1

בפניי בקשה מטעם הסנגוריה הציבורית, שהוגשה על ידי הסנגורית הציבורית המחוזית- מחוז חיפה באופן אישי, לשחרר את הסנגוריה מייצוגו של הנאשם. בבקשה פורטה שורה ארוכה של נימוקים וטענות שבתמצית ניתן לסכמן באופן הבא: לנאשם מונו כבר שני סנגורים שעמם הוא מסרב לשתף פעולה; כי הנאשם מטריד ומאיים על צוות הסנגוריה, לרבות הסנגורים השונים; כי בין הנאשם לבין הסנגור מהסנגוריה לא שוררים יחסי אמון מינימליים- באשמת הנאשם בלבד- המאפשרים והמצדיקים המשך מתן ייצוג.

בתגובתו השיב הנאשם לטענות השונות ודחה אותן. בסוף תגובתו הוא חזר והזכיר שהוא ביקש לייצג את עצמו ומחמת המלצת בית המשפט שיהיה מיוצג הסכים לייצוג ע"י הסנגוריה אך כי הדבר אינו ניתן למימוש מול הסנגוריה המחוזית בעקבות התנהגותה. על כן הוסיף ש"אם בית המשפט סבור כי נכון שיהיה מיוצג, אז ברור כי הסנגור צריך להיות ממחוז אחר ללא קשר לצפון או לחיפה...".

מובהר שלא רק הומלץ לנאשם להיות מיוצג, אלא שקיימת חובה של ממש שיהיה מיוצג וכי רק בנסיבות חריגות ביותר ניתן להורות על קיום המשפט כאשר הוא ייצג את עצמו.

2

מבלי להביע דעה באשר לטיב היחסים בין הסנגוריה והסנגור לבין הנאשם, לא נראה לי שיש מקום להיענות לבקשת הנאשם שימונה לו סנגור ממחוז אחר.

על כן, על הנאשם להודיע באופן שאינו משתמע לשני פנים אם הוא עדיין מבקש לייצג את עצמו או אם הוא מעדיף שהסנגור שמונה לו ייצגו.

מובהר שהמועדים שנקבעו לישיבות ההוכחות לא יידחו בכל מקרה.

על הנאשם להשיב את תשובתו עד ליום 20.1.19.

תזכורת פנימית לקבלת החלטה באותו היום.

ניתנה היום, ח' שבט תשע"ט, 14 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.