1

ביום 24.6.18 נגזרו על הנאשם עונשים ובהם שנה מאסר בפועל וקנס בסך 300,000 ש"ח. הנאשם ביקש לעכב את כניסתו למאסר ויציאתו מהארץ עוכבה עד כניסתו למאסר. עתה לפני בקשת הנאשם לצאת לירדן לביקור משפחתי ולצורך עבודה של מספר ימים. המאשימה מתנגדת לבקשה.

לבקשת הצדדים ההחלטה ניתנה ללא קיום דיון, על סמך עמדותיהם הכתובות.

פסיקה עקבית קובעת, כי על דרך הכלל "מי שהורשע ונגזר דינו לעונש מאסר שריצויו עוכב עד להכרעה בערעור, לא תותר יציאתו מן הארץ אלא במקרים חריגים ונדירים, ובעיקר למטרות רפואיות חיוניות ... יציאה לחו"ל לצרכי עסקים אינה עונה בדרך כלל על המבחן של "צורך אישי-אנושי מיוחד", ואינה גם בגדר מקרה "נדיר ומיוחד". (ע"פ 8465/15, בן זקן נ' מדינת ישראל).

עוד נקבע, כי: "יציאתו מחוץ לישראל של מי שהורשע ונגזר דינו עלולה להביא לפגיעה באמון הציבור במערכות אכיפת החוק ולפגיעה בהרתעתם של עבריינים פוטנציאלים. היא עלולה לשדר מסר חברתי המפחית ממשמעותה של ההרשעה" (ע"פ 3506/13, הבי).

הנאשם אמור להתייצב לריצוי עונש מאסר משמעותי תוך זמן קצר, ומנימוקי הבקשה לא עולה כי הנסיעה היא לצורך חיוני. מעבר לכך, היציאה המבוקשת היא למדינה שאין איתה הסכם הסגרה. לאור אלה, דוחה הבקשה.

2

ניתנה היום, כ"ו אב תשע"ח, 07 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.