1

לפני בקשה לביטול הפסילה שהוטלה על המבקש במסגרת ת"פ שבכותרת וכן ת"פ 32017-03-11.

ביום 18/11/2011 במסגרת גז"ד שהוטל על המבקש , בת"פ 21017-03-11 קבע בית המשפט, ביו היתר, כי הוא אוסר על הנאשם להחזיק רישיון נהיגה וזאת למשך חמישה חודשים. חמישה חודשים לאחר מכן ביום 19/04/2015, שב בית המשפט וגזר את דינו של המבקש, וקבע כי הנאשם מנוע מלקבל רישיון נהיגה וזאת למשך עשרה חודשים.

מן המסמכים שלפני עולה כי הנאשם אינו מחזיק ברישיון נהיגה וזאת מיום 21.02.2007, שכן במועד זה לכאורה פג תוקפו. עוד בתצהיר שהוגש מטעמו של המבקש עולה כי הרישיון לא הופקד שכן לדבריו היה מופקד במסגרת תיק אחר וממילא במועד ההחלטות המנויות לעיל כבר פג תוקפו של הרישיון ובהפקדתו לא היה כל נפקות.

למרות כל אלה , לא הגיש המבקש תצהיר חלף רישיון, הליך מקובל בעת שרישיונו של מבקש אינו נמצא ברשותו מחמת אובדן או פקיעה.

2

מן האמור לעיל עולה כי לו היה בידו של המבקש להפקיד את רישיון הנהיגה במועד שנקבע, אזי שזו הייתה מסתיימת, ולו מן הטעם כי בתקופה זו היה רישיונו שלא בתוקף ולא חודש כלל וכלל. לפיכך הרי שהבקשה שלפני הינה בקשה לחישוב פסילה ולא בקשה לביטולה.

משום כך, למרות האמור בבקשה שלפני, לפיה משרד הרישוי הורה למבקש לפנות לבית המשפט לביטול הפסילה, ולאור החלטת בית המשפט העליון בפס"ד ג'אבר ( ר' בש"פ 9075/12) יהא על המבקש לשוב למשרד הרישוי ולהגיש בקשה מתאימה שכותרתה הינו חישוב פסילה, מאחר וסמכות זו נתונה בידיו של משרד הרישוי:

" כשם ששב"ס מחליט בעניין חישוב ימי-מאסר, כך ראוי להפקיד את מלאכת חישוב ימי פסילת רישיון הנהיגה בידי רשות הרישוי. גם אין טעם בהליך אזרחי מסורבל של בקשה למתן סעד הצהרתי, ולא בנקיטת הליך חדש בבית משפט השלום לתעבורה. המקום הטבעי הוא כאמור רשות הרישוי, זהו הגורם המקצועי שאצלו מצוי כל החומר הצריך לעניין, גם מומחיות, גם ניסיון.

15.אמור מעתה, כי הסמכות נתונה לרשות הרישוי, וכי נגד החלטתה ניתן להגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים, באשר הוא מוסמך לפי סעיף 14(א)לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000, לדון ב"החלטה של רשות לפי פקודת התעבורה, לרבות החלטה בענייני רישוי... של נהגים""

לפי כל האמור לעיל יגיש המבקש בקשתו למשרד הרישוי בצירוף החלטתי זו.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה למבקש.

3

ניתנה היום, ג' כסלו תשע"ו, 15 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.