1

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד - אביעד כ"ץ ואילנית נחום

הנאשם - בעצמו ובא כוחו עו"ד - מלסה

ק. מבחן סיתוונית מור

[פרוטוקול הושמט]

גזר דין

הנאשמ/ת הורשע/ה על פי הודאתו/ה במסגרת הסדר טיעון, שכלל תיקון כתב אישום, בכך ש 25.7.13, סמוך לשעה 23:00 תקף שלא כדין את אשתו, לה נשוי מזה כ- 23 שנה ועמה מגדלים 4 ילדים משותפים. הוא תקף אותה בכך שהיכה בידה ובפניה וסובב את ידה מאחורי גבה.

הנאשם יליד 65', בהתאם להסדר נדחה לקבלת תסקיר.

התביעה הודיעה כי תעתור לחודש מאסר בעבודות שירות ורכיבים נלווים, בעוד הסניגור יעתור לביטול ההרשעה.

נתקבל תסקיר ממנו עולה שהנאשם אינו עובד וכי המשפחה מתקיימת מקצבת נכותו, שכן מגיל צעיר סובל מעוורון בעין אחת ולכן מעת עלייתו ארצה לא השתלב במעגל התעסוקה וקיים קושי כלכלי ושיגרת חיים דלה.

2

מדוח סוציאלי של לשכת הרווחה עולה כי המשפחה מוכרת להם וכי בני הזוג מתמודדים עם בעיות בריאותיות ואשתו סובלת מאסטמה, מקבלת טיפול יומי בקופת חולים. בני הזוג מתקשים להשתלב בחברה הישראלית, מתקשים מול גורמי ממסד, הם גרים בצפיפות בדירת שני חדרים. ההורים חסרי אונים למול ילדיהם ומתקשים להציב להם גבולות. כתוצאה נאלצים להתמודד עם קשיי התנהגות קשים של ילדיהם והבן השני אף צורך אלכוהול למרות שהוא בן 13 בלבד.

כיום המשפחה מטופלת במרכז הורים-ילדים, אך הוא לא מעונין בקשר הטיפולי אלא רק בסיוע קונקרטי. בעת שהורחק מהבית הצליחו לבנות תוכנית טיפולית לאם ולילדים המקבלים טפול פרטני.

באשר לעבירה , הוא מטשטש ומצמצם את חומרת המעשים וטוען שבנו הבכור בן ה- 19 ביקש מאשתו כסף והוא סבר שמבקש הכסף כדי לרכוש אלכוהול ולכן ביקש שלא תעשה זאת, אך בהמשך הבין שבכל זאת מסרה לידיו כסף ובעקבות זאת התפתח ויכוח והוא סטר לה. לדבריו הדינמיקה הזוגית אינה מאופיינת באלימות ומדובר באירוע חריג. שירות המבחן התרשמו מהתפוררות הסמכות ההורית, דבר שמגביר את תסכוליו וקשיים וצריכת האלכוהול שלו וכן הקונפלקטים עם אשתו, בעיקר על רקע ההבדל בגישה החינוכית.

אשתו בת 36, נישאה כשהייתה בת 12, טענה מאז האירוע הנאשם איננו שותה ואף מסייע לה במטלות שונות בבית , לאחר שהתנאים המגבילים בוטלו לאחר המלצת שירות המבחן. המתלוננת שוללת פחד ממנו וטענה שאם יעשה כן שוב תתלונן. הקשר הטיפולי שלה ושל הילדים נמשך במרכז הורים וילדים.

הנאשם שולל צריכה לרעה של אלכוהול וטוען שלמרות זאת מוכן להיבדק ביחידה להתמכרויות לשם הופנה לצורך אבחון. נתקבל דיווח ממנו עלה כי שיתף פעולה באופן חלקי ולא נמצאו סימני גמילה או מצב של שכרות, אף שקיים קושי להתרשם מהבדיקה היחידה שנעשתה לו.

3

העובדת הסוציאלית המטפלת ביחידה לא התרשמה כי הוא מכיר בבעיה כלשהי והוא לא גילה מוטיבציה רבה לערוך שינוי בתחום השתיה. להערכתה, בשל קשייו בעברית הוא לא יוכל להשתלב בטפול המתקיים בעברית בלבד.

הוא טען שאם ימליצו על טיפול הוא מוכן להשתלב ומילולית הוא הביע מוטיבציה לכך, אך התרשמו כי בפועל אינו מביע תובנה והכרה פנימית בבעיה הדורשת טיפולית והואיל ומעריכים כי לא בשל להתרם מהתערבות טיפולית, הם סבורים כי יש להטיל עונש מרתיע של מאסר מותנה לצורך חידוד גבולות ועל מנת למנוע הישנות מקרה אלימות בעתיד.

הסניגור מבקש לאמץ את המלצת שירות מבחן בעוד הסניגור עומד על עתירתו לחודש מאסר, אך לא נתבקש ולא נתקבלה חוות דעת ממונה להיום.

סבורתני, כי במקרה שבפני הואיל ושב להתגורר עם אשתו וזו טוענת כי אינה חוששת מפניו, עונש מרתיע ממשי יש בו לצמצם מסוכנות, בעוד לא מצאתי כי חודש מאסר בעבודות שירות ישפיע לכאן ולכאן, בעיקר מאחר וקיימת אפשרות שהממונה לא ימצא אותו ממילא כשיר לאור המגבלות שפורטו לעיל. לכן, לא מצאתי לנכון לדחות שוב לקבלת חוות דעת.

בהתחשב במהות העבירה ונסיבותיה ולאחר שקילת האינטרס הציבורי מול נסיבותיו/ה האישיות של הנאשמ/ת , אני דנה את הנאשמ/ת לעונשים הבאים:

1.         אני מטילה על הנאשמ/ת 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנה/ים והתנאי הוא שלא ת/יעבור עבירה של תקיפה.

2.         הנאשמ/ת ת/יחתום על התחייבות בסך 6000 ₪ להימנע מביצוע העבירה/ות בה/ן הורשע במשך 3 שנה/ים מהיום.

4

            אם לא ת/יחתום על ההתחייבות, ת/יאסר למשך 90 ימים.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.