בית משפט השלום בירושלים

ת"פ 42986-01-18 מדינת ישראל נ' נגדי(עציר) ואח'

לפני כבוד השופט איתן כהן

המאשימה

מדינת ישראל

נגד

מבוא

1.      הנאשמים 7,5,4,3 (להלן: "הנאשמים") הורשעו על פי הודאתם בכתב אישום מתוקן ובמסגרת הסדר טיעון בעבירות הבאות:

הנאשמים 4,3

באישום 2

סיוע להתפרצות לבניין שאינו משמש למגורים או תפילה, עבירה לפי סעיף 407(א) בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק");

קשירת קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק.

באישום 3

התפרצות לבניין שאינו משמש למגורים או תפילה וביצוע גניבה, עביר לפי סעיף 407(ב) לחוק.

קשירת קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק.

החזקת כלי פריצה לרכב, עבירה לפי סעיף 413ז' לחוק.

כניסה לישראל שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

הנאשמים 7,5

באישום 1

סיוע להתפרצות לבניין שאינו משמש למגורים או תפילה, עבירה לפי סעיף 407(א) בצירוף סעיף 31 לחוק.

קשירת קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק.

באישום 3

התפרצות לבניין שאינו משמש למגורים או תפילה וביצוע גניבה, עבירה לפי סעיף 407(ב) לחוק.

קשירת קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק.

החזקת כלי פריצה לרכב, עבירה לפי סעיף 413ז' לחוק.

כניסה לישראל שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

2.      במסגרת הסדר הטיעון תוקן כתב האישום כדלקמן:

בהתייחס לנאשמים 4,3; האישום הראשון נמחק, האישום השני תוקן כך שתיוחס לנאשמים עבירת סיוע להתפרצות, והאישום השלישי נותר על כנו.

בהתייחס לנאשמים 7,5; האישום הראשון תוקן כך שתיוחס לנאשמים עבירת סיוע להתפרצות, האישום השני נמחק והאישום השלישי נותר על כנו.

על פי ההסדר הוסכם שהנאשמים יודו בכתבי האישום המתוקנים ויורשעו. אשר לעונש הוסכם שהצדדים יטענו באופן חופשי.

עובדות כתבי האישום המתוקנים

3.      על פי עובדות החלק הכללי (מיוחס לכל הנאשמים), במועד הרלוונטי לכתב האישום היו הנאשמים 7-3 תושבי האזור אשר מתגוררים בשטחי הרשות הפלסטינית, הנאשם 2 תושב ירדן, ונאשם 1 תושב ישראל.

עובר למתואר בכתב האישום, קשרו הנאשמים קשר יחד עם אחר - מוחמד אבו רמילה (להלן: "מוחמד") לחבור יחדיו ולהתפרץ לבתי עסק במרכז הארץ בכוונה לגנוב מהם רכוש. במסגרת הקשר, נקבע שתפקידו של מוחמד הוא לקבל מכונית בשטחים, לנסוע בה לתחום ישראל, ולהסיע בה את הנאשמים 7-3 לנקודת מפגש סמוכה למקום ההתפרצות המתוכננת, שם יחברו לנאשמים 2-1 שייסעו במכונית אחרת.

לצורך תפקידו סיפקו הנאשמים למוחמד מכונית מסוג קרייזלר שמספרה 93-020-28 (להלן: "הקרייזלר") שאותה קיבל מוחמד בכפר קלנדיה והעבירה לישראל דרך המחסום.

לשם תיאום וקשר ביניהם, הצטיידו הנאשמים בטלפונים ניידים בעלי מספרים עוקבים.

בהתאם לתכנון הגיעה החבורה, מצוידת בכלי פריצה, אל מתחם בתי עסק באזור סביון וגני יהודה, בזמן שמוחמד המתין בקרבת מקום כדי להחזירם לשטחים עם הרכוש הגנוב.

נאשמים 1 ו-2 הגיעו למקום באמצעות מכונית מסוג פורד שמספרה 32-229-59 (להלן: "הפורד") הנמצאת בחזקתו של הנאשם 1.

4.      על פי עובדות האישום הראשון (מיוחס לנאשמים 7,5): בין יום 02.01.2018 בשעה 22:30 ליום 03.01.2018 בשעה 04:30 , סייעו הנאשמים 7,5 להתפרצות בצוותא חדא עם אחרים בכך שנכנסו לבית עסק לעיצוב "רוני מורן" ברח' הוורד 11 בסביון בניהולו של אסף לוי (להלן: "המתלונן"), בבניין אשר אינו משמש למגורים או תפילה בכוונה לבצע בו גניבה או פשע.

מספר שעות עובר לשעת ההתפרצות, התקשר הנאשם 6 למוחמד וביקש ממנו שיאסוף את הקרייזלר, יכניסה לתוך ירושלים ויאסוף את הנאשמים מבית חנינה. מוחמד אשר פעל בהתאם לבקשה, קיבל את הקרייזלר במחסום חיזמה, נכנס אתה לתחומי ישראל, ופגש בנאשמים 7-3 ששהו בישראל שלא כדין. השישה נסעו למרכז הארץ לאזור יהוד וסביון, תוך שהם בקשר מתמיד עם נאשמים 1 ו-2 שנסעו בפורד ושהו באותה עת בתל אביב.

בשעה 21:50 לערך בתחנת הדלק TEN (להלן: "תחנת הדלק") הממוקמת על כביש 461 סמוך ליהוד, חברו הנאשמים בקרייזלר אל הנאשמים בפורד. הנאשמים נסעו לכיוון סביון, שם הוריד מוחמד את הנאשמים 7-3 מהרכב וחזר אל תחנת הדלק. הנאשם 3 ביקש מיתר הנאשמים לעטות על ידיהם כפפות. הנאשמים 5 ו-7 תוך חלוקת תפקידים ביניהם וקשר מתמיד, הגיעו לבית העסק כשהם מצוידים בקאטר באורך 93 ס"מ המשמש לחיתוך סורגים (להלן: "הקאטר"). הנאשמים 5 ו-7 חתכו את סורגי חלון בית העסק באמצעות הקאטר ונכנסו לתוכו. בתוך בית העסק זרעו הרס רב, אולם משלא מצאו דבר מה לגנוב, יצאו ממנו.

5.      על פי עובדות האישום השני (מיוחס לנאשמים 4,3): בין יום 02.01.2018 בשעה 22:30 ליום 03.01.2018 בשעה 04:30 לערך, סייעו הנאשמים 4,3 להתפרצות בצוותא חדא עם אחרים למשרד לשמאות ברח' הורד 11 בסביון בבעלותו של מר דניאל פרומר (להלן: "המתלונן") בבניין שאינו משמש מקום מגורים או תפילה בכוונה לבצע בו גניבה או פשע. בהמשך למתואר באישום הראשון, הגיעו הנאשמים 3 ו-4 למשרד עם הקאטר, חתכו באמצעותו את סורגי החלון ונכנסו לתוכו.

בתוך המשרד זרעו הנאשמים 3 ו-4 הרס רב, עקרו את כל מערכות החשמל, ואת מערכת הטלפונים וכיבוי האש. הנאשמים שברו ארונות ופיזרו את הריהוט והניירת לכל עבר. אולם, משלא מצאו דבר מה לגנוב, עזבו את המשרד.

6.      על פי עובדות האישום השלישי (מיוחס לנאשמים 7,5,4,3): בין יום 02.01.2018 בשעה 22:30 ליום 03.01.2018 בשעה 04:30, התפרצו הנאשמים בצוותא חדא לבית העסק "דיבידנט" ברח' הוורד 11 בסביון בניהולו של אברהם שביט (להלן: "המתלונן"), בבניין אשר אינו משמש מקום מגורים או תפילה בכוונה לבצע בו גניבה או פשע.

הנאשמים 7,5,4,3 הגיעו לבית העסק תוך חלוקת תפקידים וקשר מתמיד ביניהם. הנאשמים 7,5,4,3 חתכו באמצעות הקאטר את סורגי חלון בית העסק ונכנסו לתוכו.

בתוך בית העסק זרעו הנאשמים 7,5,4,3 הרס רב ונטלו מתוכו 4 מזוודות ובהן ציוד רפואי ומכשיר מסוג "fizo dispenser"המשמש להשתלת שתלים דנטלים, בשווי כ- 15,000 ₪ לכל מזוודה.

הנאשמים 7,5,4,3 עזבו את בית העסק כשהם נושאים את המזוודות, במרמה, בלי תביעות זכות בתום לב ומתוך כוונה לשלול אותן מבעליהן שלילת קבע.

הנאשמים תיאמו עם מוחמד נקודת איסוף על כביש 461.

מוחמד, שהמתין באותה העת בתחנת הדלק, הגיע לנקודת האיסוף, שם העמיסו הנאשמים 7,5,4,3 את המזוודות על הקרייזלר וביחד עם מוחמד החלו בנסיעה לעבר שטחי האזור. בהגיעם לאזור צומת אריאל, עצר כוח משטרה את הנאשמים.

באותן נסיבות שהו הנאשמים 7,5,4,3 בישראל שלא כדין.

טיעוני הצדדים וראיות לעונש

7.      כראיות לעונש מטעם המאשימה הוגשו פלטי הרשעות קודמות של הנאשמים 4 ו-5.

8.      בא-כוח המאשימה, עו"ד רמי בן חמו, ביקש לגזור על הנאשמים 3 ו-7 16 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר מותנה, קנס ופיצוי למתלוננים; על הנאשמים 4 ו-5 ביקש לגזור 18 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה, קנס ופיצוי. אשר למתחם העונש ההולם, ביקש לקבוע מתחם נפרד לכל אישום כאשר לשיטתו המתחם הראוי בעבירות סיוע להתפרצות נע בין 6 ל-12 חודשי מאסר בפועל, ואילו המתחם באישום 3 נע בין 12 ל-24 חודשי מאסר בפועל, והכול לצד עונשים נלווים. בדבריו פירט את הערכים המוגנים שנפגעו ובהם הנזק הכבד שנגרם לחברה ולמתלוננים. בטיעוניו הדגיש שהנאשמים פרצו לבתי עסק שמשמשים לפרנסת המתלוננים; שהעבירות נעברו תוך ארגון דקדקני, מתוכנן ומוקפד; שהנאשמים פעלו בתעוזה רבה עבור בצע כסף; שזרעו הרס רב; ושבעת שנעברו העבירות שהו בישראל שלא כדין. לקולה, ציין את הודאת הנאשמים ואת עברם הנקי של הנאשמים 3 ו-7; לחומרה ציין את עברם הפלילי של נאשמים 4 ו-5. בהתייחס לנאשמים 1 ו-2 שדינם נגזר ל-10 חודשי מאסר בפועל, טען שאמנם מדובר בנאשמים בעלי עבר מכביד, ברם באישום המרכזי הם הורשעו בסיוע בלבד.

9.      בא-כוח נאשם 3, עו"ד סלאח עבאס, הגיש את טיעוניו בכתב וביקש להסתפק בענישה צופה פני עתיד. בטיעוניו הדגיש שהנאשם 3, כמו הנאשמים 7-4, לא לקח חלק בתכנון המקדים לעבירות וחלקו התמצה בכך שנכח במקום. עוד טען שלמרות שחלקם של הנאשמים 1 ו-2 הוא הדומיננטי ביותר, נגזר דינם בעקבות הסדר טיעון ל-6 חודשי מאסר במצטבר בלבד. מסיבה זו יש להקל עם הנאשמים האחרים ולא להחמיר עמם. הוסיף שבפועל לא נגרם נזק כלכלי מוחשי למתלוננים שכן בעבירת הסיוע להתפרצות לא נגנב דבר, ואילו בעבירת ההתפרצות הציוד שנגנב נתפס והוחזר לבעליו. בהתייחס לנסיבותיו של הנאשם 3 ציין שהוא נעדר עבר פלילי, שהוא אב לתינוקת ומצפה ללידת בתו השנייה; שמצבו הכלכלי קשה והוא מפרנס יחיד למשפחתו; ושקיבל אחריות על מעשיו והביע חרטה כנה.

10.  כראיות לעונש מטעם נאשם 4 הוגשו מסמכים רפואיים הנוגעים למחלת בתו.

בא-כוח נאשם 4, עו"ד עיסא מוחמדיה, ביקש להסתפק בימי המעצר. טען שחלקם של הנאשמים 1 ו-2 היה עיקרי, הם היו ה-"רוח החיה" באירוע, והם שתכננו את העבירות ושלטו בביצוען. לשיטתו התהפכו היוצרות בתיק והעבריינים העיקריים הפכו לזוטרים, ובפרט אמורים הדברים לגבי הנאשם 4 שלא לקח חלק בתכנון ולא יזם את העבירות. לחיזוק טענתו זו הפנה לעברם הפלילי המכביד של הנאשמים 1 ו-2 המדבר בעד עצמו. בהתייחס למתחם העונש ההולם, ביקש לקבוע מתחם עונש הולם אחד לכל האירועים שכן כולם פרי תכנית עבריינית אחת שהגו נאשמים 1 ו-2. בהתייחסו לנסיבותיו של הנאשם 4, טען שלחובתו הרשעה אחת שבגינה לא נשא עונש מאסר בפועל; שהוא בן 25, נשוי, אב לחמישה, ומפרנס יחיד למשפחתו; ושבתו חולה במחלת לב. ב"כ הנאשם 4 ביקש לזקוף לזכותו את הודאתו ואת חלוף הזמן מעת שנעברו העבירות שאינו באשמתו ואשר במהלכו לא עבר עבירות נוספות.

11.  בא-כוח נאשם 5, עו"ד עאטף פרחאת, ביקש להסתפק בימי המעצר. בדבריו הצטרף לטיעוני יתר הסנגורים בעניין חלקם העיקרי הנאשמים 1 ו-2 והמסקנות הנגזרות מהשוואת עונשם לעונשים שיש לגזור על הנאשמים. בהתייחסו לנסיבותיו האישיות של הנאשם 5 ציין שהוא בן 35, נשוי, אב לשישה, ומפרנס יחיד למשפחתו; שמאז האירועים הוא אינו מקבל אישורי כניסה לישראל ואינו מסוגל לפרנס את ילדיו; שקיבל אחריות על מעשיו; ושעברו הפלילי אינו מכביד.

12.  בא-כוח נאשם 7, עו"ד מוחמד עואודה, ביקש להסתפק בימי המעצר לצד קנס ופיצוי. בטיעוניו הצטרף לטענות חבריו בעניין חלקם המרכזי של הנאשמים 1 ו-2 והמסקנות הנגזרות מעונשם. בהתייחסו לנסיבותיו האישיות של הנאשם 7 ציין שהוא בחור צעיר אשר חי עם הוריו המבוגרים ומטפל בהם ובפרט באמו חולה; ושהוא נעדר עבר פלילי וזו לו מעידה ראשונה. עוד הדגיש את חלוף הזמן העומד על כשלוש וחצי שנים מעת שנעברו העבירות אשר במהלכן לא עבר הנאשם 7 עבירות נוספות.

דברי הנאשמים

13.  הנאשם 3 ניצל את זכותו למילה אחרונה. בדבריו לפניי אמר כך: "אני מכבד את בית המשפט, אני מכבד את מדינת ישראל שלא מקפחת אף אדם. מזה שנתיים אני נשוי, נולדה לי ילדה, היום היא בת 9 חודשים, בעוד חודשיים צפויה להיוולד בתי השנייה... אני רוצה להתקדם בחיים. אני מבקש להתקדם צעד קדימה ולא לחזור אחורה. אני גר בשכירות ומפרנס את המשפחה שלי. לאור כל זאת אני מבקש מבית המשפט רחמנות וזהו".

14.  הנאשם 4 ויתר על זכותו למילה אחרונה והסתפק בדברי בא כוחו.

15.  הנאשם 5 ניצל את זכותו למילה אחרונה. בדבריו לפניי אמר כך: "מיום שהשתחררתי יש לי ילד וילדה. אחרי שהייתי במעצר נולדו לי בן ובת. דאגתי למשפחה שלי. לא נכנסתי מאז לישראל ותודה לבית המשפט".

16.  הנאשם 7 ניצל את זכותו למילה אחרונה. בדבריו לפניי אמר כך: "אני בן יחיד לאימא ולאבא. ההורים שלי עזרו לי, פתחו מכולת ואני עובד בה. אני מטפל באימא ואבא שלי. התארסתי. מאז שהשתחררתי מהכלא עד היום לא נכנסתי לישראל. תמיד אני מתייצב לכל הדיונים אלא בימים שלא ניתן לי אישור להיכנס. אני מכבד את החוק של מדינת ישראל. אני מטפל ועוזר לאבא שלי, אבא שלי משתמש בסמים, ושמתי אותו בקהילה כדי לגמול אותו. יש לי מסמכים שמעידים על כך... תודה לבית המשפט".

דיון

מתחם העונש ההולם

17.  כתב האישום המתוקן אשר מיוחס לכל אחד מהנאשמים כולל שני אישומים שעניינם עבירות מתוכננות ודומות, פרי של אותה קשירת קשר, שנעברו ברצף אחד ובידי אותם נאשמים. בהתאם למבחן הקשר ההדוק שגובש בפסיקה (ע"פ 4910/13 ג'אבר נגד מדינת ישראל (29.10.2014)), יש להשקיף עליהם כמסכת עבריינית אחת, לראות בהם אירוע אחד, ולקבוע בעניינם מתחם עונש הולם אחד.

18.  כידוע, העיקרון המנחה בקביעת העונש הוא עיקרון ההלימה, דהיינו, קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, ובין סוג ומידת העונש שיוטל עליו (להלן: "העיקרון המנחה").

בית המשפט מצווה לקבוע מתחם עונש הולם למעשה העבירה בהתאם לעיקרון המנחה, תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע ובמידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

19.  במקרה דנא, הערכים החברתיים אשר נפגעו הם אלה:

ערך ההגנה על קניינו של אדם;

ערך השמירה על הביטחון הציבורי והאישי;

ערך מניעת הפגיעה באיכות חייו של האזרח הנורמטיבי שומר החוק;

וכיוון שהנאשמים שהו בישראל שלא כדין נפגע גם ערך השמירה על ריבונותה של המדינה ומניעת פגיעה ביכולתה למנוע כניסת גורמים עוינים ובלתי רצויים לתחומה.

20.  מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא גבוהה בשים לבלהתארגנות; לקשירת הקשר; לתכנון המוקדם; לכניסה לתחומי מדינת ישראל שלא כדין; לריבוי המשתתפים; לחלוקת התפקידים ולשיתוף הפעולה ביניהם; לתחכום; לנזק שנגרם לנפגעי העבירה; ולשוויו הניכר של הרכוש שנגנב.

21.  בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה שבמקרים דומים או קרובים הוטלו על הנאשמים עונשים במנעד שבין מספר חודשי מאסר בפועל ועד לתקופת מאסר ממושכת בת למעלה משנת מאסר אחת בשל כל אירוע התפרצות, והכול לצד מאסר על תנאי, קנס, ופיצוי לנפגעי העבירה.

לצורך גיבוש מסקנתי עיינתי בפסקי הדין שלהלן: רע"פ 4830/20 סויסה נגד מדינת ישראל (28.07.2020); רע"פ 6263/15 כורם נגד מדינת ישראל (20.09.2015); רע"פ 3153/15 מטיבייצ'י נגד מדינת ישראל (01.05.2015); רע"פ 8114/10 אבו חדיד נגד מדינת ישראל (07.11.2010); רע"פ 5519/10 וינוקור נגד מדינת ישראל (14.09.2010); רע"פ 5552/10 ברכה נגד מדינת ישראל(25.07.2010); עפ"ג (חיפה) 4918-01-18 מדינת ישראל נגד סבית ואח' (01.02.2018); עפ"ג (חיפה) 55303-03-17 דארי נגד מדינת ישראל (17.05.2017) (הפחתה בעונש משיקולי שיקום).

22.  אשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה נתתי דעתי לכל המאפיינים שהוזכרו לעיל בהקשר למידת הפגיעה בערכים המוגנים, וכן לחלקם של הנאשמים במעשים, לנזק שנגרם למתלוננים בכוח ובפועל, ולסיכון הממשי שבו העמידו הנאשמים את הציבור.

אשר לחלקם של הנאשמים בעבירות, כל אחד מהנאשמים הורשע בשני אירועי התפרצות לבתי עסק, כאשר באחד מהאירועים הורשע כמסייע ובאירוע האחר בעבירה העיקרית.

נסיבותיו של כל אחד מהאירועים פורטו בהרחבה בכתב האישום. עם זאת, אדגיש את האופן האלים שבו נחתכו סורגי בתי העסק באמצעות קאטר, את אי הסדר וההרס הרב שהותירו אחריהם הנאשמים בזירות העבירה, ואת שווי הרכוש שנגנב באישום 3 - אישום משותף לכל ארבעת הנאשמים.

כך שהנאשמים הם אלה אשר עשו את המעשים ששכללו את העבירות והם אלה אשר נושאים באחריות למעשיהם.

בהתייחס לטענת באי-כוח הנאשמים שמעמדם ההיררכי של הנאשמים בהתארגנות העבריינית נמוך בהשוואה לנאשמים 1 ו-2 שאותם הציגו כמתכננים וכמארגנים, אומר שמסקנה זו אינה עולה מעובדות כתב האישום או מהעובדות שהוסכמו בין הצדדים.

על פי סעיף 40י(א) לחוק שכותרתו "הוכחת נסיבות הקשורות בביצוע העבירה", ככלל, יש להוכיח נסיבות הקשורות בביצוע העבירה באמצעות ראיות שהובאו בשלב בירור האשמה. בסעיף 40י(ב) נקבע חריג שעל פיו בשלב הטיעונים לעונש רשאי הנאשם להביא ראיות מטעמו ובלבד שאינן סותרות את הנטען על ידו בשלב בירור האשמה; ובית המשפט רשאי לבקשת אחד הצדדים להתיר הבאת ראיות בשלב הטיעונים לעונש אם שוכנע שלא הייתה אפשרות לטעון לגביהן בשלב בירור האשמה או אם הדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין.

כתב האישום המתוקן מיצה את הסכמות הצדדים בנוגע לנסיבות הקשורות בביצוע העבירות ובו לא ניתנה התייחסות למעמדו ההיררכי של כל נאשם במסגרת התארגנות. בשלב הטיעונים לעונש לא התבקשתי להתיר הבאת ראיות לעניין זה, וההגנה אף לא הביאה ראיות שכאלה והסתפקה בטיעונים בלבד. מכאן שבהיעדר הסכמה על עובדות או ראיות שיוכיחו אותן, לא ניתן לאמץ את מסקנתם.

עם זאת, ניתן לקבוע על יסוד טיב המעשים ואופיים כפי שהם מתוארים בכתב האישום שחלקם של הנאשמים 1 ו-2 אינו פחות מחלקם של הנאשמים האחרים. הדברים אמורים למרות שבאחד האישומים הורשעו הנאשמים 1 ו-2 בהסגת גבול ובשני בסיוע להתפרצות בלבד ולא בעבירות העיקריות. למסקנתי זו תהא השלכה ישירה על עונשם של הנאשמים כפי שיוסבר בהמשך.

23.  לאחר שנתתי דעתי לערכים החברתיים שנפגעו ולמידת הפגיעה בהם, למדיניות הענישה הנוהגת, ולנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, ובשים לב לכך שכל אחד מהנאשמים הורשע באחד האישומים כמסייע, הרשעה שבגינה ניתן להטיל אך את מחצית העונש, מצאתי שמתחם העונש ההולם את המעשים נע בין חמישה עשר חודשי מאסר ועד שלוש שנות מאסר והכול לצד מאסר על תנאי, קנס, ופיצוי לנפגעי העבירות.

העונש המתאים - נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה

24.  בגזירת העונש המתאים לנאשם, רשאי בית המשפט להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה ולתת להן משקל, ובלבד שהעונש לא יחרוג ממתחם העונש ההולם.

בהתאם לכך נתתי דעתי לנסיבות הבאות:

הפגיעה של העונש בנאשמים ובבני משפחותיהם; עונש מאסר בין כותלי הכלא ישליך על הנאשמים ועל בני משפחותיהם במישור הכלכלי, המורלי והרגשי. נוסף על כך יש להביא בחשבון את האפקט הקרימינוגני של המאסר. דהיינו מאסר בכלל, ומאסר ממושך בפרט, מעודד נטייה לעבריינות ומגדיל את הסיכוי שהאסיר יעבור עבירות עם שחרורו.

כל ארבעת הנאשמים מפרנסים יחידים למשפחתם; הנאשם 3 אב לתינוקת, מצפה ללידת בתו ומצבו הכלכלי קשה; בתו בת ה-4 של הנאשם 4 חולה במחלת לב; הנאשם 5 אב לשישה ומאז האירוע לא קיבל אישור לעבודה בישראל; הנאשם 7 מאורס, מטפל בהוריו המבוגרים - אמו החולה ואביו שמכור לסמים קשים.

התחשבתי בנסיבותיהם האישיות של הנאשמים בבואי לגזור את עונשם.

נטילת האחריות של כל נאשם על מעשיו; הנאשמים הודו וחסכו מזמנם של כל המעורבים בהליך לרבות זמנו של בית המשפט. כן ייתרו את הצורך להעמיד את המתלוננים על דוכן העדים על כל הכרוך בכך. מדבריהם של הנאשמים 5,3 ו-7 לפניי התרשמתי שחרטתם אמתית וכנה. בהתאם לכל אלה, זקפתי לזכות הנאשמים את הודאתם ואת הנחות הנגזרות ממנה דהיינו קבלת אחריות, חרטה, הפקת הלקחים הנדרשים והפנמתם, והנכונות לשאת בעונש.

עברו הפלילי של כל נאשם או העדרו; לנאשמים 3 ו-7 אין הרשעות קודמות וזו להם מעידה ראשונה בפלילים.

לעומת זאת, לנאשם 4 הרשעה משנת 2009 מבית המשפט הצבאי באיו"ש על החזקת סכין שבגינה נדון למאסר בפועל בן שבעה ימים לצד עונשים נלווים.

לנאשם 5 שתי הרשעות קודמות. בשנת 2018 הורשע בבית המשפט הצבאי באיו"ש על הפרת הכרזת שטח צבאי וגניבה ונדון ל-18 ימי מאסר לצד עונשים נלווים (במרשם הפלילי נרשם בטעות 18 חודשי מאסר). בשנת 2013 הורשע בבית משפט השלום בירושלים על כניסה לישראל שלא כחוק ועל סיוע לגניבת רכב ודינו נגזר, לאחר ערעור, ל-6 חודשי מאסר בפועל לצד עונשים נלווים.

עברם הפלילי של הנאשמים 4 ו-5 נזקף לחובתם.

חלוף הזמן; האירועים מושא כתב האישום אירעו בחודש ינואר 2018 דהיינו מאז חלפו כשלוש שנים וחצי. כתב האישום הוגש ביום 18.01.2018, עוד בתוך ימי המעצר, כך שהמאשימה לא השתהתה בהגשתו. עם זאת אתחשב בחלוף הזמן במובן זה שמאז שנעברו העבירות שלפנינו לא עברו הנאשמים עבירות נוספות.

העונש המתאים - שיקולי הרתעת היחיד והרבים

25.  העבירות שבהן עסקינן הן נפוצות וחמורות והפכו לחזון נפרץ במחוזותינו.

עבירות אלה מאופיינות בהתארגנות של מספר עבריינים ופגיעתן במתלוננים כמו גם באיכות החיים של כלל הציבור הנורמטיבי שומר החוק, קשה.

משכך, מצווה בית המשפט בפסיקותיו ליטול חלק מרכזי במיגורן בדרך של הטלת ענישה שיש בה כדי להרתיע את היחיד והרבים. ביתר שאת ובייחוד מכוונים הדברים להרתעת הנאשם 5 אשר זו לו הרשעתו השלישית בעבירות רכוש.

לפיכך, מצאתי שיש צורך לתת מענה לשיקולים אלה ובלבד שהעונש לא יחרוג ממתחם העונש ההולם.

לאור כל האמור, סבורני שיש סיכוי של ממש שהחמרה מסוימת בעונשם של הנאשמים תביא להרתעתם ולהרתעת אחרים כמותם, ועל כן החלטתי להחמיר קמעא בעונשם לצורך קידום שיקולים אלה.

העונש המתאים - סיכום

26.  לאחר שנתתי דעתי לכלל הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה ולשיקולי ההרתעה, הגעתי לכלל מסקנה שאילו הייתי גוזר את עונשם של הנאשמים על פי מתחם העונש ההולם, הייתי ממקמם ברף התחתון של המתחם אך לא בתחתיתו תוך שהייתי מחמיר מעט עם בעלי ההרשעות הקודמות.

עיקרון אחידות הענישה בנוגע לשותפים באותה פרשה

27.  בהלכה הפסוקה נקבע שעיקרון אחידות הענישה מהווה אבן יסוד במשפט הפלילי ומחייב ככלל, בנסיבות דומות מבחינת אופי העבירות, חומרתן, ונסיבות ביצוען, להחיל ענישה אחידה, שוויונית, ועקיבה, עד כמה שניתן. עוד נקבע שפגיעה בעיקרון זה יכולה להוות נימוק להקלה בעונשם של מי שהורשעו יחד עם אחרים באותה פרשה אולם נמצא שעונשם אינו הולם את חלקם ואת מידת מעורבותם במעשים הפליליים, בהשוואה לעונשם של האחרים. כן נקבע שאם הנאשמים נבדלים זה מזה בחומרת המעשים או בנסיבותיהם האישיות וכיו"ב, יש לשמור על מדרג יחסי הולם בקביעת עונשם.

דברים ברוח זו נאמרו בע"פ 2580/14 חסן נגד מדינת ישראל (23.09.2014) (להלן: "פרשת חסן"). ובלשון בית המשפט נוסחו הדברים כך:

"עקרון אחידות הענישה הוא עקרון יסוד במשפט הפלילי אשר נועד להבטיח שוויון בפני החוק ולמנוע שרירות בענישה [...]

עקרון זה מקבל משנה חשיבות כאשר מדובר בנאשמים שונים המורשעים בגדרה של אותה פרשה. במצב דברים זה מצדד עקרון אחידות הענישה בהטלת עונשים דומים על מי שביצעו מעשים דומים וכן בשמירה על יחס של שקילות בין מבצעיהם של מעשים הנבדלים זה מזה במניינם, חומרתם או בנסיבותיו האישיות של המבצע"

בפרשת חסן הוקל עונשו של נאשם שהורשע בשתי עבירות של סיוע לסחיטה באיומים אף על פי שהעונש לא סטה לחומרה ממדיניות הענישה הנהוגה, כיוון שעיקרון אחידות הענישה חייב לקיים יחס של שקילות בין עונשו לעונשו של שותפו לעבירות שחומרת מעשיו הייתה גדולה בהרבה.

(וראו גם: ע"פ 7907/14 ואזנה נגד מדינת ישראל (22.02.2015); ע"פ 7350/12 פלוני נגד מדינת ישראל (14.01.2013); ע"פ 2994/12 זגורי נגד מדינת ישראל (23.12.2012); ע"פ 900/11 עטאללה נגד מדינת ישראל (07.12.2011)).

עוד נקבע בפסיקה שעיקרון אחידות הענישה הוא רק אחד מהשיקולים שיש לשקול בבוא בית המשפט לגזור את עונשו של נאשם, ועיקרון זה אינו חזות הכול ואין מדובר בשוויון מתמטי(ראו למשל: ע"פ 2646/15 מדינת ישראל נגד אבו בכר (16.07.2015) (פסק דינו של כב' השופט י' עמית).

28.  הנאשמים 1 ו-2 הודו והורשעו במסגרת הסדר טיעון בהסגת גבול (אישום 1 לכתב האישום המקורי) ובסיוע להתפרצות למבנה שאינו משמש למגורים או תפילה (אישום 3 לכתב האישום המקורי). בהסדר הטיעון הוסכם שיוטל עליהם עונש מאסר מוסכם בן 10 חודשים באופן ש-6 מהם יצטברו לכל עונש אחר ואת היתר יישאו בחופף. עוד הוסכם שימי המעצר ינוכו מהתקופה המצטברת. כן הוסכם על הטלת רכיב של מאסר על תנאי. נוסף על אלה הוסכם שהתביעה תטען גם לרכיב קנס ולרכיב פיצוי וההגנה תהיה חופשית בטיעוניה בנוגע לרכיבים אלה.

המאשימה נימקה את הסדר הטיעון בקשיים ראייתיים ושיקולי יעילות וחיסכון בזמן.

להשלמת התמונה יאמר שלנאשמים 1 ו-2 עבר פלילי מכביד לרבות בעבירות התפרצות ובעת שנגזר דינם הם נשאו עונש מאסר בתיק אחר.

29.  בעקבות הסדר הטיעון נגזרו על כל אחד מהנאשמים 1 ו-2 עונשים על פי ההסדר כדלקמן: מאסר בן 10 חודשים באופן ש-6 חודשים ממנו יצטברו לכל מאסר אחר והיתר בחופף; מאסר בן 10 חודשים למשך 3 שנים מיום השחרור מהמאסר על כל עבירת רכוש למעט החזקת רכוש חשוד כגנוב; קנס בסך 2,000 ש"ח או 20 ימי מאסר תמורתו; ופיצוי לנפגעי העבירות בסך מצטבר של 3,000 ש"ח.

30.  מוחמד אבו רמילה השותף לעבירות, הורשע ביום 27.04.2020 במסגרת הסדר טיעון בת"פ 42676-01-18, בשלוש עבירות סיוע להתפרצות למבנה שאינו משמש למגורים או תפילה (אישומים המקבילים לשלושת האישומים בתיק דנא) ובהסעת שב"חים. עוד הורשע בתיק נוסף ת"פ 50731-03-18 בהעסקת שב"ח. בהסדר הטיעון שגובש עמו הוסכם שכל צד יטען את טענותיו לעונש באופן חופשי לאחר שיתקבל תסקיר מטעם שירות המבחן. דינו של אבו רמילה נגזר ל-10 חודשי מאסר בפועל; קנס בסך 5,000 ₪; מאסר על תנאי בן 6 חודשים למשך 3 שנים על כל עבירות רכוש מסוג פשע לפי חוק העונשין; מאסר על תנאי בן 3 חודשים למשך 3 שנים על כל עבירה לפי חוק הכניסה לישראל. לאבו רמילה שתי הרשעות קודמות עוד מהיותו קטין בעבירות נגד שוטרים. המאשימה טענה שיש לגזור על אבו רמילה מאסר שלא יפחת מ-20 חודשים לצד עונשים נלווים ובכך גילתה דעתה שעניינו חמור מעניינם של הנאשמים. למרות שאבו רמילה נדון רק למחצית העונש שלו עתרה, לא ערערה המאשימה על קולת עונשו.

31.  נשאלת אפוא השאלה האם ניתן לאבחן את עניינם של הנאשמים 1 ו-2 הן בשל כך שהודו והורשעו בעבירות שונות והן בשל הנימוק שעניינו קשיים ראייתיים שאינו חל בעניינם של יתר הנאשמים; והאם ניתן לאבחן את עניינו של מוחמד אבו רמילה מעניינם של יתר הנאשמים.

לנוכח קביעתי שבחינה מהותית של המעשים אשר מיוחסים להם מעלה שחלקם של נאשמים 1 ו-2 שווה לכל הפחות לחלקם של הנאשמים שלפניי;

ולנוכח עונשו של מוחמד אבו רמילה שבסופו של הליך נדון למאסר בפועל בן 10 חודשים, עונש זהה לזה שהוטל על הנאשמים 1 ו-2 וכמחצית העונש שביקשה המאשימה;

ואף על פי שעיקרון אחידות הענישה הוא רק אחד השיקולים שיש לשקול ואינו חזות הכול;

דומני שאם ייגזרו על הנאשמים העונשים שדרשה המאשימה, יופר עיקרון אחידות הענישה באופן שתחושת הצדק וההגינות המשפטית, תיפגע. הדברים אמורים אף על פי שעמדתה העונשית של המאשימה, כשהיא עומדת בפני עצמה - הולמת וראויה.

32.  לאור כל האמור, משיקולי צדק, החלטתי לחרוג לקולה מהרף התחתון של מתחם העונש ההולם ולהשוות את עונשם של הנאשמים שלפניי לעונשם של הנאשמים 1 ו-2 ולעונשו של מוחמד אבו רמילה. ההשוואה תהיה כוללת זולת לעניין חפיפת עונשי המאסר אשר איני סבור שיש בה כדי להצדיק את הפחתת עונשם של הנאשמים שלפניי. בעניין זה אבהיר שאף על פי שיש פן מחמיר בענישתו של מי שכבר נושא עונש מאסר, לא הרי נאשם משוחרר כהרי נאשם אסיר אשר אפשר שהשיקולים לגביו שונים.

סוף דבר

33.  לאחר ששקלתי את רכיבי הענישה השונים - סוגם, מידתם והשפעתם ההדדית, החלטתי לגזור על כל אחד מהנאשמים את העונשים כדלקמן:

34.  מאסר בן 10 חודשים בניכוי ימי המעצר על פי רישומי שב"ס. הנאשמים יתייצבו לנשיאת עונשם ביום 1 באוגוסט 2021 עד השעה 10:00 בבימ"רניצן, או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותם תעודת זהות או דרכון והעתק מגזר הדין. על הנאשמים לתאם את כניסתם למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336.

35.  מאסר בן 10 חודשים שאותו לא יישא הנאשם אלא אם יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירת רכוש למעט החזקת רכוש חשוד כגנוב, ויורשע בה בתוך התקופה או לאחריה.

36.  קנס בסך 2,000 ש"ח או 20 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בתוך 30 יום מהיום. אם לא ישולם הקנס במועד, יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום המיועד ועד ליום התשלום המלא בפועל.

37.  פיצוי לנפגעי העבירות כדלקמן:

למתלונן באישום 1 ישלמו הנאשמים 7,5 סך של 1,500 ₪ כל אחד.

למתלונן באישום 2 ישלמו הנאשמים 4,3 סך של 1,500 ₪ כל אחד.

למתלונן באישום 3 ישלמו הנאשמים סך של 1,500 ₪ כל אחד.

סכום הפיצוי יועבר לקופת בית המשפט בתוך 30 יום מהיום.

המאשימה תעביר את פרטי המתלוננים למזכירות בית המשפט.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 45 יום מהיום.