1

כתב האישום וההסדר:

ביום 17.05.15 הגיעו הצדדים להסדר לפיו הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, הורשע ונשלח לקבלת תסקיר בטרם הטיעונים לעונש. עמדת המאשימה למאסר אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס ופסילה ואילו הסנגור יטען לעונש של מאסר על תנאי בלבד ושל"צ.

נוכח הודאתו הנאשם הורשע במיוחס לו בכתב האישום המתוקן - בעבירה של מסיע תושב זר שלא כדין, לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב - 1952.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בתאריך 31.07.14, אסף הנאשם ברכבו, מאזור מחסום חבלה, תושב זר, בהסתמך על דברי האחרון שמסר כי הוא מחזיק באישורים כדין, על אף שאישורים אלו כללו רק את אזור קו התפר. באותן הנסיבות, היו השניים בדרכם לעבוד בבני ברק. בתאריכים 27.07.14-28.07.14, הסיע הנאשם את אותו תושב זר לעבודתו בבני ברק.

טיעוני הצדדים:

2

ב"כ המאשימה טענה לעניין נסיבות ביצוע העבירה. חומרת העבירה והפוטנציאל הטמון בעבירות אלו לפגיעה באזרחי ישראל. ב"כ המאשימה טענה כי אומנם חלף זמן אולם מעשיו של הנאשם הם חמורים בהתחשב במצב בארץ.

ב"כ המאשימה הגישה פסיקה התומכת בעמדתה וביקשה לדחות את המלצת שירות המבחן כי נוכח חומרת העבירה יש לדחות את המלצות תסקירי שירות המבחן. נוכח חומרת העבירה המאשימה סבורה כי רק עונש של עבודות שירות יהלום את חומרת העבירה.

ב"כ הנאשם טען כי הנאשם לא קיבל תמורה לעשיית העבירה בחלוף הזמן. כתב האישום תוקן לקולא, יש לנאשם קשר עם המוסע שהיו לו אישורים להיכנס לישראל עד חודשיים לפני מועד ביצוע העבירה. כאשר במועד ביצוע העבירה היה לו אישור כניסה לקו התפר, ב"כ הנאשם ביקש להסתפק בהמלצת שירות המבחן וזאת נוכח התסקיר החיובי.

דיון והכרעה:

מדובר בשוהה שאין לו אישור כניסה לישראל. הערך המוגן הינו פגיעה בביטחונם של תושבי מדינת ישראל נוכח החשש כי אנשים שאסור להם להיכנס למדינת ישראל נכנסים ועלולים לפגע בתושבי המדינה וזאת בהעדר ביקורת של רשויות המדינה.

מדיניות הענישה בעבירות של הסעה, העסקה והלנה של תושבי האזור נקבעה ברע"פ 3674/04 אבו סאלם נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] ניתן ביום 12.2.06, (להלן: הלכת אבו סאלם). אומנם פסק הדין ניתן לפני תיקון מספר 13, אך הדברים שנאמרו שם הינם טובים ונכונים גם למקרה שבפני, כאשר אני לוקח בחשבון את ההחמרה בעונש המקסימאלי, עקב קיומה של נסיבה מחמירה בדמות מספר מוסעים שעולה על שישה. בהלכת אבו סאלם כבוד השופט חשין עמד על כללי הענישה המנחים בעבירות מעין אלה, וזאת בשל התופעה של פערים משמעותיים בענישה בין בתי המשפט השונים. נביא את תמצית הכללים כפי שנקבעו בפסק הדין:

א.       להלכה שנקבעה ברע"פ 5198/01 טלעת חטיב נ' מדינת ישראל פ"ד נו(1) 769, יש שתי אונות (להלן: הלכת חטיב). האונה האחת היא שעבירה לפי סעיף 12א לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב -1952, היא עבירה חמורה וכי העונש הראוי לה הוא עונש מאסר בפועל. האונה השניה, נסובה על החריג, היינו אותן נסיבות "יוצאות מגדר הרגיל" העשויות לשלול הטלתו של עונש מאסר. שתי האונות כפופות לעיקרון היסוד בדיני העונשין, קרי כי ענישה בפלילים לעולם ענישה אינדיבידואלית היא (פסקה 9 להלכת אבו סאלם);

3

ב.       מדיניות הענישה הראויה בעבירות לפי סעיף 12א לחוק הכניסה לישראל, נוטה לעבר הטלת עונש של מאסר בפועל, אלא שמדיניות זו תולה עצמה בנסיבותיו האישיות של כל מקרה ומקרה והעונש שיושת על עבריין חייב להלום את נסיבותיו של המקרה ושל העבריין הספציפי (פסקה 10 להלכת אבו סאלם);

ג.         מדיניות הענישה המחמירה עדיין תקפה. יחד עם זאת, ניתן גם לחשוב על מקרים מתאימים שבהם ניתן לשרת את האינטרס הציבורי בעונשים שאינם דווקא של מאסר בפועל, אלא תמהיל של אמצעים אחרים כגון קנס כספי משמעותי, התחייבות כספית, מאסר על תנאי, שלילת רישיון נהיגה ותפיסה וחילוט של רכב שבו בוצעה עבירת ההסעה שלא כדין (פסקאות 13-11 להלכת אבו סאלם);

יש ליישם את ההלכה על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה. יש לתת ביטוי לנסיבותיו האישיות של העבריין, בהן גילו, מצב בריאותו ומצבו המשפחתי. משקל רב יש ליתן לנסיבות ביצוע העבירה ולמניעיו של העבריין ובייחוד יש להתחשב בסיכון שיצר הנאשם לשלום הציבור (פסקה 14 להלכת אבו סאלם).

מדיניותהענישההמקובלת והנוהגתבעבירהשל הסעהוהעסקתשוההבישראלשלאכדין, הינהמגוונתונעהביןמאסרעלתנאילביןמאסרבפועללתקופהשל מספר חודשי מאסר ראה רע"פ 9301/09מחארג'הנ'מדינתישראל (19.11.09);רע"פ756/10 מרעינ'מדינתישראל (31.01.10); ת"פ (פ"ת) 27853-08-10מדינתישראלנ'בדווי (17.02.13); ת"פ(פ"ת) 22206-03-11 מדינתישראלנ'ארזי (03.07.13); ת"פ (אשדוד) 58288-09-11 מדינתישראלנ'פרנקל (27.05.13 ); ת"פ (רחובות) 24051-08-12 מדינתישראלנ' יואלעדי (17.09.14). קיימים גם חריגים של אי הרשעה ראה ת"פ (כ"ס) 32436-01-11 מדינתישראלנ' יוסףעטאללה (31.03.14); ת"פ (רמ) 18089-03-10 מדינתישראלנ' אסמאעילאלעמורי (12.07.12) (המדינה לא הגישה ערעורים על החלטות אלו).

4

בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, יש לקבוע, בטרם גזירת הדין את מתחם העונש ההולם, תוך התחשבות בעיקרון המנחה בענישה, שהוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם. בין סוג ומידת העונש המוטל עליו, מידת הפגיעה בערך החברתי המוגן, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות ביצוע העבירה. בהינתן הפרמטרים הבאים ובהתחשב בכך שהנאשם הורשע בעבירה של הסעת שב"ח סבורני כי מתחם העונש ההולם בגין הארוע הוא מאסר על תנאי ושל"צ, ועד שמונה חודשי מאסר. כיום לאחר פס"ד אלהרוש רע"פ 3677/13 עולה כי על בית המשפט לבחון מטרת כניסת השוהה לארץ. כאשר מדובר בכניסה למטרת עבודה בית המשפט העליון קבע כי מתחם הענישה לגבי השוהה יחל במע"ת. בנסיבות אלו נראה כי עונשו של המעסיק לא יכול לעמוד במתחם מאסר חובה בלבד כעמדת המאשימה, אלא יש מקום לקבוע מתחם גמיש יותר כאמור בהחלטה זו.

בבוא בית המשפט לגזור את דינו של הנאשם על בית המשפט בנסיבות העבירה להתחשב בכמות השוהים הבלתי חוקיים אותם הסיע הנאשם, המסגרת בה נעברה העבירה וכוונת הדברים האם הנאשם הסתיר את השוהה בלתי חוקי, ניסה להימלט משוטרים על מנת לבצע את העבירה או כל נסיבה אחרת שיש בה כדי ללמוד על נסיבות מחמירות בעת ביצוע העבירה. אציין כי החוק מבדיל בין ביצוע העבירה בנסיבות מחמירות והעונש גם הוא מחמיר יותר. במקרה הנוכחי לא מתקיימות נסיבות מחמירות. עוד יצויין כי השוהה אחז בידו אישור כניסה לקו התפר. אין בכך להפחית מחומרת העבירה, אך יש לראות בכך נסיבה מקלה לעונש, נוכח העובדה כי רשויות הפיקוח התירו כניסות לקו התפר.

בעניינו של הנאשם התקבל תסקיר שירות מבחן, לפיו הנאשם בן 33 נשוי ואב לשלושה. מדוברבאדםמתפקד, העובד כעצמאיבעבודותעפרוהסעותמזהכשבעשנים, סובל מבעיה רפואית. שביצועהעבירהאיננומאפייןאתהתנהלותו בדרךכללומהלךחייו.

הנאשם קבלאחריותלביצועהעבירההנדונה.

הנאשם הביע נכונותלבצעעבודותשירותלתועלתהציבורכעונש. שירות המבחן התרשם כי בעונש של"צ יש כדי להוות עונש חינוכישיקומיבמהלכויתרום מכוחותיולמעןאוכלוסייהנזקקת, עונששישבובכדילהקטיןסיכוןלהישנותביצוע עבירות.

לפיכןהמליץ שירות המבחן להטיל על נאשם עונש של"צ בהיקףשל 120 שעות. צוהשל"ציבוצעבמסגרתהמחלקהלשירותיםחברתייםבג'לג'וליה, בעזרהלקשישים.

בהינתן המתחם האמור, יש לגזור את עונשו של הנאשם תוך שקילת המתחם ותוך התחשבות בנסיבות המשליכות על קביעת העונש המתאים, כאשר בענייננו יש ליתן משקל להלימה בגזירת העונש לביצוע העבירה ע"י הנאשם; נסיבות ביצוע העבירה וחומרתה; מידת הפגיעה בערך המוגן; גילו של הנאשם; הנסיבות עליהן עמדה ההגנה בטיעוניה; הודאתו המצביעה על נטילת אחריות; עברו הפלילי שאינו מכביד.

לאחר ששמעתי את הצדדים בהתחשב בטיעוניהם, אני מקבל את הסדר הטיעון בהיותו סביר וראוי בנסיבות המקרה והעניין ועל פי כל השיקולים הצריכים לגזר הדין אני קובע כי אלה העונשים שאני משית על הנאשם:

5

        א.        אני דן את הנאשם למאסר למשך 4חודשים וזאת על תנאי למשך שלוש שנים. התנאי הוא שלא יעבור את העבירה בה הורשע.

         ב.         הנאשם ישלם קנס בסך 2,000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתם. הקנס ישולם בשני תשלומים שווים ורציפים החל מיום 01.05.16. אי תשלום שיעור חלקי הקנס יעמיד את כל התשלום במידי, במידה קיים פיקדון הרי שהוא יקוזז מהקנס והיתרה תושב לנאשם.

          ג.         הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של חודשים הנאשם יפקיד את רישיונו בתוך 30 יום מהיום במזכירות ביהמ"ש.

         ד.         הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של חודשיים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

        ה.        אני מורה לנאשם לבצע 120 שעות שרות לטובת הציבור על פי התוכנית שהוכנה ע"י שירות המבחן. במסגרתהמחלקהלשירותיםחברתייםבג'לג'וליה.

ביתהמשפט מסביר לנאשם ומזהיר את הנאשם, שאםלאימלאאחרי צוהשל"צמכלבחינהשהיאאויעבורעבירהנוספת, בית המשפט יהיה רשאי לבטל את צו השל"צ ולשפוט אותו מחדש, לרבות הטלת עונש נוסף עלהעבירהשבגינה ניתןהצו.

הנאשם הביע את נכונותו למלא אחר הוראות הצו.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בת"א, תוך 45 יום מהיום.

במידה וקיימים מוצגים הרי שהם יטופלו על פי שיקול הדעת של קצין החקירות.

מזכירות בית המשפט תשלח פרוטוקול הדיון לשירות המבחן.

ככלשהופקדפיקדוןבתיקעל-ידיהנאשםובהיעדרמניעהעל-פידין, הקנס יקוזז מהפיקדון ואת היתרה ישלהחזירולידיואולגורםאחרלפיבקשתהנאשם.

6

הנאשם יפנה למזכירות ביהמ"ש לקבלת שובר תשלום קנס.

ניתנה היום, כ"ג אדר א' תשע"ו, 03 מרץ 2016, במעמד הצדדים.