1

הנאשם הורשע עפ"י הודאתו בפציעה כשהעבריין מזוין, עבירה לפי סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין.

עפ"י עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 15.7.20 במתחם תחנת הדלק במג'ד אל כרום, בזמן שהמתלונן שוחח עם הבעלים של תחנת הדלק, פצע הנאשם את המתלונן באמצעות חפץ קהה אותו החזיק בידו והטיחו בראשו. כתוצאה מכך המתלונן נפל ארצה כשדם ניגר מצדו הימני אחורי של ראשו והוא סבל מנפיחות באוזן ימין.

לאחר מכן, פונה המתלונן לקבלת טיפול רפואי והוא נזקק לטיפול בדמות סגירת הפצע באמצעות סיכות.

הערכים שנפגעו ממעשי הנאשם הם שלומו, בטחונו ושלוות נפשו של האדם.

בגדר הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, אני מפנה לעובדה כי הנאשם תקף את המתלונן באמצעות חפץ קהה שיכול להוות נשק קר והיכה אותו באמצעות אותו חפץ עד שגרם לפציעתו ולנפילתו. כתוצאה ממעשה התקיפה נגרם למתלונן פצע מאחורי אוזנו שהצריך את סגירתו באמצעות סיכות, אולם ברור כי פוטנציאל הנזק שעלול היה להיגרם הוא גדול בהרבה שכן מדובר בתקיפה שנעשתה כלפי הראש - איבר רגיש לכל הדעות - באמצעות כלי שיכול להוות נשק קר.

2

זה המקום להעיר שתי הערות. ראשית, במסגרת תסקיר שירות המבחן ציין הנאשם כי מעשה התקיפה בא על רקע התגרות מסוימת מצד המתלונן, אולם לטענה זו אין עיגון בעובדות כתב האישום המתוקן ובכל מקרה לא הוגשו ראיות להוכחתה.

שנית, המתלונן תיאר בפניי כי בעקבות החבלה הוא סובל עד היום מסחרחורות. אולם, לא הוגשו מסמכים רפואיים מטעמו המבססים טענה זו לגבי נזק גוף מתמשך.

בהתחשב במכלול השיקולים, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר שיכול וירוצה בעבודות שירות ועד ל-24 חודשי מאסר בפועל, לצד רכיבי ענישה נוספים.

לאור מהות העבירה, חומרתה, נסיבותיה, הפסיקה הנוהגת לגבי עבירה מסוג זה והעובדה כי הנאשם לא יזם הליך סולחה או כל הליך אחר, כגון צדק מאחה, אשר יש בו כדי להעיד על רצונו להכיר בפגיעה שהסב למתלונן, אני מוצאת כי אין מקום לביטול הרשעת הנאשם בדין, ובמיוחד שגם שירות המבחן לא מצא הצדקה לביטול ההרשעה.

אעבור כעת לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה - הנאשם יליד שנת 1989 בן 32 שנים, רווק, נטול כל עבר פלילי.

הנאשם הודה במיוחס לו ובכך חסך מזמנו של בית המשפט ומזמנם של העדים.

בעניינו של הנאשם הוגשו מסמכים שונים אודות כישוריו והישגיו בתחום הספורט ותרומתו לקהילה ולחברה, ובפרט לנוער בסיכון. כמו כן, הנאשם נרשם בשנה שעברה ללימודי כלכלה וניהול וללימודי משפטים.

הנאשם הביע צער על מעשיו, מסר כי הוא מתבייש בהם וטען כי הכשל ההתנהגותי שלו נבע, ככל הנראה, ממצבו הנפשי הירוד באותה תקופה, אולם היום הוא מכיר בצורך לעבור טיפול נפשי על מנת לטפל במצוקתו.

שירות המבחן הגיש תסקיר מטעמו בו ציין את נסיבותיו האישיות, המשפחתיות והתעסוקתיות של הנאשם. שירות המבחן מצא כי הנאשם אינו סובל מדפוסים עברייניים מושרשים, יחד עם זאת קיים אצלו סיכון להישנות התנהגות פורצת חוק בעתיד. כמו כן, על אף שהנאשם הינו נטול עבר פלילי הוא מגלה צדדים בעייתיים באישיותו כפי שניתן ללמוד מהעדר רצף תעסוקתי ולימודי ומהחלפה תדירה של מקום מגוריו. כמו כן שירות המבחן התרשם, כי הצער והחרטה על המעשה בו הורשע היה מילולי בלבד תוך השלכת האחריות על המתלונן.

3

בכל אופן, שירות המבחן מצא כי אין הצדקה לביטול ההרשעה, כפי שציינתי מקודם, ובשל היותו במעצר במסגרת הליך אחר (עתירה להסגרה להונגריה בגין חשד למעורבותו בעבירות רצח וסיכון הציבור משנת 2018), לא ניתנה המלצה טיפולית בעניינו, ומכאן שאין בפניי שיקולי שיקום מיוחדים המצדיקים סטייה לקולה ממתחם העונש ההולם.

לסיכום ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

1.         מאסר לתקופה של 7 חודשים בניכוי ימי מעצרו מיום 15.7.20 ועד ל-22.7.20 ומיום 28.4.21 (מועד הדיון האחרון שאמור היה להתקיים לעונש) ועד היום.

2.         מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים, והתנאי הוא כי הנאשם לא יבצע בתקופה זו עבירת אלימות פיזית, ויורשע עליה בדין.

3.         פיצויים למתלונן, עד תביעה מס' 3, בסך 3,000 ₪.

הפיצוי ישולם תוך 60 ימים מהיום.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן היום, י"ט סיוון תשפ"א, 30 מאי 2021, במעמד הנאשם וב"כ הצדדים.