1

בעניין בקשה לביטול כתב אישום נוכח אי הפעלת שיקול דעת המאשימה בהתאם לתיקון מספר 66 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 - לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה. להלן טעמי.

1.      כפי שפרטתי בהרחבה במסגרת החלטתי בתיק 14741-11-14 מדינת ישראל נגד בר סלע ואחרים, מתאריך 7.2.2016 (להלן: "ענין בר סלע"), במסגרת התיקון נקבע כי הסדר יכול שייערך רק בעבירות קלות, קרי עבירות שהן חטא או עוון, או בעבירות מסוג פשע שהוגדרו כעבירות קלות לפי סעיף 240 לחסד"פ, או עבירות פשע אשר ניתן להטיל בגינן עיצום כספי או כופר כסף [סעיף 67א(ג)].

2.      בנוסף, נקבעו שני תנאים נוספים אשר בהתקיימותם רשאי תובע להציע הסדר ולסגור תיק והם כי לדעת התובע העונש המתאים אינו כולל מאסר בפועל, וכי לחשוד אין עבר פלילי [סעיף 67א(ד)] [לעניין המסגרת הנורמטיבית ראה החלטתי בעניין בר סלע].

3.      כידוע, מהוראות התיקון עולה כי התובע רשאי לסגור תיק בהסדר, קרי מדובר על סמכות שבשיקול דעת.

4.      במקרה דנן אין חולק כי הופעל שיקול דעת אלא שלנאשם השגות לגבי טיבו; לשיטתו היה על המאשימה "להעמיק חקר ולבחון נסיבות נוספות ובכללן נסיבות אישיות של הנאשם" (סעיף 17 לסיכומי הנאשם; ראו גם סעיף 6 לתשובה מטעם הנאשם לתגובת המאשימה - "...לא הופעל שיקול דעת ממשי...").

2

5.                  אמנם העבירה בגינה הועמד הנאשם לדין - ביצוע עבודות במקרקעין הטעונות היתר, ללא היתר - נכללת בעבירות אשר התיקון חל עליהן אך, בכך אין, בכל הכבוד, כדי לחייב את המאשימה להגיע להסדר. ודוק.

6.                  אף אם ניתן לקבל את הטענה, ואיני קובע בשלב זה דבר בקשר לכך, כי לא מדובר במקרה בעל חומרה יתרה מובהקת כפי שטוען הנאשם (סעיף 17 לסיכומיו), או כי ניתן להסיר את המחדל בקלות (סעיף 2 לתשובה מטעם הנאשם לתגובת המאשימה), הרי שבשים לב להלכה הפסוקה ולהנחיות המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין לתובעים, מתאריך 29.7.2014, אין בכך כדי לחייב את המאשימה להגיע להסדר מותנה כאמור, בפרט שנשקלו שיקולים שונים המעידים, למצער בשלב זה, כי העניין נשקל לגופו ולא על מנת לצאת ידי חובה (סעיפים 6 סיפא ו - 7 לתגובת המאשימה).

7.                  כידוע, ההלכה הפסוקה קובעת באשר לעבירה זו בכלליות, בין היתר, כי: "בתי המשפט מחויבים להיאבק בתופעה פסולה זו של בנייה בלתי חוקית ושימוש פסול במקרקעין שיעודה חקלאי לשימושים מסחריים. המוטיבציה לביצוע עבירות אלו הינה כלכלית, ומשכך הדרך הראויה להילחם בתופעה ולהרתיע באופן  אפקטיבי את העוברים עבירות אלו בפועל ובכוח, הינה על ידי השתה של קנסות כבדים אשר יש בהם כדי לאיין את הרווח הטמון להם מהתנהגותם האסורה ולהבטיח תשלום קנסות אלו על ידי קביעת עונש מאסר מרתיע חלף הקנס." [ראה רע"פ 2330/09 נוסטרדמוס נגד הועדה המקומית חבל מודיעין, פורסם במאגרים מתאריך 9.6.2009; ראה גם רע"פ 1417/12 אחוזת הברון נגד מדינת ישראל, פורסם במאגרים מתאריך 24.6.2012].

8.                  אף בשל כך ובשים לב להלכה הפסוקה, לא ניתן לומר כי נפל פגם בהתנהלות המאשימה.

9.                  לפיכך, בכל נסיבות העניין, לא מצאתי להיעתר לבקשה, והיא נדחית.

ניתנה היום, ג' ניסן תשע"ו, 11 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.