטתי לעיל והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, מצאתי כי מתחם הענישה ההולם את העבירות שבביצוען הורשע הנאשם נע בין שנתיים ומחצה לבין חמש שנות מאסר, לצד עונשים נוספים, נלווים.

הנאשם נטל אחריות על מעשיו; הוא הודה באשמה מיד לאחר תיקון כתב-האישום; לחובתו של הנאשם עבר פלילי כמצוין לעיל.

כעת עליי לבחון האם קיים פער קיצוני בין העונש המוצע בהסדר הטיעון, לבין העונש שראוי היה להיות מוטל על הנאשם בתוככי המתחם, בגין העבירות שבהן הורשע אלמלא הסדר הטיעון.

לאחר שקילת מכלול השיקולים המפורטים לעיל, באתי לדעה, כי העונש המוצע במסגרת הסדר הטיעון איננו חורג ממתחם הענישה הראוי למקרים כגון דא. העונש המוצע מצוי סמוך לרף התחתון של מתחם הענישה הנהוג במקרים דומים; יחד עם זאת שיקולי התביעה להיקשר בהסדר דלעיל, פורטו לפניי, ולתפיסתי מצדיקים הם הקלה מסוימת בעונש.

לאור כל האמור לעיל, מצאתי לנכון לאמץ את הסדר הטיעון ולהטיל על הנאשם 54 חודשי מאסר, שמתוכם יהיו 34 חודשים לריצוי בפועל מיום מעצרו, ה - 7 מרץ 2016 והיתרה תהא על-תנאי שלא יעבור במשך 3 שנים עבירות לפי פרק יא', סימן א', סימן ג', סימן ד' וסימן ה'1 לחוק העונשין.

כמו כן, אני מחייב את הנאשם לפצות כל אחד משני המתלוננים בתיק זה בסך של 5,000 ₪.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, כ"ג סיוון תשע"ו, 29 יוני 2016 בנוכחות הצדדים.