1

נוכחים:

ב"כ המבקשת, המתמחה, מר גל חומרי

ב"כ המשיב עו"ד ענת קירשנברג - סנגוריה ציבורית

המשיב הובא על ידי שב"ס

[פרוטוקול הושמט]

החלטה

2

כנגד הנאשם שבפניי הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של איומים ותקיפה סתם. על פי העובדות, הניף הנאשם סכין מטבח ואיים כי יהרוג את הוריו. כמו כן, תקף הנאשם את אמו, על ידי כך שדחפה ואת אביו על ידי כך שהיכה באגרופו בחזהו.

כמו כן, הוגש כתב אישום נוסף בגין עבירה של החזקת סכין.

בעניינו של הנאשם התקבלה חוות דעת פסיכיאטרית מיום 24.5.16 לפיה, הנאשם סובל ממחלת נפש, אינו כשיר לעמוד לדין ובעת המעשה לא יכול היה להבחין בין טוב לרע ולהמנע מהמעשה.

עוד נקבע בחוות הדעת, כי הפסיכיאטר המחוזי מניח בסבירות גבוהה, כי מצבו הנפשי היה דומה בעת ביצוע העבירות המיוחסות לו בת"פ 40408-11-15, וגם שם על פי הערכת הפסיכיאטר המחוזי שרוי היה במצב פסיכוטי ושיקומו היה פגום. הפסיכאטר המחוזי סבור כי נוכח כל האמור לעיל, והמסוכנות הקיימת, זקוק המשיב לאשפוז פסיכיאטרי כפוי.

ב"כ המאשימה עותר להפסקת ההליכים, ואילו ב"כ הנאשם עותרת לזיכויו בהתאם להלכת וחנון. כידוע, הלכת וחנון דנה בעניינם של נאשמים שנקבע כי אינם אחראים למעשיהם, ובפסיקות שונות הורחבה ההלכה באופן שבו זוכו גם נאשמים שנמצאו לא כשירים דיונית ומהותית. עם זאת, ביום 18.10.15 התקבלה החלטות בית המשפט המחוזי מרכז לוד בע"פ 20663-04-15 מדינת ישראל נ' לואישווילי ובע"פ 49462-03-15 מדינת ישראל נ' ניידוב, ובהן נקבע כי דינם של נאשמים אשר אינם כשירים מהותית ודיונית למעשיהם הנו להפסקת הליכים ולא לזיכוי, וכי הלכת רע"פ וחנון אינה חלה במקרה זה. על כן, שומה עלינו לפעול לאורה.

בהתאם לסמכויותיי בסעיף 15(א) לחוק טיפול בחולי נפש, מצאתי לקבוע קיומן של ראיות לכאורה לביצוע עבירות של איומים ותקיפה סתם, וכן עבירה של החזקת סכין.

ביחס לתקופת האשפוז המרבית, אשר בהתאם לתיקון 8 לחוק הטיפול בחולי נפש מחויב בית המשפט לקבעה בהחלטתו, שמעתי טיעוני הצדדים ובין היתר את טיעוני ב"כ הנאשם, אשר סבור שנסיבותיו של הנאשם אינן מחייבות השמתו בתקופת אשפוז לתקופה מרבית כה ממושכת, ומאידך את עמדת המאשימה לפיה על בית המשפט לקבוע, ככלל, כי תקופת האשפוז המרבית הנה העונש המרבי הקבוע בצד העבירה (החמורה מביניהן).

3

אף אני סבור, כי הוראת החוק מנוסחת באופן שאינו כובל את שיקול דעתו של בית המשפט לקביעת תקופה אחרת שאינה תקופת המאסר המרבית, ונראה כי בנסיבות חריגות יש מקום לסטות מתקופה זו, אך אין המקרה שבפניי נופל בגדר מקרים אלו.

לעניין זה, ראה דברי בית המשפט העליון במסגרת ע"פ 6365/15 מדינת ישראל נ' רוני גולן, אשר תומך לכאורה בפרשנות המאפשרת גמישות בשיקול הדעת ביחס לקביעת תקופת האשפוז המרבית. עם זאת, בעניינו של הנאשם, אשר מצבו הפסיכוטי חריף, ואשר הובחן מזה מספר שנים כי סובל מהליך סכיזופרני עם ליקוי קוגניטיבי ומחלתו עדיין פעילה, והוא יוצא וחוזר מאשפוזים פסיכיאטריים ,
 (ראה בעניין זה עמ' 2-3 לחוות הדעת, מהם עולה כי חלק מהאשפוז היה בכפייה בתוקף החלטת אשפוז אזרחית) אני סבור כי יש מקום לקבוע את תקופת האשפוז המקסימלית, ועל כן אני מורה כי הנאשם יאושפז לתקופה שלא תעלה על 5 שנות אשפוז.

יצוין, כי אין המדובר בקביעה ענישתית. בית המשפט אינו נדרש לקבוע תקופת אשפוז, משזו נקבעת על ידי הגורמים המקצועיים לפי צרכים טיפוליים משתנים, אלא לתחום את תקופת האשפוז המרבית, שטרם התיקון לחוק לא הייתה כלל מוגבלת.

כמובן, אין בהחלטה זו כדי לפגוע ולו במעט בשיקול דעתן של הפסיכיאטרית המחוזית או הוועדה הפסיכיאטרית, וככל שישוב הנאשם לאיתנו, יוכל להשתחרר מאשפוזו בכל עת.

במסגרת סמכויותיי על פי סעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, ועל פי סעיף 15(א) לחוק לטיפול בחולי נפש, תשנ"א-1991, נוכח חוות הדעת הפסיכיאטרית, אשר עולה ממנה כי הנאשם לא היה אחראי למעשיו בזמן ביצוע העבירות ואינו כשיר כיום לעמוד לדין, וכן לנוכח עמדת הצדדים, אני מורה כדלקמן:

1.         ההליכים נגד הנאשם מופסקים בזאת בשני התיקים הפליליים, 41257-05-16,
וכן 40408-11-15;

2.         הנאשם יאושפז במקום עליו יורה הפסיכיאטר המחוזי, לאחר שנמצא כי קיימת מסוכנות ומצבו מצריך אשפוז. תקופת האשפוז המרבית לא תעלה על 5 שנים;

3.         הפסיכיאטר המחוזי מתבקש להודיע לסנגוריה הציבורית ולתביעה על מועד הבאת הנאשם בפני הוועדה הפסיכיאטרית.

המזכירות תשלח עותק החלטה זו לפסיכיאטר המחוזי ולסנגוריה הציבורית.

4

תשומת הלב מופנית לכך שהנאשם מבקש להיות מיוצג על ידי עו"ד מהסנגוריה הציבורית, בהליכים בפני הוועדה על פי חוק הטיפול בחולי נפש.

הדיון שנקבע בת"פ 40408-11-15 ליום 28.6.16 בכב' סגן הנשיאה, חגי טרסי, מבוטל.

ניתנה והודעה היום כ"ה אייר תשע"ו, 02/06/2016 במעמד הנוכחים.

הוקלדעלידימיטלכהןעקיבא