1

 

 

 

פתח דבר

הנאשם עומד לדין בגין הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו (ריבוי עבירות), בניגוד לסעיף 275 בחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן:"החוק"), תקיפת שוטר (ריבוי עבירות), בניגוד לסעיף 273 בחוק, והתנגדות למעצר בניגוד לסעיף 47(א) בפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969.

 

2

מעובדות כתב האישום עולה כי בתאריך 20.11.14, בסמוך לשעה 23:00, הגיעו שוטרים ופקחים לפארק ברחוב באזל בעיר פתח תקווה (להלן:"הפארק") בשל התקהלות של ארגון להב"ה (להלן:"להב"ה"), בה לקחו חלק בין היתר, הנאשם, והקטינים ד.ב (להלן:"ד."), ח.י (להלן:"ח.") וי.כ. (להלן:"י"). משערכו השוטרים במסגרת סריקות רגליות, בירור אל מול נער שעורר את חשדם, התקהלו סביב השוטרים נערים מלהב"ה ובהם הנאשם והקטינים, והחלו לקלל את השוטרים והפקחים ולדחוף את הפקחים.

 

עם שחרור הנער, תקפו הקטינים ד. וח. את הפקחית שירן, וד. אף תקף את השוטר אופיר ולפיכך נאזק. לאחר שנאזק ד., משך הנאשם את רגליו של הקטין כדי למנוע את מעצרו, ודחף את השוטר אופיר. בתגובה, הודיע השוטר לנאשם כי הוא עצור בשל הפרעה לשוטר ותקיפתו, ואז התנגד הנאשם לנסיון לאזקו, תוך שהוא מזיז את ידיו וקורא לעבר השוטר - "בוא אחד על אחד נראה אותך גבר אני אזיין אותך". משהגיע השוטר אלירן לסייע לאופיר לאזוק את הנאשם,אמר לו הנאשם - "גם אתה גבר אני אשבור אותך". הנאשם דחף את אלירן והמשיך להיאבק בשוטרים, עד שאלו הצליחו להשכיבו על הדשא ולאזקו. בה בעת הגיע י., דחף את אלירן ובעט בו, על מנת למנוע ממנו לעצור את הנאשם.

 

בתשובתו לאישום לא חלק הנאשם על השתתפותו באירוע ההתקהלות של להב"ה, אך חלק על ביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. הוא טען שהוא והקטינים מחו על מעצרו של אחר, ובתגובה השוטרים נלחצו והחלו להגיב באלימות כלפי כל הסובבים. בכלל זה, קיללו אותו, והשוטר אלירן "קפץ עליו" והכה אותו בראשו. כן טען שלאחר האירוע, בחדר השירותים בתחנה, התנצל אלירן בפניו על התנהלותו.

 

יצויין כבר עתה כי הצדדים הסכימו על הגשת פרוטוקול עדויותיהם של עדים אשר העידו במסגרת התיק הפלילי שהתנהל בבית המשפט לנוער כנגד הקטינים, עדים אשר העידו גם בפניי (ר' ע' 23 לפרוטוקול מיום 9.5.17). עם זאת, מסיבות שלא הובהרו, ביקש ב"כ הנאשם מבית המשפט לנוער להתיר את הגשתם של ע' 16-90 מפרוטוקול העדויות בבית המשפט לנוער בלבד, וכך נעשה. לפיכך, לא הוגשה עדות הנאשם שבפניי, אף כי הוא העיד כעד הגנה במשפטם של חבריו, וכך גם לא הוגשו עדויות נוספות או דו"חות פעולה.

 

כן יצוין בהקשר זה כי שני הצדדים שילבו בטעוניהם פרטים העולים מגרסאות עדים שלא נשמעו בפניי (כגון גרסתו של ח. במשטרה ובבית המשפט), ואולם מאחר שח. לא העיד בפניי וחקירתו כלל לא הוגשה, הרי שאין בידי לייחס כל משקל לטענות בנוגע לגרסאות עדים אלו.

 

דיון והכרעה

מכלול הראיות שנשמעו בפניי ואשר הוגשו לעיוני מלמד על ארוע מרובה משתתפים ואלים, במסגרתו נחבלו הן שוטרים ופקחים, והן חלק מהנערים המעורבים.

3

מעדויות השוטרים והפקחים (להלן יחדיו: "השוטרים"), עולה כי הארוע הסוער והאלים שהתפתח בפארק הצריך הזעקה של כוחות נוספים על מנת לסייע לשוטרים, כאשר הנערים שהיו במקום ניסו למנוע את מעצר אחד החשודים. חלק מהשוטרים אף פונה לקבלת טיפול רפואי (ר' זכ"ד אותו כתב הפקח דוד בבזיוק ביום הארוע, ת/1, ממנו עולה כי במהלך הארוע קיבל מכה בראשו ובגבו ונשברו משקפיו, ו-ת/3 אותו כתבה שירן עזריה, לפיו נפצעה והופנתה לבדיקה בבית חולים).

 

יאמר כבר עתה כי התרשמתי שנוכחות השוטרים והסיירים במקום היתה מוצדקת, נוכח התלהמויות וארועים קודמים שהתרחשו סביב מפגשים של להב"ה (ר' עדות אלון אדוארד); מהמזכרים אף עולה כי תחילה לא התרחשו ארועים חריגים, והמשטרה והעירייה אך ביקשו להפגין נוכחות במקום (ר' לדוגמא ת/13 ות/16), ורק בהמשך התפתח הארוע האלים, משביקשו השוטרים לעכב נער שנראה להם חשוד. מסקנות אלו נלמדות מעדויות השוטר אופיר ציון, הפקח אלון אדוארד, הפקח דוד בבזיוק (ת/2), והפקחית שירן עזריה (ת/3). כך, העידה שירן כי התרחשה קטטה המונית בה נכחו שוטרים מעטים מול ההמון (עדותה בבית המשפט לנוער ע' 61-62).

מראיות אלו נלמד כי הארוע האלים החל לאחר שהשוטרים ראו אדם שנחשד בהחזקת סמים. בסופו של דבר התברר כי אותו אדם לא החזיק בסמים והוא שוחרר, ואולם במהלך הריצה אחרי חשוד זה, נבדק אדם אחר בשם אליהו בוגנים, אשר נראה אף הוא רץ במהלך הארוע. בשלב זה הקיפו כ-20 נערים את השוטרים, הפריעו למהלך העבודה התקין, דחפו שוטרים ותקפו את הפקחית.

 

עוד יאמר כבר עתה, כי כטבעם של ארועים מרובי משתתפים, מהירים ובלתי צפויים שכאלו, חלק מהעדויות אינו מאפשר לזהות את מי שנקט באלימות או הפריע לפעולות השוטרים.

 

כך גם נהיר כי לא כל אחד מעדי התביעה ראה את מלוא המעשים שהתרחשו. כל אחד ראה חלקים שונים מהארועים, ולפיכך לא כל העדויות מפרטות את מלוא הארועים הרלוונטים. על כן, על בית המשפט לבחון האם החלקים הקיימים בעדויות העדים הרלוונטים, משתלבים זה בזה, שמא מקימים ספק באשר להתרחשויות.

 

שילוב ראיות השוטרים מלמד כי הרוח החיה בהתלהמות שהחלה לאחר עיכובו של אחד הנערים, היה ד., אשר לפיכך נעצר בעצמו.

בהתאם לכתב האישום, לאחר שד. נאזק, ניסה הנאשם לשחררו מהמעצר ובתוך כך הפריע לשוטרים ותקפם. להלן אבחן את הראיות שהוצגו בפניי והרלוונטיות לנאשם.

 

4

השוטר אופיר ציון, העיד כישימש ביום האירוע כסייר בשיטור העירוני, והדו"ח אותו ערך הוגש חלף חקירתו הראשית.

בדו"ח, ת/14, תיאר את האירוע, כאשר לדבריו בשל התנהלותו של ד., וסחיפת האחרים בעקבותיו, נאלץ להזעיק ניידות נוספות. מאחר שד. החל לדחוף את שירן, לקלל אותה וכן תקף אותה, הודיע לו השוטר על מעצרו. הפקחים שירן ודוד עזרו לו להשתלט על ד., כשנערים שהיו במקום החלו לתפוס את ד. ולמשוך אותו בידיו וברגליו כדי לשחררו. העד זיהה את הנאשם מנסה לשחרר את ד. וכן הפריע הנאשם למהלך המעצר ודחף אותו (את העד).

משהודיע השוטר לנאשם על מעצרו בגין תקיפת שוטר והפרעה לשוטר, החל הנאשם לצעוק ואמר לו "בוא אחד על אחד נראה אותך גבר אני יזיין אותך", כשתוך כדי אמירת הדברים הוריד את החם-צוואר שהיה על צווארו. לאחר מכן התקרב אליו הנאשם, והחל להתעמת אתו ולהרחיק ממנו את ידיו, כדי שלא יוכל לאחוז בו ולאזוק אותו.

במהלך העימות התקרב השוטר אלירן וסייע לו להשתלט על הנאשם, כיוון שהנאשם החל להשתולל ולשלוח את ידיו לעברו ואל עבר אלירן. הנאשם נאזק והושכב על הדשא, ואז פנה השוטר להתמודד עם ח., אשר אף הוא תקף את השוטרים.

 

בחקירה נגדית עמד העד על אמיתות הפרטים לגביהם העיד. הוא נשאל למקור החבלות והשריטות על הנאשם, והשיב כי כאמור בדו"ח, הנאשם התנגד למעצרו, וייתכן כי בעקבות כך נחבל.

 

העד אישר כי ראה טלפונים מופנים לכיוונו במהלך הארוע ושיער לפיכך כי הנערים מצלמים את הארוע. עם זאת הוא לא ידע מי הנערים אשר צילמו את המתרחש.

 

הוא נשאל אם נעצר בארוע אדם בשם פנחסי, והשיב כי הדברים אינם רשומים בדו"ח, והוא אינו זוכר זאת.

 

אלירן ברגיג, המשמש כיום כראש משמרת סיור בתחנת פתח תקווה, תאר בדו"ח פעולה שערך, ת/17, את האירוע בדומה לתאורו על ידי השוטרים והפקחים האחרים. גם הוא ציין כי לאחר ההתלהמות שנוצרה עם מעצרו של ד., ניגש אליהם הנאשם ודחף את אופיר כך שמנע ממנו לעצור את ד., אשר ניסה להשתחרר מאחיזתו של אופיר.

 

5

כאשר הודיע אופיר לנאשם כי הוא עצור, ניסה הנאשם להתחמק ממנו, צעק לעברו "אם אתה גבר בוא אחד על אחד אני שובר אותך" וכשהעד התקרב לכיוונו, צעק הנאשם לעברו -"גם אתה גבר אני ישבור אותך". אז גם דחף אותו הנאשם, והעד השתלט עליו יחד עם אופיר, והם הורידו אותו אל הדשא כשהוא אזוק. באותה עת הגיע בחור נוסף, אשר זוהה בהמשך כי., והחל לתקוף במטרה למנוע את מעצר הנאשם.

 

בחקירה נגדית לא העצים העד, והבהיר בכנות כי הנאשם התנגד "התנגדות מסוימת" למעצר. כן עמד על כך שהוא ואופיר הם היחידים אשר באו במגע פיזי עם הנאשם לצורך ביצוע מעצרו, כשתפסו כל אחד ביד אחרת של הנאשם, הורידו אותו לדשא, ואזקו אותו.

 

העד ציין כי בעת שנערך על הנאשם חיפוש, נמצא עליו "מגן ביצים", אשר מניסיונו אינו משמש בעת משחק כדורגל, והשימוש באביזר זה מעיד על מי שהגיע שלא למטרת משחק. הוא נשאל אודות גרסת הנאשם כי העד התנצל בפניו בשירותי התחנה, והשיב כי אינו זוכר דבר שכזה.

 

אלון אדוארד, פקח בעיריית פתח תקווה, העיד כי לאחר שד. נעצר, מספר נערים ביקשו למשוך אותו מהשוטרים.

אלון, אשר לא זיהה את הנאשם שבפניי, התייחס בדבריו ל"בחורצ'יק" קטין (יצויין כי הנאשם היה כבן 18 בעת הארוע), אשר ניסה למשוך את ד' בכח משירן, והוא סייע לה כדי שלא יצליח בכך. הבחור שהגיע, התחיל לאיים ולקלל את השוטר אופיר, אמר לו "בוא אחד על אחד, אני אזיין אותך" והוריד את החם-צוואר באופן מאיים.

כן העיד כי היו דחיפות בין השוטר אופיר לאותו קטין, שכן זה עמד קרוב מדי אל השוטר, והשוטר הזיז אותו כדי שלא יפריע לו.

דברים דומים מסר העד גם בהודעתו מיום 23.11.14 (ת/11).

 

מן המתואר לעיל עולה כי בעדותו בפניי ובהודעתו לא ציין העד מי אמר לאופיר את האמרה המצויינת לעיל. ואולם בבית המשפט לנוער ייחס העד לד. אמרה זו, המיוחסת על פי כתב האישום לנאשם שבפניי. הוא נשאל שוב ושוב אודות אמרה זו, ואף הוטח בו כי הוא מתבלבל בין הנאשם שבפניי לד., וכי גם השוטר אופיר אינו טוען שד. קילל אותו, אולם העד עמד על כך שגם ד. היה עם חם-צוואר, ואמר אמרות זהות לאלו המיוחסות לנאשם (ע' ע' 78, 70 ו-67 בביהמ"ש לנוער).

 

6

הפקחית שירן עזריה תארה במזכרה מיום הארוע (ת/3), את התלהמות בני הנוער כלפי השוטרים והפקחים, וכיצד החלו לתקוף אותם בני הנוער. היא תארה את מעצרו של ד., אשר תקף אותה, כאשר ד. ממשיך להאבק גם לאחר מעצרו, וסביב השוטרים נמצאים בני נוער רבים אשר הפריעו לביצוע המעצר, כשהם מקללים ודוחפים את הפקחית כדי לעזור לד. לברוח. מהודעת הפקחית עלה כי כחמישה עשר נערים סגרו על השוטרים והפקחים במעין מעגל, ומאחר שהם לא התרחקו חרף אזהרותיה, ניסו לשחרר את ד. ותקפו אותה, השתמשה בגז פלפל. היא הבהירה כי לא ראתה מי הכה את השוטרים האחרים, נוכח ההמולה שמסביב. עם זאת ציינה באופן שמי את ח., כמי שהטיח אגרוף בפניה, משך את ד' ואמר לו לברוח.

 

מסמכי הפקחית הוגשו בהסכמה ללא העדתה, ולפיכך אין למעשה מחלוקת באשר למהימנותם. עם זאת, אין בהם כדי לסבך את הנאשם שבפניי, אותו לא הזכירה הפקחית בדבריה, אלא אך לתאר את התמונה הכוללת של הארועים.

 

גם ממזכרו והודעתו של הפקח דוד בבזיוק (ת/1-2), עולה כי הוא לא זיהה את הנאשם כמעורב בארועים הנטענים. הפקח מתאר בהודעתו כי הנערים החלו למשוך בחור שנעצר במטרה למנוע את מעצרו, לדחוף, ובכלל זה בעטו באופיר ברגלו. אולם הפקח לא זכר במי מהנערים מדובר, ותיאורו כי היה נער רזה במעורבים, תיאור ההולם גם את הנאשם שבפניי, אינו תיאור ספציפי ואין בו די כדי לזהות את הנאשם כמי שביצע את המעשים.

 

בהודעתו בסמוך לארוע, ת/18, הכחיש הנאשם את המיוחס לו. הוא טען כי השוטרים ניסו לעשות חיפוש על בן דודו ולכן שאל את השוטרים למעשיהם. לדבריו, הוא אמנם מכיר את ד., אולם אינו יודע מדוע השוטרים עצרו אותו, שכן הוא כלל לא ניסה לשחרר את ד. אלא ניסה לברר מדוע עוכב בן דודו.

ברגע שהחל לדבר עם שוטרים, הגיבו השוטרים בדחיפות. לדבריו, השוטר נלחץ מכך שהגיעו אנשים רבים, והחל לקלל ולנבל את הפה. בתגובה אמר לו הנאשם - "אתה רוצה להיות גבר? בוא איתי אחד על אחד". ידיו היו בתוך כיסיו בצורה שאינה מאיימת ואולם אלירן קפץ עליו והכה אותו. משנשאל מדוע אמר לשוטר "בוא אחד על אחד נראה אותך גבר אני יזיין אותך", השיב תחילה כי לא אמר זאת, ובהמשך אישר כי אמר את הדברים, ואולם טען כי גם אם אמר אותם, הרי שזאת לאחר שהשוטר אמר לו "אני יזיין אותך".

 

הנאשם אישר כי הוריד את החם-צוואר שלבש, לטענתו על מנת שלא להיראות מאיים, והתרחק מהמקום. הוא הכחיש כי הפריע לשוטר לאזוק אותו, אך אישר כי הוא מתחרט על מעשיו באירוע.

 

הנאשם הוסיף וטען כי האירוע הוסרט ו"בשנייה שאני יגיע אני יביא את זה לבית משפט".

כן ביקש מהשוטר לצלם את הנפיחות שעל פניו, ובגוף ההודעה אכן צוין כי השוטר צילם במכשיר הפלאפון שלו שריטות אותן הראה לו הנאשם בשני צידי פניו, בידו ובגבו - סך הכל 5 תמונות. אין חולק כי תמונות אלו אינן מצויות בחומר החקירה, ואין יודע היכן הן.

 

7

בעדותו בפניי מסר כי בעת הארוע היה כבן 18, חבר בארגון "להב"ה". לדבריו הגיע לפארק באותו יום לשם משחק כדורגל ולהתנדבות בארגון, ולצורך משחק הכדורגל הצטייד ב"מגן ביצים", אף כי לגרסתו לא תאם את המשחק עם איש. הנאשם טען כי השוטרים שהעידו בבית המשפט, שיקרו כולם וכי גרסאותיהם מתואמות. לדבריו, הוא לא דחף אף אחד מהשוטרים ולא דיבר עם אלירן לפני שזה התנפל עליו והפילו לרצפה. לכן, לגרסתו, התנצל אלירן בפניו בתחנה לאחר המעשה.

 

הנאשם טען כי כאשר היה בדרכו הביתה, התקשרו אליו חברים ואמרו לו שרוצים לעצור קרוב משפחה שלו בשם פנחסי, והוא החליט לבדוק מה מצבו. כשהגיע למקום ראה שפנחסי משוחרר, ולכן פנה שוב לביתו, אולם בדרכו ראה התקהלות של שוטרים עם ח. וי.

הוא הכחיש כי ניסה לשחרר מי מהמעורבים, אך טען כי ניגש אל השוטרים ואמר להם שח. פגוע בעינו.

לדבריו, השוטרים "איבדו את עצמם" והתנהגו תוך קללות, צעקות ודחיפות.

כאשר נשאל לגבי בן הדוד אותו הזכיר בהודעתו, השיב באופן לא ברור - "אמרתי לבן דוד שלי שהגעתי לפארק כדי לשחרר קרוב משפחה שלי, כדי לראות מה הוא צריך" (ע' 29, ש' 25).

 

חרף עדויות השוטרים כי הארוע בגינו נעצר כרוך במעצרו של ד., טען כי לא היה לו שום קשר לד., ואף לא ראה כלל מדוע נעצר ד.

 

הנאשם טען כי לא ראה כלל במהלך הארוע את אלירן. הוא אישר את דבריו במשטרה כי אולי התגרה בשוטרים, אך הכחיש כי דחף אותם. לדבריו, דיבר איתם ברוגע, ואולם אחרי שהם קיללו אותו, השפילו אותו ודחפו אותו, השיב להם באופן בוטה.

 

הנאשם טען כי הארוע הוסרט, ובהסרטות הוא נראה מקבל מכות מהשוטרים, ואת אחד השוטרים שהעיד בפניי מקלל.

משהוטח בנאשם כי מצופה היה שיציג סרטונים המתעדים את חפותו, השיב כי חיפש את הסרטונים כאשר הבין שמוגש כנגדו כתב אישום, ואולם בשלב זה לא מצא סרטונים אלו, שכן חבריו החליפו את הטלפונים שלהם מאז הארוע.

 

שמעון פנחסי העיד כעד הגנה מטעם הנאשם. מדובר במי שהוא כיום כבן 21, בחור ישיבה. לדבריו, ביום הארוע הגיע לפארק כדי לשחק כדורגל, ואכן שיחק גם עם הנאשם. השניים מכירים מילדות והם אף קרובי משפחה. לדבריו, לאחר שהנאשם עזב את המקום החלה מהומה בה היו מעורבים אנשים רבים ושוטרים. אחד השוטרים לפתע תפס אותו, ובהמשך שחררו.

8

 

בדומה לנאשם, טען גם העד מטעמו כי השניים התקרבו לנוכח מעצרו של ח., הפגוע בעינו על פי הנטען, ואשר נטען כי השוטרים היכו אותו. עם זאת יצוין כבר עתה, כי אף שהעד טען כי מדובר בחבר שלו ושל הנאשם, הרי שהוא לא היה בטוח בשמו של ח., והוסיף כי אינו מכיר אותו היטב.

 

כשניסתה ב"כ המאשימה להבין היכן בדיוק עמד העד ובאילו פרטים הבחין, השיב כי הוא היה במרחק של כ-2-3 מ' מהנאשם כשזה שוחח עם השוטרים לגבי ח., כשנשאל אם כשהנאשם התקרב לשוטרים התקרב גם הוא איתו או נשאר במקום, השיב - "נשארתי, התרחקתי, לא יודע. אבל שנינו היינו יחד והייתה לי זווית ראיה טובה" (ע' 22 ש' 30). לדבריו, בשלב זה אחד השוטרים דחף והדף את הנאשם, והשוטרים התנפלו על הנאשם ו"קיפלו" אותו בצורה אגרסיבית וקשה. העד ציין כי הנאשם לא נגע בעצור או בשוטר, ואולם לדבריו ייתכן כי השוטר לא רצה שהנאשם יפריע, שכן ככל הנראה הנאשם התקרב אליו והפריע לו, ולכן השוטר נתן לו מכה והזיז אותו מהמקום (ע' 18 לפרוטוקול מיום 9.5.17 ש' 21-22). אחת השוטרות השתמשה בגז מדמיע, והוא עצמו פנה לביתו כשהוא אינו רואה טוב עקב הגז.

 

סיכום ומסקנות

בחינת מכלול הראיות מלמדת כי ככלל דו"חות הפעולה של השוטרים מתארים את הארוע ללא הגזמה בתיאורי האלימות מצד הנאשם, הגם שלא בכל הסוגיות נמצאה עקביות והתאמה של העדויות זו לזו. בניגוד לטענת הנאשם כי השוטרים תיאמו עדויות ביניהם, טענה אשר נטענה בעלמא, הרי שקיימים בעדויותיהם פערים מסויימים.

 

כאמור בראשית הדברים, מן הראיות עולה כי בפארק התפתח ארוע אלים, אותו הוביל ד., אשר לפיכך נעצר. לאחר בחינת מכלול הראיות המתייחסות לנאשם, להלן ניתוח ראיות אלו בהתייחס לכל טענה וטענה.

 

אשר לטענה העובדתית הראשונה, לפיה משך הנאשם את רגלו של ד' לאחר שזה נאזק, הרי שבחינת הראיות מלמדת כי הדין עם ב"כ הנאשם, אשר טען בסיכומיו כי אף אחד מעדי התביעה לא העיד על כך. לפיכך מזוכה הנאשם מטענה עובדתית זו.

 

9

אשר לטענה כי הנאשם דחף את אופיר, הרי שהעידו על כך אופיר ואלירן, אשר קשרו שניהם אקט זה של הנאשם לנסיונו לשחרר את ד. ממעצרו. ב"כ הנאשם הפנה להודעתה של השוטרת שירן עזריה ממנה עולה כי לא הנאשם הוא שניסה למשוך ממנה את ד., אלא היה זה ח., ואולם כאמור, הראיות מלמדות על ארוע המוני ומרובה ארועים, במסגרתו נהיר כי קשה לעדים לתעד ולזכור כל פרט מההתרחשויות המרובות והמהירות. מעדויות השוטרים עלה כי מספר נערים ניסו לשחרר את ד., ולפיכך העובדה כי גם ח. ניסה למשוך משירן את ד., או העובדה כי שירן לא הבחינה במעשי הנאשם, אינה מלמדת כי הנאשם לא ניסה לעשות כן אף הוא. שירן מסרה כי הארוע היה מהיר וכי היא אינה יכולה לזכור כל פרט, והדברים אכן עולים בקנה אחד עם נסיון החיים בכל הנוגע לארועים אלימים, מהירים ומרובי משתתפים.

בחנתי את הטענה כי הנאשם דחף את אופיר שכן אופיר דחף אותו קודם לכן, ואולם מי שהעיד כי היו דחיפות הדדיות בין אופיר לאחד הנערים היה אלון, אשר בבית המשפט לנוער ייחס את המעשים לד.; לאחר בחינת מכלול הראיות, אני סבורה כי לא ניתן להשתית מסקנות על דבריו של אלון, שכן אלו אינם מדוייקים, כפי שיבואר להלן בכל הנוגע לאמירה הבוטה המיוחסת לנאשם, אשר גם לגביה העיד אלון. נוכח דברים אלו ולאחר שבחנתי באופן ישיר את העדים שהעידו בפניי והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי, אני מוצאת כי עדויות אופיר ואלירן מהימנות עליי, ולפיכך קובעת כי הוכח שהנאשם דחף את אופיר, כחלק מהנסיון לשחרר את ד.

 

אופיר ואלירן העידו כאמור כי הנאשם אמר לאופיר בהמשך למתואר לעיל - "בוא אחד על אחד נראה אותך גבר אני אזיין אותך". אלון אמנם העיד בבית המשפט לנוער כי ד. הוא שאמר אמרה זו, ובפניי העיד כי הבחור שאמר אמרה זו גם הוריד את חם-הצוואר באופן מאיים, ולפיכך קיימת סתירה בין עדויותיהם של אופיר ואלירן לעדות אלון בסוגיה זו. עם זאת, את הספק שלכאורה נוצר בסוגיה זו הפיג הנאשם עצמו, אשר אישר בחקירתו כי אמר את הדברים, כפי שגם אישר כי הוא שהוריד את החם-צוואר בסמוך לכך, לדבריו במטרה שלא להיראות מאיים. נוכח דברים אלו אני מוצאת כי מהבחינה העובדתית הוכח שהנאשם אמר את הדברים הנטענים לאופיר.

 

אשר לטענה כי הנאשם אמר לאלירן, שהגיע לסייע - "גם אתה גבר אני אשבור אותך", הרי שאלירן העיד כי כך נאמר, וכאמור מצאתי את עדותו מהימנה ומדויקת. כמפורט לעיל, עסקינן בארוע מרובה התרחשויות, ומטבע הדברים לא הבחין כל אחד מעדי התביעה במלוא הארועים. כך, אופיר העיד כי לא ראה ששירן השתמשה בגז פלפל (עדותו בביהמ"ש לנוער, ע' 24,26), אף שדומה שאין חולק על כך. בחנתי בזהירות את העובדה כי אלירן הוא היחיד שציין אמרה זו של הנאשם, ואולם נוכח מתן האמון בעדותו, והעובדה כי האמרה הופנתה לדבריו אליו, ולפיכך סביר כי הוא ששמע אותה, אני קובעת כי הוכח גם מתן אמרה זו.

 

בכל הנוגע לטענה העובדתית הנוספת בכתב האישום, לפיה הנאשם דחף את אלירן והמשיך להיאבק בשוטרים, הרי שעל כך העידו אופיר ואלירן.

10

יוטעם כי אלירן אמנם העיד כי הנאשם התנגד לאיזוקו "התנגדות מסוימת", ואולם הוא אף העיד מפורשות כי הנאשם דחף אותו, ולפיכך אין המדובר כטענת ב"כ הנאשם בסיכומיו, אך באי הושטת ידיים לאיזוק.

 

אל מול מתן האמון בעדויות השוטרים אלירן ואופיר, לא נתתי אמון בגרסת הנאשם.

לוז גרסתו היה כי מגעו עם השוטרים היה סביב מעצרו של ח., עדות אשר אינה מתיישבת עם עדויות השוטרים, אשר מיקמו את הנאשם לצד מעצרו של ד., לא נמצא טעם מדוע יטפלו השוטרים על הנאשם התערבות במעצרו של ד. אלמלא היה הנאשם בקרבת אותו מעצר, ואני דוחה את טענת הנאשם בהקשר זה.

 

לא זאת אף זאת -הנאשם כלל לא הזכיר את ח. בהודעתו, והוא אף נמנע מזימון ח. וד. כעדי הגנה מטעמו, אף שמתבקש הדבר- לו אכן היה מגעו של הנאשם עם השוטרים כרוך בח. ולא בד., אשר יכולים היו לחזק לכאורה את גרסת הנאשם בסוגיה זו.

העובדה כי הנאשם לא העיד עדי הגנה מהותיים מטעמו, משמשת בהתאם לפסיקה לחובתו, ובהקשר זה לא למותר לציין כי הנאשם עצמו שימש כעד הגנה מטעם אותם שניים, במשפטם שלהם.

 

עוד יצויין, כי הנאשם כלל לא הזכיר את פנחסי, עד ההגנה מטעמו, בשמו במשטרה. הוא טען כי היה במקום בן דוד שלו, מבלי שניתן הסבר מדוע לא צוין שמו של העד, באופן שבו יכולה היתה המשטרה לחקור את העד בסמוך למעשים.

זאת ועוד, אף כאשר העיד בפניי הנאשם על חלקו הנטען של פנחסי בארועים, לא טען הנאשם כי פנחסי היה עד לתקיפתו על ידי השוטרים ודברים אלו נשמעו לראשונה מפי פנחסי עצמו.

 

עוד יוזכר, כי הנאשם טען במשטרה כי יוכל להציג סרטונים המתעדים את תקיפתו על ידי השוטרים, ואולם הוא לא עשה כן. טענה זו תמוהה בעיניי, שכן לו יכול היה הנאשם להציג ראיה מזכה, ניתן להניח כי היה פועל לשם כך, ודאי כאשר מדובר בחבריו וכאשר מדובר בראיה קלה להשגה ולהצגה. גם טענתו כי בבדיקה מאוחרת שעשה נמצא כי כל אותם חברים שתעדו את הארוע החליפו את הטלפונים 3 פעמים לגרסתו מאז הארוע ולפיכך לא נמצאו הסרטים - מוקשה ואינה משכנעת.

 

לא נתתי אמון גם בעדותו של פנחסי. עסקינן במי שהוא על פי הנטען קרוב משפחה של הנאשם, אשר הנאשם חזר על עקבותיו מתוך רצון לבדוק את מצבו מששמע שהוא מעוכב על ידי המשטרה. חרף הערבות ההדדית הנטענת, לא מסר העד הודעה במשטרה, אף שלכאורה היה עד לארוע, ואף שבדבריו יש לכאורה כדי להיטיב עם הנאשם.

11

 

העד לא השיב באופן ברור מתי נודע לו כי הנאשם נחקר במשטרה, וכך גם לא הבהיר הכיצד לא טרח לברר מה מצבו של הנאשם, אשר לפי דבריו התנפלו עליו השוטרים. הוא נשאל כיצד אף אחד מחבריהם שהיו במקום לא עדכן אותו כי הנאשם, קרוב משפחתו, נעצר, והשיב כי אין לו את מספר הטלפון שלהם.

משנשאל לטיב הקשר ביניהם, השיב כי הוא לומד מבוקר ועד ערב בישיבה, עדות אשר אינה מתיישבת עם דבריו כי היה בפארק על מנת לשחק כדורגל.

התרשמתי כי גרסתו הכבושה של העד, אשר נמסרה כשנתיים וחצי לאחר הארוע, עד אשר נוכחותו במקום אינה מצויינת על ידי השוטרים, נועדה לנקות את הנאשם שבפניי. היא אינה מעוגנת באותות אמת כלשהם, ומעוררת כאמור תהיות באשר למועד מסירתה, ולאי מסירתה בזמן אמת או בסמוך למועד הארוע.

 

בחנתי את טענות ב"כ הנאשם כי מעשיו של הנאשם, אף אם הוכחו מן הבחינה העובדתית אינם מקימים עבירה והם בבחינת זוטי דברים.

 

בכל הנוגע לפרשנות המושג "הפרעה לשוטר" בפסיקה, הרי שהמושגים "להפריע" ו"להכשיל" זכו למשמעות רחבה מאוד, בכללה נקבע כי הם הולמים גם הנחת יד על פנקס דו"חות לשם מניעת רישום הדו"ח, מסירת שם כוזב לשוטר, סירוב להתלוות לשוטר ועוד.

הוטעם כי ההפרעה אינה טעונה מגע ומתאפיינת בהפרעה במובנה הלשוני.

כן הובהר כי מדובר בעבירה התנהגותית הדורשת כוונה להפריע, וכי לעניין זה די במודעות כלפי טיב המעשה והנסיבות, וכן מטרה או שאיפה להפריע לשוטר או להכשילו במילוי תפקידו (ר' "על הדין בפלילים", חלק שלישי, עמודים 1657-1659 יעקב קדמי).

 

נוכח מכלול הנסיבות, נלמד מהראיות כי הנאשם לא התקרב בלבד אל אחד השוטרים, כטענת בא כוחו, ומן המקובץ אין ספק כי במעשיו - התקרבותו, תקיפתו את אלירן ואופיר, ודבריו אליהם - הפריע לעבודת השוטרים. אין בידי לקבל את הטענה כי עמידתו של הנאשם קרוב למקום ההתרחשות לא הפריעה עובדתית או משפטית לפעולות השוטרים, ונהיר כי במעשיו הפריע הנאשם ליכולתם של השוטרים לפעול. יוזכר כי אף עד ההגנה פנחסי אישר כי הנאשם הפריע ככל הנראה לשוטרים, וכי גם הנאשם עצמו אישר במשטרה כי "אולי התגרה", תשובה המתיישבת עם הטענות בדבר הפרעה לשוטרים.

12

בחנתי את טענת ב"כ הנאשם כי אף אם נאמרו האמרות המיוחסות לו כלפי אלירן ואופיר, הרי שמדובר במילים של מי שחש חוסר אונים אל מול שוטרים מבוגרים ובעלי סמכות אשר נהגו בעצמם בכוחניות ואף באלימות. ואולם לא ניתן לנתק את האמרה ממכלול מעשיו של הנאשם כפי שהוכחו, ואלו מהווים, בוודאי בחיבורם יחדיו, משום עבירה של הפרעה לשוטר.

 

עם זאת, איני מוצאת להרשיע את הנאשם בריבוי עבירות של הפרעה לשוטר, ואני סבורה כי יש לראות במכלול מעשיו - אשר נעשו בסמוך זה לזה וכחלק ממהלך אחד, ארוע עברייני אחד, בגינו יש להרשיע את הנאשם בעבירה אחת של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו.

 

הגנה מן הצדק

ב"כ הנאשם טען כי המשטרה נקטה בדרך של אכיפה בררנית, שכן כתב האישום הוגש כנגד הנאשם (וחבריו - בבית המשפט לנוער), מבלי שהמשטרה בררה את תלונות הנאשם וחבריו בגין התנהלות אלימה של השוטרים כלפיהם במהלך הארוע. נטען כי מח"ש קיבלה את חומרי החקירה (ר' ת/7), אולם לא עשתה מאמץ על מנת ליצור קשר עם הנאשם. כן נטען כי באופן עובדתי לא טרחה המשטרה במהלך החקירה לברר את זהותם של עדים לארוע אשר יכולים היו לתמוך בטענת הנאשם לאלימות המשטרה כלפיו.

 

הטענה הועלתה על ידי ב"כ הנאשם כבר בדיון שהתקיים ביום 27.10.16 בפני סגן הנשיאה, כב' השופט טרסי. נטען ע"י ב"כ הנאשם כי אין חולק שצולמו על גופו של הנאשם חבלות, ואולם תלונתו של הנאשם במח"ש כלל לא נחקרה, ומכתב אשר לטענת מח"ש נשלח לכתובתו של הנאשם בחודש נובמבר 2014 לא התקבל. עוד נטען, כי עם קבלת הטיפול בתיק ע"י ב"כ הנאשם, לאחר הגשת כתב האישום, פנה ב"כ הנאשם למח"ש וביקש את פתיחת התיק מחדש, ואולם לא התקבלה ממח"ש תשובה.

בהחלטתו קבע כב' השופט טרסי, כי אומנם קיים אינטרס ציבורי מובהק לבירור טענות כנגד שוטרים אשר נטען כי נהגו באופן אלים או באופן בלתי חוקי אחר, ואולם בהתבסס על פסיקה, ובכללה ע"פ (מחוזי תל אביב) 58750-12-15, מדינת ישראל נ' אלקובי, במסגרתו נדחתה טענה דומה על ידי בית המשפט המחוזי, נדחתה טענת הנאשם שבפניי.

 

בפניי שב ב"כ הנאשם וטען טענה זו, בין היתר בהתבסס על כך שהפסיקה בענין אלקובי שונתה ע"י בית המשפט העליון. ברע"פ 3588/16, אלקובי ואחרים נ' מדינת ישראל, נקבע בהסכמת הצדדים כי כאשר קיימות תלונות הדדיות על מח"ש לברר תחילה את התלונה שהוגשה נגד שוטרים, וכי ההחלטה על הגשת כתב אישום תתקבל רק לאחר סיום הבירור במח"ש. נקבע כי בנסיבות אותו מקרה, מאחר שלא הוכח שהתקבל מכתב ממח"ש אצל המתלוננות, יוקפא כתב האישום שהוגש כנגדן והטיפול בכתב האישום יימשך רק לאחר בירור התלונה במח"ש (לא למותר לציין כי ההחלטה בענין זה ניתנה ביום 27.3.17).

13

 

המאשימה טענה מנגד כי מח"ש שלחה מכתב אל הנאשם, לכתובת אותה אישר ככתובת מגוריו, וכי אם רצה הנאשם לפעול למיצוי תלונתו כנגד השוטרים, יכול היה לפנות בעצמו למח"ש. כן נטען כי מגרסת הנאשם עלה שחבריו צילמו חלק מהאלימות המשטרתית, ולפיכך מצופה היה כי הנאשם יציג לחוקרים חומר רלוונטי זה, אשר היה בו לכאורה כדי לסייע בהגנתו, ואין לקבל את הטענה כי הנאשם פנה לחיפוש חומר זה רק כעבור שנים, סמוך להגשת כתב האישום.

יצויין בהקשר זה כי חומר החקירה מלמד שהמשטרה ניסתה לאסוף מידע ממצלמות מוקד העיריה, אולם אלו תעדו את הארוע מרחוק, ומבלי יכולת לזהות את המעורבים (ר' ת/5-6). המשטרה לא פנתה אל המעורבים אשר זוהו על ידה בבקשה לקבלת הסרטונים, וסרטון אשר נטען כי צולם על ידי ד. במכשיר הטלפון שלו שנתפס ביום הארוע, לא תיעד בפועל דבר (ר' ת/8).

 

בהתאם לפסיקה, טענה בדבר הגנה מן הצדק תתקבל שעה שנפגעות תחושות הצדק וההגינות. לא למותר לציין, כי חשיבות רבה קיימת בבירור טענות אזרחים, לא כל שכן קטינים או על גבול הקטינות, כדוגמת הנאשם שבפניי, כאשר קיימות טענות של אלימות משטרתית כלפיהם.

 

עם זאת, לאחר שבחנתי את מכלול הראיות בתיק זה איני סבורה כי הסעד ההולם את המקרה שבפניי הינו ביטול כתב האישום. בשונה מענין אלקובי, הטענה נטענה בפניי לאחר סיום הבאת הראיות, ולפיכך לא ניתן להקיש מהסעד שניתן באותו ענין - החלטה בדבר הגשת כתב האישום לאחר סיום הבירור במח"ש, שכן שמיעת הראיות הסתיימה ואנו מצויים בשלב הכרעת הדין. בנוסף, אני מוצאת ממש בטענת המאשימה, כי ככל שהיו בידי הנאשם או חבריו ראיות על מנת לתמוך בגרסתו, ודאי ראיות מצולמות, הרי שהיה מקום להציגן במשטרה, ובענין זה קל יותר היה לנאשם לעשות כן מאשר חוקרי המשטרה, שלא בהכרח ידעו מי הדמויות אשר תיעדו את הארועים הנטענים. זאת וזאת, בהתאם להלכה הפסוקה, אף כאשר מתקבלת טענה בדבר הגנה מן הצדק - וזו אינה מתקבלת בנקל - אין הסעד בהכרח ביטול כתב האישום, וניתן להתחשב בטענה זו גם במסגרת גזר הדין.

 

לא למותר לציין כי המשטרה תעדה חבלות על גופו של הנאשם, ראיות אשר היו במשמורת המשטרה ואבדו, ולפיכך אין המדובר בטענת נאשם המתבססת על דבריו בלבד, ואין מנוס מקביעה כי במחדלה גרמה המשטרה לנזק ליכולתו של הנאשם להוכיח את טענותיו כנגד השוטרים.

נוכח מכלול הנסיבות ומסקנותיי בדבר העובדות שהוכחו כמפורט לעיל, נדחית העתירה לביטול כתב האישום. עם זאת, במסגרת גזר דינו של הנאשם יינתן משקל לאובדן הראיות ולאי בירור טענות הנאשם במח"ש.

14

 

נוכח האמור לעיל, נמצא כי הוכחו מעבר לספק סביר הטענות כנגד הנאשם, למעט הטענה בדבר משיכת רגליו של ד., ובכפוף להרשעתו בעבירה אחת של הפרעה לשוטר חלף ריבוי העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, ובכך הוא מורשע.

 

 

ניתנה היום, ד' תמוז תשע"ז, 28 יוני 2017, במעמד הצדדים