1

 

 

רקע

 

1.      הנאשם הודה בעקבות הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בשלוש עבירות של סחר בסמים, ובעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית.

 

2.      מעובדות האישום הראשון עולה כי ביום 13.07.15 מכר הנאשם לשוטרת סמויה סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של 3.78 גרם נטו בתמורה לסך של 200 ₪, וזאת לאחר התקשרות טלפונית בין השוטרת לנאשם, שבעקבותיה נפגשו השניים והנאשם העביר לידי השוטרת את הסם ובתמורה קיבל את הכסף.

 

3.      מעובדות האישום השני עולה כי ביום 16.07.15, מכר הנאשם לשוטרת סמויה סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של 5.24 גרם נטו בתמורה לסך של 400 ₪ וזאת לאחר התקשרות טלפונית בין השוטרת לנאשם, שבעקבותיה נפגשו השניים והנאשם העביר לידי השוטרת את הסם, ובתמורה קיבל את הכסף.

 

4.      מעובדות האישום השלישי עולה כי ביום 17.08.15, מכר הנאשם לשוטרת סמויה סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של 4.49 גרם נטו בתמורה לסך של 200 ₪ וזאת לאחר התקשרות טלפונית בין השוטרת לנאשם, שבעקבותיה נפגשו השניים והנאשם העביר לידי השוטרת את הסם, ובתמורה קיבל את הכסף.

2

 

5.      מעובדות האישום הרביעי עולה כי ביום 17.08.15, החזיק הנאשם סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 4.67 גרם נטו.

 

6.      במסגרת הסדר הטיעון, נמחקו אישומים 5-7 מכתב האישום אך לא הייתה הסכמה בין הצדדים לעניין העונש. ב"כ הנאשם ביקש כי יתקבל תסקיר בעניינו של הנאשם, שלאחריו יטענו הצדדים לעונש.

 

תסקיר שירות המבחן

7.      מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשם בן 22, רווק, השלים 9 שנות לימוד וטרם מעצרו התגורר בבית אמו בשכונת בית חנינא בירושלים ועבד באופן מזדמן בתחום השיפוצים ובחברת מזגנים. הנאשם בן למשפחה בת 10 ילדים, והוא בן הזקונים להוריו אשר התגרשו עת היה בן תשע שנים. הוריו סובלים מבעיות רפואיות, מרבית אחיו נשואים, שתיים מאחיותיו גרושות וחזרו להתגורר בבית האם. קצינת המבחן מסרה, כי המצב הכלכלי של המשפחה דחוק, אולם מספיק לצרכי קיום המשפחה.

 

8.      אשר לביצוע העבירות, קצינת המבחן התרשמה כי הנאשם מצמצם מאחריותו לביצוע העבירות, ומשליך אחריות למעשיו על השוטרת אשר שכנעה אותו למכור לה את הסמים. הנאשם תיאר שימוש מזדמן בסמים במשך תקופה קצרה, וקצינת המבחן סברה כי הוא מתקשה להתבונן באופן מעמיק על הבחירות שעשה ועל הדרך שעשה עד שהגיע לכדי סחר בסמים. לצד זאת, התרשמה קצינת המבחן כי הנאשם חש בושה עמוקה מבני משפחתו על רקע הסתבכותו בפלילים ועל רקע מעצרו, וקצינת המבחן הוסיפה כי בעקבות מעצרו חווה הנאשם מצוקה והמעצר היווה הרתעה של ממש עבורו. קצינת המבחן ציינה כי הנאשם מסר לה כי הוא רוצה להמשיך בחייו ללא שימוש בסמים.

 

9.      אשר לסיכויי הסיכון והשיקום, קצינת המבחן התרשמה כי אין קווים עברייניים באישיותו של הנאשם, והוא מבטא מוטיבציה לנהל אורח חיים תקין. מנגד, הוסיפה כי הוא בעל קווי אישיות ילדותיים, לוקח אחריות חלקית להתנהלותו הבעייתית ומשתמש בחומרים ממכרים באופן מזדמן.

 

10.  קצינת המבחן העריכה כי קיים סיכון להתנהגות עבריינית של הנאשם, וכששוחחה עם הנאשם על האפשרות לשיקום, הוא שלל זאת ועל כן היא לא באה בהמלצה טיפולית. יחד עם זאת, היא התרשמה כי ההליך הפלילי הציב לו גבולות, וכי המוטיבציה של הנאשם להימנע ממעורבות פלילית ומשימוש בסמים כנה.

 

3

11.  קצינת המבחן המליצה כי בשל גילו הצעיר ומעצרו הממושך והיעדר עבר פלילי, יש מקום להקל בעונשו של הנאשם ולהתחשב בימי מעצרו וכן להטיל עליו מאסר על תנאי מרתיע.

 

טיעוני הצדדים לעונש

12.  ב"כ המאשימה טענה למתחם עונש הולם שבין 6-12 חודשים בשל כל עבירת סחר בסמים ואשר לעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית טענה למתחם שבין מאסר קצר ועד ל-8 חודשי מאסר. ב"כ המאשימה עתרה להטלת עונש ברף התחתון של כל אישום, סה"כ 20 חודשי מאסר, מאסר על תנאי, קנס ופסילה. ב"כ המאשימה הדגישה את הפגיעה בחברה עקב עבירות הסמים, את מעורבותו העמוקה של הנאשם בעולם הסמים ואת העובדה שהנאשם שלל לפני קצינת המבחן אפשרות לשילובו בתוכנית טיפולית, ועל כן קיים סיכוי להישנות התנהגות עבריינית.

 

13.  ב"כ הנאשם טען כי יש לראות את כל כתב האישום כאירוע אחד על פי "מבחן הקשר ההדוק". אשר לנסיבות ביצוע העבירה, טען ב"כ הנאשם כי הסוכנת הייתה סוכנת מדיחה, שכן היא זו שפנתה אל הנאשם, הנאשם ביצע את העבירות על מנת לממן את שימושו העצמי ועל כן מתחם העונש ההולם צריך להיות נמוך מזה שעתרה לו המאשימה, בין חודשיים ל-6 חודשי מאסר. אשר לעונש המתאים טען ב"כ הנאשם כי הנאשם צעיר, אין לו עבר פלילי, הוא שוהה במעצר מאז חודש אוגוסט והמעצר הציב לנאשם גבולות ברורים, נסיבות חייו אינן פשוטות, וביקש להסתפק בימי מעצרו.

 

14.  הנאשם בדברו האחרון הצטער על מעשיו והתחייב שלא לחזור על המעשים, אלא לשוב לבית אמו ולעזור לה.

 

מתחם העונש ההולם

15.  בהתאם לתיקון 113 לחוק, יש לקבוע תחילה, האם עסקינן באירוע אחד או במספר אירועים. בית משפט העליון דן בשאלה האמורה והדעות חלוקות ביחס לשאלה זו. גישה אחת היא גישתם של כב' השופטת ברק-ארז וכב' השופט פוגלמן בע"פ 4913/10 ג'אבר נ' מדינת ישראל (מיום 29.10.2014) (להלן: "ע"פ ג'אבר") לפיה ניתן לטעון כי כל העבירות בהן הורשע הנאשם במסגרת כתב האישום מהוות אירוע אחד בגינו יש לקבוע מתחם אחד כולל של ענישה הולמת. גישה שניה היא גישתם של כב' השופט דנציגר בע"פ ג'אבר וגישתו של כב' השופט ג'ובראן בע"פ 1605/13 פלוני נ' מדינת ישראל (מיום 27.8.2014) לפיה אף שמדובר בעבירות שבוצעו על רקע מסכת נסיבות משותפת, משניתן להפריד בין המעשים יש לקבוע מתחם נפרד לכל אחד מהאירועים.

4

 

16.  "מבחן הקשר ההדוק" אומץ בדעת הרוב בע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29/10/14) והפסיקה שבעקבותיו (ע"פ 4316/13 מדינת ישראל נ' חג'אמה (מיום 30/10/14), ע"פ 2519/14 קיעאן נ' מד"י (מיום 29/12/14), ע"פ 4289/14 חנונה וברבי נ' מדינת ישראל (מיום 21/1/15) ורע"פ 4760/14 אדוארד קיסלמן נ' מדינת ישראל (מיום 7/5/15)) ואף לאחרונה בע"פ 1261/15 מד"י נ' יוסף דלאל (מיום 3/9/15), שם קבע כב' השופט סולברג בפסקה 22 מבחני עזר לבחינת הקשר ההדוק.

 

"כדילעמודעלעוצמתהקשרשביןהעבירותשׂוּמהעלביתהמשפטלעמודעלנסיבותיוהעובדתיותשלהענייןשלפניו, ולבחוןאםישבהןכדילהצביעעלקשרהדוקביןהעבירות.נסיבותעובדתיותאלהמהוות "מבחניעזר"לקביעתעוצמתהקשר.במסגרתזוניתןלבחון,למשל,האםביצועןשלהעבירותמאופייןבתכנון; האםניתןלהצביעעלשיטתיותבביצועהעבירות;האםהעבירותהתרחשובסמיכותשלזמןאומקום;האםביצועהשלעבירהאחתנועדלאפשראתביצועהשלהעבירההאחרתאואתההימלטותלאחרביצועה,וכיוצאבאלונסיבותעובדתיות.קיומהשלנסיבהאחתאויותרמנסיבותאלו(ואיןזורשימהסגורה)עשוילהעידעלקשרהדוקביןהעבירותהשונות,המלמדכיבאירועאחדעסקינן.בבחינתהנסיבותהעובדתיות,מןההכרחלביתהמשפטלהעמידלנגדעיניואתהשאלההאםהשקפהעלהעבירותכעלכמהאירועיםתהאמלאכותית,באופןשיגרעממהותהענייןבכללותו,אושלאישקףאתסיפורהמעשהכהווייתו."

17.  רק לאחרונה בע"פ 8107/13 שלמה (סמי) כהן נ' מדינת ישראל (מיום 17.1.16) חזר בית המשפט העליון על ההבחנה בין עבירה מרובת-פריטים לבין ייחוס עבירה נפרדת בגין כל פריט והדגיש את חשיבותה תחת העיקרון של האינטרס החברתי המוגן בעבירה. בית המשפט העליון הפנה לקביעה שנקבעה בע"פ 816/10 גולד נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (3.9.2012):

 

5

"המבחן העיקרי להחלת הדוקטרינה של עבירה רבת פריטים, כפי שנקבע בהלכת משולם, הינו האם המעשים (הפריטים) הינם חלק מתוכנית עבריינית אחת. כמו כן, נקבעו מספר שיקולים אשר ינחו את בתי המשפט בבואם להחיל את הדוקטרינה: הראשון הינו אופן ביצוע הפריטים, קרי עד כמה דרך הפעולה של הנאשם דומה בכל אחד מן הפריטים [...] שיקול שני הינו משך הזמן שחלף בין פריט לפריט (עניין משולם, בעמ' 188). דוקטרינת העבירה רבת הפריטים תחול רק מקום בו פרקי הזמן בין הפריטים אינם גבוהים. שיקול נוסף נוגע לאינטרס המוגן בעבירה. בעניין משולם נקבע, כי כאשר מדובר בעבירות נגד גופו של אדם, מחייבת מדיניות משפטית ראויה לראות בפגיעה בכל נפגע ונפגע עבירה בפני עצמה, על מנת לתת ביטוי לחומרת הפגיעה בכל אדם (שם, בעמ' 185). מכאן, שעבירה רבת פריטים רלוונטית בעיקר לעבירות רכוש לסוגיהן. אף בעבירות רכוש ניתן משקל להיקף הנזק שגרמה ההתנהגות העבריינית. ככל שכל אחד מהפריטים גרם נזק משמעותי, ולקורבנות שונים, תקטן הנטייה להכיר בעבירה כעבירה רבת פריטים."

18.  מצאתי כי במקרה שלפני, היות ומדובר ברצף אירועים שהתרחשו בתוך כחודש ימים, בנסיבות דומות ובאותם מעורבים, והאינטרס החברתי המוגן מאפשר צירוף האישומים לכדי אירוע אחד נוכח העובדה שלא מדובר בפגיעה בגופו של אדם ולא נגרם נזק משמעותי, אקבע מתחם עונש אחד, המביא לידי ביטוי את העובדה שמדובר בריבוי מעשים ובריבוי עבירות.

 

19.  בהתאם לסעיף 40ב' לחוק העונשין העיקרון המנחה בענישה הוא הלימה, קרי: יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה ונסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו. בקביעת מתחם העונש ההולם, על בית המשפט להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות לביצוע העבירה.

 

20.  הערך החברתי שנפגע מביצוע המעשים הוא פגיעה בשלום הציבור ובסדר הציבורי שכן להפצת הסם השלכות חברתיות וכלכליות. עסקינן בעבירות המגבירות פשיעה ויוצרות מעגלי עבריינות בתחום הרכוש הסמים והאלימות.

 

21.  בע"פ 6747/11 מדינת ישראל נ' מערוף אבו רקיק ([טרם פורסם] מיום 3.1.13) חזר בית משפט העליון והדגיש את החומרה הטמונה בעבירות הקשורות בסמים והנזק הרב אשר הן גורמות לחברה. בית המשפט העליון הפנה להלכה שנקבעה בע"פ 211/09 אזולאי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו], 22.6.2010):

 

"הענישה בעבירות מסוג זה נועדה, קודם לכל, לשרת את מטרת הגמול לעבריין על עיסוק בסם העלול לסכן חיי אדם ולפגוע בבריאות המשתמשים בו; שנית, על העונש להעביר מסר חד-משמעי של הרתעה ביחס לעבריינים פוטנציאליים, ולשמש אות אזהרה אפקטיבי לכל מי שמתכוון לקחת חלק במערכת ההעברות והסחר בסמים..."

6

(שם, בפיסקה 10, וראו גם, ע"פ 9482/09ביטון נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 24.7.2011); ע"פ 5765/10פלוני נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 5.6.2011); ע"פ 3570/09אבו עמרה נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 3.5.2010)).

 

22.  עמדת בית המשפט העליון וכן העובדה שהמחוקק קבע לצד עבירת סחר בסמים עונש מאסר של עד 20 שנה מלמד על כך כי מדובר בערך חברתי ממעלה ראשונה. במקרה שלפני כתב האישום הוגש בבית משפט השלום ולכן העונש הקבוע לצד כל אחת מעבירות בהן הורשע הנאשם הוא עד 7 שנות מאסר.

 

23.  מעובדות כתב האישום עולה כי הנאשם בשלושה מועדים שונים בהפרש של כחודש ימים מכר לשוטרת סמויה חשיש במשקל נמוך בתמורה לסכומי כסף של 200 עד 400 ₪. אמנם הסוכנת היא זו שפנתה מיוזמתה לנאשם, אך הנאשם סיפק את הסמים לסוכנת תוך זמן קצר מרגע הדרישה והנאשם אף החזיק באישום הרביעי כמות סם נוספת לאחר שמכר את הסמים לסוכנת ועל כן נראה כי הסמים היו נגישים לו. יש לציין כי אין מדובר במקרי סחר אקראיים, אלא מתוכננים, חוזרים ונשנים שהרי מעובדות כתב האישום עולה כי העסקאות נעשו בעקבות תאום טלפוני וקביעת מקום מפגש בין הנאשם לסוכנת.

 

24.  מנגד יש להתחשב בסוג הסם (חשיש) אותו סיפק הנאשם בכל עסקה, שאינו נמנה על הסמים המוגדרים כסמים קשים. עוד התחשבתי ברווח השולי של הנאשם מכל עסקה, שהרי מדובר בסחר בתמורה לסכומים לא גבוהים.

 

25.  בהתחשב בכל אלה אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נסיבות אלה הוא בין 10 חודשי מאסר ועד ל- 20 חודשי מאסר בפועל.

 

העונש המתאים

 

26.  לחומרה אתחשב בכך שבעבירות מסוג זה יש לתת דגש הן לצורך בהרתעת הרבים והן לצורך בהרתעת הנאשם, ולעניין זה יפים דבריו של בית המשפט העליון על הצורך במלחמה בתופעה ובמיגורה, תוך הטלת עונשים מרתיעים:

 

"כאשרבעבירותסמיםעסקינן, לאניתןלהתעלםמהחובההמוטלתעלינוכמערכתוכחברהלהיאבקבנגעהסמים. פן חשוב של מאבק זה הינו הטלת עונשים מחמירים על מי שבוחרים לעסוק בסחר בסמים."רע"פ 6373/06 מדינת ישראל נגד עווד אלנשמי (מיום 6.9.2006)

7

27.  לקולא אשקול את גילו הצעיר של הנאשם, את עברו הפלילי הנקי, את לקיחת האחריות למעשיו, וכי הביע חרטה וחסך זמן שיפוטי משמעותי. עוד אשקול את נסיבותיו האישיות הלא פשוטות של הנאשם כפי שפורטו בתסקיר שירות המבחן, ואת שאיפתו של הנאשם לשוב ולתפקד באופן נורמטיבי ולהפסיק את השימוש בסמים. עוד אתחשב בכך שהנאשם שהה במעצר מזה כשישה חודשים כאשר תנאי מעצר קשים מתנאי מאסר, וזהו מאסרו הראשון.

 

28.  כאשר אני שוקלת את הנסיבות לחומרה ולקולא ובשים לב מחד לכך שבית המשפט העליון קבע כי בעבירות של סחר בסמים יש לתת משקל בכורה לשיקולי גמול והרתעה, וכן בהתחשב בכך שהנאשם סרב להשתלב בתוכנית טיפולית, ומאידך בהתחשב בכך שזוהי מעידתו הראשונה של הנאשם בפלילים ומאסרו הראשון, החלטתי שלא למצות עמו את הדין ולהטיל עליו את העונשים כדלהלן:

                                 א.         12 חודשי מאסר מיום מעצרו, 17.08.15.

 

                                 ב.         6 חודשי מאסר. הנאשם לא ירצה עונש זה אלא אם יעבור בתוך שנתיים מיום שחרורו על כל עבירת סמים מסוג פשע.

 

                                  ג.         חודשיים מאסר. הנאשם לא ירצה עונש זה אלא אם יעבור בתוך שנתיים מיום שחרורו על כל עבירת סמים מסוג עוון.

 

                                 ד.         נוכח תקופת המאסר לא מצאתי להטיל קנס.

 

                                 ה.         ניתן צו להשמדת המוצגים.

 

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 45 יום מהיום.

 

ניתן היום, י"ג אדר א' תשע"ו, 22 פברואר 2016, במעמד ב"כ הצדדים והנאשם.