1

טענת הגנה מקדמית כנגד קבילות ראיית התביעה בדמות הקלטת דברי הנאשם בבית המעצר.

בניגוד לנטען על ידי הסנגור ההקלטה לא בוצעה על ידי קמ"ן הכלא אלא על ידי ע.ת 5 כלא/סוהר

הסוהר שמע את דברי הנאשם כאשר שוחח בטלפון הציבורי בבית המעצר עם אדם אחר והקליט את הנאשם באמצעות הטלפון הנייד/הסלולרי.

אין המדובר בהאזנת סתר כמשמעותה בחוק האזנות סתר התשל"ט- 1979.

אין המדובר בהאזנת סתר סמויה.

בית המעצר הוא בגדר "רשות הרבים".

2

למעשה הנאשם שיתף את כל מי שהיה סביבו בדברים שאמר בקול רם למכשיר הטלפון ולמעשה כל אדם שנכח בסביבה יכול היה לשמוע את דבריו, להאזין ולהקליט את דבריו. אדם ששומע שיחה ברשות הרבים, אינו מחויב לאטום את אוזניו ולהימנע משמיעת הדברים שלמעשה המדבר "כופה" עליו את דבריו והופך אותו "לבעל שיחה" בעל כורחו.

האזנה שאינה מסתייעת במכשיר להאזנה סמויה ומבוססת על השמיעה הטבעית של העד אינה נכנסת לגדרי ההגדה של האזנת סתר. ההקלטה שביצע העד למה ששמע מפיו של הנאשם אינה ראיה עצמאית והעד הוזמן למסירת עדות בבית המשפט ביחס למה ששמע וקלט בחוש השמיעה שלו.

טענת ההגנה המקדמית- נדחית.

החלטה תשלח לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ב' אייר תשע"ח, 17 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.