1.         לפניי בקשה לביטול פסק-דין לפינוי מושכר שניתן בהעדר הגנה. מצאתי כי ניתן להכריע בבקשה ללא קיום דיון, שכן ההכרעה מבוססת על מסמכים וטענות שאינם במחלוקת ועל העדר מענה מספק לנושאים שונים, והכל כפי שיבואר להלן.

2.         פסק-הדין ניתן על בסיס אישור מסירה שלפי האמור בו נעשה לידי הנתבע עצמו בכתובת המושכר. בבקשת הנתבע אין התייחסות לאישור מסירה זה. עיקר טענותיו של הנתבע הן שלא ידע על מועד הדיון. זאת למעט טענה כוללנית שלפיה לא ידע על התביעה - אולם ללא התייחסות לאישור המסירה שצורף. על כן, נחה דעתי שאין לבטל את פסק-הדין מחובת הצדק.

3.         ככל שהדברים נוגעים לביטול פסק-הדין מכוח שיקול דעת בית המשפט, אתייחס להלן לסיכויי התביעה וההגנה. התובעת טוענת בתביעתה, בין היתר, כי הנתבע לא שילם את דמי השכירות בחודשים נובמבר ודצמבר 2022 בסך 5,800 ש"ח לחודש. התובעת גם טוענת לחוב ארנונה ומים. אין בפי הנתבע טענה שלפיה שילם סכומים אלו, למעט טענות כלליות. לא צורפו אסמכתאות על ביצוע תשלומים אלו בניסיון לסתור את טענות התובעת. זאת ועוד, נקבע שהמשך עיכוב ביצוע פסק-הדין יותנה בהצגת אסמכתאות בדבר ביצוע תשלומים אלו, ודבר לא הוגש מאת הנתבע (החלטה מיום 14.2.2023). בתשובת התובעת לבקשה לביטול פסק-הדין נטען כי הנתבע ממשיך שלא לשלם דמי שכירות.

4.         אכן, לזכות הגישה לערכאות זכות נעלה במשפטנו, ונובע מכך שיש לתת לנתבע את יומו בבית המשפט. אולם מנגד, יש לתת משקל לקניינה של התובעת ולנזקיה הנטענים בכך שלדבריה אינה מקבלת דמי שכירות בגין המושכר.

5.         על כן, מצאתי שהאיזון הנכון הוא שפסק-הדין יבוטל, וזאת בתנאי שעד יום 9.3.2023:

(א)       הנתבע ישלם לתובעת את מלוא חוב דמי השכירות נכון למועד הנזכר, דהיינו, מחודש נובמבר 2022 ועד חודש מרץ 2023 כולל, שהם סך של 29,000 ש"ח. ככל שעמדת הנתבע היא סכומים אלו או חלקם כבר שולמו, עליו להציג בנושא אסמכתא מתאימה. בנוסף על הנתבע להציג אסמכתא שלפיו שילם את חוב המים והארנונה.

(ב)       הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח.

ניתנה היום, ב' אדר תשפ"ג, 23 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.