1

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד אבישי רובינשטיין

הנאשם בעצמו וב"כ עו"ד עבדל חי איהאב

1.         הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות, בכתב האישום בעבירות של כניסה לישראל שלא כחוק לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל , תשי"ב-1952 (3 עבירות); שימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק") (2 עבירות); וזיוף בכוונה לקבל דבר לפי סעיף 418 לחוק.

2.         בטיעוניה לעונש טענה ב"כ המאשימה כי הנאשם יליד 1991, ללא הרשעות קודמות וללא תיקים נוספים, הורשע לאחר ניהול הוכחות בשני אישומים של שהיה בלתי חוקית בישראל, זיוף ושימוש במסמך מזויף -שבוצעו בשנת 2013.

2

צוק העיתים והמצב הביטחוני הרעוע מחייבים החמרה בענישה בעיקר נוכח תופעה חדשה יחסית ורחבת היקף של "תעשיית הזיופים" הנעה סביב אישורי כניסה, שהיה ועבודה בישראל.

מתחם הענישה הראוי באישום הראשון נע בין חודש לשישה חודשי מאסר, ובאישום השני בין מס' חודשי מאסר ועד 9 חודשים - וסה"כ יש להשית 12 חודשי מאסר בפועל, תוך קיזוז ימי המעצר בתיק, לצד מאסר על תנאי וקנס, בהיותן עבירות בעלות גוון כלכלי שמאחוריהן מוטיבציה לשוב ולבצע אותן.

בנסיבות אלה, בתיק המעצר קיימת הפקדה ע"ס 3,000 ₪, וימי מעצרו של הנאשם בין 21.3.14 עד 2.4.14, ובאישום הראשון מיום 26.2.13 עד 28.2.12.

מאידך, טען ב"כ הנאשם לעונש כי הנאשם בחר לנהל הוכחות בעניין הזיוף, וביתר הודה, למרות שלפי עקרונות תיקון 113 לחוק העונשין ניהול הוכחות לא ייזקף לחובתו.

הנאשם היה רק בן 22 בעת ביצוע העבירה באישום ראשון, ובן 23 באישום השני.

מטרת הכניסה הייתה לצרכי פרנסה בלבד, כאשר מדובר בנאשם צעיר שחיפש עבודה ורצה להתפרנס בכבוד.

לנאשם 2 אחים שלומדים באוניברסיטה הפתוחה של ירושלים אל-קוץ ובאוניברסיטת אל חדורי בשטחים-בטול כרם, והנאשם מנסה לעזור לאביו ולהשתתף בתשלומי לימודיהם.

העבירות בוצעו ב- בשנת 2013 כשהמצב הביטחוני היה רגוע יותר.

מתחם עונש בעניינו לפי המתחם שנקבע בהלכת אלהרוש.

לחילופין, אם יוחמר עמו בגלל שיש עבירות נלוות לעבירת השהייה שלא כחוק, מתחם העונש ההולם נע בין מס' ימי מאסר בפועל עד מס' חודשים בפועל.

העבירות הנלוות שהתבצעו באישום השני הינן בבחינת מעשה שבא כדי להכשיל את עבירת השב"ח ולא במטרה לבצע עבירות נוספות כמו עבירות רכוש או עבירות הפוגעות בביטחון המדינה.

לעניין הנסיבות שקובעות את המתחם עצמו -לא קדם שום תכנון, וכפי שהעיד בבימ"ש הוא לא עבד, בא אליו מישהו והציע "לעשות" את האישור הזה, הדברים נעשו בצורה ספונטנית ותוך כדי דיבור ושיח עם אחר. האחר שנתן לו את האישור זייף אותו באופן שמפחית מחלקו של הנאשם באירוע.

יש לבחון את הנזק שיגרם לנאשם הספציפי הזה ומידת פגיעת העונש בו.

מדובר בבחור צעיר שמאסר יגרום לו לנזק. מאז 2013 עד היום, במהלך למעלה משנתיים, לא נפתח תיק נגדו, ואין לו עבר קודם.

קיימת אכיפת בררנית בכל הנוגע לתפיסת של אותם זייפנים שמסתובבים חופשיים והמשטרה לא עושה דיה כדי לתפוס אותם.

3

לאור האמור, מתבקש בימ"ש להסתפק ב15 ימי מעצרו של הנאשם.

הנאשם הוסיף כי לא זייף את האישור.

3.         דיון ומסקנות

עבירות על חוק הכניסה לישראל הינן עבירות חמורות, כפי שעמד על כך בימ"ש העליון ב רע"פ 3173/09 ‏ מוחמד פראג'ין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, מיום 5.5.09) (להלן: "פרשת פראג'ין")-

"אכן בתי המשפט מנסים, יחד עם המדינה כולה, להתמודד עם תופעות השהיה הבלתי חוקית. אין צורך להיות מומחה בביטחון על מנת להבין, כי לשהיה בלתי חוקית אוסף מגרעות; ראשית - היא הפרת החוק, וזו רעה חולה, ולא זו בלבד, אלא יש בה פוטנציאל ברור לסיכון בטחוני, והיו דברים מעולם; ואין מדינה עלי חלד שלא תיאבק בנכנסים לשטחה באופן בלתי חוקי, לא כל שכן אם יש מהם העלולים לסכן את ביטחונה ואף סיכנוהו."

במעשיו של הנאשם יש פגיעה בערכים המוגנים של שמירה על ריבונות המדינה, ובזכותה לפקח על הנכנסים ויוצאים בגבולותיה, לצד הגנה על שלום הציבור וביטחונו נוכח הסיכון הביטחוני, הפלילי והכלכלי הקיים בעבירות אלה.

ברע"פ 3677/13 מוחמד אלהרוש נגד מדינת ישראל (לא פורסם, מיום 8.12.14) נקבע כי בכל הנוגע לעבירות כניסה ושהייה בישראל, שנעברה לצרכי פרנסה וללא עבירות נלווית, יעמוד המתחם בין מע"ת לחמישה חודשי מאסר (שיכללו הן את תקופת התנאי והן את תקופת המאסר בפועל).

עם זאת, בענייננו בוצעה העבירה בצירוף עבירות נלוות וחמורות, הגם שאלה נועדו להקל על עבירת השב"ח, ועל כן המתחם חמור יותר.

בהתאם לסעיף 40יג(ב) לחוק, מדובר בשני אירועים נפרדים, בזמן במקום ובנסיבות ביצוען, ועל כן יש לקבוע שני מתחמים נפרדים כדלקמן-

מתחם העונש ההולם בגין האירוע נשוא האישום הראשון נע בין חודש לששה חודשי מאסר.

מתחם העונש ההולם בגין אירוע נשוא האישום השני נע בין שלושה לתשעה חודשי מאסר בפועל.

4

מנסיבות הקשורות בביצוע העבירות עולה כי הנאשם שהה הנאשם בישראל בניגוד לחוק, ביום 26.2.13 וכחמישה חודשים עובר ליום 21.3.14 בקלנסואה, כשבפעם השנייה נתן הנאשם תמונה שלו וסך של 4,500 ₪ בתמורה להיתר כניסה מזויף לישראל המכיל את תמונתו.

במהלך חמשת החודשים עד ליום 21.3.14 הציג הנאשם פעמיים את ההיתר המזויף לשומר בכניסה ליישוב בת חפר ולשוטר בנתניה, וביום 21.3.14 בכניסה לצור יגאל-כוכב יאיר הזדהה כבעל היתר עבודה בישראל באמצעות ההיתר המזויף בפני מאבטח היישוב, שעה ששהה בישראל שלא כחוק באותו מועד.

בנסיבות אלה בוצעו העבירות לאחר תכנון מוקדם, מקום בו פנה לאחר על מנת להכשיר את הקרקע לכניסתו לישראל באמצעות הכנת היתר מזויף, בעבורו שילם כסף רב ביודעו כי לא יוכל לקבל אישור עבודה בכל דרך אחרת (סעיף 40ט(א)(1) לחוק), ועל כן חלקו אף בעבירת הזיוף הינו מרכזי וממשי (סעיף 40ט(א)(2) לחוק).

בנוסף- ההיתר המזויף נכנס מספר פעמים לישראל במהלך תקופה ארוכה של כחמישה חודשים, ופעם נוספת כשנה קודם לכן, תוך שהוא עושה בו שימוש חוזר ונשנה.

הגם שלא נגרם נזק הלכה למעשה, הרי שהנזק הצפוי מביצוע עבירות אלה הינו גדול, מקום בו נלוות לו עבירות ביטחוניות או פליליות (סעיף 40ט(א)(3) לחוק).

מנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות עולה כי הנאשם כבן 22 בעת ביצוע העבירות, ללא עבר פלילי, אשר לא שב להסתבך בפלילים למן ביצוען ועד היום (סעיף 40יא(11) לחוק).

למן ביצועה של העבירה המאוחרת בכתב האישום חלפו כשנתיים עד כה (ושלוש שנים מהאישום הראשון), חלוף זמן משמעותי נוכח גילו העציר של הנאשם (סעיף 40יא(10) לחוק).

הגם שהודה בחלק מעובדות כתב האישום, עדיין כפר הנאשם בחלק ניכר הנוגע לעבירת הזיוף באופן שהצריך ניהול הוכחות עד תום, והוא אף הורשע בה לבסוף, באופן שהגם שאינו נזקף לחובתו- אינו משמש לו לקולא (סעיף 40יא(6) לחוק).

יש לציין כי בשום שלב לא הביע הנאשם חרטה על מעשיו, לא לקח אחריות ולא הפנים את חומרתם, ולמעשה כפר בביצוע הזיוף אף לאחר הכרעת הדין (סעיף 40יא(4) לחוק).

בפרשת פראג'ין נקבע כי העונש בעבירות של כניסה לישראל שלא כדין, ייבחן לפי כל מקרה ונסיבותיו, ובכלל זה יש לשקול האם מדובר בעבירה ראשונה, תקופת השהייה שלא כדין בישראל, האם נלוו לעבירת הכניסה עבירות זיוף או התחזות לאחר, האם זו כניסה לצורכי עבודה ופרנסה וכיו"ב. וכך מובא שם-

5

"...שאלת הכניסה והשהיה הבלתי חוקיות - עומדים בצד החומרה שיקולים כגון האם נתגלה סיכון בטחוני באדם בו מדובר; האם נתלוו לשהיה הלא חוקית עבירות נוספות (כגון זיוף תעודות, התחזות וכדומה); האם מדובר ברצידיביסט (נמסר אמנם כי בפעם ראשונה של כניסה בלתי חוקית אין הרשויות מעמידות ככלל לדין); מה אורך השהיה הלא חוקית; ובצד הזכות - האם ניתן להראות כי המעשה נובע ממצוקה אישית, כמי שמטה לחמו שבור; גיל צעיר ועבר נקי הם שיקולי זכות ושיקולים אלה ראוי שינחו את בתי המשפט בבואם לגזור את הדין."

בענייננו, מחד גיסא- מדובר בנאשם צעיר, ללא עבר פלילי, שנכנס לצרכי עבודה ופרנסה, ומאידך- מדובר בתקופה ארוכה בה נכנס לישראל שלא כחוק, תוך ביצוע עבירות נלוות של זיוף ומרמה.

מכלול השיקולים מעמידים את מעשיו של הנאשם ברף התחתון של המתחמים האמורים, כאשר בנסיבות אלה, לא מצאתי כי יש לחרוג ממתחמים אלה בעניינו -לא חריגה לקולא מטעמי שיקום, ולא לסטות לחומרא בשל טעמים של הגנה על שלום הציבור או הרתעה אישית.

4.         לפיכך הריני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א.        4 חודשי מאסר בפועל - בניכוי משך מעצרו (בין 21.3.14 עד 2.4.14, ובין 26.2.13 ל- 28.2.12).

ב.         6 חודשי מאסר מותנה, למשך 3 שנים מיום שחרורו, שלא יעבור על חוק הכניסה לישראל.

5.         זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים.

ניתן היום, ט"ו אדר א' תשע"ו, 24 פברואר 2016, במעמד הנוכחים.