1

הוגשה תביעה לפינוי מושכר. לאחר הגשת התביעה פינה הנתבע את הנכס ואין על כך מחלוקת. התובע הגיש ביום 22.8.21 בקשה לפסיקת הוצאות. למחרת, 23.8.21 ניתנה החלטה לפיה תגובה תוגש בתוך 20 יום. ימי פגרות במניין הימים. ביום 24.10.21 ניתנה החלטה נוספת לפיה התובע ימציא אישור מסירה של הבקשה וההחלטה בתוך 20 יום.

התובע טען בתגובה מיום 25.10.21 שביום 25.8.21 צפה ב"כ התובע בהחלטת ביהמ"ש. נטען שהלכה למעשה בוצעה מסירה בפועל של ההחלטה. נטען עוד שבהחלטה מיום 23.8.21 לא הורה ביהמ"ש על ביצוע מסירה בפועל של החלטת ביהמ"ש (סעיף 5 בתגובה מיום 25.10.21). נטען כי הנתבע לא הגיש תגובה ולכן יש לפסוק הוצאות בהתאם לבקשת התובע.

ביום 6.11.21 ניתנה החלטה נוספת, לפיה יש להמציא את הבקשה לפסיקת הוצאות וההחלטה מיום 23.8.21 לצד השני ולהגיש אישור מסירה.

ביום 11.11.21 הוגשה בקשת ב"כ הנתבע לשחררו מייצוג. ביום 13.11.21 שוחרר ב"כ הנתבע מייצוג. ביהמ"ש נתן החלטה כדלקמן:

2

"התובע נדרש להמציא לב"כ הנתבע. משלא נעשה כן ובינתיים הפסיק ב"כ הנתבע לייצג, התובע ימציא לנתבע עצמו את הבקשה לחייב בשכ"ט והוצאות וכן החלטה זו. מובהר לנתבע שעליו להגיש בקשה בתוך 20 יום מהמצאה. לעיון בסטטוס המצאה בתוך 30 יום".

ביום 14.12.21 ניתנה התראה של 20 יום בדבר מחיקת התביעה מחמת חוסר מעש.

עד למועד זה לא מילא התובע אחר החלטת ביהמ"ש מיום 24.10.21 לפיה עליו להמציא אישור מסירה של הבקשה וההחלטה בתוך 20 יום. למרבה הצער, גם ההחלטה מיום 13.11.21 לא מולאה.

עד למועד זה לא באה ראיה כי התובע ביצע המצאה של הבקשה לפסיקת הוצאות לנתבע או לב"כ. עובדת הצפייה של ב"כ הנתבע בהחלטה ביום 25.10.21 אינה פוטרת ממילוי הוראות ביהמ"ש. גם לא נטען שאין חובה לבצע המצאה של הבקשה לצד השני לפי התקנות.

נראה שהטענה בתגובה מיום 16.12.21, שבבקשת השחרור מייצוג לא צורפה כתובת ופרטי התקשרות בטעות יסודה. בבקשה מיום 11.11.21 יש פרטי התקשרות מלאים. הטענה שלא ניתן לבצע מסירה לא נתמכה בתצהיר.

התובע בתגובתו כתב שאם ההחלטה לא תשתנה מבוקש לתת פסק דין המורה על סיום ההליך והתובע שומר את טענותיו.

התובע לא מילא אחר החלטות ביהמ"ש ולכן אין מקום להדרש לבקשה לפסיקת הוצאות והיא נמחקת.

המזכירות תודיע לצדדים ותסגור את התיק.

ניתנה היום, ז' שבט תשפ"ב, 09 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.