1

הנאשם הורשע עפ"י הודאתו ובהתאם להסדר טיעון בעבירה של תקיפה סתם. על פי כתב אישום מתוקן, באירוע מיום 25.1.2020, בתחנת דלק בדבוריה, ריסס הנאשם גז מדמיע לעברם של שני אחים, תושבי כפרו דבוריה במהלך ויכוח שהתנהל בין הנאשם, שאליו הצטרף גם אחיו יעקוב, בין שני האחים. הרקע הינו חשד של שני האחים המתלוננים כי יעקוב, אחיו של הנאשם הצית רכב ששייך לאחד מהם. הנאשם ואחיו נדרשו לשלם עבור הנזקים שנגרמו מההצתה, ובתגובה ריסס הנאשם את המתלוננים בגז מדמיע.

הגז המדמיע פגע בפניו של אחד המתלוננים אמיר, ראייתו היטשטשה למשך זמן קצר ועיניו שרפו.

בהתאם להצהרת נפגע עבירה, מסר אמיר כי נפגע בגז מבלי שפגע בנאשם וכי הוא מרגיש עד היום כאב בעיניים ולא מצליח לישון בצורה טובה.

לגבי הנאשם הוגש תסקיר שלאחריו נקבע כי הטיעונים לעונש יהיו פתוחים. תסקיר שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית לנאשם. האחריות שלקח נמצאה כאחריות חלקית ומצומצמת בלי יכולת להתגונן ביקורתית על התנהגותו ותוך השלכת אחריות על המתלוננים, שלגביהם טען כי תקפו אותו - עניין אשר לא מפורט בכתב האישום. לא אקח בחשבון טענה זו להגנה עצמית, הסותרת את טענות כתב האישום. על פי כתב האישום נמנעו המתלוננים מכל אלימות ורוססו שלא מתוך הגנה עצמית. שירות המבחן צופה מצד הנאשם סיכון ברמה בינונית להתנהגות דומה.

עבירת תקיפה פוגעת בבטחון האישי ובשלומו של אדם. ריסוס בגז מדמיע גורם לאי נוחות, כאב, טשטוש בראייה וסבל, ואולם זאת ככלל לזמן קצר, שלאחריו התופעות חולפות.

2

על פי כתב האישום, הציבו המתלוננים דרישה לפצות אותם, על בסיס חשד שלהם כי הנאשם ואחיו גרמו להם לנזק ברכב על ידי הצתה. המתלוננים לא פעלו באלימות, ואין בהתנהגותם הסבר או הצדקה לפגיעה באמיר על ידי גז מדמיע.

לצד האמור לעיל, לא מדובר כאמור בנזק תמידי או קשה, ולא מדובר בתקיפה בנסיבות חמורות יחסית למקרים אחרים.

הפסיקה אליה הפנתה המאשימה אינה הולמת מקרה זה. הבחירה להפנות לעונשים שהוסכם לגביהם בהסדר טיעון הינה בחירה חריגה ולא ברורה.

עיון בפסיקה אליה הפנה הסניגור מביא למסקנה כי בעבירות תקיפה סתם קבעו בתי המשפט מתחם ענישה אשר מתחיל במאסר על תנאי בלבד וענישה נלווית. ניתן להפנות בנוסף, גם לת"פ 6945-02-15 (מיום 9.3.17), שם הוטל עונש של מאסר על תנאי, של"צ, קנס ופיצוי על שני נאשמים שהתיזו גז מדמיע על צעירים עקב ריב שכנים, שם היו תסקירים חיוביים. עוד ניתן לראות את ת"פ 6887-01-09 (מיום 24.12.09) שם הוטל חודש מאסר בעבודות שירות וענישה נלווית על נהג מונית שהתיז גז מדמיע לעבר נהג אחר, גם היכה בראשו של המתלונן וברח.

מצאתי כי מתחם הענישה נע בין מאסר על תנאי לבין עונש מאסר של 8 חודשים אשר ניתן לרצות במקרים המתאימים בעבודות שירות.

מאז ביצוע העבירה עברו למעלה משנתיים וחצי. הנאשם היה בעת האירועים בן 19.

בעת שביצע את האירועים היה הנאשם ללא הרשעות בפלילים, ואולם מאוחר יותר נגזר דינו לעונש טיפולי של של"צ וענישה נלווית בגין עבירות סחר בסמים שביצע בשנת 2019, לפני אירוע כתב האישום.

על פי התסקיר, אשר אינו חיובי שכן אינו כולל המלצה טיפולית, הנאשם לא דיווח על עבודה קבועה, ולעומת זאת הסניגור ציין כי לאחרונה הנאשם שולב בעבודה כעוזר לנהג משאית.

החלטתי לקחת לטובת הנאשם את ההודאה בהזדמנות הראשונה ואת חלוף הזמן הניכר מאז ביצוע העבירות. מצאתי כי יש לסיים הליך זה ללא רכיב מאסר בפועל, גם לא בעבודות שירות, ואולם את העונש הקל ראוי לאזן בקביעת תשלום פיצויים למתלונן.

אשר על כן, אני גוזרת את עונשו של הנאשם כדלקמן:

3

א.        מאסר על תנאי למשך 4 חודשים והתנאי הוא כי במשך 3 שנים החל מהיום, לא יעבור כל עבירת אלימות פיזית כלפי אדם.

ב.         הנאשם ישלם לעד התביעה, המתלונן, אמיר נג'ארה פיצויים בסך 2,500 ₪ וזאת ב- 5 תשלומים שווים. תשלום ראשון עד יום 4.12.2022 ובכל 4 לחודש. אם לא יעמוד בתשלומים הפריסה לתשלומים תבוטל ויחויב בריבית ובהצמדה.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום בבית משפט המחוזי בנצרת.

ניתן היום, ל' תשרי תשפ"ג, 25 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.