בפני

כבוד השופטת אדנקו סבחת- חיימוביץ

בעניין:

מדינת ישראל

המאשימה

נגד

סימון חיים טבדידישווילי

הנאשם

הכרעת - דין

הנאשם שהה בביתה של המתלוננת במועד המצוין בכתב האישום והשאלה הניצבת בפניי היא האם הוכח שהנאשם התפרץ לביתה, כפי שמיוחס לו או נכנס ברשות של אחר כפי שטען.

כתב האישום

1.     כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של התפרצות למקום מגורים או תפילה, עבירה לפי סעיף 406(ב) ו- 405 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (הלן: "החוק") ועבירה של היזק לרכוש, עבירה לפי סעיף 452 לחוק.

על פי הנטען בכתב האישום, ביום 29.8.17 בשעה 9:30 לערך יצאה המתלוננת מביתה לאחר שסגרה ונעלה אותו, לרבות את חלון מרפסת השירות שהיה סגור באמצעות מקל. בין השעות 9:30 ל- 12:30 התפרץ הנאשם לבית באופן שאינו ידוע במדויק למאשימה תוך שטיפס למרפסת השירות של הבית, ניפץ את החלון, נכנס לבית וחיפש במגירות חדר השינה אחר רכוש.

בטרם נטל הנאשם רכוש, ניסה מר אשר לוי, שכנה של המתלוננת לפתוח את דלת הבית, משזו לא נפתחה ירד לקומת הכניסה של הבניין על מנת לצפות במרפסת השירות אז נמלט הנאשם המקום. בניפוץ החלון גרם הנאשם לנזק בסך של 2,000 ₪.

המענה לכתב האישום

2.     בטרם המענה לכתב האישום, בהסכמת הצדדים, הורה בית המשפט לזמן את הנאשם לעיין במכשיר הטלפון הנייד התפוס על ידי המשטרה על מנת שהנאשם יצביע על מספר הטלפון שלטענתו שייך לאדם שהזמין אותו לבית המתלוננת, ובהתאם לכך, תבצע המשטרה השלמות חקירה. בדיון שלאחר מכן, הצהירה ב"כ המאשימה, כי לא נתפס על ידי המשטרה אף טלפון נייד של הנאשם. בנסיבות אלה, מסר הנאשם את כפירתו במיוחס לו.

3.     במענה לכתב האישום הודה הנאשם, כי היה במקום במועד הנקוב בכתב האישום, הכחיש שפרץ לבית המתלוננת וטען, כי נכנס אל הבית בליווי אדם שקבע איתו פגישה במקום, על מנת להסדיר חוב של הנאשם כלפיו, משזה טען שיש בידו המחאה השייכת לנאשם ואותה הוא מבקש לפדות. במהלך שהותם בבית התפתח ויכוח בין השניים, כאשר אותו אדם נעל את הדלת מבפנים, במהלך העימות נשברה זכוכית והנאשם ברח דרך המרפסת. הנאשם הכחיש, כי חיפש דבר מה בבית ועמד על כך, כי מכשיר הטלפון באמצעותו שוחח עם אותו אדם נתפס על ידי המשטרה.

העובדות שאינן במחלוקת:

4.     בביתה של המתלוננת נמצאו כתמי דם על החלון השבור בחדר השירות, על ווילון דלת ההזזה בחדר השינה ועל הווילון בחדר הטלוויזיה שמוביל לחדר השירות (ת/11). כתמי הדם שייכים לנאשם (ת/12).

דיון והכרעה

5.     כידוע, נאשם לא יורשע אלא אם אשמתו הוכחה מעבר לכל ספק סביר.

האם עלה בידי המאשימה להוכיח, כי הנאשם התפרץ לדירת המתלוננת או שמא עלה בידי הנאשם לספק הסבר המניח את הדעת להימצאותו בבית, וככל שהוכחה אשמתו של הנאשם האם יש מקום להורות על זיכויו בשל מחדלי חקירה שפגעו בהגנתו.

לאחר שמיעת הראיות, הסיכומים ובחינת העדויות שהובאו בפניי, אני קובעת, כי המאשימה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר את העבירה שיוחסה לנאשם, כי התפרץ לבית המתלוננת, ולא עלה בידו לספק גרסה שתעורר ספק בראיות המאשימה.

6.     סעיף 406 (ב) לחוק קובע כך "המתפרץ למקום כאמור בסעיף קטן (א) בכוונה לבצע גניבה או פשע, או המתפרץ מתוכו לאחר שביצע בו גניבה או פשע או נכנס אליו לשם כך, דינו - מאסר שבע שנים".

סעיף 405 לחוק שכותרתו "פריצה, כניסה והתפרצות" קובע כך:

" (א)  השובר חלק חיצוני או פנימי של בנין, או פותח - במפתח, במשיכה, בדחיפה, בהרמה או בכל דרך אחרת - דלת, חלון, תריס או כל דבר שנועד לסגור או לכסות פתח בבנין או פתח הנותן מעבר מחלק לחלק בבנין, נקרא פורץ.

     ...

(ג)       הפורץ ונכנס או פורץ ויוצא, נקרא מתפרץ".

7.     גב' אטל גוז, המתלוננת, לא נכחה בביתה בעת האירוע.

שכנה שגרה מולה התקשרה אליה ושאלה אותה אם היא בבית, כי הזכוכית במרפסת ביתה שבורה ויש מישהו שעומד שם ומדבר בטלפון. העדה התקשרה מיד למשטרה.

בהגיעה למקום, היא לא הצליחה להיכנס, כי סגרו את דלת הבית עם הסוגר למעלה. אחד השכנים הביא סולם והשוטר טיפס, נכנס לבית ופתח לה את הדלת. לא היו סימני פריצה, לא היה בלגן ולא נלקח דבר. הייתה מגירה אחת שנפתחה על ידי מי שהיה בבית. היא השאירה את הבית מסודר, נעול ועם חלונות סגורים. אין תריס יש רק זכוכית, הפורץ שבר את הזכוכית והוא נשאר כלוא שם ולכן השכנה ראתה אותו מסתובב במרפסת ומשוחח בטלפון. הוא עבר בחדרים נוספים בבית. היא התקשרה גם לשכן אשר לוי וביקשה ממנו שיבדוק מה קורה בביתה. מר לוי הספיק לראות את הפורץ קופץ מהמרפסת. הנזק היה לזכוכית של המרפסת, השבירה הייתה די חדה וכנראה מכך נפצע הפורץ, כי נשארו כתמי דם על הווילון. הדלת מהמרפסת לבית הייתה נעולה, אך יש מעבר לחדרים האחרים, החלון היה פתוח, ואין לו סוגר וניתן לפתוח אותו על ידי משיכה קלה. מדובר בחלון הזזה שניתן לפתוח אותו בכח כשהוא במצב סגור.

התיקון עלה 2,000 ₪ והיא קיבלה החזר מחברת הביטוח, ובהמשך ציינה כי סכום זה כלל החלפת הזכוכית והמסגרת.

היא גרה בבית עם בנה אסף ויש לה שני בנים נוספים, שגם להם יש מפתח לבית.

היא לא מכירה אדם בשם פנחס גוז.

8.     מר אשר לוי, הוא שכן שגר בבניין של המתלוננת. לעד אין מפתח או גישה לביתה של המתלוננת.

שכנה בבניין אמרה לו ששברו למתלוננת את הזכוכית. הוא נקש ובעט בדלת כדי להפחיד את הפורץ ולגרום לו לברוח, והפורץ אכן יצא דרך המרפסת. העד רץ למטה וראה אדם בורח מהמקום עם משהו ביד.

להערכת העד, הפורץ שבר את חלון המטבח, חדר שירות ונכנס לבית, הוא לא הספיק לחפש כשהעד בעט בדלת וגרם לו לברוח. יש בבית מרפסת קטנה ומשם הפורץ יצא.

החלון הפתוח לא קשור לחלון ממנו קפץ הפורץ. הפורץ יצא מהחלון דרך המרפסת של החדר של הבן אסף גוז. השוטר לא נכנס דרך החלון אלא דרך המרפסת הקטנה. זה לא חלון אלא מרפסת ולכן השוטר טעה. במרפסת ממנה קפץ הפורץ החלון היה פתוח לרווחה.

הפורץ לא נכנס דרך דלת הבית אלא דרך החלון.

העד לא יכול לזהות את האדם שברח, כי הוא מתקשה לזכור פרצופים.

נתתי אמון מלא בעדות זו, של עד נייטרלי שאין לו היכרות עם הנאשם או עניין בתיק זה והעיד שראה אדם אחד בורח מהבית לאחר שהוא נקש ובעט בדלת על מנת להבריחו. העד הגיע לפתח ביתה של המתלוננת ורק בעקבות פעולותיו ברח הפורץ מהבית, כך שאיש לא יצא מפתח הבית. העד ראה את הפורץ בורח מהמקום דרך החלון ולא ראה אדם נוסף.

9.     אסף גוז, בנה של המתלוננת ומתגורר עמה. העד היה בעבודה בת"א בזמן ההתפרצות, קיבל על כך עדכון מאמו, שהייתה נסערת וסיפרה לו שפרצו לבית, הוא עזב הכל ונסע לשם. שלל סכסוך עם מישהו והיכרות עם אדם בשם פנחס גוז.

שני אחיו מגיעים לביקור כשהוא ואמו בבית, בסופ"ש או בערב. הבית לא היה מבולגן אבל לא היה ספק שמישהו פרץ אליו. הוויטרינה במרפסת הייתה שבורה והיו סימני דם בכל מיני מקומות בבית. מי שהיה בבית לא הספיק לגנוב, העד לא זיהה שמשהו חסר.

10. רס"ר איתי חכמון, העיד שדלת הבית הייתה נעולה ולא ניתן היה להיכנס לבית דרכה. הוא נכנס באישור בעלת הבית דרך החלון ואז ראה שהדלת הייתה נעולה מבפנים עם סוגר עליון או משהו דומה.

העד אישר שהחלון היה פתוח לרווחה. העד הודה שבהבהרה מיום 18.9.17 (ת/2) הוא רשם שהחלון היה סגור אך לא נעול. כנראה שעשה זאת לבקשת החקירות. העד אישר שדוח הפעולה היה מדויק יותר מההבהרה, כך שהחלון היה פתוח לרווחה.

11. מדוח הפעולה של השוטר חכמון איתי, ת/1, עלה שהוא הגיע למקום פגש במודיעה שראתה אדם צעיר בן 26 לערך נמלט מן הזירה והצביעה על החלון השבור בבית המתלוננת. בסריקות שערך לא מצא דבר. המתלוננת הגיעה אך הם לא הצליחו לפתוח את דלת הבית עם המנעול שברשותה מאחר שזו הייתה נעולה מבפנים. הוא לקח סולם מהשכן ונכנס דרך חלון צדדי שהיה פתוח לרווחה. לאחר מכן, הוא פתח את הדלת ואפשר את כניסת המתלוננת לבית. לא נלקח דבר מהבית.

12. יחיאל דהן, חקר את הנאשם ביום 12.9.17 מאחר ולא הצליחו לאתר אותו לפני כן בביתו. נערך חיפוש בבית הנאשם ולא נתפס טלפון נייד.

בעת מעצר עורכים חיפוש על חשוד, אך העד לא ערך חיפוש על הנאשם ואינו זוכר שנתפס עליו משהו, לרבות טלפון נייד. אחרי שהנאשם העלה במסגרת המשפט טענה לפיה נתפס טלפון נייד שלו על ידי המשטרה, הם ערכו בדיקה ולא נמצא כל תיעוד לכך.

העד רשם מזכרים לגבי העדה שיצאה לחו"ל מיד אחרי האירוע ולא ניתן היה לגבות את עדותה.

בהתייחס ל-ת/5, חקירת הנאשם, העד אישר שהנאשם מסר ששמו של האדם שהוא הגיע לפגוש הוא פנחס גוז, וכן שמספר הטלפון שלו מתחיל בספרות 055, אך לדברי העד לא ניתן היה לבדוק את הדברים. לא נמצא כל טלפון נייד של הנאשם. לשאלה מדוע לא בדקו מיהו אותו אדם שהתקשר אל הנאשם על פי מספר הטלפון של הנאשם השיב "לא נבדק העניין הזה ולא חשבתי שזה נכון לבדוק לאור הממצאים והראיות בתיק החקירה" (עמ' 33 שורה 25).

13. ממזכרים של השוטר יחיאל דהן, ת/4, עלה, כי הניסיונות לגבות את עדותה של המודיעה לא צלחו, וכי חברתו של הנאשם ביקשה שלא לערב אותה.

14. הנאשם בעדותו סיפר, כי בשלב המעצר לקחו לו הכל, כולל הטלפון הנייד שלו.

הנאשם אישר ששני מספרי הטלפון הנייד, זה הקבוע וזה החלופי שחברה שלו מסרה לו, היו בשימוש שלו. הוא ביקש מהשוטרים להציג בטלפון הנייד שלו את פלט השיחות אך לא אפשרו לו. אין בידי לקבל גרסה זו בשים לב למה שמסר הנאשם בחקירותיו, כי איבד את מכשיר הטלפון שלו, ועל כן לא יכול היה לבקש להציג את פלט השיחות, כפי שטען בפניי.

הנאשם סיפר שהוא לן אצל ארוסתו ברחובות ובבוקר אותו יום היו לו שיחות טלפון רבות "...עניתי אמרו לי יש לנו שיק שלך שחזר לא רוצה לתבוע אותך תגיע אלי הביתה" (עמ' 35 שורה 12). הנאשם אישר שהיה מצוי בהליכי פש"ר באותה העת. אף שלא היה כל חשש שאותו אדם יתבע אותו, לדבריו הוא נענה בחיוב לכל אדם שפונה אליו להסדרת החוב, מאחר שזה המינימום שהוא יכול לעשות, שכן אותם אנשים נפלו קורבן כמוהו למעשיו של שותפו לשעבר.

אין בידי לקבל, כי הנאשם יתנדב לשלם סך של 10,000 ₪ לאדם שמחזיק בשקים שלו אף שהוא מצוי בהליכי פש"ר, בגין חוב של 3.5 מיליון ₪ לדבריו, שכן אין לנאשם אינטרס לשלם שלא במסגרת הליך הפש"ר.

אותו אדם מסר לו את כתובת ביתו "... עשיתי טלפון לשותף... קובי...". הנאשם הגיע לבית בכתובת בה קבעו "... דפקתי בדלת לא היה אף אחד הגעתי לשכן ממול דפקתי אמרתי אתה יודע אם הוא נמצא בבית אמר לא. אני מחייג הוא לא עונה אחר כך אומר אני עולה. נכנסנו לדירה ביקשתי לראות את השיק ופה התחילו סיפורים... אמרתי בלי שיקים לא משלם... שם התחיל לריב אתה לא יוצא מפה קללות ובלגן... הוא קילל אני גם קיללתי הצמדתי לו את הראש התחלנו ממש לריב הוא רץ לכיוון המטבח ואני לכיוון השני אחר כך אמר לי אתה לא יוצא מפה אני עבריין אני אזיין אותך אתה לא תצא חי בלי הכסף הזה נשברה עליי הזכוכית.... הגיע סיטואציה שהוא דוחף אותי ואני אותו כל מה שבא ליד זרקתי עליו כדי שירתע הזכוכית נשברה לי על היד הוא ראה את הדם ונלחץ. הוא הצליח לזוז ואז בזמן שהוא זז אני קפצתי מהחלון מחדר אחר" (עמ' 35 שורה 22 עד עמ' 36 שורה 3 וכן עמ' 48 שורות 20-23).

בהמשך הוסיף הנאשם "הבן אדם לא מוכן להרפות עם מפתחות או משהו חד ביד. שאני הלכתי לכיוון החלון הוא רץ אחריי אז נעלתי עליו את הדלת מבפנים ורצתי. הוא רץ למטה כדי לתפוס אותי למטה איך שהוא רץ סגרתי את הדלת והלכתי לחדר. סגרתי את הדלת כדי שלא תהיה פגישה ביני לבינו הוא יכול לרוץ למטה ולמעלה. אני מדבר על הבית מהכניסה של הבנין שאני מדבר על למטה למעלה" (עמ' 36 שורות 5-10).

האחר ברח מהבית כדי לתפוס את הנאשם למטה "... שהוא ראה את הסיטואציה שאני בא לברוח הוא בא למטה לברוח אחריי ואז קלטתי שהוא פתח את הדלת אז מהר סגרתי אליו את הדלת מבפנים הלכתי לחלון פתחתי וקפצתי" (עמ' 39 שורה 30 עד עמ' 40 שורה 2).

לדברי הנאשם הדלת ננעלה פעמיים "הוא נעל אותי בסיטואציה הראשונה אתה לא יוצא מבלי לשלם את הכסף אחר כך אחרי שהוא סגר אני סגרתי עליו שלא יהיה לו לאן לחזור" (עמ' 40 שורות 7-8 וכן עמ' 40 שורות 22-24). האחר יצא החוצה לרדוף אחריו "כביכול לתפוס אותי בכניסה למטה" (עמ' 41 שורות 28-31). בהמשך הבהיר, כי האחר לא נעל אותו בחדר אלא בבית בשתי ההזדמנויות (עמ' 41 שורות 18-24). גרסה זו אינה מתיישבת עם הגרסה שנמסרה בחקירות הנאשם כפי שיפורט להלן.

הוטח בנאשם, כי בחקירתו מסר שלא התעניין כלל בדלת ולכן הוא קפץ מהחלון וזה השיב "שם במשטרה זו היתה חקירה תשובה בלחץ אסטרונומי" (עמ' 42 שורות 6-7).

הוא פגש באחר בבניין ליד ביתה של המתלוננת (עמ' 44 שורות 30-31).

אשר לעובדה שעדים ראו אותו משוחח בטלפון הנייד במרפסת השירות מסר שאינו זוכר לפרטי פרטים "אולי בין לבין או שהוא דיבר איפה השיק..." (עמ' 36 שורה 12).

הנאשם טען שמסר בחקירה שהיו לו שני מספרי טלפון נייד "... הוא שאל אותי מה המספר נתתי לו של הטלפון הקבוע 053 ואז הוא הקריא לי מספר 0542 שזה חלופי..." (עמ' 36 שורות 26-27).

לדבריו "... נשאלתי מי הבן אדם שחייג אמרתי יצחק גוז משהו כזה או פנחס. הוא התקשר אלי", וכי אמר לחוקר "... יש לי את הטלפון מחסום וממספר 055 החוקר נתן לי כאפה לפנים אמר לי אתה חשוד בהתפרצות.." (עמ' 36 שורה 31 עד עמ' 37 שורה 7).

על העובדה שהמתלוננת ובנה לא מכירים אדם בשם פנחס גוז השיב הנאשם "הם עושים הכל כדי לקבל את הכסף בחזרה. ראיתי בחקירות שהם אמרו שנשבר להם חלון ב3000 ₪. איזה חלון הוא מזהב. הם מנסים להוציא כסף" (עמ' 42 שורות 2-19).

על העובדה שלא סיפר שהתייעץ עם שותפו בטרם הלך לפגוש באותו אדם השיב "כל מה ששאל אותי החוקר עניתי..." ובהמשך הוסיף "אין לי מושג למה אולי זה לא עלה לי בסיטואציה או במהלך החקירה בגלל הלחץ... לא משנה לא הזכרתי את זה שם" (עמ' 38 שורות 4-14).

הוטח בו שכתמי הדם שלו נמצאו במספר מקומות בבית והוא התבקש להסביר כיצד הגיעו לכל אחד מהם, בתגובה השיב "אני צריך לראות" ולא מסר הסבר למעט לגבי חדר השירות ממנו ברח והווילון שהיה באשנב ליד (עמ' 41 שורות 3-5).

הוטח בנאשם שהמודיעה ומר לוי נתנו תיאור של אדם אחד שברח מהבית ולא של אדם נוסף וזה השיב באופן מתחמק "וטסים גם לחוץ לארץ שניהם למחרת ועד עכשיו החוקר לא מצא אותם שכנים שרואים" (עמ' 44 שורה 22).

הוטח בו שהוא התפרץ לבית ולא הספיק לגנוב והשיב "באחד הדיונים אני זוכר שאמרו שאני בדירה 40 דקות, אם זה ככה הייתי גונב לה גם את התחתונים אם אני בדירה 40 דקות. זה מה שטענו. אין סימני התפרצות הדירה לא פתוחה" (עמ' 44 שורות 24-26).

לנאשם לא היה הסבר מדוע פלט השיחות לא הובא כראיה מטעמו "אין לי מושג למה. אני עם כל הבלגן והחובות וההוצאה לפועל את יודעת כמה דברים אני דוחה כי אין לי עצבים" (עמ' 43 שורות 7-6).

כך גם לא היה בידו הסבר מדוע לא התקשר למשטרה בעקבות האירוע "לא יודע. הכל קרה מהר כל כך לחץ. אני גם לא סומך על המשטרה אגיד לך את האמת. ראיתי גם על אחי על החברים" (עמ' 43 שורות 9-10).

15. בחקירת הנאשם מיום 12.9.17, ת/5, מסר לגבי הטלפון הנייד שלו "לא יודע אבד לי לפני שבוע בעבודה נראה לי" (שורה 14) והוסיף כי מאז אין לו טלפון נייד (שורות 15-16 ו- 21-22). כשהוטח בו כי חברתו מסרה שיש לו מס' טלפון נייד נוסף הוא אישר "זה החלופי וזה גם נאבד לי לפני כמה ימים" (שורה 26). לפני כשבועיים הוא פגש באדם בשם פנחס גוז בקשר לחוב שיש לו. השניים לא הגיעו להסכמות, רבו והיכו אחד את השני ולנאשם נגרמו שריטות ברגל ובידיים. לדבריו, האחר
"סגר אותי בתוך חדר... כל הזמן הזה הוא מחזיק מפתחות או מברג" (שורות 55-56). הנאשם הבחין שהחלון של חדר השירות נשבר רץ לעבר החלון, קפץ ממנו וברח מהמקום. לדבריו, האחר שבר את החלון ובכך גרם לפציעת הנאשם כשנטל זכוכית. לדבריו ירד לו דם כתוצאה מהחבלה, הנאשם הסביר כי הוא קפץ מהחלון בגלל שהאחר "נעל אותי בבית ואיים עליי שיביא לי אנשים... " (שורה 77).

16. בחקירת הנאשם מיום 17.9.17, ת/6, כשהוטח בו כי לא היה לו ויכוח עם אף אדם בדירת המתלוננת, בחר הנאשם לשתוק. הנאשם תיאר את אותו אדם שהוא פגש כבן 50 עם שיער שיבה. כשנמסר לו כי בנה של המתלוננת שגר איתה הוא בחור צעיר הנאשם שב ושתק. לדבריו, הוא קפץ מהחלון כי האחר "ניסה לדקור אותי לרצוח אותי זרק אותי בתוך הבית בלי הכסף אתה לא יוצא מפה" (שורה 27). בהמשך הוסיף "הוא נעל אותי בחדר הכביסה ואז היה חלון קטן וקפצתי משם" (שורה 29). כשהוטח בו כי טיפס מחוץ לבית ושבר את החלון בחדר השירות ובשל כך נפצע, שב ושתק ולאחר מכן הוסיף כי סיפר הכל בחקירה הקודמת. כשנשאל מדוע לא יצא מהדלת הוא השיב "הוא נעל עלי את הדלת לא נתן לי לצאת מהבית" (שורה 40). כשהוטח בו שגרסה זו אינה סבירה כי הדלת היתה נעולה מבפנים באמצעות וו נעילה, הכחיש את הדברים.

17. בחקירת הנאשם מיום 15.2.18, ת/7, מסר כי בחקירה הקודמת ביקש שיבדקו את השיחות עם האחר בטלפון הנייד שלו כשהוטח בו, כי בחקירתו הקודמת מסר שהטלפונים הניידים אבדו לו השיב שאין לו מה להוסיף והוא סומך על בית המשפט שיחייב את המשטרה למצוא את הטלפון הנייד שלו. הנאשם עמד על כך, כי בחקירה הקודמת הטלפון הנייד שלו נתפס על ידי החוקר. בהמשך טען כי לקחו ממנו בחקירה הקודמת את הטלפון החלופי שבו ניתן היה לראות שהאחר התקשר ממספר שמתחיל בספרות 055 וכן ממספר חסום.

18. לא נתתי אמון בגרסת הנאשם בפניי, נוכח חוסר ההיגיון שבה והסתירות אל מול מה שמסר בחקירותיו במשטרה.

ראשית, בעדותו בפניי מסר הנאשם שהוא התקשר לאדם האחר ולכן היה לו את מספר הטלפון שלו. גרסה זו לא נמסרה במשטרה בשום שלב.

שנית, גרסת הנאשם לגבי הטלפונים הניידים שלו שונה באופן מהותי מזו שנמסרה בחקירותיו במשטרה. בחקירותיו הנאשם מסר שאיבד את הטלפון הנייד שלו, הקבוע והחלופי, וחרף זאת טען בפניי, כי הטלפון היה ברשותו והוא ביקש להציג את מספר הטלפון של האחר ולא אפשרו לו. אין בידי לקבל שחוקר יסרב לקבל פרטי יצירת קשר עם מעורב אחר בתיק.

שלישית, הנאשם לא מסר באף אחת מחקירותיו במשטרה שהוא נועץ בשותפו קובי טרם שהלך לפגוש את האחר, וכך גם לגבי שיחתו עם השכן שגר ממול לבית המתלוננת. מדובר בנתונים חשובים שלנאשם לא היה הסבר ממשי מדוע לא מסר אותם בחקירותיו כדי לאפשר את בדיקתם. מדובר בגרסה כבושה שהנאשם לא סיפק הסבר מדוע נמסרה רק עתה.

רביעית, גרסת הנאשם לגבי נסיבות נעילת הדלת וקפיצתו מהחלון היו חסרות היגיון ובסתירה לגרסה שנמסרה במשטרה. בחקירותיו במשטרה מסר הנאשם, כי האחר נעל אותו בחדר מבפנים ואיים לדקור אותו ולכן הוא נאלץ לקפוץ מהחלון. בעדותו בבית המשפט סיפק גרסה אחרת לפיה, בתחילה האחר נעל אותו בתוך הבית, אך בשלב מסוים פתח את הדלת ואף יצא מהבית ואז הנאשם הוא שנעל את דלת הבית מבפנים וחזר לחלון וקפץ ממנו.

גרסתו בפניי אף חסרת כל היגיון, שהרי אם היה בדרכו לקפוץ מהחלון כדי להימלט מהאחר, לא ברור מדוע שב לבית כדי לנעול את הדלת לאחר שהאחר יצא מהבית. לדבריו, האחר ירד למטה כדי לפגוש בו. אם כך, מדוע במקום לברוח מהמקום ומהאחר הוא נשאר בבית כדי לנעול את הדלת ולאבד את היתרון שהיה לו מבריחה מהאחר. היה הגיוני יותר לנצל את היתרון של הנאשם ולהמשיך בבריחה מהחלון או לחלופין להיוותר בבית או לצאת מהדלת ולהימלט למקום אחר.

חמישית, הנאשם טען שהותקף באירוע על ידי האחר ולכן לא סביר שלא הזמין משטרה ולא הגיש תלונה.

שישית, הנאשם מסר שהוא משלם 150 ₪ בהליכי פש"ר וחרף זאת החליט לשלם לאותו אחר 10,000 ₪ אך כלל לא הביא עמו את הכסף והאחר לא הביא עמו את השקים. מדובר בגרסה תמוהה מאוד, כך שלא ברור מה מטרת הפגישה בין השניים עם שניהם מגיעים מבלי יכולת לקיים את המטרה לשמה קבעו להיפגש, החלפת השקים בכסף מזומן.

שביעית, לא עלה בידי הנאשם לספק הסבר לכך שלא נראה אף אדם אחר בזירת האירוע על ידי מי מהעדים.

שמינית, הנאשם לא ידע להסביר את הימצאות כתמי הדם שלו בחלקים שונים של הבית.

לסיכום הראיות

19. הנאשם נכנס לבית המתלוננת. מר לוי מסר, כי בעט בדלת כדי להבריח את מי שנמצא בבית לאחר שזה לא פתח את הדלת ואז ראה אותו בורח מהחלון. הנאשם מסר, כי נכנס לשם ברשות. לא קיבלתי הסברי הנאשם להימצאותו בבית באופן כשר על פי הזמנה של אחר.

ראשית, מר לוי לא ראה אדם אחר יוצא מדלת הכניסה לבית. נהפוך הוא, מר לוי העיד שראה רק אדם אחד, את זה שברח מהחלון, הנאשם.

שנית, הנאשם נחקר פעמיים ולא נתן כל אינפורמציה שתסייע באיתור אותו אחר למעט שמו, כאשר שם המשפחה זהה לזה של המתלוננת אבל אין אדם כזה במשפחתה.

שלישית, לפי המתלוננת רק לה ולשלושת ילדיה יש מפתח לדירתה.

רביעית, הסתירות בגרסת הנאשם לגבי הטלפונים הניידים ונעילת הדלת, כמו גם יתר הסתירות שפורטו לעיל יש בהם לחזק את ראיות המאשימה.

20. לא נעלם מעיני, כי המודיעה מסרה שראתה את הנאשם משוחח בטלפון במרפסת ובבית לא היו ממצאים המעידים על פעילות של פריצה אף שהנאשם שהה שם ארוכות. היה ניתן לקבל שההימצאות הינה תמימה לו יתר הראיות לא היו מוצקות ומלמדות על נסיבות של התפרצות.

על בית המשפט לבחון את מכלול הראיות וסבירותן ולא די בכך שהנאשם שוחח בטלפון בעודו עומד במרפסת הבית. שבירת הזכוכית, הימצאות כתמי דם במקומות שונים בבית, מגירה פתוחה והעדר ראיות לקיומו של האחר שהזמין את הנאשם למקום ואפשר את כניסתו לבית מלמדים שהנאשם לא נכנס לשם למטרה כשרה ועל פי הזמנה של אדם אחר. לו גרסתו של הנאשם הייתה הימצאות תמימה, כפי שטען לא היה בורח מהמקום, היה פונה לרשויות ומציג את פלט השיחות אף בשלב מאוחר יותר או בעדותו בבית משפט.

21. המאשימה ייחסה בכתב האישום נזק בשיעור של 2,000 ₪ אך בפועל המתלוננת הודתה שהנזק הוא בשיעור נמוך יותר. משכך עתרה ב"כ הנאשם לקבוע, כי שיעור הנזק אינו כנטען ועמדתה מקובלת עלי. הנזק למתלוננת הוא בשיעור עלות הזכוכית בלבד.

הימנעות הנאשם מהבאת עד/ראיה

22. הנאשם מסר, כי קובי שותפו ידע על הפגישה עם אותו אחר בבית המתלוננת ועל מטרת הפגישה, גרסה שנמסרה לראשונה בעדותו בבית המשפט. קובי לא הובא למסור עדות שתאמת את גרסת הנאשם.

23. הנאשם טען, כי בניגוד לגרסה שנמסרה בחקירותיו, הטלפון הנייד היה ברשותו והוא אף התקשר אל האחר, כך שגם לנאשם יש שליטה ויכולת להציג בבית המשפט כראיה מטעמו את פלט השיחות שיוכיח קיומו של אותו אחר. פלט השיחות לא הוגש על ידי הנאשם.

24. הנאשם ידע מהם החשדות כנגדו ולא סייע בידי החוקרים בבירור גרסתו. הנאשם יכול היה להציג פלט שיחות מטעמו לגבי השיחות היוצאות. הנאשם בעדותו בפניי טען לראשונה, כי התקשר לאותו אדם. בנסיבות אלה המידע הוא בשליטתו של הנאשם והיה ביכולתו להציג פלט שיחות אף בשלב עדותו בפניי.

25. הימנעות הנאשם מהבאת העד קובי לעדות והבאת הראיה, פלט השיחות, פועלות לחובתו. חקירת קובי היה בה לתמוך או להפריך את גרסת הנאשם בקשר לאותו מפגש. משהנאשם לא מסר מידע זה במשטרה, חזקה שקובי לא היה מאשר את הדברים.

הלכה פסוקה היא, שהימנעות מהבאת עד /ראיה, אשר לפי תכתיב השכל הישר עשוי היה לתרום לגילוי האמת, יוצרת הנחה, שאלה היו פועלים לחיזוק הגרסה המפלילה, בה דוגלת התביעה (ע"פ 437/82 אבו נ' מדינת ישראל (6.4.83)).

על ההשלכות של הימנעות מהבאת עד/ראיה נקבע בע"פ 8994/08 פלוני נ' מדינת ישראל (1.9.09), כי:

"20. ... ככלל עד ייחשב רלבנטי לגרסתו של בעל דין מקום בו קיימת ציפייה הגיונית ומתבקשת בנסיבות המקרה כי בעל הדין ישמיע את העד המסוים לשם גילוי האמת וחקר העובדות כפי שאותו בעל דין טוען להן...

... דהיינו, אי העדת עד רלבנטי שעדותו חשובה לשני הצדדים אינה בהכרח מערערת את גרסת בעל הדין אשר עליו מוטל נטל השכנוע בתיק ואשר נמנע מלהביאו לעדות, כאשר בעל הדין שעליו נטל השכנוע הצליח, מבלי להעיד את העד הרלבנטי, להביא ראיות מספיקות אחרות על מנת להעביר את נטל הבאת הראיות אל הצד השני. במצב דברים זה, עשויה אי העדת העד לפעול לרעת בעל הדין השני שעליו נטל הבאת הראיות כעת, על אף שאינו נושא בנטל השכנוע" (ראו גם ע"פ 9274/08 פלוני נ' מדינת ישראל (2.12.09), סעיף כג').

26. הסתירה בגרסאות הנאשם והימנעותו מהבאת עד/ראיה יש בהם לחזק את ראיות המאשימה.

מחדלי חקירה

27. מקובלת עלי עמדת ב"כ הנאשם, כי היה על המשטרה לבדוק השיחות הנכנסות לטלפון הנייד של הנאשם, ללא קשר להימצאותו של הטלפון הנייד ברשותו, על מנת לגלות את זהות האדם עמו נפגש בבית ולכן מדובר במחדל חקירה.

גורמי החקירה לא בדקו את גרסת הנאשם אף שניתן היה לעשות כן באמצעות קבלת פלט שיחות מהטלפון הנייד של הנאשם.

28. יחד עם זאת, מחדלי חקירה אין בהם כשלעצמם כדי להביא לזיכויו של נאשם, אם חרף קיומם הונחה תשתית ראייתית מספקת להוכחת אשמתו בעבירה שיוחסה לו.

כך נקבע ברע"פ 3610/15 סמיונוב נ' מדינת ישראל ((8.6.15) פסקה 9):

"ואולם, אין במחדל חקירה זה או אחר, כדי להביא, בהכרח, לזיכויו של הנאשם. כפי שנפסק בע"פ 5386/05 אלחורטי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (18.5.2006):

"במקרים שבהם נתגלו מחדלים בחקירת המשטרה, בית המשפט צריך לשאול עצמו האם המחדלים האמורים כה חמורים עד שיש לחשוש כי קופחה הגנתו של הנאשם, כיוון שנתקשה להתמודד כראוי עם חומר הראיות העומד נגדו או להוכיח את גרסתו שלו [...] על פי אמת מידה זו, על בית המשפט להכריע מה המשקל שיש לתת למחדל לא רק כשהוא עומד לעצמו, אלא גם בראיית מכלול הראיות [...] נפקותו של המחדל תלויה בתשתית הראייתית שהניחה התביעה ובספקות אותם מעורר הנאשם, והשלכותיו תלויות בנסיבותיו של כל עניין ועניין". (ראו גם ע"פ 9908/04 נסראלדין נ' מדינת ישראל (31.7.06) פסקה 9 וע"פ  3573/08 עוואדרה ואח' נ' מדינת ישראל (13.4.10), פסקה 37).

בית המשפט מצווה לבחון משקלן של הראיות החסרות "ואולם, השאלה אינה מה הראיות שהמשטרה לא השכילה לאסוף, אלא כלום די בחומר הראיות, כמות שהוא, גם אם אפשר היה לחקור יותר, והאם הראיות החסרות מפחיתות במידה משמעותית את משקלן של הראיות הקיימות" (ע"פ 4701/94 אוחיון נ' מדינת ישראל (17.7.95), סעיף 3).

29. אין חולק, כי על גורמי החקירה חלה החובה לבצע חקירה מלאה, מקיפה ועניינית בכל אירוע אותו הם חוקרים וזאת כדי להגיע לחקר האמת.

יפים לעניין זה דבריו של כב' הנשיא ברק בע"פ 721/80 תורג'מן נ' מדינת ישראל, ((5.2.81) פסקה 9) "מטרת החקירה המשטרתית אינה מציאת ראיות להרשעתו של חשוד, אלא מציאת ראיות בחשיפת האמת, בין אם אמת זו עשויה להוביל לזיכויו של החשוד, ובין אם היא עשויה להוביל להרשעתו".

30. טוב הייתה עושה היחידה החוקרת אם הייתה בודקת את השיחות הנכנסות לטלפון הנייד של הנאשם, שכן היה בה לתמוך בגרסת הנאשם או להפריכה כליל.

יחד עם זאת, בחנתי את הדברים ואני סבורה שדי בתשתית הראייתית שהונחה בפניי להוכחת אשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר. בשים לב ליתר הראיות לא שוכנעתי שמדובר בפגם מהותי.

הנאשם נעצר בסמוך למועד האירוע והיה ביכולתו להציג בפני החוקרים את פלט השיחות היוצאות והנכנסות, ככל שהטלפון הנייד היה ברשותו כטענתו. בשים לב לכך שהנאשם טען שהוא התקשר לאחר, אזי היה ביכולתו לספק לחוקרים את מספר הטלפון של האחר גם בשלב שלאחר החקירה ובכך לסייע בחיזוק גרסתו.

בחקירתו מסר הנאשם, כי האחר התקשר אליו ממספר חסוי, כך שבכל מקרה ספק אם ניתן היה להשיג את מספר הטלפון של האחר בדרך זו. ככל שמספר הטלפון של האחר היה בידיעת או בשליטת הנאשם, הרי שהוא יכל למסרו ובכך לסייע בבירור והוכחת גרסתו.

נוכח המפורט לעיל, בשים לב לתשתית הראייתית שהוצגה על ידי המאשימה להוכחת אשמתו מעל לכל ספק סביר, אין במחדל חקירה זה להקים ספק או לפגום במארג הראיות שהוצג על ידי המאשימה.

סוף דבר

31. נוכח כל המפורט לעיל הוכיחה המאשימה את אשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר ועל כן אני מרשיעה אותו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.