ת"פ 42106/01/22 – מדינת ישראל נגד עבדאללה וחידי
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד |
|
ת"פ 42106-01-22 מדינת ישראל נ' וחידי
|
|
בפני |
כבוד השופטת מרב גרינברג
|
|
בעניין: |
המאשימה
|
מדינת ישראל ע"י ב"כ עוה"ד ליטל שירי |
|
נגד
|
|
|
הנאשם |
עבדאללה וחידי ע"י ב"כ עוה"ד עמית שלף ועו"ד שרון רבינוביץ' |
|
|
|
גזר דין
|
1. הנאשם הורשע, במסגרת הסדר דיוני, בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירת החזקת נשק, אביזר נשק ותחמושת שלא כדין, לפי סעיף 144(א) רישא וסיפא לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק").
2. כמפורט בעובדות כתב האישום המתוקן, עובר ליום 7.12.21 בנסיבות שאינן ידועות למאשימה במדוייק, הגיע לחזקתו של הנאשם רובה ארוך עם קת מסוג MP5 ומחסנית תואמת, אותו החזיק מוסלק ברצפת מכולה הסמוכה לביתו.
3. בהמשך להסכמות הצדדים, ומפאת גילו, התקבל בעניינו תסקיר חיובי בעיקרו. לפיו הנאשם בן 21, ללא עבר פלילי, בן למשפחה נורמטיבית ותומכת שגינתה בתוקף את מעשיו. הנאשם סיים לימודי מקצוע כרתך, עובד ואמור היה להינשא לבת זוגו אך נוכח הסתבכותו בתיק, נותק הקשר ביניהם. הנאשם נטל אחריות על מעשיו והביע צער וחרטה, לדבריו שמר את הנשק בתשלום עבור אחד מחבריו מתוך רצון לרצותו ולהשתלב מבחינה חברתית. אף להערכת שירות המבחן, ביצע את מעשיו נוכח דימוי עצמי נמוך, ביסוס תדמית גברית ורצון לתחושת שייכות. עוד העריכו כי הסיכון הנשקף ממנו נמוך, הנאשם הביע נכונות להשתלב בקבוצה טיפולית אך זו טרם נפתחה. לסיכום, משזו לו מעורבות פלילית יחידה, נוכח חששו ממאסר והבנה של חומרת מעשיו, בא שירות המבחן בהמלצה להסתפק בעבודות שירות לצד צו מבחן.
תמצית הטיעונים לעונש
4. ב"כ המאשימה, עו"ד ליטל שירי, עמדה בטיעוניה על חומרת עבירות הנשק, הפגיעה בערכים המוגנים ופוטנציאל הנזק שעלול היה להיגרם מהחזקת נשק בלתי חוקי. עוד הדגיש לחומרה את העובדה שהנשק נתפס כשלצדו מחסנית. באשר למדיניות הענישה הנוהגת, עמדה המאשימה על מגמת ההחמרה בענישה בעבירות נשק, ועל כך שביצע את המעשה על סף כניסת הוראת השעה, בה נקבעו עונשי מינימום בעבירות נשק. המאשימה עתרה למתחם ענישה שנע בין 24- 56 חודשי מאסר ואיננה סבורה כי יש מקום לסטות בעניינו מטעמי שיקום. נוכח גילו הצעיר ונסיבותיו החיוביות ביקשה למקמו בתחתית המתחם לצד ענישה נלווית.
5. מנגד עתר ב"כ הנאשם, עו"ד עמית שלף, למתחם מתון יותר שמאפשר להסתפק בעבודות שירות או לחילופין לחריגה ממתחם הענישה לצרכי שיקום. ב"כ הנאשם הדגיש כי מדובר בהחזקה בתוך מכולה ולא באופן המלמד על שימוש מיידי וכן שהנשק לא היה טעון. עוד עמד על המחירים האישיים הכבדים ששילם הנאשם, משפחתו כועסת עליו ולא סומכת עליו וארוסתו עזבה אותו. לדבריו, הסתבכותו בתיק עצרה את התדרדרותו, הנאשם שיתף פעולה עם שירות המבחן, מסוכנותו הוערכה כנמוכה, מגלה מוטיבציה טיפולית וללא עבר, וסבור כי יש בכל אלו כדי לשמש טעמים לחרוג ממתחם מאסר ממש. עוד הפנה לאסופת פסיקה שבה נקבעו מתחמים נמוכים יותר ועונשי עבודות שירות.
6. הנאשם בדברו האחרון הודה שטעה והוסיף כי חושש ממאסר.
דיון והכרעה
מתחם העונש ההולם
7. עבירות הנשק הפכו זה מכבר למכת מדינה ומגלמות סכנה ממשית לשלום הציבור ולביטחונו. חומרתן היתרה של עבירות אלה אינה מתמצה אך בעבירות גופן, אלא בפוטנציאל הנזק הנובע מהן. פגיעתן הקשה והשפעתן על תחושת הביטחון של כלל אזרחי המדינה, זכו להתייחסות נרחבת בפסקי דין רבים של בית משפט העליון. מגמת הפסיקה בשנים האחרונות מלמדת על החמרה בענישה לצורך מיגור עבירות אלו, תוך מתן משקל לשיקולי הרתעה. מגמה זו אחידה ועקבית ביחס לכלל עברייני הנשק, אף כשהם נעדרי עבר פלילי, והאירוע הוא בגדר חריג בנוף חייהם הנורמטיבי (ע"פ 5813/21 מוחמד ג'בארין נ' מדינת ישראל, פס' 14 (31.5.2022); בע"פ 6011/21 חאלד דסוקי נ' מדנית ישראל (25.11.2021); ע"פ 8320/21 מדינת ישראל נ' מחמד בסילה, פס' 10 (28.12.2021); ע"פ 2283/22 אל נבארי נ' מדינת ישראל (31.7.2022); ע"פ 78/21 פלוני נ' מדינת ישראל (26.7.2022); ע"פ 116/13 וקנין נ' מדינת ישראל, פס' 7 (31.7.2013)).
8. מגמה זו קיבלה ביטוי גם בחקיקה, במסגרת תיקון 140 לחוק, בו נקבעו עונשי מינימום לעבירות נשק באשר הן, באופן שככלל, העונש שיושת בגין עבירות אלו, לא יפחת מרבע העונש המרבי שנקבע לעבירה. התיקון נכנס לתוקף, ביום 8.12.21, יום למחרת מועד ביצוע העבירה אך רוחו שורה גם על המקרה שבפנינו.
9. לגופו, הנאשם החזיק ברובה ארוך ולצדו מחסנית תואמת, את הנשק החביא במכוון במכולה ליד ביתו. אין לדעת את משך התקופה בה הוחזק הנשק. לדברי הנאשם בתסקירו, הנשק שייך לחברו והוא החזיקו תמורת תשלום. את המעשה ביצע מסיבות חברתיות ומתוך מניע כלכלי. כך או אחרת, הנאשם לא סיפק מידע אשר לאותו חבר אלמוני, ומשכך האחריות כולה להחזקת הנשק מוטלת על כתפיו. עוד יש לתת את הדעת לסוג הנשק שהחזיק הנאשם, רובה ארוך, שפוטנציאל הנזק ממנו רב.
10. בחינת מידת פגיעת מעשי הנאשם בערך המוגן מובילה למסקנה כי הפגיעה היא ברף נמוך-בינוני. בהקשר זה נתתי דעתי לכך שמדובר ברובה ארוך ולנסיבות ביצוע העבירה. בצד זאת, התחשבתי בכך שהנשק לא היה טעון ולא נמצאו לצדו קליעים וכן לכך שאין אינדיקציה לשימוש בנשק או לתכנון עבירה פלילית באמצעותו.
11. על דרך הכלל, דינם של מחזיקי הנשק, לרבות אלו שעברם נקי והתקבל בעניינם תסקיר חיובי, למאסר ממש שאינו קצר:
א. ע"פ 2482/22 מדינת ישראל נ' קדורה (מיום 14.4.2022) -הורשע נאשם, על פי הודאתו, בעבירת החזקת נשק בצוותא עם אחר - אקדח "גלוק", מחסנית, כדורים ורימון הלם אותם החזיק בביתו לתקופה קצרה. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הנע בין 36-10 חודשי מאסר וגזר על הנאשם, בן 19 וללא הרשעות קודמות, 10 חודשי מאסר. בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה והחמיר עונשו ל-18 חודשים;
ב. ע"פ 2015/21 אזברגה נ' מדינת ישראל (מיום 9.12.2021) - נדחה ערעורו של נאשם בעל עבר שאינו מכביד שהורשע בהחזקת שני אקדחים ברכבו, שירות המבחן המליץ להסתפק בעניינו בענישה שיקומית של עבודות שירות. נקבע בעניינו מתחם שנע בין 12-36 חודשי מאסר ונגזרו עליו 16 חודשי מאסר. בית המשפט העליון התייחס בהחלטתו לשיקולי השיקום אך נתן משקל בכורה למדיניות הענישה המחמירה בעבירות נשק;
ג. ע"פ 8320/21 מדינת ישראל נ' בסילה (מיום 28.12.2021 )- הנאשם הורשע בכך שהחזיק רובה סער דמוי M-16 בביתו, נסיבותיו חיוביות, שירות המבחן המליץ להסתפק בעבודות שירות. בית המשפט המחוזי קבע מתחם ענישה שנע בין 6-24 חודשי מאסר וגזר עליו 7 חודשי מאסר. ערעור המדינה על קולת העונש התקבל, בית המשפט העליון (כב' השופט סולברג) פסק, כי המתחם שנקבע והעונש שהוטל מקל עם הנאשם יתר על המידה, זאת גם בהתחשב בנסיבותיו, עונשו הוכפל והועמד על 14 חודשי מאסר;
ד. ע"פ 1826/19 אבו עסא נ' מדינת ישראל (מיום 11.7.2019)- נדחה ערעורו של נאשם, שהורשע בהחזקת נשק אוטומטי, בית המשפט קבע מתחם עונשי שנע בין 15-36 חודשי מאסר. על הנאשם, צעיר, ללא עבר בעל סיכויי שיקום, נגזרו 18 חודשי מאסר;
ה. ע"פ 3288/14 מדינת ישראל נ' קריספיל (מיום 24.8.2014) - הנאשם הורשע בעבירה החזקת אקדח טעון ומשתיק קול. נקבע מתחם ענישה הנע בין 22-6 חודשי מאסר, והנאשם, בעל עבר פלילי, נדון ל-9 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה והחמיר עונשו ל-18 חודשים.
ההגנה הפנתה לפסיקה הכוללת מתחמי מאסר מתונים יותר ובין היתר לת"פ (מח' מרכז) 52256-03-20 מדינת ישראל י' אזברגה (12.4.22), שבו הורשע הנאשם בהחזקת אקדח ומחסנית ריקה, נקבע מתחם הנע בין 24-10 חודשי מאסר וחריגה מטעמי לשיקום לעונש של תשעה חודשי עבודות שירות (לא הוגש ערעור) ולתיקים שבהם נקבע מתחם המתחיל מ-12 חודשי מאסר (ת"פ (מח-י-ם) 15387-01-21 מדינת ישראל נ' שוויקי (13.1.22); ת"פ (מח י-ם) 34694-09-21 מדינת ישראל נ' זהרה (26.4.22).
התמונה העונשית המשתקפת בפסיקה ברורה וכוללת עונשי מאסר ממש, בבחינת "אם מחזיקים- למאסר נשלחים" (כב' השופט עמית, ע"פ 2482/22 מדינת ישראל נ' קדורה, פ' 6 (מיום 14.04.2022)).
12. לאחר שבחנתי את נסיבות ביצוע העבירה ומדיניות הענישה, אני קובעת מתחם ענישה שנע בין 15-30 חודשי מאסר. ענישה בדרך של עבודות שירות בגין עבירת נשק חריגה ואפשרית, אם בכלל, רק במקרי שיקום מובהקים, "עבירה של החזקת נשק.. הינה עבירה חמורה המצדיקה ענישה במאסר מאחורי סורג ובריח ולא בדרך של עבודות שירות, כאמירה ערכית, וביתר שאת לאור הקלות הבלתי נסבלת של השגת נשק והחזקתו, על כל הכרוך בשימוש בו"( רע"פ 6265/20 אלקיעאן נ' מדינת ישראל (מיום 15.9.2020).
גזירת העונש המתאים לנאשם
13. הנאשם צעיר, בן למשפחה טובה, עובד לפרנסתו ובשל הסתבכותו בתיק שילם מחירים אישיים קשים. נתוניו של הנאשם- והדברים נאמרים בצער רב -אינם שונים מנתוניהם של עברייני הנשק של השנים האחרונות, רובם צעירים, בנים למשפחות נורמטיביות, שמבצעים את העבירות על רקע צורך לשפר את תדמיתם בעיני החברה הסובבת אותם. הנשק הפך סמל סטטוס, החזקתו לנורמה שהשתרשה במגזר וזו סוחפת אחריה גם את הטובים שבבנים.
14. שירות המבחן העריך כי הסיכון שנשקף מהנאשם נמוך, ונראה אכן כי מדובר בכשלון יחיד שהנאשם למד ממנו את לקחו ויימנע מביצוע עבירות נוספות. אלא שהמלצת התסקיר להסתפק בענישת עבודות שירות אינה שיקומית, הנאשם אף לא עבר הליך טיפולי ומבוססת בעיקר על עברו הנקי וחששו המובן מפני שליחתו למאסר. כפי שהובהר, ענישה שיקומית בעבירות נשק, אפשרית אך רק במקרים חריגים שבחריגים ובנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן (ע"פ 5807/20 מוחמד שיבלי נ' מדינת ישראל (30.12.20)), המקרה שלפנינו אינו נמנה בין אלו. עוד מורה הפסיקה ליתן בעבירות אלו משקל בכורה לשיקולי ההרתעה.
15. נוכח נסיבותיו הטובות של הנאשם אמקם עונשו בתחתית המתחם ואטיל עליו קנס מרתיע.
16. לאור האמור לעיל, ולאחר ששקלתי את כלל השיקולים, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:
א. 15 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו החל מיום 3.1.22 ועד ליום 14.3.22.
ב. מאסר על תנאי בן 10 חודשים לבל יעבור הנאשם עבירת נשק מסוג פשע תוך 3 שנים מיום שחרורו.
ג. קנס בסך 5,000 ₪ או 30 ימי מאסר. הקנס ישולם בחמישה תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.4.23.
ד. הנאשם יתייצב לריצוי מאסרו ביום 6.3.23 עד השעה 10:00 בבית מעצר "הדרים". לצורך הבטחת התייצבותו יעמדו הערבויות שהופקדו בהליך המעצר, צו עיכוב יציאה מהארץ יוותר על כנו.
הנשק והתחמושת יושמדו.
זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.
ניתן היום, כ"ב שבט תשפ"ג, 13 פברואר 2023, במעמד הצדדים.
