1

לנוכח העובדה שקביעת תקופת האשפוז המירבית הושארה בהחלטתי מיום 10.11.15 בצריך עיון, בהמתנה לפסיקת בית המשפט העליון בסוגיה זו, השנויה במחלוקת בפסיקת בתי המשפט המחוזיים, ומאחר שבית המשפט העליון, בדונו בע"פ 6365/15 מ"י נ' גולן לא קיבל החלטה ודחה את הדיון בנושא למספר חודשים, אני רואה לנכון לסיים את הדיון בתיק זה ולקבוע את תקופת האשפוז המירבית ללא המתנה נוספת.

הצדדים העלו בדיון את טענותיהם, כל צד לשיטתו, בשאלה האם תקופת האשפוז המירבית אמורה להיות תקופת המאסר המקסימלית הקבועה בחוק לצד העבירה החמורה ביותר בה הואשם הנאשם, או שמא נתונה לשיקול דעת בית המשפט, בדומה לקביעת מתחם ענישה ובשקלול הנסיבות האישיות של הנאשם. לכל אחת מהעמדות יש צדדי חוזקה וחולשה, וכוונת המחוקק אינה ברורה, כפי שציין כב' השופט פוגלמן בדיון בביהמ"ש העליון (עמ' 2 לפרוט', ש' 32-33). כאמור, פסיקת בתי המשפט המחוזיים אינה מדברת בקול אחד, ויש פסיקות לכאן ולכאן.

מכיוון שכך, אקבע את תקופת האשפוז המירבית לפי השקפתי, התומכת בקיומו של שיקול דעת שיפוטי בסוגיית משך האשפוז המירבי. סבורה אני, כי בכל מקרה אין לקבוע תקופה העולה על הרף העליון של מתחם הענישה שהיה בית המשפט עשוי לקבוע בגין מכלול העבירות, אילו הורשע בהן הנאשם.

2

לפיכך, ובהתחשב בנסיבות העבירות של איומים ונסיון לתקיפה בתיק זה, אני קובעת כי תקופת האשפוז המירבית של הנאשם לא תעלה על 18 חודשים.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים ולפסיכיאטר המחוזי.

ניתנה היום, כ"ה כסלו תשע"ו, 07 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.