1

 

2

 

 

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד יסמין מור

ב"כ הנאשם עו"ד טרבלסי

הנאשם

 

 

 

[פרוטוקול הושמט]

 

 

גזר דין

 

1.      הנאשם, יליד 1974, הורשע על פי הודאתו בעבירות נשוא אישום שתוקן בהסדר של איומים- עבירה בניגוד לסעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: החוק), ובעבירה של תקיפה סתם - בן זוג- עבירה בניגוד לסעיף 382 (ב) לחוק.

 

ביום 20.6.15, בשעה 16:00 לערך החל ויכוח בין הנאשם לגברת נ ב (להלן: המתלוננת) בדירתם, במהלכו קילל הנאשם את המתלוננת, איים עליה בפגיעה שלא כדין והכה אותה באמצעות כיסא מפלסטיק.

 

הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון ונשלח לשירות המבחן לקבלת תסקיר.

 

2.      מתסקיר שירות המבחן שהוגש מיום 1.2.15, עולה כי הנאשם, בן 41, נשוי ואב לילדה בת 11, נמצא בהליכי גירושין מאשתו. הנאשם נמצא בתנאים מגבילים לפיהם רשאי לצאת לצרכי עבודה בתחום הנגרות בין השעות 09:00-12:00.

3

מתיאור מצב משפחתו עולה כי אמו עובדת כטבחית וכי אביו, אשר היה מכור לסמים, נהג באלימות כלפי בני המשפחה וחשף אותם למצבי שימוש. בגיל 12 עבר למשפחת אמנה, אך חזר להתגורר בבית הוריו לאחר שנה. מאז חזרתו הנאשם לא הצליח להשתלב במסגרת חינוכית ונאלץ לדאוג לעצמו. לדברי הנאשם, היה רוכש עבור אביו את הסמים וכי לא שב למסגרת לימודית ולכן יצא לעבודות מזדמנות מגיל 13. הנאשם תיאר את אורח חייו כשולי המאופיין בשוטטות עם חברה שולית, והחל להשתמש בסמים מסוג קנבואידים אליהם מכור עד היום. לדבריו, אינו חש צורך בטיפול משום שהסמים מקלים עליו בעת תחושת ריקנות ובדידות.

הנאשם מתאר את מערכת היחסים עם המתלוננת כתקינה, טובה ויציבה עד אשר החלה הידרדרות במצבו, מה שהוביל לקשיים כלכליים ומתחים. במצבים אלו תאר הנאשם כי היה מתפרץ, צועק, מקלל ויוצא מהבית.

בעבר נשפט על עבירה זהה לעבירה הנוכחית, אך מסר כי המתלוננת נהגה בו באלימות באותו אירוע.

הנאשם שלל נזקקות טיפולית הן בתחום הסמים והן בתחום האלימות.

שירות המבחן העריך את מסוכנות הנאשם ולהערכתם לא ניתן לשלול קיומו של סיכון להישנות התנהגות אלימה. שירות המבחן המליץ על מאסר מותנה אשר יצמצם את הסיכון המוערך.

 

3.      מתסקיר שירות המבחן מיום 26.1.16 עולה, כי הנאשם לא יצר קשר עם השירות וכי המלצתם היא מאסר מותנה. בנוסף, שירות המבחן ביקש לסיים את מעורבותם בעניין.

 

4.      מתסקיר שירות המבחן מיום 1.5.16 עולה כי הנאשם הופנה לקבוצה ייעודית לבחינת התאמתו לטיפול בשירות.

 

5.      מתסקיר שירות המבחן מיום 12.7.16 עולה, כי הנאשם לא שולב בסדנת ההכנה לטיפול עקב תקלה, הנאשם הביע חרטה על התנהגותו באירוע והבנה לכך שקשייו להתמודד עם מצבי מתח הם שהובילו אותו להתנהגותו באירוע. לאור הפגישה, שירות המבחן המליץ על העמדת הנאשם לצו מבחן למשך שנה במהלכה ישולב בטיפול תואם צרכיו. בנוסף, שירות המבחן המליץ על הטלת ענישה הרתעתית לאור העובדה כי בזמן שעבר ממועד ביצוע העבירה לא נפתחו כנגדו הליכים פליליים.

 

4

6.      בטיעוניה לעונש, ב"כ הציגה את המתחם לו עותרת והוא בין מאסר קצר לבין 18 חודשי מאסר בפועל. ב"כ המאשימה הציגה את סיכומיה לעניין התסקיר שניתן ביום 1.12.15, ובנוסף את התסקיר שהתקבל ביום הדיון בתאריך 13.7.16 בו המליץ שירות המבחן על ענישה הרתעתית, התחייבות וצו מבחן. ב"כ המאשימה לא מקבלת את המלצת השירות משום שלנאשם אין רצון לטפל בבעיה וכי קיימת מסוכנות. בנוסף טוענת ב"כ המאשימה, כי הנאשם לא שינה את דרכי התנהגותו. לאור הערכת מסוכנותו של הנאשם עתרה ב"כ המאשימה להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל ברף הגבוה, מאסר על תנאי, קנס, פיצוי והתחייבות.

 

7.      בטיעוניו לעונש, טען הסנגור כי בהפנייתה של ב"כ המאשימה לעברו הפלילי אין ממש משום שהעבירה התיישנה. לדבריו, במסגרת ההסדר הוסכם כי במידה ותסקירו של הנאשם יהיה חיובי, ישובו הצדדים וידברו. התסקירים מיום 2.12.15 ומיום 10.2.16 לא באו בהמלצה, אך התסקיר האחרון מוכיח כי צריך להתעקש עם אדם על מנת שיתחיל בדרך חדשה וישנה את אורח חייו. בסיכומו אומר הסנגור כי שירות המבחן המליץ על העמדת הנאשם בפיקוח וכי הדבר קשה יותר מעונש אחר שבית המשפט יחליט לגזור.

 

8.      קביעת מתחם העונש ההולם למעשה העבירה נעשית בהתאם לעקרון ההלימה. לשם קביעת מתחם העונש ההולם יש להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

 

9.      הערך המוגן במסגרתן של עבירות האלימות במשפחה, הינו זכותו של האזרח להגנה על שלומו, בטחונו ושלמות גופו. העבירות נועדו להגן על הצד החלש במשפחה מפגיעה של בעל הכח הפיזי או הכלכלי, המנצל בין היתר את רגשות האהבה, הפחד, הבושה או התלות של הקרבן בו.

 

בע"פ 2037/92 בן דוד נ' מדינת ישראל התייחס בית המשפט העליון לצורך בהחמרת הענישה במקרי אלימות בתוך המשפחה:

5

"בית המשפט מצווה לשרש את התופעה של אלימות שבתוככי המשפחה, שנעשית יותר ויותר למכת מדינה, וכן מצווה הוא להגן על הצד המוכה, שלא תמיד כוחו עומד לו להגן על עצמו. הרתעה זו צריך ויינתן לה ביטוי על ידי השתת עונש מאסר משמעותי, למען ישמעו וייראו, הן מי שהורשע במעשי האלימות והן עבריינים בכוח".

 

ראה גם הדברים שנאמרו בע"פ 9469/03 מדינת ישראל נ' פלוני:

 

"מעשי אלימות במשפחה כמעשיו של המשיב אינם נחלתם של עבריינים, בין עבריינים מועדים ובין עבריינים קלים. ידענו מניסיוננו כי גם אנשים שבחיי היום-יום התנהגותם התנהגות נורמטיבית היא לכל דבר ועניין, עלולים לנהוג באלימות קשה בביתם פנימה. מסקנה נדרשת מכאן היא, כי העובדה שנאשם הוא אדם נורמטיבי, לכאורה, בחיי היום-יום, אין בה בהכרח כדי ללמד על התנהגותו בביתו. עוד נאמר, כי העובדה שהתנהגותו של אדם היא התנהגות נורמטיבית על דרך הכלל, לא יהא בה כדי להקל עימו שעה שמתנהג הוא באלימות כלפי בני משפחה שהם חסרי-אונים לידו."

 

10.  בעבירות של אלימות במשפחה נעה הענישה בין צו מבחן ללא הרשעה לבין מאסר בפועל ממושך, כאשר כל מקרה נבחן לגופו, ובכלל זה נבחנים חומרת האלימות ועוצמתה, נסיבותיה, תוצאותיה, הישנות העבירות, המלצות שירות המבחן, השתלבות בהליך טיפולי, עמדת המתלוננת והסיכוי לחזרה לחיים משותפים.

 

באשר לעבירות האיומים, אינטרס החברה הוא להגן על שלוות נפשו של הפרט מפני מעשי הפחדה והקנטה שלא כדין, וכן מניעת פגיעה עתידית בחירות הפעולה של הזולת.

המחוקק הביע דעתו בדבר העונש הראוי לעבירת האיומים, בקבעו כי "המאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו, שלו או של אדם אחר, בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו, דינו - מאסר שלוש שנים".

 

 

11.  להלן דוגמאות ממספר גזרי דין שניתנו בעבירות אלימות בין בני זוג:

 

6

ברע"פ 10797/05 פלוני נ' מדינת ישראל (7.3.06) אישר בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה את ערעורו של נאשם שהודה והורשע בעבירות של איומים ותקיפת בת זוג. בגין עבירת התקיפה הושת על הנאשם עונש של שמונה עשר חודשי מאסר, מהם תשעה לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, ובגין עבירת האיומים נידון לחמישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו. בנוסף, הפעיל בית המשפט בחופף עונש מאסר מותנה בן תשעה חודשים בגין עבירת אלימות קודמת. בית המשפט העליון קבע כי העונש שהוטל על הנאשם אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע.

 

ברע"פ 3255/09 דהן נ' מדינת ישראל (6.7.09) אושר ע"י בית המשפט העליון עונש של 10 חודשי מאסר בפועל שהושת על נאשם שהורשע, לאחר ניהול הוכחות, בשני אירועים של תקיפה הגורמת חבלה ממשית ואיומים, בכך שזרק על אשתו חפץ, ירק עליה, סטר לה, חנק אותה ואיים עליה ברצח. המדובר בנאשם בעל עבר פלילי לא מכביד, אשר התסקיר שניתן אודותיו לא בא בהמלצה טיפולית. בית המשפט העליון ציין בהחלטתו כי העונש אינו חורג מן הראוי ואף נוטה לקולא.

 

12.  בתוך המתחם אתחשב בהודאת הנאשם והבעת החרטה על מעשיו.

לאור האמור, לטעמי, האיזון הראוי בין מכלול שיקולי הענישה שיביאו לידי ביטוי ראוי את מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם לבין סוג ומידת עונשו, יושג , תוך הטלת מאסר לריצוי בפועל לתקופה שבגדרי ההסדר ולפיכך, הנני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:

 

 

 

 

 

7

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפיכך הנני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:

 

1.                  6 חודשים מאסר על תנאי למשך 2 שנים שלא יעבור העבירות בהן הורשע.

2.                  הנאשם יחתום תוך 7 על התחייבות בסך 3,000 ₪ שלא יעבור תוך שנתיים מהיום העבירה בה הורשע, לא יחתום ייאסר לתקופה של 10 יום.

3.                  הנני מורה על העמדת הנאשם לצו מבחן לשנה.

8

4.                  הנני מחייבת את הנאשם לבצע 200 שעות לתועלת הציבור בהתאם לתוכנית שהוגשה היום בהיקף של 200 שעות בעבודות נגרות ותחזוקה במתנ"ס עציון בקרית מלאכי.

 

מובהר לנאשם כי אם לא יעמוד בתנאי צו המבחן והשל"צ עלול הדבר להביא להפקעת הצווים ולחלף ענישה.

 

המוצגים יושמדו.

 

 

ניתנה היום, י"ט תמוז תשע"ו, 25 יולי 2016, בהעדר הצדדים.

 

חתימה

 

 

 

החלטה

 

 

עבודות השל"צ לא תחלנה בחודש הקרוב על מנת לאפשר למאשימה להגיש ערעור.

עותק הפרוטוקול ישלח לשירות המבחן.

 

 

9

ניתנה והודעה היום כ"ח תמוז תשע"ו, 03/08/2016 במעמד הנוכחים.