ת"פ 50548/11/14 – מדינת ישראל נגד בן ציון קצינלבוגין
בית משפט השלום ברחובות |
|
ת"פ 50548-11-14 מדינת ישראל נ' קצינלבוגין
|
|
1
בפני |
כבוד השופטת - נשיאה עינת רון
|
|
בעניין: |
מדינת ישראל
|
|
|
|
המאשימה |
|
נגד
|
|
|
בן ציון קצינלבוגין
|
|
|
|
הנאשם |
נוכחים:
ב"כ המאשימה עו"ד מיקי ברגר
2
הנאשם בעצמו והרב שישא
פסק דין |
נרשמה הודאתו של הנאשם בעבירות של הסגת גבול והפרעה לשוטר.
בתאריך 28/3/11 בשעה 06.50 לערך, הגיע הנאשם לאתר חפירות ארכיאולוגיות הסמוך לתחנת הרכבת ביבנה כאשר בכוונתו למחות על החפירות המתבצעות במקום. הנאשם נכנס לשטח האתר מבעד לחור בגדר ובניגוד לבקשתו של מר יוני עמרני, המנהלן המרחבי ברשות העתיקות, לפיה עליו להימנע מלהיכנס אל האתר ולהמתין בצד ואף בניגוד לשלטים שהיו במקום, המורים על איסור כניסה לשטח האתר.
כאשר הגיעו למקום שוטרים וביקשו מן הנאשם לצאת מן האתר, הוא סרב. לאחר שהשוטרים הודיעו לנאשם כי הוא עצור ועליו להתלוות אליהם, סרב גם לכך.
התביעה ציינה כי הנאשם פגע ביכולתם של השוטרים לבצע עבודתם נאמנה והגם שהיא ערה לעברו הנקי ולהמלצות תסקיר שירות המבחן היא עותרת להרשעתו, שכן לטעמה, הוא אינו עונה על המבחנים שנקבעו בהלכה הפסוקה להימנעות מהרשעה והדגישה כי בין היתר נאמר בתסקיר כי כאשר מתנגשת השקפת עולמו של הנאשם עם חוקי המדינה הרי שיש אצלו הגמשת גבולות של מותר ואסור.
התביעה עתרה להטיל עליו מאסר מותנה וקנס בסכום של 1500 ₪.
הנאשם אשר ייצג את עצמו עתר לקבל את המלצות שירות המבחן וציין כי לא תהיה תועלת כלשהי בהרשעתו.
מתסקיר שירות המבחן עולה כי מדובר בנאשם בן 33, אב לחמישה ילדים, המתגורר עם משפחתו, ולומד בכולל להוראה מזה כחמש שנים.
הנאשם נטל אחריות על מעשיו ולדבריו יצא כרוז בשכונת מגוריו אשר קרה להגיע ולהביע מחאה על החפירות המתבצעות ואשר נתגלו בהן קברים שלא טופלו על פי חוקי הדת. על כן הצטרף למספר אנשים שעשו כן וזאת תוך כדי מעבר גדר , אשר לדבריו לא ראה כי נרשם עליה שהשטח הינו פרטי. עוד ציין כי כאשר נתבקש לעזוב את השטח על ידי השוטרים סרב באופן פסיבי.
3
שירות המבחן התרשם כי הנאשם ביקש להיות שותף פעיל בחברה החרדית וזאת גם כנגד חוקי המדינה ויחד עם זאת התרשם שירות המבחן כי הוא בעל ערכים ודפוסי חשיבה נורמטיביים ואינו משתייך לחברה שולית.
שירות המבחן התרשם כי מדובר בנאשם המנהל אורח חיים חרדי וכאשר השקפת עולמו מתנגשת עם חוקי המדינה, הוא עלול לפעול בצורתה של הגמשת גבולות המותר והאסור. כל אלה מהווים לטעמו של שירות המבחן גורמי סיכון להישנות מעורבות עבריינית.
יחד עם זאת התרשם שירות המבחן מנאשם בעל רמת אינטיליגנציה תקינה בועל ערכים ונורמות תקינות ללא מעורבות שולית ופלילית, אשר משקיע כוחותיו בלימוד הוראה, בצד דאגה לבני משפחתו, וכל אלה מהווים גורמי סיכוי לשיקום.
הנאשם טען בפני שירות המבחן כי הוא מעוניין לקבל אישור עבודה בארה"ב (גרין קארד) במטרה שבמידה ויזדקק לכך יוכל לעבוד שם ועל כן הביע חששו כי אם יורשע בדיון לא יוכל לקבל אישור זה. שירות המבחן סבור כי עובדה זו מגבירה את הסיכוי כי יימנע ממעשים דומים בעתיד.
לאור כל אלה, המליץ שירות המבחן על הימנעות מהרשעה ועל הטלת צו של"צ.
ההלכה היא כי משהוכח מעשה עבירה הרי שיש להרשיע את מבצעו בדין. רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן יהיה להימנע מכך. בהלכת כתב נקבעו המבחנים לכך, מדובר בשני מבחנים שהם מצטברים זה לזה.
המבחן האחד הוא כי האינטרס הציבורי שבענישה לא ייפגע באופן משמעותי מאי הרשעתו של הנאשם והמבחן האחר והמצטבר לו כי עתידו של הנאשם ושיקומו ייפגעו באופן משמעותי בשל הרשעתו.
(בעקבות הלכת כתב ראה גם: ע"פ 5102/03 מ"י נ. קליין; ע"פ 3301/0 6 ביטי נ. מ"י ועוד ועוד).
לא אחת נקבע על ידי בית המשפט העליון כי יש להוכיח פגיעה ממשית ועכשווית בעתידו של הנאשם ובשיקומו ואין די בהעלאת אפשרות ערטילאית ועתידית. כך נקבע בין היתר גם בע"פ 8518/12 צפורה נ. מ"י.
לא כך בענייננו. הנאשם אמנם נעדר הרשעות קודמות, ובעל תפקוד נורמטיבי ואינו בעל דפוסי התנהגות עברייניים והכל כפי שציין שירות המבחן בהמלצתו ואולם אלו אינם המבחנים שקבע בית המשפט העליון בהלכות אשר יצאו מלפניו ונתונים אלה הם הנתונים המלווים רבים מן הנאשמים המובאים בפני בתי המשפט, ובכל זאת ההלכה היא כי רק במקרים יוצאי דופן וחריגים עד מאוד יש להימנע מהרשעה, או כפי שנאמר בהלכת ציפורה הנזכרת:
4
"בשורה ארוכה של פסקי דין, נקבע כי הימנעות מהרשעה של מי שאשמתו הוכחה הינה בגדר חריג שבחריגים. בפסקי דין אחרים נאמר כי הימנעות מהרשעה תעשה רק במקרים יוצאי דופן".
בענייננו לא הוכיח הנאשם כי קיימת פגיעה קונקרטית ועכשווית בעתידו והעלאת אפשרות כי בעתיד יתכן וירצה לעבוד בארה"ב ועל כן לא יתאפשר לו לקבל אישור עבודה שם, אינה בגדר פגיעה קונקרטית ועכשווית בעתידו התעסוקתי. על כן, גם על המבחן השני אין הוא עונה.
די היה בכך, כדי לדחות את הבקשה להימנעות מהרשעה, שכן מדובר במבחנים מצטברים על פי ההלכה, אלא שלמעלה מן הנדרש אציין שגם על המבחן הראשון אין הנאשם עונה.
הנאשם בחר שלא לכבד הוראות חוק ולהביע מחאתו בדרך שאינה חוקית.
רשאי אדם להביע מחאתו ויש ליתן משקל נכבד ביותר לחופש המחאה וחופש הביטוי, ברם כל אלה חייבים להעשות אך ורק בדרכים חוקיות ולא יכול אדם כלשהו ליטול את החוק לידיו מפאת שלסברתו פעולות שעושה רשות כלשהי אינן חוקיות ו/או אינן לרוחו ו/או אינן על פי השקפת עולמו.
גם לאחר שהוזעקו שוטרים למקום, סרב הנאשם להתלוות אליהם ולהישמע להוראותיהם והיה בכך כדי לפגוע במהלך עבודתם התקינה של השוטרים. דהיינו, הנאשם המשיך בדרכו שאין הוא נשמע ומציית להוראות.
לא יכולתי שלא לתמוה לאור המלצות שירות המבחן בסיפא לתסקירו לאור האמור לאורך כל התסקיר. שירות המבחן מציין כי הנאשם נטל אחריות על המעשים, אך בד בבד מפרט הכיצד נטילת האחריות היא חלקית והכיצד הנאשם מציין כי לא ראה את השילוט במקום והכיצד התנגדותו היתה פסיבית.
שירות המבחן מציין כי הנאשם בעל נורמות וערכים נורמטיביים ויחד עם זאת מציין כי כאשר השקפת עולמו מתנגשת עם חוקי המדינה, הוא עלול לפעול בצורה של הגמשת גבולות המותר והאסור.
האינטרסים הציבוריים מחייבים הרתעה מפני עבירות מעין אלה המבוצעות על ידי אלה אשר נטלו חירות לעצמם ליטול את החוק לידיהם על מנת לכפות את השקפת עולמם בדרך שאינה לגיטימית.
ועוד אציין לענין המלצות שירות המבחן כי שירות המבחן אמון על שיקוליו של הנאשם בלבד ואילו בית המשפט אמון על מכלול השיקולים, לרבות האינטרס הציבורי ועל כן ייתן משקל להמלצות שירות המבחן, אך כשיקול אחד במכלול שיקוליו ולא כשיקול יחיד בלתו אין.
5
על כן יורשע הנאשם בעבירות של הסגת גבול, לפי
סעיף
מתחם הענישה הראוי לעבירות מעין אלה נע בין מאסר מותנה למספר חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות.
בבואי לגזור את דינו של הנאשם שקלתי את האינטרסים הציבוריים לעיל ואל מול אלה שקלתי את הודאתו של הנאשם ואת היותו נעדר עבר פלילי.
כן שקלתי את חלוף הזמן הרב מאז ביצוע העבירות, אם כי יושם אל לב כי כתב אישום זה הוגש בשנת 2014 ככתב אישום מחודש לאחר שקודם לו נמחק בשל אי איתור הנאשם.
כן שקלתי את נסיבותיו האישיות של הנאשם כפי שנסקרו בתסקיר שירות המבחן.
אני גוזרת על הנאשם 3 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים לבל יעבור עבירה בה הורשע.
קנס בסכום של 1,000 ₪ או 7 ימי מאסר תמורתו.
הקנס ישולם בארבעה תשלומים חודשיים שווים ורצופים, שהראשון בהם ביום 1/4/16 והבאים אחריו בכל 1 לחודש שלאחר מכן. לא ישולם תשלום במועדו, יעמוד כל הסכום לפרעון מיידי.
זכות ערעור כחוק.
ניתן היום, ט"ו אדר א' תשע"ו, 24 פברואר 2016, במעמד הצדדים.
