1

כתב האישום וההסכמות

ביום 06.11.14 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה הנאשם הודה בעובדות כתב האישום, עמדת המאשימה לעונש שלושה חודשי מאסר אשר תיבדק אפשרות ריצויים בדרך של עבודות שירות וכן מאסר על תנאי והסנגורית תעתור באופן פתוח.

נוכח הודאתו נקבע כי הנאשם ביצע את המיוחס לו בעובדות כתב האישום בעבירה של העסקת תושב זר, עבירה לפי סעיף 12א(ב) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב-1952; הסעת תושב זר עבירה לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב-1952.

על פי עובדות כתב האישום, אישום 1, בתאריך 23.05.13 העסיקהנאשםתמורת 250 ₪, שוהה בלתי חוקי, בעבודתסבלות, מבלישבידוהיתריםלשהייהאותעסוקהבישראלכדין. אישום 2, בתאריך 05.06.13 הסיעהנאשםברכבותושבהאזורהמוזכרבאישוםהראשוןלעיל, מבלישבידיהאחרוןאישורישהיהבישראל כדין.

טיעוני הצדדים לעונש.

2

ב"כ המאשימה טען לחומרת העבירה, העובדה כי הנאשם נעדר עבר פלילי. הערך המוגן, של החשש לפגיעה בציבור נוכח הסעת והעסקת שוהים בלתי חוקים. לעניין אי הרשעה הכלל הוא שיש להרשיע את הנאשם. התסקיר לא הצביע על כל אינדיקציה מדוע הרשעה תפגע בנאשם ולכן ביקש ב"כ המאשימה להרשיע את הנאשם. עתירת המאשימה בהתאם למתחמים בין חודש לבין שישה חודשי עבודות שירות, עתרה התביעה להשית על הנאשם שישה חודשי עבודות שירות, פסילה וקנס אשר בא לפגוע בכיסו של הנאשם.

ב"כ הנאשם טענה כי הפסילה לא הייתה במסגרת ההסדר. לעניין המתחם לדעת ב"כ הנאשם מתחמי ענישה הם בין תנאי לבין מספר מועט של חודשי עבודות שירות. ב"כ הנאשם ביקשה לחרוג מן המתחם לקולא. נוכח חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה משנת 2013. לא ניתן לטעון לגבי המצב הביטחוני היום בהסתכלות על עבירה שנעברה בשנת 2013. רף העבירה מאוד נמוך מבחינת הנסיבות והנתונים האישיים של הנאשם, יכולים להצדיק חריגה מן המתחם על אף שאין הצבעה על פגיעה קונקרטית. מדובר באדם בן 56 ללא כל עבר פלילי , שירת שירות מלא קרבי, משרת מילואים ויש לו עסק משלו אשר יכולה לפגוע בהחזקת הנשק במילואים. הנאשם לקח אחריות מלאה והתסקיר מדבר על כך שלא מדובר בהתנהלות עבריינית. ב"כ הנאשם ביקשה להסתפק באי הרשעה ושל"צ, לחלופין ביקשה ב"כ הנאשם להסתפק במאסר על תנאי ולא לשלוח את הנאשם לעבודות שירות.

דיון והכרעה

לשאלתההרשעהאניסבורכיישמקוםלהרשיע את הנאשם. הפסיקהחזרהושנתהאתהמבחןהכפולעלפיהלכתכתבע"פ 2083/96 תמרכתבנ' מדינתישראל, בפסקה 7 לפסק -דינהשלכבודהשופטתד'דורנר. הימנעותמהרשעה,חרףהקביעהכיהנאשםביצעאתהעבירה, היאתוצאהחריגה, השמורהלמקריםמיוחדיםויוצאידופן. שניתנאיםמצטבריםנקבעו, עלמנתשניתןיהיהלהימנעמהרשעה

"ראשית, עלההרשעהלפגועפגיעהחמורהבשיקוםהנאשם, ושנית, סוגהעבירהמאפשרלוותרבנסיבותהמקרההמסויםעלההרשעהבלילפגועבאופןמהותיבשיקוליהענישההאחרים."

וכן י' קדמי, סדרהדיןבפלילים, חלקשני-כרךב, "הוצאתדיונוןתשס"ט - 2009, (ע"מ 1632):

"במצביםחריגיםמיוחדים... כאשרעלוללהיווצרפערבלתינסבלביןעוצמתהפגיעהשלהרשעה... בנאשם... לביןתועלתהשלההרשעהלאינטרסהציבורי-חברתיהכללי, נתוןבידיביהמ"שהכוחלהחליט, כיחרףאשמתו... הואלאיורשע" (שם, שם).

3

שירות המבחן המליץ שלא להרשיע את הנאשם בנסיבות האמורות "לענייןנושאההרשעה, מאחרומדוברבעבירותראשונותלגביהמקבל הנאשם אחריות, מוכןלשאתבתוצאותיהןועלמנת להימנעמפגיעהבעתידו, נמליץלסייםהליךהמשפטי הנוכחימבלילהרשיעובדין". בית המשפט חייב לציין כי המלצה זו אינה עומדת באף תנאי של הפסיקה ראשית לא ברור כלל כיצד ההרשעה יכולה לפגוע בנאשם ובשיקומו. מדובר בנאשם בן 56 בעל עסק עצמאי כיצד הרשעה יכולה לפגוע בעתידו לא ברור כלל. עוד אציין כי מבחינת חומרת העבירה אין מדובר בעבירה פשוטה והיא כוללת בחובה סכנה לציבור משכך אין הצדקה שלא להרשיע את הנאשם.

נוכח הודאתו אני מרשיע את הנאשם בביצוע המיוחס לו בעובדות כתב האישום בעבירה של העסקת תושב זר, עבירה לפי סעיף 12א(ב) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב-1952; הסעת תושב זר עבירה לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב-1952.

מדיניות הענישה בעבירות של הסעה, העסקה והלנה של תושבי האזור נקבעה ברע"פ 3674/04 אבו סאלם נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] ניתן ביום 12.2.06, (להלן: הלכת אבו סאלם). אומנם פסק הדין ניתן לפני תיקון מספר 13, אך הדברים שנאמרו שם הינם טובים ונכונים גם למקרה שבפני, כאשר אני לוקח בחשבון את ההחמרה בעונש המקסימאלי, עקב קיומה של נסיבה מחמירה בדמות מספר מוסעים שעולה על שישה. בהלכת אבו סאלם כבוד השופט חשין עמד על כללי הענישה המנחים בעבירות מעין אלה, וזאת בשל התופעה של פערים משמעותיים בענישה בין בתי המשפט השונים. נביא את תמצית הכללים כפי שנקבעו בפסק הדין:

א.     להלכה שנקבעה ברע"פ 5198/01 טלעת חטיב נ' מדינת ישראל פ"ד נו(1) 769, יש שתי אונות (להלן: הלכת חטיב). האונה האחת היא שעבירה לפי סעיף 12א לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב -1952, היא עבירה חמורה וכי העונש הראוי לה הוא עונש מאסר בפועל. האונה השניה, נסובה על החריג, היינו אותן נסיבות "יוצאות מגדר הרגיל" העשויות לשלול הטלתו של עונש מאסר. שתי האונות כפופות לעיקרון היסוד בדיני העונשין, קרי כי ענישה בפלילים לעולם ענישה אינדיבידואלית היא (פסקה 9 להלכת אבו סאלם);

ב.       מדיניות הענישה הראויה בעבירות לפי סעיף 12א לחוק הכניסה לישראל, נוטה לעבר הטלת עונש של מאסר בפועל, אלא שמדיניות זו תולה עצמה בנסיבותיו האישיות של כל מקרה ומקרה והעונש שיושת על עבריין חייב להלום את נסיבותיו של המקרה ושל העבריין הספציפי (פסקה 10 להלכת אבו סאלם);

4

ג.         מדיניות הענישה המחמירה עדיין תקפה. יחד עם זאת, ניתן גם לחשוב על מקרים מתאימים שבהם ניתן לשרת את האינטרס הציבורי בעונשים שאינם דווקא של מאסר בפועל, אלא תמהיל של אמצעים אחרים כגון קנס כספי משמעותי, התחייבות כספית, מאסר על תנאי, שלילת רישיון נהיגה ותפיסה וחילוט של רכב שבו בוצעה עבירת ההסעה שלא כדין (פסקאות 13-11 להלכת אבו סאלם);

יש ליישם את ההלכה על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה. יש לתת ביטוי לנסיבותיו האישיות של העבריין, בהן גילו, מצב בריאותו ומצבו המשפחתי. משקל רב יש ליתן לנסיבות ביצוע העבירה ולמניעיו של העבריין ובייחוד יש להתחשב בסיכון שיצר הנאשם לשלום הציבור (פסקה 14 להלכת אבו סאלם).

מדיניותהענישההמקובלת והנוהגתבעבירהשל הסעהוהעסקתשוההבישראלשלאכדין, הינהמגוונתונעהביןמאסרעלתנאילביןמאסרבפועללתקופהשל מספר חודשי מאסר ראה רע"פ 9301/09מחארג'הנ'מדינתישראל (19.11.09);רע"פ756/10 מרעינ'מדינתישראל (31.01.10); ת"פ (פ"ת) 27853-08-10מדינתישראלנ'בדווי (17.02.13); ת"פ(פ"ת) 22206-03-11 מדינתישראלנ'ארזי (03.07.13); ת"פ (אשדוד) 58288-09-11 מדינתישראלנ'פרנקל (27.05.13 ); ת"פ (רחובות) 24051-08-12 מדינתישראלנ' יואלעדי (17.09.14). קיימים גם חריגים של אי הרשעה ראה ת"פ (כ"ס) 32436-01-11 מדינתישראלנ' יוסףעטאללה (31.03.14); ת"פ (רמ) 18089-03-10 מדינתישראלנ' אסמאעילאלעמורי (12.07.12) (המדינה לא הגישה ערעורים על החלטות אלו).

בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, יש לקבוע, בטרם גזירת הדין את מתחם העונש ההולם, תוך התחשבות בעיקרון המנחה בענישה, שהוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם. בין סוג ומידת העונש המוטל עליו, מידת הפגיעה בערך החברתי המוגן, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות ביצוע העבירה. בהינתן הפרמטרים הבאים ובהתחשב בכך שהנאשם הורשע בעבירה של העסקת שב"ח סבורני כי מתחם העונש ההולם בגין הארוע הוא מאסר על תנאי ושל"צ, ועד שמונה חודשי מאסר. כיום לאחר פס"ד אלהרוש רע"פ 3677/13 עולה כי על בית המשפט לבחון מטרת כניסת השוהה לארץ. כאשר מדובר בכניסה למטרת עבודה בית המשפט העליון קבע כי מתחם הענישה יחל במע"ת. בנסיבות אלו נראה כי עונשו של המעסיק לא יכול לעמוד במתחם מאסר חובה בלבד כעמדת המאשימה, אלא יש מקום לקבוע מתחם גמיש יותר כאמור בהחלטה זו.

5

בבוא בית המשפט לגזור את דינו של הנאשם על בית המשפט בנסיבות העבירה להתחשב בכמות השוהים הבלתי חוקיים אותם העסיק הנאשם, המסגרת בה נעברה העבירה וכוונת הדברים האם הנאשם הסתיר את השוהה בלתי חוקי, ניסה להימלט משוטרים על מנת לבצע את העבירה או כל נסיבה אחרת שיש בה כדי ללמוד על נסיבות מחמירות בעת ביצוע העבירה.

במקרה הנוכחי לא מתקיימות נסיבות מחמירות והנאשם נתפס מעסיק שב"ח אחד במועד נקודתי. ומסיע שב"ח במועד אחר.

בעניינו של הנאשם התקבל תסקיר שירות מבחן לפיו, הנאשם כבן 56, אב לשני ילדים. שרת שירות צבאי מלא וכיום עובד כקבלן שיפוצים עצמאי. בהתייחסות לעבירות שביצע הנאשם מקבל אחריות לביצוען, מכיר בתוצאות מעשיו ומבטא נכונות לבצע עבודות שירות לתועלת הציבור כעונש. מדוברבאדםמתפקד, שביצועהעבירהאיננומאפייןאתהתנהלותו בדרךכללומהלךחייו. הנאשם נעדר עבר פלילי. שירות המבחן התרשם כי בעונש של"צ יש כדי להוות עונש חינוכישיקומיבמהלכויתרום מכוחותיולמעןאוכלוסייהנזקקת, עונששישבובכדילהקטיןסיכוןלהישנותביצוע עבירות. לפיכןהמליץ שירות המבחן להטיל על נאשם עונש של"צ בהיקףשל 150 שעות. צוהשל"ציבוצעבמסגרת "עזר מציון" תל אביב בהיסייעבתפקיד מיון וחלוקתמזון.

בהינתן המתחם האמור, יש לגזור את עונשו של הנאשם תוך שקילת המתחם ותוך התחשבות בנסיבות המשליכות על קביעת העונש המתאים, כאשר בענייננו יש ליתן משקל להלימה בגזירת העונש לביצוע העבירה ע"י הנאשם; נסיבות ביצוע העבירה וחומרתה; מידת הפגיעה בערך המוגן; גילו של הנאשם; הנסיבות עליהן עמדה ההגנה בטיעוניה; הודאתו המצביעה על נטילת אחריות; היותו נעדר עבר פלילי. שיקולי העונש כעונש חינוכי ושיקומי.

לאחר ששמעתי את הצדדים בהתחשב בטיעוניהם, בנסיבות המקרה והעניין ועל פי כל השיקולים הצריכים לגזר הדין אני קובע כי אלה העונשים שאני משית על הנאשם:

        א.        אני דן את הנאשם למאסר למשך 4חודשים וזאת על תנאי למשך שלוש שנים. התנאי הוא שלא יעבור את העבירה בה הורשע.

         ב.         הנאשם ישלם קנס בסך 2,000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתם. הקנס ישולם עד ליום 01.01.16. במידה קיים פיקדון הרי שהוא יקוזז מהקנס והיתרה תושב לנאשם.

6

          ג.         אני מורה לנאשם לבצע 150 שעות שרות לטובת הציבור על פי התוכנית שהוכנה ע"י שירות המבחן. במסגרתהעמותהעזר מציון.

ביתהמשפט מסביר לנאשם ומזהיר את הנאשם, שאםלאימלאאחרי צוהשל"צמכלבחינהשהיאאויעבורעבירהנוספת, בית המשפט יהיה רשאי לבטל את צו השל"צ ולשפוט אותו מחדש, לרבות הטלת עונש נוסף עלהעבירהשבגינה ניתןהצו.

הנאשם הביעאתנכונותולמלאאחרהוראותהצו.

המזכירות תשלח פרוטוקול הדיון לשירות המבחן.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בת"א, תוך 45 יום מהיום.

במידה וקיימים מוצגים הרי שהם יישמדו, יחולטו, יושבו לבעליהם על פי שיקול הדעת של קצין החקירות.

ככלשהופקדפיקדוןבתיקעל-ידיהנאשםובהיעדרמניעהעל-פידין, הקנס יקוזז מהפיקדון ואת היתרה ישלהחזירולידיואולגורםאחרלפיבקשתהנאשם.

הנאשם יפנה למזכירות ביהמ"ש לקבלת שובר תשלום קנס.

ניתנה היום, ט' חשוון תשע"ו, 22 אוקטובר 2015, בנוכחות הצדדים.