1

הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעבירה של הסעת שב"ח.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 19/4/10 בשעה 17:00 לערך, בכביש מס' 1, בין שער הגיא ללטרון הסיע הנאשם ברכבו 4 שוהים בלתי חוקיים.

תסקיר שירות המבחן

2

הנאשם בן 26, אב לחמישה ילדים, עובד משנת 2004 כמנקה רחובות בעיריית ירושלים, מתגורר עם בני משפחתו במזרח ירושלים.

הנאשם השלים 5 שנות לימוד ואינו יודע קרוא וכתוב.

הנאשם סיפר לשירות המבחן כי בהיותו הבן הבכור ובשל בעיות בריאותיות מהן סובלים הוריו, הוא מטפל בהוריו בשעות אחר הצהריים. הנאשם תיאר את משפחתו כנורמטיבית,, ללא כל מעורבות בפלילים.

מעיון גיליון הרישום הפלילי של הנאשם עולה כי הנאשם נעדר עבר פלילי. בהתייחס לעבירה בה הורשע, הנאשם, הביע הנאשם חרטה על מעשיו אך התקשה ליטול אחריות מלאה על מעשיו תוך שהוא מטיל את האחריות למעשיו על גורמים שלישיים. לדברי הנאשם, הסיע את הנוסעים לבקשת גיסו, אשר הציג בפניו מסמכים אשר לדברי גיסו העידו כי הנוסעים בעלי אזרחות ישראלית.

לדברי הנאשם, בשל קשייו הכלכליים, בשל חוסר יכולתו לקרוא ובשל האימון שנתן בגיסו, הסכים להצעת גיסו לביצוע ההסעה.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם מתקשה להבין את חומרת מעשיו.

מנגד, מציין השירות כי הנאשם מגלה יציבות תעסוקתית ויכולת תפקודית טובה בחיי היומיום.

בנסיבות הענין, ועל מנת למנוע פגיעה בתעסוקתו ובמשפחתו שפרנסתם עליו, ממליץ שירות המבחן על השתת צו של"צ בהיקף 160 שעות ומאסר מותנה.

טיעוני הצדדים לעונש

התביעה התייחסה בטיעוניה לעונש למידת הפגיעה בערכים המוגנים ולחומרת העבירה בה הורשע הנאשם, בפרט בימים אלו.

3

בהעדר נטילת אחריות, צמצום חומרת העבירה ונוכח צוק העיתים עותרת התביעה למתחם ענישה הנע בין 7 ל-18 חודשי מאסר.

משמדובר בעבירה שבוצעה בשנת 2010 ומאז לא נפתחו תיקים פליליים נגד הנאשם, מסכימה התביעה למקם את הנאשם ברף התחתון של העבירה ולהשית עליו 7 חודשי מאסר, מאסר מותנה, פסילה מותנית וקנס.

מנגד, טען הנאשם כי התביעה לא נתנה משקל לנסיבותיו האישיות של הנאשם שהינו אנאלפבית וגם היו מוצגים בפניו אישורים מתאימים, לא יכול היה לקרוא אותם. כן ציין כי לא ניתן משקל לאחריות הכבדה המוטלת על הנאשם בהיותו המפרנס היחיד במשפחתו המונה אישה ו-5 ילדים, ובתמיכה הכלכלית בהוריו.

עוד התייחס הנאשם לחלוף הזמן הארוך ממועד ביצוע העבירה ולנזק שייגרם לנאשם ולמשפחתו היה ויפוטר מעבודתו, שם הוא עובד מזה 15 שנים, ככל שיוחלט על השתת מאסר.

בנסיבות הענין, עותר הסנגור לאימוץ חוות דעת שירות המבחן להשית על הנאשם מאסר מותנה וצו של"צ.

דיון וגזירת דין

מתחם העונש ההולם

הערך המוגן בעבירה של הסעת שב"ח הינו זכותה של המדינה להגן על בטחונה ולקבוע את זהות הבאים בשעריה.

רמת הענישה בגין עבירות הסעה, הלנה והעסקה הינו חמורה מזו של שהייה שלא כדין בהיותם של העבריינים "חוטאים ומחטיאים" (רע"פ 3173/09 מוחמד פראגין נ' מדינת ישראל) ומכאן גישת המחוקק ובתי המשפט שהחמירה עמם וקבעה כי העונש הראוי הינו מאסר בפועל (רע"פ 5198/01 ח'טיב נ' מדינת ישראל).

ברע"פ 3674/04 אבו סאלם נ' מדינת ישראל נאמרו הדברים הבאים:

4

"...טרם בשלה העת לשינוי מדיניות הענישה המחמירה בעבירות נושא הדיון ברוח הילכת ח'טיב. מעשי הטרור הקשים עדיין מכים במדינה; הסיכון הטמון בהסעתם, בהלנתם ובהעסקתם של שוהים בלתי חוקיים המגיעים לישראל משיטחי יהודה, השומרון וחבל עזה לא נתפוגג; ומכאן ששיקולי הרתעה - הרתעת היחיד והרתעת הרבים - עדיין שיקולים הם ממעלה עליונה. ..."המעשים שפורטו בסעיף 12א לחוק הכניסה - הלנה, העסקה והסעה של תושב האזור שנכנס לישראל, יושב בה או עובד בה, שלא כדין - הוגדרו מעשי עבירה שענשם בצדם כדי למנוע הגשת סיוע - ואפילו מתוך תמימות - למי שעלולים להיות מפַגעים" (פרשת ח'טיב, 774-773); ומשנמצא לנו כי חרף סיכוני הביטחון הקשים ממשיכים ישראלים רבים לעבור על החוק ולסכן את חיי הזולת ואף את חייהם שלהם, נדרשים אנו להמשיך במדיניות המחמירה שנועדה להרתיע מפני ביצוע העבירות.

בה-בעת, וברוח דברים שאמרנו למעלה, נחזור ונזכור כי יישומה של מדיניות הענישה המחמירה ייעשה בכל מקרה לגופו. אפשר אף כי במקרים המתאימים נשרת את טובת הציבור באורח מיטבי בעונשים שאינם דווקא מאסר בפועל, אלא בתמהיל עונשים שהחוק מעמיד לבחירתם של בתי-המשפט."

בעפ"ג (מחוזי-י-ם) 56821-03-15 עזמי אל טלאלקה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 24/8/15), נאמרו הדברים הבאים:

"על מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות של הסעת שוהים בלתי חוקיים עמדנו בהרחבה בפסקי-דין אחרים (ובין-השאר בעפ"ג 16815-05-15 אבו ליל נ' מדינת ישראל (30.6.15)), ואין לנו אלא לחזור פעם נוספת על הדברים. מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות של הסעת תושב זר שלא כדין, נקבעה ברע"פ 3674/04 אבו סאלם נ' מדינת ישראל (12.2.06). נפסק, כי על דרך העיקרון תישמר מדיניות הענישה המחמירה באשר לעבירות הנוגעות לכניסת שוהים בלתי חוקיים לישראל; אך הודגש, כי "אין בה באותה מדיניות כדי לפטור את בית המשפט מקביעת עונש בעניינו האינדיווידואלי של כל מי שהורשע בדין. אבן הבוחן העיקרית להבחין ולהבדיל בין הטלת מאסר בפועל לבין הימנעות מהטלת מאסר בפועל תיגזר מתכלית מדיניות הענישה ובנסיבותיו של כל מקרה וכל נאשם" (פִסקה 32 לפסק-הדין, וראו גם פִסקה 16).

5

בתי-המשפט נוהגים להטיל מאסרים בפועל של ממש בגין עבירות של הסעת תושבים זרים, ללא היתר, כאשר נסיבות ההסעה מצביעות על סיכון ביטחוני מוגבר, או על סיכון תעבורתי משמעותי; כמו מקרים שבהם מספר הנוסעים היה רב, כיוון ההסעה היה "מקו התפר" לתוך המדינה, ההסעה הייתה תמורת תשלום, לנאשם עבר פלילי בעבירות דומות או בעבירות חמורות, וגזירת-דין לאחר ניהול הוכחות מבלי שהנאשמים הביעו חרטה על מעשיהם (ראו למשל: רע"פ 2210/11 באזין נ' מדינת ישראל (24.3.11); ורע"פ 2742/13 פהמי עיסא נ' מדינת ישראל (28.4.13)). בתי-המשפט אף גזרו עונשי מאסר בפועל על נאשמים נעדרי הרשעות קודמות, שהורשעו בהסעת מספר רב של שוהים בלתי חוקיים ללא היתר (רע"פ 7726/13 נסאסרה נ' מדינת ישראל (8.1.14); רע"פ 617/15 מונתאסר נ' מדינת ישראל (2.4.15); עפ"ג (י-ם) 54847-09-12 סלאימה נ' מדינת ישראל (8.11.12); עפ"ג (י-ם) 31978-05-13 אבו אלחלאווה נ' מדינת ישראל (25.6.13); ע"פ (י-ם) 37980-01-13 ואסם נ' מדינת ישראל (9.9.13); ות"פ (י-ם) 49845-01-14 מדינת ישראל נ' מותאסר רשק (11.12.14)).

עם-זאת, לא מעטים המקרים שבהם בתי-המשפט הסתפקו בהטלת מאסרים לריצוי בעבודות שירות, בגין עבירות של הסעת מספר שוהים בלתי חוקיים, זאת בהתחשב בנסיבות הספציפיות, הן של העבירה והן של הנאשם (ראו למשל: עפ"ג 2593-06-10 מדינת ישראל נ' ג'מיל (17.6.10); עפ"ג 2195/10 מדינת ישראל נ' מחמוד אבו איסמעיל (16.9.10); עפ"ג (מרכז) 35429-10-11 עומר סמארה נ' מדינת ישראל (19.2.12); עפ"ג (מרכז) 56862-05-13 וגים נ' מדינת ישראל (18.8.13); עפ"ג 50-09-14 חג'אג' נ' מדינת ישראל (2.11.14); עפ"ג 36697-06-14 קיאען נ' מדינת ישראל (11.1.15); ועפ"ג (י-ם) 19255-06-14 מדינת ישראל נ' גודאת רשק (11.3.15))."

בפסק הדין האמור, אישר בית המשפט המחוזי מתחם ענישה בעבירה שעניינה הסעת שב"ח, הנע בין מאסר מותנה ועד 6 חודשי מאסר, בגין הסעת 4 נוסעי שב"ח לתוך שטחי ישראל. הנאשם באותו מקרה בעל עבר פלילי ישן בעבירה שאינה ממין הענין.

במקרה שבפני מידת הפגיעה בערך המוגן הינה בינונית משמדובר בהסעה לצרכי בצע כסף ונוכח העובדה שמדובר בהסעת 4 נוסעים.

אני סבור כי מתחם הענישה בעבירה שעניינה הסעת שב"ח בנסיבות דנן, נע בין מאסר מותנה ועד 6 חודשי מאסר שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות.

העונש המתאים

בגזירת עונש המתאים לנאשם יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, עליהן ניתן ללמוד מטיעוני הצדדים ומהתסקיר שהוגש.

הנאשם אמנם הודה בביצוע העבירה, אך לדעת שירות המבחן לא נטל אחריות מלאה על מעשיו, אין הוא מבין את חומרת העבירה, ולא עבר הליך שיקומי כלשהו.  

מנגד, יש ליתן את הדעת לכך שהנאשם נעדר עבר פלילי, מתפקד באופן תקין ושומר על יציבות תעסוקתית, וכי מאז ביצוע העבירה חלפו 6 שנים ולכל הידוע לא נפתחו נגדו תיקים פליליים.

בנוסף, לא התעלמתי מהעובדה לפיה, הנאשם בעל משפחה הכוללת 5 ילדים ורעיה שפרנסתם עליו וכי גם הוריו סמוכים על שולחנו.

6

בנסיבות הענין, ראיתי לדון את הנאשם לעונשים הבאים:

1.         3 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך תקופה בת 36 חודשים מהיום, אם יעבור הנאשם משך תקופה זו עבירה על חוק הכניסה לישראל.

2.         250 שעות של"צ, בהתאם לתכנית שתוגש לאישור בית המשפט.

3.         קנס כספי בסך 3,000 ₪ אשר ישולם בעשרה תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.7.16.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, 01 מאי 2016, בנוכחות הצדדים.