1

 

 

 

 

הכרעת דין

 

מבוא

 

1.      כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של הדחה בעדות ושיבוש מהלכי משפט, עבירות לפי סעיפים 246 (א) ו-244 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").

 

2.      בהתאם לעובדות כתב האישום, במהלך שנת 2009 הוגשו לבית משפט השלום בבאר שבע תביעות הדדיות של הנאשם ושל מר בני שטרית (להלן: "המתלונן") בעניין זכויות במשאית המשמשת כגרר ואשר נדונו במסגרת ת.א 1326/09 (להלן: "ההליך האזרחי").

          במועד שאינו ידוע למאשימה אך לפני יום 4.5.2010, פנה הנאשם ליוסף ארנבייב (להלן: "יוסף"), והניעו למסור עדות שקר בהליך האזרחי על ידי הגשת תצהיר כוזב ומתן עדות שקרית בעניינים מהותיים הקשורים למחלוקת שבין הצדדים, וזאת בכוונה להכשיל הליך שיפוטי ולהביא לעיוות דין.

          בעקבות ההדחה, חתם יוסף על תצהיר כוזב שהוגש לבית המשפט וביום 1.2.2001 העיד בבית המשפט ומסר במהלך עדותו פרטים שקריים כפי שהתבקש לעשות על ידי הנאשם.

2

          בפסק הדין בהליך האזרחי מיום 21.11.2011, דחה בית המשפט את תביעתו של המתלונן וקיבל את תביעתו של הנאשם בהתבסס, בין היתר, על דבריו של יוסף בתצהיר ובעדותו בפניו.

 

3.      הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום. בתשובתו לכתב האישום אישר הנאשם כי לאחר שיחה שהייתה לו עם יוסף בנושא שעמד במחלוקת בהליך האזרחי הוא אכן הפנה את יוסף לחתום על תצהיר בפני עורך דינו ובהמשך הגיע יוסף להעיד ואולם כפר בכך כי הניע את יוסף להעיד עדות שקר וציין כי אינו יודע אם יוסף מסר בעדותו פרטים שקריים.

 

4.      אין מחלוקת בין הצדדים כי יוסף חתם על תצהיר בפני עורך דינו של הנאשם, בעקבותיו העיד יוסף בהליך האזרחי.

          המחלוקת בין הצדדים נסובה בעיקרה על השאלה האם בפגישה שהתקיימה בין יוסף לנאשם הניע הנאשם את יוסף למסור תצהיר כוזב והאם הניע אותו למסור פרטים שקריים בעדותו בהליך האזרחי.

 

פרשת התביעה:

5.      מטעם המאשימה העידו מר עוזי איפרגן (ע.ת 1) שהעיד על מפגש עם הנאשם שבו הוצע לו כסף תמורת עדות בבית המשפט, יוסף (ע.ת 2) עד התביעה המרכזי אשר כאמור מסר תצהיר והעיד בהליך האזרחי לטובת הנאשם, השוטר מיכה חזיזה (ע.ת 3) אשר ביצע את רוב הפעולות המהותיות בתיק לרבות חקירתו של יוסף והמתלונן (ע.ת.4) שהיה "בר הפלוגתא" של הנאשם בהליך האזרחי.

          כמו כן הגישה המאשימה בהסכמה את פרוטוקול ופסק הדין בהליך האזרחי (ת/1), מסמכים מתיק פלילי בעניינו של וולרי, מי שהואשם בתקיפת יוסף בזמן ניהול ההליך האזרחי (ת/2), תצהירו השנוי במחלוקת של העד יוסף (ת/3), חקירתו באזהרה של יוסף (ת/4) שהוכרז כעד עוין והוגש במסגרת סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א- 1973 (להלן: "פקודת הראיות" ו-"סעיף 10א'" בהתאמה), אמרתו של הנאשם (ת/5) ביחס לכתב אישום דנן, זיכרון הדברים (ת/6) שנחתם בין הנאשם למתלונן הקשור להליך האזרחי ואמרתו של הנאשם (ת/7) עת נחשד בגניבת הגרר שעמד במוקד ההליך האזרחי.

 

          עדותו של המתלונן

3

6.      המתלונן (ע.ת 4) בעדותו מיום 12.01.16 מסר את השתלשלות הדברים שהביאו אותו להגיש תלונה במשטרה: "הייתה לי תביעה אזרחית איתו (עם הנאשם, י.ל) והפסדתי בבית המשפט השלום, וערערתי למחוזי, הפסדתי גם כן. עברו כמה חודשים, לא זוכר בדיוק כמה זמן, בא אלי בחור בשם עוזי איפרגן וסיפר לי שהנאשם ביקש ממנו להעיד לטובתו והציע לו כסף. אני לא כל כך התייחסתי לזה. הפסדתי וזהו. ואמרתי שאין מה לעשות. אחרי כמה זמן, נפגשתי עם בחור שהוא המכונאי של הנאשם, בחור בשם באסם, וסיפר לי שהוא יחד עם איזה בחור, ארקדי, שניהם לקח אותם הנאשם לעו"ד והעידו בתצהיר שראו אותי מפרק חלקים מהגרר וכל מיני כאלה והציע להם כסף בשביל להעיד. הוא סיפר לי שלאחר מכן הם התקשרו ואמרו שהם לא רוצים להעיד אבל העדות והתצהיר נשאר אצל העו"ד. שמעתי את כל זה, הלכתי למשטרה, לקחתי את כל התיק האזרחי שתבעתי והראיתי לחוקר ואמרתי לו הם אמרו ככה וככה וככה והגשתי תלונה. הם בדקו את כל הדברים" (עמ' 28 ש' 11- 20).

 

          לשאלה על מה נסובה התביעה בהליך האזרחי סיפר המתלונן כי מדובר בתביעה על הפרת הסכם ביחס לרכישה של משאית שנעלמה לאחר שרכש ושילם לנאשם את תמורתה ללא שזה יבצע העברת בעלות (עמ' 28 ש' 22- 30).

 

          עדותו של יוסף

7.      הראיה המרכזית עליה מתבססת המאשימה היא אמרתו של יוסף במשטרה. יוסף, כך טוענת המאשימה, הודח על ידי הנאשם למסור תצהיר כוזב ולהעיד פרטים שקריים בהליך האזרחי. אמרתו של יוסף הוגשה כאמור לעיל, במסגרת סעיף 10א לפקודת הראיות ואולם קודם ניחשף אליה, תפורט עדותו של יוסף בפני.

 

          בעדותו מיום 13.12.15 ציין יוסף כי הוא והנאשם חברים ומכירים זמן רב. עוד ציין יוסף כי עבד בעבר אצל המתלונן בשטיפה ותיקון מכוניות (עמ' 13 ש' 23- 25).

 

          יוסף נשאל מה הוא יודע על ההליך האזרחי שהתנהל בין המתלונן לנאשם והשיב: "גרר שנגנב...אני יודע שהנאשם ניצח בתביעה עם בני (המתלונן, י.ל). גם אני הייתי באותו משפט. אני קיבלתי מכות אחרי שהגרר נגנב. אחרי חודש או חודשיים...קיבלתי מכות רצח. הייתי מאושפז בבית חולים" (עמ' 14 ש' 3- 7).

4

          יוסף נשאל לגבי זהות התוקפים והשיב: "אני לא מכיר אותם, איזה 4 רוסים אבל הם בריאים...ש. אמרת שהרביצו לך 4 רוסים שאתה לא מכיר" ת. כן. ש. מי זה ולרי? ת. זה שנתן לי מכות ש. אמרת לבית המשפט שהרביצו לך 4 רוסים שאתה לא מכיר? ת. הוא לבד. אחר כך הבנתי שהחוקר לקח הודעה בבית החולים. אמר לי ולרי..." (עמ' 14 ש' 9- 16). כשנשאל יוסף על כך שבהליך האזרחי מסר גרסה שהמתלונן הוא זה ששלח אנשים להרביץ לו השיב: "...אני לא האשמתי את בני אישית. חשבתי שזה הוא שלח אנשים אני יכול לחשוב. הבן אדם הזה הכל אפשר לחשוב עליו." (עמ' 14 ש' 22- 23).

 

8.      לעניין התצהיר שהגיש יוסף במסגרת ההליך האזרחי אישר זה את תוכנו של התצהיר ואישר כי חתם על גבי התצהיר (עמ' 15 ש' 7- 22). לשאלה מדוע הגיע לעו"ד לחתום על התצהיר השיב יוסף: "...כי אני והנאשם חברים, עובדים ביחד ואוכלים ביחד. אם צריך להגיד אמת, מה הבעיה? למה לא ללכת" (עמ' 16 ש' 28- 29). כשנשאל האם מישהו אמר לו מה להעיד בהליך האזרחי השיב: "לא אף אחד לא אמר לי מה להגיד. מה שאני ידעתי אמרתי" (עמ' 17 ש' 1).

          יוסף נשאל לאמיתות תוכנו של תצהיר והאם הצהרתו לפיה נכח במעמד בו סיכמו המתלונן והנאשם שהמתלונן ירכוש את הרכב מהנאשם, וכן שבאותו מעמד ביקש המתלונן מהנאשם לחתום על נייר ריק ואמר לנאשם כי ימלא את הנייר מאוחר יותר, נכונה, והשיב על כך בחיוב. (עמ' 15 ש' 13- 22).

          לשאלה מדוע אם כן מסר בחקירתו במשטרה כי הדברים שכתב בתצהיר אינם נכונים השיב: "אני לא אמרתי" (עמ' 15 ש' 23- 26) לאחר שרוענן זיכרונו שינה את גרסתו: "אני לא זוכר" ובהמשך הוסיף: "מה שאתה מקריא זה לא נכון. אני עכשיו יכול להגיד בפנים של החוקר הזה איך שהוא חקר אותי באלימות ובעצבים ובקללות. אני בתחנת המשטרה והייתי שבור, הייתי הולך עם קביים לא הייתה לי ברירה ואמרתי שניפגש בבית המשפט. אני אמרתי לו שאני אחתום לו אבל בבית המשפט אני אדבר פנים מול פנים" (עמ' 16 ש' 21- 25).

 

9.      בשלב זה, לפי בקשת המאשימה, ולאחר שהתברר כי יוסף מסר עדות הסותרת את אמרתו במשטרה, הוכרז יוסף כעד עוין ואמרתו במשטרה הוגשה בהסכמת ב"כ הנאשם, וזו סומנה ת/4.

 

אמרתו של יוסף במשטרה ת/4

5

10.    יוסף נחקר ביחס לעדותו בהליך האזרחי ולדברים שמסר לפיהם המתלונן שלח אנשים לתקוף אותו והשיב: "כן זה נכון" (גיליון 2 ש' 19- 20). בהמשך כאשר נשאל האם הוא יודע מי האנשים שתקפו אותו השיב: "לא. הכל קרה במהירות תוך שתי דקות הם פירקו אותי" (גיליון 2 ש' 25). כשעומת יוסף עם עדותו מיום התקיפה, שם ציין כי מי שתקף אותו זה ולרי וכי אין קשר בין התקיפה למתלונן, השיב: "מצידי שילכו להזדיין שניהם גם הרשנקו וגם בני אני אמרתי בבית המשפט שמי ששלח לי את האנשים זה בני כי אני כעסתי על בני ועד היום אני כועס עליו בגלל שהוא לא שילם לי את הכסף בתקופה שעבדתי אצלו אבל האמת מי שהרביץ לי באותו יום באמת וולרי הבן של פאינה" (גיליון 2 ש' 38- 40).

 

11.    בשלב זה של החקירה שינה יוסף את גרסתו ביחס לדברים שמסר בעדותו בהליך האזרחי ולדברים אותם ציין בתצהיר שהוגש.

 

          כך הכחיש כי נכח במעמד העסקה שבין המתלונן לנאשם למכירת הגרר וכן הכחיש כי ראה את הנאשם מוסר למתלונן צ'ק בנקאי בסכום של 80,000 ₪ וכי ראה את הנאשם חותם למתלונן על דף ריק (גיליון 2 ש' 41 - גיליון 3 ש' 49, גיליון 3 ש' 68- 71).

          כך גם הכחיש כי המתלונן שלח אנשים לתקוף אותו (גיליון 3 ש' 62- 63) וכך הכחיש כי ראה את המתלונן גונב או מפרק חלקים מהגרר (גיליון 3 ש' 57- 58, גיליון 3 ש' 64- 67).

 

          כשנשאל יוסף מדוע אם כן שיקר השיב יוסף: "שיקרתי כי רציתי לעזור להרשנקו בגלל הכעס שלי על בני אנחנו עבדנו ביחד ואכלנו באותו שולחן ובני עד היום חייב לי כסף של שנה שלמה שהוא לא ישלם לי" (גיליון 3 ש' 53- 54).

           יוסף נשאל מי ביקש ממנו לשקר בבית המשפט והשיב: "הרשנקו לקח אותי לעורך דין ואמר לי מה להגיד" (גיליון 3 ש' 56) ובהמשך כאשר נשאל: "של מי היה הרעיון לשקר בבית המשפט ולהגיד שמי ששלח את האנשים זה בני ושהרנשקו חתם על מסמך ריק ושבני פירק חלקים מהגרר? ת. כל הרעיון היה של הרנשקו. ש. אתה מוכן לעשות עימות עם הרנשקו? ת. כן אני מוכן" (גיליון 4 ש' 83- 87). יוסף נשאל האם קיבל תשלום בעבור שקריו השיב: "לא שיקרתי בשביל כסף שיקרתי בשביל חברים" (גיליון 3 ש' 79- 80), (הדגשות לא במקור, י.ל).

         

          עדות יוסף בבית המשפט לאחר שהוכרז כעד עוין

12.    יוסף נשאל על ידי ב"כ המאשימה על הדברים שמסר באמרתו במשטרה כי הנאשם הוא זה שלקח אותו לעורך הדין ואמר לו מה להגיד, שהרעיון לשקר בהליך האזרחי ולספר כי המתלונן שלח אנשים להכות אותו, שהנאשם חתם על נייר ריק בפני המתלונן וכן שהמתלונן פירק חלקים מהגרר הוא של הנאשם, והשיב: "זה לא נכון. אני הייתי עם הנאשם הייתי אצל עו"ד. הרשקו לא אמר לי מה להגיד. אני יודע את הסיפור לבד. אני לא יודע למה נרשם בחקירה שלי שאני אמרתי בחקירה שהנאשם אמר לי מה להגיד. אני לא אמרתי את זה. החוקר כתב מעצמו" (עמ' 18 ש' 11- 13)

6

          כשנשאל מדוע אם כן חתם על עדותו השיב: "אתה יכול לצאת מהחוקר בלי לחתום? מי יתן לך?" (עמ' 18 ש' 21), ובהמשך הוסיף כי אמר לחוקר שהוא אינו יודע לכתוב ולקרוא והחוקר אמר לו שיחתום והוא החוקר כבר יסדר את הדברים לבד (עמ' 19 ש' 11- 12).

 

          בחקירתו הנגדית השיב יוסף בשלילה לשאלה האם נתנו לו לקרוא או האם הקריאו לו את האמרה עליה חתם (עמ' 19 ש' 20- 23).

 

          לא למותר לציין כי המאשימה ביקשה להעדיף את אמרת יוסף במשטרה על פני עדותו בבית המשפט (עמ' 18 ש' 3).

 

          עדותו של החוקר הזיזה         

13.    החוקר הזיזה (ע.ת 3) ציין כי הוא זה שביצע את מרבית הפעולות בתיק. החוקר הוסיף כי בתלונה הראשונית טען המתלונן כי נהג מהצפון בשם באסם התקשר אליו ואמר לו כי הנאשם הציע לו כסף כדי שיעיד לטובתו. החוקר הזיזה ציין כי ניסה מספר פעמים להביא את אותו נהג לחקירה אך זה סירב לשתף פעולה (עמ' 20 ש' 22- 27).

 

          החוקר נשאל לעניין הטענות שהעלה יוסף בנוגע לאופן חקירתו והשיב: "יוסי ארנבייב נחקר על ידי כחשוד, תוכן האזהרה הוקרא לו. כל מה שכתוב בעדות זה מה שאני שאלתי ומה שהושב מפיו ונאמר מפיו. אני לא יודע אם הוא קורא עברית או לא. בסוף גביית העדות, הצגתי לו את העדות וביקשתי שהוא יחתום עליה והוא חתם" (עמ' 21 ש' 3- 5).

           כשנשאל החוקר לטענות של יוסף כי צעק עליו השיב: "אני לא זוכר ספציפית את החקירה הזאת, אך אני לא נוהג לצעוק, וודאי לא כשמדובר על נחקרים ולא על נחקר מבוגר. אני מטיח את חומר הראיות, כותב את התשובות וככה מתנהלת החקירה אצלי" (עמ' 21 ש' 7- 9).

 

7

14.    בחקירתו הנגדית נשאל החוקר להיכרותו עם המתלונן והשיב כי הוא מכיר אותו כתושב העיר דימונה כפי שהוא מכיר את הנאשם (עמ' 21 ש' 15- 16). החוקר הכחיש טענת ב"כ הנאשם לפיה יש לו קשר כלשהו עם המתלונן, הכחיש כי מכיר את המתלונן במסגרת שירותי הגרירה שהעניק המתלונן למשטרה, הכחיש כי הוא מכיר את בתו של המתלונן שעבדה כשוטרת בתחנת משטרת דימונה והכחיש כי המתלונן היה אצלו באירוע משפחתי. (עמ' 21 ש' 14- עמ' 22 ש'31). כאן המקום לציין כי כבר בעת מתן התשובה לכתב האישום טען ב"כ הנאשם כי: "התברר לי שהשוטר שהוא גם עד תביעה 4, מיכה חזיזה, הוא חבר של המתלונן והיה באירוע של בת מצווה של בתו של המתלונן, ויש קשר ביניהם קשרי חברות והוא ביצע את החקירה עצמה" (פרוטוקול מיום 17.02.15 עמ' 3 ש' 16- 17). נוכח תשובותיו של החוקר הזיזה והעדר כל ראיה אחרת מצד ההגנה, לא ברור על מה נסמכו טענותיו של ב"כ הנאשם כלפי העד הזיזה.

 

          בחקירה החוזרת נשאל החוקר הזיזה מדוע לא נערך עימות בין יוסף לבין הנאשם והשיב: " ממזכר בתיק שקראתי אני נזכר שיצרתי קשר עם הרשקו (הנאשם, י.ל) כדי לתאם מועד לעימות עם ארנבייב, הוא אמר לי שארנבייב יצא לא בסדר ושהוא לא רוצה לראות אותו" (עמ' 25 ש' 13- 14).

 

          עדותו של איפרגן

15.    המאשימה העידה את איפרגן (ע.ת 1) לתמיכה בגרסתו של המתלונן כי הנאשם הדיח עדים להעיד לטובתו במסגרת ההליך האזרחי.

          מעדותו של איפרגן עולה כי הוא מכיר את המתלונן שהיה בעבר שותף של חמו ומכך שהחל משנת 2007 החל לעבוד אצל המתלונן. עוד הוסיף איפרגן כי הוא מכיר את הנאשם היכרות שטחית ( פרוטוקול מיום 13.12.15, עמ' 8 ש' 5- 12). איפרגן מסר בעדותו על המפגש שהיה בינו לבין הנאשם: "הנאשם ישב בקונדיטוריה בתחנה המרכזית בדימונה. עברתי משם והוא היה ממש בפתח של הקונדיטוריה ואמרתי לו משפט כזה כמו אז מה שמעתי שהוא ניצח במשפט ובני שילם לו כסף. ואז אמרתי לו משהו כמו שמשהו עומד להתפתח ובני עומד לחדש את התביעה. ואז הוא אמר לי שאני אבוא לדבר והוא סימן לי עם היד כסף (העד מסמן עם אצבעותיו תנועה של ספירת כסף)" (עמ' 8 ש' 19- 23).

 

          כשנשאל מה הבין מכך השיב: "מה אני יכול להבין. שאני אבוא לדבר ואז יכול להיות שהוא ישחד אותי לטובתו. לא מעבר לזה. זה הדבר היחיד שאני יכול להסיק מזה" (עמ' 8 ש' 14- 26).

          לשאלת בית המשפט האם הנאשם פנה אליו מפורשות להעיד לטובתו עבור כסף השיב: "אני משיב שהוא לא פנה במילים כאלה אלה כמו שהסברתי. כלומר שהוא עשה לי תנועה... ואז עשה לי תנועה של ספירת כסף (העד מדגים עם אצבעותיו)" (עמ' 9 ש' 27- 31).

 

8

          בחקירתו הנגדית הוסיף איפרגן כי המתלונן הוא זה שסיפר לו כי הפסיד במשפט וכשנשאל האם דיבר עם המתלונן לפני עדותו במשטרה השיב: "לא דיברתי איתו על העדות לפני שנתתי עדות במשטרה" (עמ' 11 ש' 1- 2).

          בהמשך כאשר עומת עם הקלטה בה נשמע כי הוא משוחח עם המתלונן בטלפון לגבי עדותו במשטרה השיב העד: "אני לא מבין. אני אמרתי שאני לא דיברתי עם בני" (עמ' 12 ש' 7- 8). בהמשך, לאחר הבהרת בית המשפט, מסר העד כי אין לו מה להגיד (עמ' 12 ש' 11).

 

          פרוטוקול מההליך האזרחי - ת/1

16.    המאשימה צירפה את הפרוטוקולים ואת פסק הדין בהליך האזרחי (ת/1). מעדותו של יוסף כאמור בפרוטוקול מיום 01.02.11 עולה כי זה העיד שראה את המתלונן מחתים את הנאשם על נייר ריק שאותו מילא לאחר שהנאשם עזב את המקום (עמ' 37 ש' 29- עמ' 38 ש' 18).

           עוד עולה מהעדות כי יוסף טען שהמתלונן שלח אנשים אותם הוא לא מכיר לתקוף אותו וכי הוא חושש שהמתלונן יפגע בו (שם בעמ' 36 ש' 19).

          בפסק הדין בהליך האזרחי ציין בית המשפט כי העד ארנבייב יוסף מסר בעדותו כי הוא חושש שהתובע (המתלונן בענייננו) יפגע בו ושהוא מעריך שהתובע הזמין את תקיפתו. עוד ציין בית המשפט כי העד ארנבייב העיד שראה התובע מפרק מהגרר חלקים קודם גניבתו של הגרר. אחר דברים אלה, ופירוט עדויות נוספות, מסכם בית המשפט ואומר: "כאמור, אלו הם רק קצת מהדברים מהם עולה שבית המשפט אינו יכול לסמוך על גרסתו של התובע. התובע הצטייר במהלך העדות כאדם תקיף וכוחני" (עמ' 8 לפסק הדין).

          בהמשך פסק הדין התייחס בית המשפט לעניין זיכרון הדברים שהמתלונן - התובע בהליך האזרחי טען לקיומו, ודחה טענותיו בעניין זה תוך שהוא קובע: "בנסיבות העניין, לנוכח עדותו של העד ארנבייב , לנוכח העובדה שלא הוצג המסמך המקורי... אני קובע שהתובע לא עמד בנטל ...לפיכך הנתבע (הנאשם בענייננו, י.ל) לא מחויב בזיכרון הדברים..." (עמ' 11 לפסק הדין בהליך האזרחי).

 

          מסמכים מהתיק הפלילי של וולרי - ת/2

17.    מעדותו של יוסף במשטרה מיום 29.10.10 בתיק בו התלונן על תקיפתו ומכתב האישום בו הורשע וולרי שהוא בנה של חברתו של יוסף (ת/2), עולה כי התקיפה בוצעה על רקע וויכוח שפרץ בין המתלונן לולרי ולאחר שאלו נפגשו תקף אותו ולרי כך שיוסף נזקק לטיפול רפואי. מתלונתו של יוסף במשטרה עולה כי יוסף ידע בדיוק מי תקף אותו ועל איזה רקע בוצעה התקיפה. אותו ולרי הורשע במסגרת הסדר בתקיפת יוסף ונדון לתקופת מאסר.

 

9

          תצהירו של יוסף - ת/3

18.    בתצהיר שמסר יוסף בהליך האזרחי הצהיר זה כי עבד אצל המתלונן בשנת 2006 וכי היה נוכח במעמד בו סיכמו המתלונן והנאשם לרכוש את הגרר ובמעמד בו סיכמו, מספר חודשים מאוחר יותר, שהמתלונן ירכוש את הגרר מהנאשם. יוסף הצהיר כי במעמד זה ביקש המתלונן מהנאשם לחתום על נייר ריק כאישור על כך שקיבל את השיק הבנקאי והוא ימלא את הפרטים לאחר מכן. בנוסף הצהיר יוסף כי בנסיעה לאילת עם אחיו של המתלונן ראה את ה"משקפיים" של הגרר ברכב הגרר של אח המתלונן ומאוחר יותר אף ראה אותם ברכב הגרר של המתלונן עצמו.

 

          אמרותיו של הנאשם

19.    המאשימה צירפה את אמרתו של הנאשם מיום 02.05.2013 המתייחסת לחקירת הנאשם בהקשר של החשד מושא כתב אישום זה, ואת אמרתו של הנאשם מיום 12.12.2007 המתייחסת לחקירתו בגין גניבת רכב הגרר (ת/5 ו- ת/7 בהתאמה).

 

          מחקירת הנאשם בחשד לגניבת הגרר - (ת/7) עולה כי הנאשם אישר כי ביצע עסקה עם המתלונן בה מכר את רכב הגרר למתלונן, אך ציין כי לא קיבל את מלוא הסכום שסוכם עליו בתמורה. עוד עולה כי הנאשם אישר את זיכרון הדברים שהוצג בפניו על ידי החוקר וכן את חתימתו על אותו זיכרון הדברים ( חקירה מיום 12.12.2007, גיליון 3 ש' 46- 53). בהמשך כשהוצג בפניו כי מהזכ"ד עולה כי המתלונן חייב לו רק 1,000 ₪ ולא 10,000 ₪ כפי שהוא טוען השיב: "לא שמתי לב שזה רשום 1,000, היינו צריכים לרשום עוד אפס אחד".

 

10

          מחקירת הנאשם - (ת/5) בגין העבירות המיוחסות לו בכתב אישום זה עולה כי הנאשם אישר כי מכר את הגרר למתלונן אך הכחיש כי אישר, בחקירתו בגין גניבת הרכב (ת/7), את זיכרון הדברים. כשהוצגה בפניו אותה חקירה ובה האישור שנתן לזיכרון הדברים וחתימתו עליה השיב הנאשם: "אני לא אמרתי את זה" ובהמשך "אני לא זוכר זה לא נכון" (חקירה מיום 02.05.13, גיליון 2 ש' 14- 29). עוד עולה כי הנאשם אישר כי חתם על נייר ריק כפי שטען בהליך האזרחי וכי המתלונן הוא זה שמילא את הדברים ואת הסכומים וכן אישר כי הביא את יוסף כעד בבית המשפט במסגרת ההליך האזרחי לעניין הנוכחות שלו בעסקה בינו לבין המתלונן וכן לעניין העובדה כי הותקף על ידי אנשים ששלח המתלונן. כשהוטח בפני הנאשם כי יוסף חזר בו בחקירתו מהאמור בתצהיר ומסר כי שיקר הן ביחס לאמור בתצהיר והן ביחס לתקיפה שייחס למתלונן, השיב: "לא יודע שיקר או לא שיקר" וכשנשאל מה יש לו להגיד על כך שיוסף טען כי הרעיון לשקר בתצהיר הוא של הנאשם השיב זה כי הדברים אינם נכונים (גיליון 3 ש' 61- 64).

 

פרשת ההגנה

20.    עובר לפרשת ההגנה טען ב"כ הנאשם טענה כי אין להשיב לאשמה, טענה אותה דחיתי בשל העובדה כי מצאתי שקיימת בענייננו ראיה לכאורה הקושרת ומסבכת את הנאשם בביצוע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

 

21.    ב"כ הנאשם העיד במסגרת פרשת ההגנה את הנאשם וצירף בהסכמה את אמרתו של עוזי איפרגן (נ/1) וכן את אמרותיו של המתלונן מיום 16.12.12 (נ/2) ומיום 20.01.13 (נ/3).

         

          הנאשם העיד וסיפר על התביעה שתבע אותו המתלונן בהליך האזרחי: "הוא תבע אותי כאילו אני גנבתי את הגרר, אני לא הייתי צריך לגנוב זה היה על השם שלי. הוא תבע אותי וזהו, והפסיד במשפט, כי היה שקר, הכל שקר. אני לא הייתי צריך עדים הם התחננו אלי, העדים שבאו, יוסי ארנבייב והשני יצחק אוחנה. הם התחננו להעיד עלי, אני לא רציתי ולא יודע אפילו מה הם דיברו עם העו"ד. אני הייתי בחוץ והם דיברו. בני חייב להם כסף ליוסף וליצחק. חצי שנה לא שילם להם משכורות. יוסף ארנבייב עבד אצל בני הרבה שנים. הוא לא רצה לשלם לו. לא הייתי צריך שהוא יבוא להעיד, הכל היה עלי. לא העברתי לו בעלות בגלל זה לא ויתרתי על הכסף" (פרוטוקול מיום 12.01.16, עמ' 40 ש' 12- 18). הנאשם נשאל האם שילם כסף לעדים והשיב: "לא שילמתי כלום, ולא הייתי צריך אותם בכלל" (עמ' 40 ש' 25).

         

22.    בחקירתו הנגדית אישר הנאשם כי ביצע עסקה עם המתלונן למכירת רכב הגרר אך ציין כי לא קיבל את התמורה המלאה ולכן לא העביר את הבעלות על הרכב.

          הנאשם נשאל לעניין זיכרון הדברים בינו לבין המתלונן והשיב: "לא. זה מזויף, הוא יודע לזייף מסמכים מספר אחד, הוא אמר לי תראה לי חתימה שלך, חתמתי לו בדף אחר, החתימה בדף הזה היא שלי, אבל זה לא המסמך המקורי. תראה לי את המסמך המקורי..." (עמ' 41 ש' 9- 12). כשנשאל הנאשם על הפער בין הדברים שמסר בחקירתו לבין הדברים שהוא מוסר כעת בעדותו השיב: "אני לא אמרתי לו הוא רשם" (עמ' 41 ש' 26). בהמשך השיב לשאלת בית המשפט: "...אני לא יודע מה אמרתי לשוטר, אני לא זוכר" (עמ' 42 ש' 4), וכשנשאל מדוע לא אמר לחוקר כי חתם על נייר ריק השיב: "אני אמרתי לו את זה, ואני אמרתי לו שאני חתמתי על דף ריק ושזה מזויף מה שכתוב שם" (עמ' 42 ש' 8).

11

 

          הנאשם נשאל לסיבה שיש ליוסף להפליל אותו בחקירה במשטרה אחרי שהעיד לטובתו בהליך האזרחי והשיב: "אני לא אמרתי לו ולא דיברתי איתו. אני לא יודע למה הוא הלך להגיד את הדברים האלה במשטרה, אמרו לו להגיד. אבל יוסי משהו לא בסדר בראש, הוא היה חולה קיבל מכה בראש ואיבד חודשיים הכרה" (עמ' 44 ש' 23- 25).

 

          בהמשך כשהוטח בפניו כי יוסף מסר בחקירתו שהוא לקח אותו לעורך הדין ואמר לו מה להגיד השיב: "לא נכון, אני לא אמרתי לו מה להגיד. יוסי קיבל מכה בראש והשני, עוזי איפרגן נרקומן חי עם כדורים ועכשיו יצא מהכלא" (עמ' 42 ש' 1- 2). הנאשם נשאל מדוע סירב לעשות עימות עם יוסף והשיב: "אני הייתי מוכן, לא אמרו לי, עכשיו אני שומע את זה, זה חדש לי. אני מוכן עם כולם כי לא נכון כלום" (עמ' 45 ש' 13- 14). בהמשך ציין הנאשם כי החוקר לא התקשר והמציא את הדברים: "ש. החוקר ממציא? ת. כן. גם איתי התנהג ואמר שאני נתתי שוחד לשופט ורצה 3,000 ₪ חתימה על התחייבות. החוקר הזה המציא הרבה (עמ' 45 ש' 22- 23).

         

 

 

 

טיעוני הצדדים

23.    המאשימה בסיכומיה טענה כי הוכחו יסודות העבירות המיוחסות לנאשם מעבר לספק הסביר ומכאן שיש להרשיע את הנאשם במיוחס לו. המאשימה טענה כי לאחר שיוסף סתר בעדותו בבית המשפט את דבריו שמסר בחקירתו במשטרה והוכרז כעד עוין, יש להעדיף את אמרתו במשטרה על פני עדותו בבית המשפט. המאשימה טענה כי בענייננו התקיימו יסודות סעיף 10א' לפקודת הראיות.

 

24.    המאשימה טענה לעניין זה כי עדותו של יוסף בבית המשפט התאפיינה בשקרים, סתירות, התחמקויות והטחת אשמות באחרים. מנגד טענה המאשימה כי אמרתו של יוסף במשטרה נתמכת בראיות אובייקטיביות והתאפיינה בתשובות ישירות, מפורטות ובעלות הגיון.

         

25.    המאשימה הפנתה לחיזוקים ולראיות המאמתות את עדותו של יוסף בחקירת המשטרה.

12

          כך טענה המאשימה כי אמרתו של יוסף מיום 29.10.10 (ת/2) בתיק התקיפה מהווה חיזוק שכן היא מאמתת את דבריו באשר לעובדה כי מי שתקף אותו היה בנה של חברתו לשעבר ללא שהיה למתלונן קשר לתקיפה.

          כך טענה המאשימה כי עדותו של החוקר הזיזה בדבר העובדה כי זימן את הנאשם לעימות מול יוסף אך זה סירב לעומת גרסת הנאשם בעדותו לפיה כלל לא הוצע לו להתעמת עם יוסף מהווה אף היא חיזוק.

          חיזוק נוסף עליו מצביעה המאשימה היא עדותו של איפרגן אשר העיד כי הנאשם הציע לו תשלום במקרה ויצטרך להעיד עבורו בהליך שיפוטי נוסף אשר עולה כדי מעשה דומה ועל הלך רוחו של הנאשם.

          המאשימה טענה כי שקריו של הנאשם מהווים סיוע לראיות התביעה. המאשימה ציינה כי שקריו של הנאשם ברורים וחד משמעיים, נעשו מתוך כוונה להסתיר את האמת, נוגעים לעניינים מהותיים ומוכחים בראיות עצמיות.

          המאשימה ציינה כי עדותו של המתלונן התאפיינה בכנות בפירוט רב וללא ניסיון להעצים את הדברים.

          המאשימה טענה כי יש לדחות את טענת ההפליה שהעלה ב"כ הנאשם וזאת בשים לב להבדלים הקיימים בתשתית הראייתית של כל אחד מהמעורבים.

 

26.    ב"כ הנאשם עתר לזכות את הנאשם וזאת בשים לב לספקות הקיימים בתיק ובשים לב לכך שהמאשימה לא הוכיחה קיומה של ראיית חיזוק לאמרת החוץ של יוסף.

 

27.    ב"כ הנאשם התייחס בסיכומיו לעדי התביעה השונים.

          באשר לעדותו של איפרגן, טען ב"כ הנאשם כי מדובר בעדות לא אמינה ובמי שהעיד כי הוא לצד המתלונן. כמו כן, עולה מההקלטה שהושמע בפניו במהלך עדותו כי איפרגן תיאם את עדותו עם המתלונן טרם מסר את אמרתו במשטרה.

 

13

           ביחס לעדותו של יוסף, טען ב"כ הנאשם כי יש להעדיף את עדותו של יוסף בבית המשפט, ממנה ניתן להתרשם ממקור ראשון, על פני חקירתו במשטרה. ב"כ הנאשם מסר כי יוסף הכחיש בעדותו את הדברים שנאמרו בחקירתו במשטרה והכחיש כי הנאשם הדיח אותו לעדות שקר. ב"כ הנאשם הוסיף לעניין זה כי עולים ספקות ביחס לאופן שבו התנהלה החקירה בעניינו של יוסף ומתוך דבריו עולה כי אף שאינו יודע קרוא וכתוב, דבריו בחקירה לא הוקראו בפניו וכי חתם על טופס החקירה רק בשל חששו מהחוקר. עוד טען ב"כ הנאשם, כי אף אמרתו של יוסף במשטרה בעייתית ומגמתית ונראה כי שינה גרסה במהלך עדותו במשטרה וניסה לגלגל את האשמה ממנו אל הנאשם שכן חשש שעדותו עלולה לסבך אותו.

          בעניין זה הדגיש ב"כ הנאשם כי במרבית תשובותיו של יוסף באמרתו במשטרה בשאלת המניע למסירת גרסת הכזב מסר יוסף כי המניע היה רצונו לנקום במתלונן ולא פנייתו של הנאשם.

 

          ביחס לעדותו של החוקר הזיזה טען ב"כ הנאשם כי קיימות סתירות בעדותו. ב"כ הנאשם טען כי בניגוד לכתוב בטופס החקירה של יוסף שהוא הקריא ליוסף את תוכן החקירה הרי שמעדותו בבית המשפט עולה כי הוא החתים את יוסף ורק הציג בפניו את החקירה מבלי לברר אם הוא יודע קרוא וכתוב. עוד טען ב"כ הנאשם לאופן בו ניהל החוקר הזיזה את החקירה בכך שלא זימן לחקירה את איציק אוחנה שהעיד בהליך האזרחי כי ראה את המתלונן מפרק חלקים מהגרר ולא עשה את המאמצים הנדרשים להביא את באסם שמסר למתלונן כי הנאשם הציע לו ולחברו תשלום בעד עדות שקר. כן חזר ב"כ הנאשם על הטענה בדבר היכרות החוקר עם בתו של המתלונן.

 

          ביחס לעדות המתלונן, טען ב"כ הנאשם לבעיות אמינות בעדות והוסיף כי זו אינה קושרת את הנאשם לעבירות המיוחסות לו.

 

28.    ב"כ הנאשם התייחס לחיזוקים הראייתיים שהציגה המאשימה בסיכומיה וטען כי המאשימה לא עמדה בדרישת החיזוק הנדרשת במקרה דנן.

          ב"כ הנאשם טען כי אין לראות בעדותו של יוסף מיום 29.10.10 חיזוק לאמרתו בתיק דנן שכן לא ברור כיצד זהות התוקף מחזקת את הטענה כי הנאשם הדיח את יוסף לשקר. ב"כ הנאשם הוסיף לעניין זה כי שאלת זהות תוקפיו של יוסף עולה רק בהליך האזרחי ולא בתצהירו וכי יוסף לא טען כי הנאשם הדיח אותו לשקר בעניין זה.

          ב"כ הנאשם טען כי אף לעניין סירובו של הנאשם להשתתף בעימות כפי שעולה מעדותו של השוטר הזיזה אין בה כדי להוות חיזוק. לעניין זה טען ב"כ הנאשם כי טענה זו הועלתה רק בחקירה נגדית ולא ניתן היה לחקור אותה וכן כי הנאשם הכחיש כי החוקר הזיזה פנה אליו לצורך עימות. ב"כ הנאשם הוסיף כי אף אם אכן פנה החוקר הזיזה לנאשם לערוך עימות הרי שלא עולה מעדותו כי הזהיר את הנאשם שסירוב לעימות עלול לשמש כחיזוק לעדותו של יוסף.

          ב"כ הנאשם התייחס לעדותו של הנאשם וטען כי תשובותיו היו רציפות ומהימנות. ב"כ הנאשם הוסיף כי הנאשם הכחיש פעם אחר פעם את המיוחס לו בכתב האישום.

14

 

29.    ב"כ הנאשם טען לאכיפה בררנית ומגמתית כנגד הנאשם מבחינתה של המאשימה. ב"כ הנאשם טען כי מלבד יוסף והנאשם שכנגדם הוגש כתב אישום, נחקר באזהרה גם יצחק אוחנה אולם המאשימה החליטה מסיבה לא ברורה שלא להגיש כנגדו כתב אישום. ב"כ הנאשם הוסיף כי המאשימה אף לא חקרה ולא עשתה את המאמצים הנדרשים להביא לחקירה את באסם ואת ארקדי אותם ציין המתלונן כמי שסיפרו לו שהנאשם הציע להם כסף תמורת עדות שקר.

 

דיון

         

30.    כאמור, המחלוקת בין הצדדים נסובה בעיקרה על השאלה האם הנאשם הניע את יוסף למסור תצהיר כוזב ולהעיד עדות שקר בבית המשפט במסגרת ההליך האזרחי שהתנהל בין המתלונן לנאשם.

 

31.    לאחר ששמעתי את העדויות השונות, בחנתי את הראיות שהוצגו ושקלתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי המאשימה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם ביצע את העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

 

          העדפת אמרתו של יוסף בחקירת המשטרה -ת/4 על פני עדותו בבית המשפט

32.    כאמור לעיל, במהלך עדותו של יוסף בפניי ביקשה המאשימה להכריז על יוסף כעד עוין ולקבל את אמרת החוץ של יוסף בחקירתו במשטרה, כראיה לכאורה לאמיתות תוכנה, ולהעדיפה על פני עדותו בבית המשפט.

 

33.    הראיה המרכזית בתיק דנן עליה מתבססת המאשימה היא אמרתו של יוסף בחקירתו במשטרה מיום 10.04.13 ת/4. מעיון באמרה זו עולה, כי בשלב מסוים, לאחר שהוטחו בפני יוסף סתירות בין דבריו בתחילת החקירה (שתאמו לתצהיר ולעדותו בהליך האזרחי), לבין האמרה שמסר במסגרת תיק התקיפה (ת/2) מיום 29.10.10, שינה יוסף את גרסתו והפליל את הנאשם.

 

15

34.    לשם קבלתה של אמרת חוץ כראיה במשפט, נדרש כי יתקיימו שלושה תנאים מצטברים המנויים בסעיף 10א(א) לפקודת הראיות: מתן האמרה הוכח במשפט; מוסר האמרה הוא עד במשפט וניתנה לצדדים הזדמנות לחקרו; והעדות שונה, לדעת בית המשפט, מן האמרה בפרט מהותי.

          תנאים אלו התקיימו בענייננו. אמרתו של יוסף, החתומה על ידו, ניתנה בפני החוקר הזיזה אשר העיד בבית המשפט אודות אופן גביית האמרה. האמרה הוצגה בפני יוסף מוסר האמרה לצורך ריענון זיכרונו וזה התייחס במהלך העדות לתוכנה של האמרה. מוסר האמרה, יוסף, העיד בבית המשפט וניתנה לצדדים הזדמנות לחקור אותו. בנוסף עדותו של יוסף הייתה שונה באופן מהותי מהאמרה שמסר בחקירתו במשטרה לרבות בשאלה שבמחלוקת (האם הגיע להעיד בהליך האזרחי וחתם על תצהיר בעקבות בקשתו של הנאשם, אם לאו).         

 

35.    בנסיבות העניין וחרף העובדה כי לא התרשמתי לחיוב ממהימנותו של יוסף באופן כללי וכי ניכר שיש לבור את האמת מבין גרסאותיו השונות, מצאתי כי יש לבכר את גרסתו המפלילה של יוסף בת/4 על פני עדותו בבית המשפט, וזאת מהסיבות שאפרט להלן.

 

36.    מצאתי את גרסתו של יוסף בת/4, מהשלב בו שינה את גרסתו (גיליון 2 ש' 38 ואילך), בנסיבות בהן היא ניתנה כאותנטית וכאמינה.

          באמרתו זו חזר יוסף תחילה על גרסתו הראשונית אותה מסר בתצהיר ובעדותו במסגרת ההליך האזרחי. כך ביחס לעובדה כי הצהיר שראה את ה"משקפיים" של הגרר שנגנב על הגרר של המתלונן (גיליון 2 ש' 16- 18) וכך גם ביחס לעובדה כי המתלונן שלח אנשים לתקוף אותו וכי אינו מכיר את התוקפים (גיליון 2 ש' 19- 25).

          כאשר הטיח החוקר ביוסף כי ידע היטב שוולרי תקף אותו חל שינוי בגרסתו של יוסף.

 

16

          סבורני כי כאשר חש יוסף כי גרסתו הראשונית הופרכה החליט יוסף למסור את האמת המלאה ביחס למקרה. תמיכה בכך ניתן למצוא בתגובתו של יוסף: "מצידי שילכו להזדיין שניהם גם הרשנקו וגם בני אני אמרתי בבית המשפט שמי ששלח לי את האנשים זה בני כי כעסתי על בני ועד היום אני כועס עליו...האמת מי שהרביץ לי באותו יום באמת וולרי הבן של פאינה" (גיליון 2 ש' 38- 40). בהמשך חקירתו נשאל יוסף: "ש. אתה בעדות שלך בבית משפט מסרת גם שאתה ראית שהרשנקו חתם לבני על דף ריק ומדובר באותו דף שעליו נכתב לאחר מכן זיכרון הדברים של מכירת הגרר לבני האם זה נכון האם הרנשקו חתם לבני על דף ריק? ת. את זה בכלל אני לא ראיתי ולא נתתי עדות כזאת בבית המשפט. ש. אתה היית עד לאיזה שהיא עסקה בין בני להרנשקו לעניין הגרר הזה שנגנב? ת. לא" (ת/4, גיליון 2 ש' 41 - גיליון 3 ש' 45).

 

          בהמשך אותה חקירה מסר יוסף גרסה שונה מזו העולה בתצהירו ובעדותו בהליך האזרחי וציין כי הסיבה לכך היא הכעס אותו חש כלפי המתלונן ורצונו לעזור לנאשם. במהלך חקירתו נשאל יוסף: "מי ביקש ממך להגיע לבית המשפט ולשקר? ת. הרשנקו לקח אותי לעורך דין ואמר לי מה להגיד" (גיליון 2 ש' 55- 56). בהמשך נשאל יוסף: "של מי היה הרעיון לשקר בבית המשפט ולהגיד שמי ששלח את האנשים זה בני ושהרנשקו חתם על מסמך ריק ושבני פירק את חלקים מהגרר? ת. כל הרעיון היה של הרנשקו". יוסף נשאל האם הוא מוכן לעימות עם הנאשם והשיב על כך בחיוב (גיליון 2 ש' 83- 87).

 

37.    כאמור מצאתי לבכר את ת/4 על פני עדותו של יוסף בפניי. בתוך ת/4 מצאתי לקבל ולסמוך ידי אך על הקטע המפליל שנפרש לעיל. בהתאם לסעיף 10א(ג) לפקודת הראיות ולהלכה הפסוקה, אין מניעה לנקוט בכלל "פלגינן דיבורא" אף ביחס לאמרת חוץ של עד. לעניין זה ראו ע"פ 9613/04 בן סימון נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), שם נקבע כי משהתקבלה אמרת חוץ כראיה לאמיתות תוכנה על ידי בית המשפט דינה כעדות ובית המשפט רשאי לקבל חלקים ממנה:

 

"משמעותה של העדפה כזו היא שדינה של אמרת החוץ הוא כדין עדות במשפט...וככזו רשאי בית המשפט לפצל אותה ולקבל חלקים ממנה כמהימנים ולדחות חלקים אחרים..."

 

          מצאתי כי יש לפלג את ת/4 ולהעדיף חלקים ממנה בשים לב לאופן התפתחות ת/4 ולסיבות שהביאו את יוסף לשנות גרסתו בתוך אותה אמרה (הטחת הראיות בפניו); בשים לב לתוכן המפליל והנכונות להתעמת עם הנאשם ובשים לב לכך שלגרסה החדשה בת/4 נמצאו תימוכין חיצוניים דוגמת פסק הדין של בן חברתו של יוסף וגרסת יוסף בחקירת המשטרה באותה תקיפה.

 

38.    להבדיל מ-ת/4, עדותו של יוסף בפניי התאפיינה בחוסר קוהרנטיות, הייתה לא אמינה, רצופת סתירות, לא סבירה, מתחמקת ועשתה עלי באופן כללי רושם לא טוב.

17

          סבורני כי יוסף במתכוון שינה את הגרסה המפלילה שב-ת/4 בשל רצונו לסייע לנאשם, לאחר שסיבך אותו בעדותו בחקירת המשטרה. אותות האמת לא ניכרו בעדות זו, הן מבחינת תוכן העדות והן מבחינת אופן מתן העדות בפני. בעניין זה אציין שמצאתי להעיר לפרוטוקול כי במהלך עדותו של יוסף בבית המשפט סימן יוסף סימונים בידיים לכיוונו של הנאשם (עמ' 18 ש' 6 לפרוטוקול מיום 13.12.15).

           

          דוגמא לסתירה ו"התחכמות" בעדותו של יוסף ניתן למצוא בהתייחסו לשאלה מי תקף אותו בזמן בו התנהל ההליך האזרחי. כאשר נשאל יוסף, בתחילת חקירתו, מי תקף אותו השיב שאינו מכיר את התוקפים. כשהוזכר לו שמו של ולרי, בנה של חברתו לשעבר, אשר הורשע ונדון בגין תקיפה זו, אישר יוסף כי ולרי הוא זה שתקף אותו. כשנשאל יוסף מדוע אם כן אמר שאינו מכיר את התוקפים השיב כי רק כשהגיע החוקר לבית החולים לגבות ממנו את תלונתו מסר לו החוקר את שם התוקף.

          יוסף נשאל מדוע אם כן העיד בהליך האזרחי כי המתלונן שלח אנשים לתקוף אותו אם ידע כי וולרי תקף אותו, השיב כי לא האשים את המתלונן באופן אישי אלא ציין כי חשב שהמתלונן שלח אנשים להכות אותו (פרוטוקול מיום 13.12.15 עמ' 14 ש' 8- 23).

          מעיון באמרתו של יוסף בתיק התקיפה מיום 29.10.10 (ת/2) עולה כי יוסף ידע היטב מי תקף אותו ומה הסיבה לתקיפה וכי ברקע לתקיפה הייתה שיחת טלפון שהתקיימה הינו בינו לבין וולרי בנה של חברתו לשעבר כך שלא הייתה ליוסף כל סיבה לחשוב כי המתלונן אחראי לתקיפתו. מעבר לאמור מעיון בפרוטוקול הדיון שבהליך האזרחי עולה שיוסף מסר באופן ברור כי המתלונן אחראי על תקיפתו ואף ביקש שהמתלונן יתחייב ויחתום שלא יתקוף אותו שנית (פרוטוקול מיום 01.02.11, עמ' 36 ש' 18- 26).

 

          חוסר האמינות של גרסת יוסף עולה גם מהאופן בו ניסה להסביר ולגשר על הפערים בין גרסתו במשטרה לגרסתו בפניי. יוסף טען כי החוקר חקר אותו באלימות בעצבים ובקללות, כי לא אמר את הדברים והחוקר כתב את הדברים מדעתו, כי חתם מכוון שאי אפשר לצאת מהחוקר בלי לחתום, כי החוקר אמר לו לחתום והוא כבר יסדר את העניינים לבד. יוער כי דברים אלו הוכחשו על ידי החוקר הזיזה אשר התרשמתי ממהימנותו.

 

39.    לסיכום עניין זה מצאתי כי התקיימו התנאים לקבלת אמרת החוץ של יוסף וכי יש מקום להעדיף את אמרת החוץ על פני עדותו של יוסף בפני.

          חיזוקים לת/4

18

40.    סעיף 10א(ד) לפקודת הראיות קובע, כי לא יורשע אדם על סמך אמרה שנתקבלה לפי סעיף זה, אלא אם יש בחומר הראיות דבר לחיזוקה.

          הדרישה ל"חיזוק" היא דרישה לתוספת ראייתית "מאמתת" ודי בראיה נסיבתית או ישירה אשר מחזקת את אמינות האמרה אף שזו אינה נוגעת לשאלה שבמחלוקת. בעניין זה ראו ע"פ 241/87 אורי כהן נ' מדינת ישראל פ"ד מב(1) 743:

 

"דרישת החיזוק באה לידי סיפוקה, אם החיזוק מוסיף נופך אמת לאימרת העד, ואין צורך כי "יסבך" את הנאשם במעשה העבירה. וכדברי השופט ש' לוין בע"פ 169/86, 614[2], בעמ' 471, "אין החיזוק נדרש אלא כתוספת משקל לאמינות, ואין הוא צריך להתייחס דווקא לשאלה השנויה במחלוקת או לאישום כנגד עבריין מסוים"

 

          וכן ע"פ 691/92 יוסי אהרון נ' מדינת ישראל פ"ד נ(3) 675 (להלן: "פס"ד אהרון"):

 

"התוספת הראייתית הנדרשת על-פי סעיף 10א(ד) לפקודת הראיות [נוסח חדש, תשל"א- 1971(להלן - הפקודה) לאמרה שנתן עד מחוץ לכותלי בית המשפט היא "דבר לחיזוקה". להבדילה מראיית סיוע, אין ראיית החיזוק חייבת להתייחס לשאלה השנויה במחלוקת דווקא, או לאישום בעבירה עצמה, אלא די בראיה המגבירה את אמינותה של האמרה על-ידי אישור פרט רלוואנטי לעבירה באמרה".

 

          עדותו של יוסף בתיק התקיפה

41.    ב-ת/4 (אמרת החוץ של יוסף בתיק שלפני) מוסר יוסף הדברים הבאים: "אני אמרתי בבית משפט (בהליך האזרחי, י.ל) שמי ששלח לי את האנשים זה בני (המתלונן, י.ל)... אבל האמת מי שהרביץ לי באותו יום באמת ולרי הבן של פאינה... שיקרתי כי רציתי לעזור להרנשקו (הנאשם, י.ל) בגלל הכעס שלי על בני...ש. מי ביקש ממך להגיע לבית משפט לשקר? ת. הרנשקו לקח אותי לעורך דין ואמר לי מה להגיד".

          יוסף אישר בת/4 כי הגרסה כנגד המתלונן, על רכיביה השונים הייתה של הנאשם: "ש. של מי היה הרעיון לשקר בבית המשפט ולהגיד שמי ששלח את האנשים זה בני ושהרנשקו חתם על מסמך ריק ושבני פירק חלקים מהגרר ת. כל הרעיון היה של הרנשקו" (ת/4 גיליון 4 ש' 83- 85), (דגש לא במקור, י.ל).

 

19

42.    כאמור בגרסת הכזב, טען יוסף שהמתלונן הוא שהזמין את תקיפתו. ב- ת/4 הודה יוסף שגרסה זו היא שקרית והרעיון למסור גרסה שקרית זו היה של הנאשם. נופך של אמת, חיזוק, לגרסת יוסף ב- ת/4, לפיה הגרסה שנתבקש על ידי הנאשם למסור בהליך האזרחי היא שקרית וכי האמת היא שהוא הותקף ע"י ולרי, ניתן למצוא במספר מקומות.

          כך ב- ת/2 - חקירתו של יוסף כמתלונן בתיק התקיפה, מוסר יוסף כי ולרי, הבן של חברתו, הוא שתקף אותו (גיליון 1 ש' 13- 21). בהמשך הודה אותו ולרי בתקיפת יוסף ודינו נגזר במסגרת הסדר טיעון.

          ת/2 הוגש בהסכמת ההגנה (פרוטוקול מיום 13.12.15). ההגנה לא כפרה בתוכן ת/2, ומכאן, בהתבסס על סעיף 10ב לפקודת הראיות, תוכנו קביל בענייננו, למצער אמרתו של יוסף שם.

          חיזוק נוסף בעניין זה ניתן למצוא בעדות יוסף בפני, שהודה כי:

          "ש. מי זה ולרי?

          ת. זה שנתן לי מכות.

          ש. אמרת לבית משפט שהרביצו לך 4 רוסים שאתה לא מכיר?

          ת. הוא לבד..." יצוין כי בהמשך הוסיף כי חשד שזה המתלונן ששלח לו אנשים.

 

          אכן דבריו אלו של יוסף נמסרו בעדות בפני, עדות אותה מצאתי לדחות כלא מהימנה, ואולם בנקודה זו, מחזקת עדותו בפני את דבריו של יוסף, בכל הנוגע לזהות התוקף.

 

43.    כזכור ב"כ הנאשם טען כי אין באמרתו של יוסף בתיק התקיפה כדי לעמוד בדרישת החיזוק בשל העובדה כי אינה נוגעת לשורש המחלוקת ולשאלה האם הנאשם הדיח את יוסף לעדות שקר ולמסירת תצהיר כוזב.

          לא אוכל לקבל את טענת ב"כ הנאשם. ראשית, כזכור, ראיית החיזוק נדרשת אך לאמת את הגרסה ואין היא צריכה לסבך את הנאשם בביצוע העבירה עצמה או להתייחס במישרין לעבירה עצמה.

          שנית, לדידי, גרסתו של יוסף בת/2 מאמתת את גרסתו המפלילה של יוסף ב-ת/4 בנקודה שקשורה לעניין שבמחלוקת.

          סבורני כי יש קשר בין גרסת הכזב של יוסף לפיה המתלונן שלח אנשים לתקוף אותו לבין השאלה שבמחלוקת- האם הנאשם הוא ששלח את יוסף להעיד כנגד המתלונן. כך אף עולה מחקירתו של הנאשם מיום 02.05.13 שעה שהחוקר שאל את הנאשם: "אתה הבאת את יוסף בתור עד שבני שלח לו אנשים שהרביצו לו האם זה נכון? ת. כן זה נכון" (גיליון 3 ש' 50- 51).

 

20

44.    הנה כי כן, הנאשם הוא ש"תפר" את הגרסה לרעת המתלונן בהליך האזרחי, גרסה המורכבת ממספר רכיבים, שאחד מהם הוא השחרת שמו של המתלונן כמי שהזמין את תקיפתו של יוסף. יצוין כי בפסק הדין בהליך האזרחי מצא בית המשפט אף להתייחס לרכיב זה בגרסת הכזב של יוסף, ועל בסיסה, בין היתר, קבע כי אין הוא יכול להסתמך על גרסת המתלונן וכי המתלונן הצטייר במהלך העדות כאדם תקיף וכוחני (עמ' 8 לפסק הדין בהליך האזרחי שהוגש בהסכמת ההגנה במסגרת ת/1).

          יודגש כי אינני מסתמך על תוכן פס"ד בהליך האזרחי לצורך הכרעת דין זו כי אם מבקש אני לציין כי הדברים שפורטו לעיל נכתבו בפס"ד בהליך האזרחי. דהיינו הדברים קבילים לעצם האמירה (הכתובה) ולא לתוכן הדברים.

          יוזכר גם כי פסק הדין בהליך האזרחי הוגש בהסכמה (ת/1, עמ' 7 לפרוטוקול מיום 13.12.15).

 

45.    לסיכום עניין זה אציין כי שאלת זהות התוקף של יוסף היא שאלה הקשורה בגרסת הכזב כנגד המתלונן והיא, אליבא דגרסה המפלילה את הנאשם של יוסף בת/4, מהווה חלק מתכניתו של הנאשם. מציאת תימוכין לרכיב זה בגרסתו של יוסף ב-ת/4, בראיות חיצוניות, מהווה כאמור חיזוק לגרסה זו.

 

          דרישת העימות

46.    תמיכה וחיזוק נוסף לאמינות גרסתו של יוסף בת/4 ניתן למצוא בסירובו של הנאשם להשתתף בעימות מול יוסף. החוקר הזיזה מסר בעדותו כי התקשר לנאשם (ואף כתב מזכר על כך) על מנת לתאם מועד לעימות של הנאשם מול יוסף אך זה סירב בטענה כי: "יוסף יצא לא בסדר ושהוא לא רוצה לראות אותו" (פרוטוקול מיום 13.12.15, עמ' 25 ש' 14).

          השתתפות של הנאשם בעימות, שעה שהצדדים ניצבים זה מול זה ושוטחים את גרסותיהם יכולה לסייע לנאשם להפריך ולשלול את גרסתו של יוסף. סירובו של הנאשם להשתתף בעימות שכזה, שעה שיוסף הסכים להשתתף בעימות, מהווה תמיכה למהימנות גרסתו של יוסף.

          לעניין זה ראו בספרו של כבוד השופט י' קדמי: "סירוב לקחת חלק בהליכי חקירה- שאין לה הסבר סביר אחר- עשויה לשמש "דבר לחיזוק" לראיות התביעה, לרבות לאמרת חוץ בכתב של עד" ("על הראיות", מהדורת תש"ע- 2009, חלק ראשון, עמ' 418). כן ראו ע"פ 663/81 אברהם חורי נ' מדינת ישראל פ"ד לו(2) 85.

 

21

          כאמור הנאשם בעדותו הכחיש כי הוזמן על ידי החוקר הזיזה לעימות עם יוסף וכשנשאל מדוע שהחוקר ימציא את הדברים השיב: "החוקר הזה המציא הרבה" (פרוטוקול מיום 12.01.16, עמ' 45 ש' 23). בעניין זה מצאתי להעדיף את דבריו של החוקר הזיזה על פני עדותו של הנאשם. לא מצאתי מדוע ימצא החוקר הזיזה להמציא גרסה לפיה ביקש לזמן לעדות ואף העלה העניין בזכ"ד. טענת הנאשם ובא כוחו לעניין התנהלות החוקר עומדות בניגוד לחזקת תקינות המנהל, והנטל לסתור חזקה זו מוטל לפתחם. נטל זה לא הורם על ידם.

          נוכח האמור, סירובו של הנאשם להתעמת עם יוסף בהעדר כל הסבר סביר לכך, מהווה אף הוא חיזוק ל-ת/4.

            

          חיזוק מגרסת הנאשם

47.    לא מצאתי לתת אמון בגרסת הנאשם ומצאתי אותה כלא אמינה, רצופת סתירות ומתחמקת.

 

          א. זיכרון הדברים

48.    סתירה בגרסת הנאשם קיימת ביחס לזיכרון הדברים שנחתם בינו לבין המתלונן.

          בחקירתו במשטרה מיום 12.12.07 (גיליון 3 ש' 48- 51) אישר הנאשם כי מדובר בזיכרון הדברים (צילום של זיכרון הדברים) שנחתם בינו לבין המתלונן. לא זו אף זו. הנאשם אף התייחס לתוכנו של זיכרון הדברים עת הפנה החוקר את תשומת ליבו כי בזיכרון הדברים רשום כי המתלונן נותר חייב לו סכום של 1,000 ₪ ולא 10,000 כפי שטען והשיב: "לא שמתי לב שזה רשום 1,000, היינו צריכים לרשום עוד 0 אחד" (גיליון 3 ש' 59).

          מנגד בעדותו בבית המשפט ובהליך האזרחי הכחיש הנאשם כי מדובר בזיכרון הדברים שנחתם בינו לבין המתלונן וטען כי המתלונן החתים אותו על נייר ריק.

          טענה זו נקשרת לגרסת השווה של יוסף שהעיד וחתם על תצהיר לעניין החתימה על הנייר הריק, טענה שחזר בה ב- ת/4.

 

          ב. מידת ההיכרות בין הנאשם ליוסף

          סתירה נוספת קיימת בין הנאשם ליוסף ביחס למידת ההיכרות ביניהם. בחקירתו הנאשם מסר לעניין היכרותו עם יוסף כי: "ש. מה הקשר שלך ליוסף ארנבייב? ת. אין לי קשר איתו הוא היה פועל של בני שנים והקשר שלי היה איתו שלום שלום" (ת/5, גיליון 2 ש' 31).

22

יוסף לעומת זאת מודה שהוא והנאשם חברים במשך שנים: "אני מכיר את הנאשם משנות ה- 90, איך שבאתי לארץ. אנו חברים וגם אני עבדתי אצל בני ..." (עמ' 13 ש' 23- 24 לפרוטוקול) וכן: "אני הלכתי לחתום על תצהיר כי אני והנאשם חברים, עובדים ביחד ואוכלים ביחד..." (עמ' 16 ש' 28 לפרוטוקול). כך אף עולה מת/4, כאשר נשאל יוסף לקשר שלו עם הנאשם, השיב: "אנחנו היינו חברים מזמן ואני עבדתי אצל בני שטרית" (גיליון 1 ש' 4).

          הנה כי כן, יוסף מגדיר את הנאשם כחבר שלי, להבדיל מהמתלונן עמו רק עבד, וזאת בסתירה לדברי הנאשם, המנסה להרחיק עצמו מיוסף, כשטוען שאין לו קשר עם יוסף.

 

          ג. מי הביא את מי להעיד

          סתירה מהותית בדברי הנאשם קיימת בכל הקשור למוטיבציה של הנאשם להביא את יוסף לעדות בהליך האזרחי. בעדותו טען הנאשם כי: "אני לא הייתי צריך עדים הם התחננו אלי, העדים שבאו יוסי ארנבייב והשני יצחק אוחנה. הם התחננו להעיד עלי אני לא רציתי ולא יודע אפילו מה הם דיברו עם העורך דין" (עמ' 40 ש' 13- 15 לפרוטוקול מיום 12.01.16) וכן דבריו בעמ' 43 ש' 30: "הוא בא לבד".

          לעומת זאת בחקירתו במשטרה (ת/5) הודה הנאשם שהוא זה שהביא את יוסף לעדות: "ש. במשפט הבאת את יוסף ארנבייב כעד בתור זה שנכח בעסקה של של קבלת הצ'ק וחתימה על הדף הריק האם זה נכון? ת. כן ש. אתה גם הבאת את יוסף בתור עד שבני שלח לו אנשים שהרביצו לו האם זה נכון? ת. כן זה נכון" (דגש לא במקור, י.ל).

          גרסה זו של הנאשם לפיה יוסף התחנן אליו ובא אליו בבקשה להעיד עומדת גם בסתירה לתשובתו לכתב האישום בה מסר כי הוא זה שהפנה את יוסף לעורך הדין, וזאת לאחר שיחה מוקדמת עם יוסף (עמ' 4 ש' 11- 13 לפרוטוקול מיום 17.2.15).

 

          לא למותר לציין כי אמרת יוסף במשטרה, ת/4 אותה מצאתי לבכר על פני עדותו של יוסף, אף היא עומדת בסתירה לעדותו של הנאשם לפיה יוסף הוא שביקש להעיד לטובתו.

 

          ד. הסתירה הזהה שבגרסאותיהם של הנאשם ויוסף

          לטעמי יש לתת משקל לעובדה, שמסיבה לא ברורה, הן הנאשם והן יוסף, מסרו כל אחד, שתי גרסאות שונות, ביחס לזיכרון הדברים.

 

          כמפורט לעיל, הנאשם בת/7 (חקירתו כחשוד בגניבת הגרר בעמ' 3 ש' 50- 53) משום מה כלל לא מעלה טענה שחתם על נייר ריק. נהפוך הוא. הנאשם מתייחס לזכ"ד ומאשר אותו.

          רק בשלב מאוחר יותר, בעדות בהליך האזרחי, מעלה הנאשם את הטענה שחתם על נייר ריק. (אציין כבר עתה כי גרסה זו, לפיה חתם על נייר ריק לבקשת המתלונן, היא כשלעצמה מעלה תמיהות).

23

          אף ליוסף היו שתי גרסאות הקשורות בזכ"ד. הגרסה האחת, נולדה בשלב הכנת התצהיר בפני עורך הדין בהליך האזרחי לפיה נכח במפגש בו חתם הנאשם על מסמך ריק.

          הגרסה השנייה נמצאת ב-ת/4 ולפיה לא נכח במפגש בו הנאשם חתם על מסמך ריק (ראו למשל גיליון 3 ש' 59- 61 ל-ת/4).

 

          לטעמי אף העיתוי בו עלתה לראשונה גרסת החתימה על הנייר הריק מהווה אינדיקציה לתיאום גרסאות. כזכור, עת נחקר הנאשם כחשוד לא הכחיש את קיומו של הזכ"ד, אישר אותו ולא טען כי חתם על נייר ריק (זה היה ביום 12.12.07 (ת/7))

 

          בחלוף כשנתיים וחצי, ביום 4.5.10, חתם יוסף על התצהיר בו מסר כי ראה הנאשם חותם על נייר ריק.

          יוסף הגיע אל עורך דינו של הנאשם, יחד עם הנאשם (ראו עדות יוסף בפני, עמ' 18 ש' 11).

           אף הנאשם אישר כי הגיע לעורך הדין יחד עם יוסף אך טען כי חיכה מחוץ לחדר. (עדות הנאשם בפני, עמ' 40 ש' 15, 22- 23).

והנה, אחרי המפגש אצל עורך הדין, קיימת גרסה אחידה הן של הנאשם והן של יוסף ולפיה חתם הנאשם על מסמך ריק. זו הגרסא המופיעה בתצהיר ובעדות יוסף בהליך האזרחי וזו גם הגרסה של הנאשם בהליך האזרחי.

          כזכור, ב-ת/4 חזר בו יוסף מטענתו שראה חתימה על נייר ריק מצדו של הנאשם.

 

          ניתן למעשה לומר, כי בנקודה זו דווקא גרסתו הראשונה של הנאשם, בת/7, בה אישר את הזכ"ד שהוצג בפניו היא שמחזקת במידת מה את הגרסה המפלילה אותו על ידי יוסף ב-ת/4, לפיה לא ראה חתימה על נייר ריק, והכל היה פרי תכנון של הנאשם.

 

          העובדה שדווקא בפרט זה, של אופן חתימת הנאשם על הזכ"ד, מצאו הנאשם ויוסף להעלות, כל אחד, שתי גרסאות שונות, שאחת מהן משותפת לשניהם ונולדה היא באותו מועד, מהווה כשלעצמה ראיה נסיבתית לתיאום הגרסאות ביניהם.

 

          ה. האם הנאשם לא הכיר את גרסת יוסף בהליך האזרחי

          סתירה נוספת ניתן למצוא בדברי הנאשם לפיה אינו יודע מה דיבר יוסף בבית המשפט בהליך האזרחי (ת/5, גיליון 3 ש' 60) ואילו מפרוטוקול הדיון בהליך האזרחי עולה שהנאשם נכח בדיון בעת עדותו של יוסף (ת/1, עמ' 37, ש' 24- 25).

 

24

          ו. חוסר המהימנות של גרסת הנאשם באופן כללי

          גרסתו של הנאשם לא הייתה מהימנה עלי לא רק בשל הסתירות שפורטו לעיל כי אם גם בשל חוסר הסבירות בהסברים שנתן הנאשם ביחס ל"המצאות" של החוקר הזיזה בנוגע לעימות וביחס לדברים שמסר יוסף כי הוא זה שהדיח אותו להגיש תצהיר כוזב ולמסור עדות שקר בבית המשפט. הנאשם הרבה להטיח אשמות כלפי חוקרים ואחרים ללא שהציג כל תימוכין לדבריו

 

49.    סבורני כי ניתן לראות בסתירות שבגרסת הנאשם הנוגעות ללב המחלוקת כתמיכה וחיזוק נוסף למהימנות אמרתו של יוסף כפי שנמסרה בת/4. לעניין זה ראו ע"פ 1503/07 עאבס אבו רמילה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו):

                    

"לא זו אף זו, לגרסה המפלילה שמסר סרגיי במשטרה, ניתן למצוא חיזוק של ממש בחומר הראיות. ראשית, מן הסתירות שהתגלו בדבריו של המערער בנוגע להיכרותו המוקדמת עם סרגיי, סתירות שיש בהן כדי להשליך על מהימנותו... לכך מתווספות הסתירות השונות שהתגלו בגרסה שהציג המערער בנוגע למעשיו בעת קרות האירועים האמורים".

 

50.    המאשימה טענה כי חיזוק נוסף ניתן למצוא בעדותו של איפרגן, אשר מצביעה על מעשה דומה של ניסיון להדיח לחקירה, אשר העיד כי הנאשם פנה אליו ואמר לו: "אם אני אצטרך אותך להעיד" (פרוטוקול מיום 13.12.16 עמ' 10 ש' 11) תוך שהוא מסמן לו תנועה עם אצבעות הידיים אותה פירש איפרגן כרצון של הנאשם לשחד אותו תמורת עדות שקר. לא השתכנעתי שניתן לראות בעדותו של איפרגן כחיזוק למהימנות אמרתו של יוסף. עדותו של איפרגן בעניין זה נטועה כולה באשר לתנועת הידיים שעשה הנאשם ולא באמירה ישירה של הנאשם אליו, לא כל שכן ביחס לשאלה מה ביקש הנאשם שאיפרגן יעיד בתמורה לכסף.

          חולשה לדברים שמסר איפרגן ניתן למצוא אף בהקלטה שהושמעה לו בחקירה הנגדית, לאחר שציין כי לא דיבר עם המתלונן לפני עדותו במשטרה, ובה נשמע המתלונן "מתדרך" אותו לעניין עדותו במשטרה.

          אף טיב ההיכרות של איפרגן עם הנאשם להבדיל מטיב ההיכרות של איפרגן עם המתלונן, מעלה ספקות באשר לאפשרות שהנאשם בחר לפנות בעניין זה לאיפרגן.

 

 

25

 

          סיכום של החיזוק

51.    סוף דבר, אני סבור שהאימותים לרכיב זהות תוקפו של יוסף, הסירוב לביצוע העימות והסתירות בגרסת הנאשם, מגבשים את החיזוק הנדרש ל- ת/4.

          למעלה מן הנדרש אציין כי אין לראות במדיח (הנאשם) ובמודח (יוסף) כשותפים לדבר עבירה מה שעשוי היה להקים מקור נוסף לדרישת החיזוק, ראו בעניין זה דברי בית המשפט העליון בע"פ 799/78 פינקר לוי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו):

 

"הטענה שדהן הנ"ל שותף לדבר עבירה נשוא כתב האישום שלפנינו, ושלכן נדרש סיוע במובן הטכני, לעדותו - טענה זו לאו טענה היא. כבר נפסק כי בעבירה של הדחת עדים למתן עדות שקר, אין המדיח            והמודח בחזקת שותפים שפשעו ביחד".

 

          אף אם נרחיק ונראה בנאשם וביוסף כ"מעורבים בעסקה", הרי שעדות של "מעורב בעסקה" לא מצריכה סיוע כתנאי להרשעה בהתבסס עליה, כי אם אך ראיה מאמתת.

          (בעניין זה ראו ספרו של השופט י' קדמי: "על הראיות", חלק ראשון, מהדורת תש"ע -2009 בע"מ 463).

          יודגש, כי בהתאם להלכה הפסוקה דרישה כפולה לחיזוק [מכח סעיף 10א ומכח מעמדו של העד (שותף לעבירה/מעורב בעסקה)], לא מצדיק חיוב בראיה תומכת מסוג סיוע, והצורך הוא בראיה מאמתת, יתכן מחוזקת, כשהכל נבחן בהתאם לנסיבות המקרה (בעניין זה ראו למשל פסקה 2 לחוות דעתו של השופט גרוניס בע"פ 8319/05 סמיח שלעטה נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו וכן ספרו הנ"ל של השופט י' קדמי בע"מ 282).

          בענייננו הוצגו שלושה חיזוקים שונים ל- ת/4. אני סבור שבנסיבות העניין שלפני ובשים לב למקורות הדרישה לחיזוק במקרה דנן, די בחיזוקים הנ"ל, לא כל שכן בהצטברותם, כדי להתבסס על ת/4.

 

          האם יוסף הודח למסור תצהיר כוזב ולהעיד עדות שקר על ידי הנאשם

52.    כאמור, מצאתי ליתן אמון בחלק המפליל שבאמרתו של יוסף ב-ת/4 ומצאתי כי המאשימה עמדה בנטל לתוספת הראייתית מסוג החיזוק הנדרשת במקרה דנן.

 

26

53.    מהחלק המפליל שבאמרתו של יוסף ב-ת/4 עולה כי ליוסף מניע משל עצמו למסור תצהיר כוזב ולהעיד עדות שקר. כאשר נשאל יוסף מדוע שיקר בהליך האזרחי ציין יוסף: "שיקרתי כי רציתי לעזור להרנשקו בגלל הכעס שלי על בני...ובני עד היום חייב לי כסף של שנה שלמה שהוא לא ישלם לי" (ת/4 גיליון 3 ש' 53- 54). יוסף חזר על כך אף בהמשך בשורה 76 גיליון 3 ב-ת/4. מכאן עולה לכאורה כי יוסף היה בסכסוך עם המתלונן וביקש באמצעות התצהיר ועדות השקר ל"התנקם" במתלונן.

 

          יחד עם דברים אלו, כשנשאל יוסף מי ביקש ממנו לשקר בבית המשפט השיב: "הרנשקו לקח אותי לעורך דין ואמר לי מה להגיד" (ת/4 גיליון 3 ש' 56) וכן בהמשך חקירתו: "כל הרעיון היה של הרנשקו" (גיליון 4 ש' 85).

 

          מדברים אלו עולה השאלה האם יוסף שיקר על דעת עצמו ומתוך מניעיו הפרטיים או שמא הנאשם הוא שהדיח אותו לכך. ניתן אף להעלות את הסברה שהעלה ב"כ הנאשם שמא חש יוסף במהלך חקירתו כי החזרה בו מגרסתו עלולה הייתה לסבך אותו בפלילים ולכן החליט לחלץ את עצמו תוך הטלת האשמה על הנאשם.

 

54.    כבר עתה אציין כי לא מצאתי שקיימת סתירה של ממש בדבריו של יוסף, כאשר יתכן מאוד כי במקרה דנן חברו להם האינטרס האישי של יוסף לפגוע במתלונן עם האינטרס של הנאשם לחזק את גרסתו וסיכוייו בהליך האזרחי.

          בחינה של התמונה בכללותה והתשתית הראייתית שהוצגה בפניי מוכיחים לטעמי, מעבר לספק סביר, כי הנאשם הוא זה שהדיח את יוסף למסור תצהיר כוזב ולהעיד עדות שקר בהליך האזרחי.

 

55.    לא מצאתי לקבל את גרסת הנאשם לפיה יוסף הוא שהתנדב מיוזמתו להעיד לטובתו. הרחקת הנאשם את עצמו מיוסף (ביחס למידת החברות, ביחס להצטרפות לעורך הדין, ביחס להכרת גרסתו של יוסף בהליך האזרחי, כשבכל אלה נמצאו סתירות בגרסת הנאשם) מלמדת כי הנאשם הוא שהדיח את יוסף. כאמור לעיל, אף ההתאמה בין גרסאות הנאשם ויוסף ביחס לזכ"ד (גרסת החתימה על נייר ריק) ומועד גיבושה של גרסה זו, בשים לב לגרסה קודמת סותרת של הנאשם, חיזקו דעתי כי מדובר בתכנית שטווה הנאשם בהקשר של ההליך האזרחי.

27

          דבריו המפלילים של יוסף ב-ת/4 לא מלמדים על הסטת האשמה ממנו ליוסף כפי שטען ב"כ הנאשם. לא התרשמי מיוסף כעד מתוחכם שתוך שניות ואגב חקירה מסוגל לאלתר קו הגנה ולהסיט את האשמה לנאשם. התרשמתי מכנות דבריו של יוסף בחלק זה של החקירה, עת "נשבר לו" מכל ההליכים, עת קילל את הנאשם והמתלונן, עת שפך את שעל ליבו ועת היה אפילו מוכן להתעמת מול הנאשם ולהגן על גרסתו המפלילה.

          מת/4 עולה שהנאשם הוא שהדיח את יוסף להעיד עדות שקר. אף הגיון הדברים מלמד שבעל דין קורא לעד להעיד, כפי שהיה אף בענייננו, עת הובא יוסף על ידי הנאשם לעורך דינו של הנאשם (כעולה מגרסתם של יוסף והנאשם עצמו).

 

סיכום ביניים

 

56.    לאחר ניתוח כל הראיות כמפורט מעלה אני קובע כי מצאתי ליתן אמון בגרסה המפלילה של יוסף באמרתו ב-ת/4 ואני קובע שהנאשם ביקש והנחה את יוסף ליתן תצהיר שקרי בפני עורך דין ולהעיד עדות שקר בהליך האזרחי, לפיה יוסף נכח במהלך המפגש בין הנאשם למתלונן בו חתם הנאשם על נייר ריק שאת פרטיו ימלא לאחר מכן המתלונן; כי ראה מספר רכיבים של הגרר הגנוב- מושא ההליך האזרחי- בגרר של המתלונן ואחיו וכן שהמתלונן הוא זה שהזמין את תקיפתו של יוסף (נתון שעלה בעדות של יוסף ולא בתצהיר).

 

המסגרת הנורמטיבית- היסוד הנפשי

 

57.    לנאשם כאמור יוחסו עבירות של הדחה בעדות ושיבוש מהלכי משפט.

 

          הדחה בעדות

          סעיף 246 לחוק העונשין קובע כי:"(א) המניע אדם, או מנסה להניעו, שבהליך שיפוטי לא יעיד, או יעיד עדות שקר, או יחזור בו מעדות או מהודעה שמסר, דינו - מאסר שבע שנים".

         

          העבירה הקבועה בסעיף 246(א) לחוק העונשין הינה עבירה התנהגותית המתייחסת למי שמניע אדם לא להעיד או להעיד עדות שקר בהליך שיפוטי וככזו אין היא כוללת דרישה להתקיימות רכיב תוצאתי. כלומר יכול ויורשע אדם בעבירה זו אף אם בסופו של יום לא העיד "המודח" את עדות השקר. יחד עם זאת אין מדובר בעבירה התנהגותית שהיסוד הנפשי בה כולל אך את היסוד ההכרתי כי אם גם "כוונה מיוחדת" להשיג את התוצאה הפסולה קרי עדות השקר של ה"מודח".

28

          לעניין זה ראו השופט י. קדמי בספרו "על הדין בפלילים" המבהיר את משמעות השימוש במונח "מניע" שבסעיף העבירה: "המדובר בעבירה התנהגותית שאינה מציגה דרישה מפורשת לקיומו של הלך נפש מסוים. ברם, זאת לכאורה בלבד, בהתחשב בכך שהמונח "מניע" - על פי הגישה הנוהגת- מגלם בתוכו דרישה של "כוונה"; שהרי אינך יכול להניע אדם לעשות מעשה, אלא אם כן הינך מתכוון להביאו לכלל עשייתו... במצב דברים זה...משמעותה של "כוונה" בעבירה מסוג זה הוא: עשיית המעשה מתוך שאיפה" להשיג את התוצאה שהאיסור מבקש למנוע. בכך, הופכת העבירה לפי סעיף זה לעבירה התנהגותית מטרתית..."("על הדין בפלילים" חלק שלישי, מהדורת תשס"ו-2006, עמ' 1584).

 

          שיבוש מהלכי משפט

          סעיף 244 לחוק העונשין קובע כי "עשיית מעשה בכוונה לפגוע או להכשיל הליך שיפוטי או להביא לידי עיוות דין, בין בסיכול הזמנתו של עד, בין בהעלמת ראיות ובין בדרך אחרת".

         

          עבירת שיבוש מהלכי משפט, כמו עבירת ההדחה, הינה עבירה התנהגותית שאין נדרש בה כאמור, התקיימות של רכיב התוצאה.

          ההגדרה לרכיב ה"מעשה" בעבירה הקבועה בסעיף 244 לחוק העונשין הינה רחבה והמעשים המתוארים בסעיף העבירה הינם דוגמאות שאינן ממצות את סוג המעשים היכולים לבוא בגדרו של סעיף העבירה, ולמעשה בגדרו של הסעיף יבוא כל "מעשה" שנעשה במטרה לפגוע או להכשיל הליך שיפוטי. עוד נקבע בפסיקה כי למושג "הליך שיפוטי" שבסעיף העבירה יש לתת פרשנות רחבה והוא מתייחס אף לחקירה פלילית או לכל ערכאה שיפוטית (השופט י' קדמי, "על הדין בפלילים", חלק שלישי עמ' 1576).

 

          ביחס ליסוד הנפשי הרי שאף עבירה זו הינה עבירה "התנהגותית- מטרתית", בה היסוד הנפשי הנדרש, מעבר למודעות לטיב ההתנהגות ולנסיבות, הוא ה"כוונה" או השאיפה לפגוע או להכשיל הליך השיפוטי או להביא לעיוות דין.

 

          סיכום היסוד הנפשי

58.    כאמור לעיל, מצאתי לקבוע כי הנאשם הדיח את יוסף להעיד עדות שקר ולמסור תצהיר כוזב במסגרת ההליך האזרחי.

29

          בנסיבות העניין, לא יכולה להיות מחלוקת כי הנאשם ביצע את המיוחס לו בכתב האישום מתוך מניע ומתוך כוונה לשבש הליכי משפט, להשפיע על ההליך המשפטי ולהביא לעיוות דין בהליך האזרחי שהתקיים בינו לבין המתלונן.

           

אכיפה בררנית

59.    ב"כ הנאשם טען בפרוטוקול מיום 17.02.15 כטענה מקדמית כי בתיק זה נהגה המאשימה באכיפה בררנית כנגד הנאשם שעה שלא הגישה כתב אישום כנגד איציק אוחנה וכנגד המתלונן כאשר דווקא בהליך האזרחי מצא בית המשפט לבכר את גרסת הנאשם. עוד טען ב"כ הנאשם כי החוקר הזיזה אשר ביצע את רוב הפעולות בתיק דנן הוא חבר של המתלונן ואף השתתף בחתונת בת המצווה של ביתו.

 

60.    לא מצאתי לקבל את טענת ב"כ הנאשם. המאשימה בתגובה לטענתו של ב"כ הנאשם ציינה כי הימנעותה מהגשת כתב אישום כנגד האנשים האחרים אותם ציין ב"כ הנאשם התבססה אך ורק על שיקולים ראייתיים כנדרש בחוק.

          לדידי, הנאשם אשר הנטל בסוג כזה של טענות מוטל על כתפיו לא ביסס את הטענה כי במקרה דנן הייתה הבחנה פסולה בין שווים, באשר, לא הוכח שהיה שוויון בתשתית הראייתית ביחס לנאשם ולאחרים עליהם הצביע בטיעוניו. הנאשם לא סתר את תשובת המדינה באשר להבחנה הראייתית שעשתה בין המעורבים השונים, ומכאן שיש לדחות טענתו זו.

 

          לעניין הטענה כי החוקר הזיזה הינו חבר של המתלונן הרי שטענה זו הופרכה בעדותו של החוקר הזיזה וכל ניסיונותיו של ב"כ הנאשם למצוא קשר כל שהוא בין המתלונן לחוקר הזיזה עלו בתוהו, ולא הוכחו. (פרוטוקול מיום 13.12.15 עמ' 21 ש' 14- 31).

         

מחדלי חקירה

 

61.    ב"כ הנאשם הלין בסיכומיו אודות התנהלות החקירה והצביע על מחדלי חקירה בתיק דנן. ב"כ הנאשם הלין כי החוקר הזיזה לא עשה את הנדרש כדי להביא לחקירה או לעדות את באסם ואת ארקאדי שאמרו למתלונן כי הנאשם שיחד אותם כדי למסור עדות שקר; כי החוקר הזיזה לא הקריא בפני יוסף את אמרתו אף שזה אינו יודע קרוא וכתוב; כי החוקר הזיזה לא חקר את יוסף על טענתו כי הנאשם הדיח אותו והסתפק באמירה הכללית של יוסף.

30

          מקבל אני חלק מהביקורת שהעביר ב"כ הנאשם אודות טיבה של החקירה. מצופה היה מהיחידה החוקרת שתעמיק חקר ותעשה מאמצים במסגרת סמכויותיה להביא לחקירה ולעדות אחרים שהיה בחקירתם כדי לתרום לתיק שבענייננו.

          יחד עם האמור, סבורני כי אין במחדלים אלה כדי להשפיע על ההכרעה וזאת משום שאין בהם פוטנציאל ממשי לשינוי מארג הראיות, וזאת בשים לב לראיות הקיימות ולנסיבות האירוע כפי שפורט לעיל.

 

 

 

 

 

סיכום

 

62.       לאור כל האמור לעיל אני מרשיע את הנאשם בביצוע עבירות של הדחה בעדות ושיבוש הליכי משפט, עבירות לפי סעיפים 246 (א) ו-244 לחוק העונשין.

 

 

 

ניתנה והודעה היום ט"ז אדר א' תשע"ו, 25/02/2016 במעמד הנוכחים.

 

 

 

[פרוטוקול הושמט]

 

החלטה

 

דוחה את הדיון לטיעונים לעונש ליום 17.3.2016 בשעה 13:00.

 

הנאשם מוזהר כי עליו להתייצב לדיון וכי אם לא יתייצב יתכן והדיון יתקיים בהעדרו, וכן יתכן כי יוצא לו צו הבאה.

 

 

ניתנה והודעה היום ט"ז אדר א' תשע"ו, 25/02/2016 במעמד הנוכחים.