1

הנאשם הודה בכתב האישום המתוקן בעבירה של תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

מעובדות כתב האישום עולה כי ב-22.11.15 נהגה הגברת שרה יהלום (להלן: המתלוננת) ברכבה בצומת הרחובות מרדכי ביטרמן ולוי אשכול בפתח תקווה. המתלוננת הבחינה בפקק תנועה, שנגרם מעומס רכבים בכניסה לבית ספר במקום, ובנסיבות אלה עקפה את הפקק והמשיכה בנסיעה. בהמשך, בצומת הרחובות קפלן ודגל ראובן, ברמזור, יצא הנאשם מרכבו וניגש לרכבה של המתלוננת אשר פתחה את החלון הקדמי השמאלי. הנאשם צעק לעבר המתלוננת "מה את עושה, למה עקפת", הכניס את ידו דרך החלון ודחף את המתלוננת בכתפיה.

הצדדים הגיעו להסדר לפיו הנאשם יישלח לקבלת תסקיר אשר יבחן את שאלת אי ההרשעה. במידה והתסקיר ימליץ על אי הרשעה, נוכח פגיעה קונקרטית, ויהיה חיובי, לרבות נטילת אחריות, הבעת חרטה, סיכוי נמוך להישנות מקרים, הוסכם כי המאשימה תאמץ את ההמלצה, ובמידה ולא - יטענו הצדדים באופן פתוח.

לאור זאת הופנה הנאשם למתן תסקיר בעניינו.

מהתסקיר עולה כי הנאשם, כבן 48, ללא עבר פלילי, נשוי ואב לילדים בני 13 ו-16.

2

הנאשם הינו בעל תואר ראשון בהנדסת מכונות ותואר שני במנהל עסקים. הוא עובד בשנים האחרונות כמנהל מוצר בחברת הייטק מובילה ועבד בעברו בתחום ההיי טק בתפקידי תכנות וניהול. קצינת המבחן התרשמה כי הנאשם הינו אדם מתפקד וכי העבירה הינה חריגה להתנהלותו הרגילה. נמסר כי הרקע לביצוע העבירה היה תסכולו וכעסו של הנאשם מהתנהגותה של המתלוננת, תוך סיכון המשתמשים בכביש והילדים שהיו בדרכם לבית הספר, וכי לא פעל בשיקול דעת.

הנאשם קיבל אחריות על ביצוע העבירה, הביע חרטה ובושה וביקש לפצות את המתלוננת.

לאור האמור לעיל, המליצה קצינת המבחן על הטלת עונש של 100 שעות של"צ על הנאשם כעונש חינוכי ובמטרה להפחית הישנות עבירות. הנאשם הסכים לביצוע עונש זה וגובשה עבורו תכנית של"צ בהתאם.

לעניין ההרשעה, הומלץ על סיום ההליך ללא הרשעת הנאשם, בהתחשב בכך שמדובר בעבירה יחידה וכן לאור נטילת האחריות ומתוך רצון למנוע פגיעה בעתידו של הנאשם בתחום ההיי טק.

בדיון שנקבע לטיעונים לעונש העידה המתלוננת, גב' שרה יהלום.

לטענתה היא סובלת מסיוטים וחרדה מאז האירוע ומקפידה לנסוע ברכב עם חלון סגור. המתלוננת מסרה כי בעת האירוע סברה שהנאשם פונה אליה לבקשת עזרה והופתעה כאשר תקף אותה.

הנאשם התנצל בפני המתלוננת בדיון.

ב"כ המאשימה עתרה לאמץ את המלצות שירות המבחן, וזאת לאחר שנשקלו ההודיה והחסכון בזמן שיפוטי, העדר עבר וכן בהתחשב בתסקיר החיובי. צוין כי המתלוננת, עודכנה בעמדת המאשימה.

ב"כ המאשימה עתרה כי במסגרת גזר הדין יושת על הנאשם פיצוי משמעותי למתלוננת.

ב"כ נאשם הצטרף לעתירת המאשימה והדגיש כי הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה והביע רצון להתנצל בפני המתלוננת עוד בתחנת המשטרה, בעת חקירתו.

ב"כ הנאשם התייחס לתפקודו הנורמטיבי של הנאשם ולכך שמדובר באירוע חריג להתנהלותו בדרך כלל.

כן צוין כי מדובר בתקיפה ברף הנמוך ביותר, וזאת אף בהתאם לעדותו של עד אובייקטיבי שראה את האירוע וכי אירועים מעין אלה יכולים להסתיים אף בזוטי דברים.

הנאשם ביקש לומר את דברו בדיון.

3

הנאשם ביקש להתנצל בפני המתלוננת ואמר כי מדובר באירוע שהינו בבחינת "נפילה" מבחינתו, בהיותו אדם נורמטיבי. הנאשם חזר על כך שביקש להתנצל בפני המתלוננת באותו יום שהגיע להיחקר במשטרה, אך נאמר לו שזה אינו אפשרי.

בנוסף, הוצגו תעודות הערכה לפעילות התנדבותית של הנאשם.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי לנוכח העובדה שמדובר באירוע חד פעמי החריג להתנהלותו הנורמטיבית של הנאשם ולאחר שהנאשם נטל אחריות והביע חרטה, יש מקום לקבל את המלצת שירות המבחן, זאת אף בהתחשב בהיות העבירה עבירה מהרף הנמוך של עבירות התקיפה. עם זאת, לעניין הפיצוי למתלוננת אתן ביטוי לכך שמבחינתה האירוע היה מפתיע ובלתי צפוי, תוך חדירה למרחב הפרטי שלה בתוך רכבה, ועל כן גרם לה לטראומה נפשית ותחושת אי בטחון על הכביש.

לפיכך אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים:

של"צ בהיקף של 100 שעות במסגרת שגובשה על ידי שירות המבחן, ללא הרשעה.

פיצוי למתלוננת בסך 3,000 ₪. הפיצוי יופקד בקופת בית המשפט עד יום 1.7.17.

הודעה זכות הערעור תוך 45 יום.

ניתנה היום, כ"ז אייר תשע"ז, 23 מאי 2017, במעמד הצדדים.