1

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום, שעניינו אי הגשת דוחות מס הכנסה אישיים במועד לשנים 2003 - 2008.

בדיון שהתקיים ביום 1/3/2015 העלה הנאשם טענה מקדמית לפגם או פסול בכתב האישום, שכן לטענתו נפל פגם בנימוקי המאשימה להגשת כתב האישום כנגדו, בהתאם להוראת סעיף 15 לחוק העבירות המנהליות, תשמ"ו - 1985. לטענתו, הנימוק הראשון להגשת כתב האישום כנגדו, ולפיו המחדלים נשוא כתב האישום לא הוסרו, איננו יכול לעמוד. הנאשם טוען בעניין זה כי הוגשו על ידו דוחות, עוד טרם הגשת כתב האישום, ועל כן, הגשת כתב האישום מבוססת על הנמקה שגויה.

בעניין טענה זו נקבע דיון ליום 1/6/2016, שבמהלכו העיד מר ברוך בן ישי מטעם המאשימה.

מר בן ישי, אשר הגיע למסירת העדות ללא תיק השומה של הנאשם, העיד כי הדוחות שהוגשו על ידי הנאשם לא התקבלו על ידי פקיד השומה, שכן בצד ההכנסות רשם הנאשם הוצאה בשיעור של 90% מגובה ההכנסה מבלי שהנאשם פרט בדוחות על מה, כמה ולמה הוצאו אותן הוצאות.

2

בסיום הדיון ניתנה החלטה ולפיה הצדדים יסכמו את טענותיהם בטענה המקדמית בכתב.

הנאשם הגיש את סיכום טענותיו, ובסמוך לאחר מכן הגישה המדינה בקשה כי אורה לנאשם להמציא לידיה את הדוחות שהנאשם הגיש, ולהארכת המועד להגשת סיכום טענותיה בטענה המקדמית.

המאשימה טענה בבקשתה כי תיק השומה לא נמצא, גם לאחר חיפוש מדוקדק שנערך במשרדו של פקיד השומה, וכי הדוחות דרושים לה לצורך בירור טענתו המקדמית של הנאשם ולצורך בירור האמת.

ביום 13/7/2016, מבלי שהתקבלה קודם לכן תגובת הנאשם, ניתנה החלטה ולפיה, ימסור הנאשם למאשימה את הדוחות בתוך 14 יום.

היות ומדובר בהחלטה שניתנה במעמד צד אחד הגיש הנאשם בקשה לביטולה, ולאחר קבלת תגובת המאשימה בעניין בקשה זו קבעתי דיון בפני ליום 26/10/2016.

לאחר שמיעת הצדדים, ולאחר שאני מעיין מחדש בהחלטתי מיום 13/7/2016 שניתנה במעמד צד אחד, אני מורה על ביטול ההחלטה ולפיה על הנאשם למסור למאשימה את הדוחות, ודוחה את בקשתה לגופה.

מן הדיון שהתקיים בפני מתברר כי אף שהדוחות הוגשו קודם להגשת כתב האישום, הרי שהם לא נכללו ברשימת חומר החקירה ובחומר החקירה של המאשימה (ראה בעניין זה דברי ב"כ המאשימה בעמ' 18 לפרו' הדיון).

היות שכך, כלל לא מתעוררת בענייננו השאלה האם במקרה זה חלה החובה על הנאשם להעביר למאשימה חומר ראיות המצוי בידו או בידי מי מטעמו, ואשר בשל שגגה אבד במשרדי המאשימה (ראה רע"פ 4574/99 מדינת ישראל נ' לגזיאל, 1/5/2000; רע"פ 8600/03 מדינת ישראל נ ג ד שרון, 10/12/2003; ע"פ 1761/04 גלעד שרון נ' מדינת ישראל, 29/3/2004).

3

משהחליטה המאשימה כי הדוחות שהוכנו על ידי הנאשם והוגשו על ידו, אינם חלק מחומר החקירה בהליך זה, אזי ברור שלגישת המאשימה הדוחות אינם דרושים לצורך ניהול ההליך הפלילי כנגד הנאשם. לפיכך, לא ברורה טענת המאשימה, כי הדוחות שערך הנאשם דרושים לה לצורך בירור האמת. בהתאם, אין מקום במסגרת הליך זה להורות לנאשם להעביר את הדוחות לידי המאשימה.

יצויין כי אין מחלוקת והדברים נרשמו מפי הנאשם במהלך הדיון שהתקיים ביום 26/10/2016, כי כל שיש בדוחות הוא מחזור ההכנסות, כפי שהוא נגזר מחקירת מע"מ שהתנהלה בעניינו של הנאשם, ובצד ההוצאות רשם הנאשם כאומדן 90% ממחזור ההכנסות. עניין זה מהווה נימוק נוסף לדחיית בקשת המאשימה, שכן לא ברור כלל מה יתרום העותק "הקשיח" של הדוחות לצורך הליך זה ןלצורך ביסוס טענות המאשימה בטענה המקדמית.

בצד כל האמור יש להוסיף, כי למאשימה סמכויות שונות, שבאמצעותן היא יכולה לנסות ולשים את ידיה על הדוחות שהוכנו על ידי הנאשם או על העתקים שלהם, ואין אני מחווה דעה לגבי האפשרות שבקשות של המאשימה בהקשר זה יתקבלו. להשקפתי, כאמור לעיל, אין מקום לבקשה במסגרת הליך זה, שכן היא איננה משרתת את ההליך, אף לא בהתאם לעמדת המאשימה במועד הגשת כתב האישום.

יודגש כי היות והנאשם מסרב לבקשת המאשימה למסור לידיה את הדוחות שערך, אזי ככל שהוא עצמו יבקש בהמשך ההליך, אם יהיה בכך צורך לגישתו, להגיש את הדוחות, הרי שלא אתיר זאת.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את בקשת המאשימה להורות לנאשם למסור לידיה את דוחות מס ההכנסה האישיים שערך הנאשם לשנים 2003 - 2008.

המאשימה תגיש סיכום טענותיה בטענה המקדמית עד ליום 15/11/2016.

ניתנה היום, כ"ח תשרי תשע"ז, 30 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.