לפני בקשה בהולה "לעיכוב ביצוע" גזר-הדין אשר ניתן בעניינו של המשיב היום, במסגרתו נגזר עונשו של המשיב בין היתר לעונש מאסר למשך 90 יום בניכוי ימי מעצרו.

הבקשה לא סומנה כדחופה וממילא הוגשה בחלוף כחצי שעה לאחר סיום יום הדיונים והדיון בתיק הנוכחי, ולאחר שהצדדים ובאי כוחם כבר עזבו את אולם בית המשפט.

לבקשה אף לא צורפה עמדת ב"כ המשיב כפי שראוי היה לעשות.

כעולה מהבקשה אף שהמשיב היה עצור כ- 80 יום ונגזר עליו עונש מאסר למשך 90 יום, הרי שלפי בירור שערכה המבקשת מול שב"ס המשיב צפוי להשתחרר כבר היום מעונש המאסר.

בהתאם לסעיף 22 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו- 1966 לבית המשפט סמכות לצוות על מעצרו של נאשם שהוחזק במעצר עד תום ההליכים ולא הוטל עליו עונש מאסר בפועל והתובע הודיע על כוונתו לערער על קולת העונש ולבקש מאסר בפועל, זאת לתקופה שלא תעלה על 72 שעות, לצורך הגשת ערעור.

בבסיס ההוראה החוקית חשש הימלטות מצד הנאשם.

בהתאם לפסיקה, הסמכות להורות על מעצר בהתאם להוראת החיקוק האמורה תעשה במשורה ובזהירות רבה ולא כדבר שבשגרה וראו בעניין זה בש"פ 7717/10 חיים חבר נ' מדינת ישראל.

לא רק שהמבקשת בבקשתה כלל לא טענה כי קיים חשש הימלטות של המשיב, אלא שגם על פי הוראות החוק כלל לא ניתן להורות על מעצרו של אדם שלא בפניו.

בנסיבות אלה לא ניתן להיעתר לבקשה, שהינה במהותה בשים לב לנסיבות הגשתה, בקשה למעצרו של הנאשם, במתכונתה, בהעדרו של המשיב ובאת כוחו ובהעדר הנמקה כנדרש בהוראות החוק והפסיקה.

ניתנה היום, י"ט טבת תשפ"ג, 12 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.