בית משפט השלום בקריות

ת"פ 41096-05-20 ישראל נ' לויתן

לפני

כבוד השופטת איילת השחר ביטון פרלה

בעניין:

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עוה"ד אורטל בן שמואל

המאשימה

נגד

מורן לויתן

בעצמו

הנאשם

הכרעת דין

(נימוקי הזיכוי)

ביום 29.9.22 זיכיתי את הנאשם מאשמה ואלו הם נימוקיי הזיכוי. בקצירת האומר אציין כי זיכוי הנאשם מושתת על אי הוכחת נזק במידה הנדרשת בפלילים וכן לנוכח פגיעה מהותית בזכויות ומחדלי חקירה ישנו בסיס לטענת הגנה מן הצדק- לו היה מוכח נזק.

האשמה שהמאשימה ייחסה לנאשם:

ביום 19.5.20 הגישה המאשימה כתב אישום נגד הנאשם ובו ייחסה לו ביצוע עבירת היזק לרכוש במזיד - לפי סעיף 452 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

בכתב האישום צוין כי במועד הרלוונטי לביצוע העבירה הנטענת, התגוררו הנאשם והגב' ו.ק. (להלן: נפגעת העבירה) בשכנות, ברח' הדקלים 21 קרית ביאליק (להלן: המקום).

ביום 27.12.20 בטרם ניתן מענה הנאשם לאישום נגדו, הודיעה המאשימה על תיקון כתב האישום (סומן אהב/1), וזאת על דרך תיקון המקום - לכתובת רח' טרובמן 14 קריית חיים (להלן: הכתובת). אעיר כי התייחסתי לתיקון האמור אך מפאת השפעתו על התנהלות הנאשם, על מאפייניו הייחודיים, במהלך ניהול משפטו - הכל כפי שיבואר בהמשך.

לגופה של אשמה, נטען נגד הנאשם כי ביום 27.11.19, בשעה 21:22 או בסמוך לשעה זו, הכה באמצעות את חפירה ופטיש במצלמת אבטחה השייכת לנפגעת העבירה, אותה התקינה בכתובת באזור המחסנים, באופן שגרם לנזק שהוערך בשווי של כ-2,925 ₪.

פתח דבר:

ביום 17.9.20 התקיים דיון לשם קבלת מענה הנאשם לאישום נגדו, תוך שאקדים לציין שהליך זה לא חייב לכתחילה ייצוג לשם ניהולו.

במעמד הדיון, הוסבר לנאשם משמעות ההליך הפלילי ושלביו וכן ניתן לו הסבר על השלב שבו מצוי ההליך ועל האפשרות להסתייע בנציג הסנגוריה הציבורית שנכח באולם.

כמשתקף בפרוטוקול אותו הדיון, הנאשם התרעם על עצם ניהול הליך נגדו, תוך שציין את הדברים הבאים:

"10 חודשים שאני לא יוצא מהבית שלי בגלל איומים וסחיטה. יש לי בעיה עם השכנים שלי. לשאלת בית המשפט אם הנאשם מעוניין להתייעץ עם סנגור שנמצא ביום זה, אני לא מעוניין. לפני שאני ממשיך, זה נשמע הזוי, יש נגדי איומים וסחיטה במשך עשרות חודשים. אימי אמורה להיות פה בתור עדה אך אותם נאשמים סוחטים גם אותה הם לא רוצים להתעסק איתם שהם גרים מעלי" (עמ' 1, ש' 15-19 לפרוט').

על רקע דברים אלה ודברים נוספים שתועדו לפרוטוקול הומלץ לנאשם להסתייע בעורך דין על חשבון המדינה; לאחר שהנאשם קיבל את ההמלצה, הוריתי על מינוי הסנגוריה הציבורית לייצוגו בהליך זה.

בהמשך ניהול ההליך התברר כי ישנו קושי מצד הנאשם להסתייע בשירותי עורכי הדין שמונו לייצגו מטעם הסנגוריה הציבורית, אגב העלאת טענה מפיו, שחזרה על עצמה לאורך ההליך, ולפיה הוא חש מאוים ומזה כשנה לא יוצא מהבית, אלא לדיוניו כמתחייב לפי חוק, אך איש לא מסייע לו ולא מברר את תלונתו (ראו פרוטוקולי דיון יום 12.11.20, 27.12.20, הודעת עו"ד פרגין מיום 13.1.21, פרוטוקול דיון יום 17.2.21).

משהובהר כי אין בידי הסנגוריה הציבורית אפשרות אמיתית לייצג את הנאשם וזאת לנוכח העדר שיתוף פעולה מצד הנאשם עם עורכי הדין שמונו מטעמה, הוריתי על שחרורה מהמשך ייצוגו והנאשם ניהל את משפטו בעצמו ללא ייצוג משפטי ותוך קבלת סיוע מצד בית המשפט לניהול ההגנה במגבלות הקיימות.

תשובת הנאשם לאישום:

בדיון יום 27.12.20 שנקבע לשם קבלת מענה הנאשם לאישום - זאת עוד בעת שהנאשם יוצג בייצוג ציבורי, הצהיר בא כוחו כי הנאשם מבקש לפרט את כפירתו בעצמו.

במענה לאישום, הודה הנאשם כי הוא מתגורר בכתובת אם כי ציין כי בכתב אישום שהוגש נגדו ציינה המאשימה בתחילה כתובת שונה (המקום) ומשכך אינו משיב "על כל מה שאמור להפליל אותי" (ראו עמ' 6, ש' 8 לפרוט').

לאחר שהוסבר לו משמעות התנהלותו השיב הנאשם: "אני יודע את זה ואני מבקש להגיד שחבל מאוד שהופכים את העוול שנעשה לי לתלונה נגדי. זו לא היתה טעות, המשטרה לא טועה. יש ניגוד עניינים בין המשטרה למתלוננת. אני לא אדם אלים ואני מוכן אפילו על עורך הדין שלי להדגים מה עובר עלי ביום יום כשהיא עברה לגור בבניין שלי" (עמ' 6, ש' 9-12 לפרוט').

עוד ציין הנאשם כי הוא מאוים על ידי החבר של נפגעת העבירה "ובגלל זה אני לא יוצא מהבית שנה" (עמ' 6, ש' 13 לפרוט').

באשר לנזק הנטען כפר הנאשם בקיומו של נזק והוסיף כי "לאמא שלי אמרו 500 ₪ העבריין ספיר אבשלום"(עמ' 6, ש' 14 לפרוט').

בסיכום טענותיו התייחס הנאשם לפגיעה בפרטיותו לנוכח הצבת המצלמה באופן המתחקה אחר כניסתו ויציאתו מביתו וכן קשר את הצבת המצלמה להתנהלות נפגעת העבירה ומקורביה כלפיו, מאז מעברה להתגורר בשכנות לו, באופן שגרם להסתגרותו בביתו ולחששות כבדים שעדיין מלווים אותו.

ראיות הצדדים:

נפגעת העבירה העידה על מגוריה בשכנות לנאשם, ברח' טרובמן 14, קריית חיים בחיפה במשך כשנה וחצי עד לקרות האירוע (עמ' 10, ש' 1-2 לפרוט'). בעדותה ציינה כי דירתה בקומה הרביעית והנאשם הוא שכן שלה (עמ' 10, ש' 3 לפרוט').

נפגעת העבירה העידה כי קודם לאירוע הכירה את הנאשם וכלשונה: "פגשתי אותו המון פעמים, לא היה ביננו שום ריב ושום משהו רע עד אותו האירוע" (עמ' 10, ש' 2-3 לפרוט'). בחקירתה הנגדית הרחיבה נפגעת העבירה וציינה כי אומנם לא היו בינה לבין הנאשם בעיות הואיל ובאותה העת התגוררה בבניין רק כשנה, אך לדבריה: "אני כל הזמן שמעתי משכנים אחרים וגם בן הזוג שלי אמר לי לא להתעסק איתו ולא להתקרב אליו" (עמ' 17, ש' 27-28 לפרוט').

הנה כי כן, נתגלעה מחלוקת בנקודה זו הואיל ולטענת הנאשם, עם מעבר נפגעת העבירה לכתובת, בשל התנהלותו שעלולה הייתה להראות לסביבה כלא מותאמת, סבל מהתנכלות ממקורביה של נפגעת העבירה עד הגיעו למצב בו חשש לצאת מביתו.

נפגעת העבירה העידה כי התקינה מצלמה "לרגל נסיעה של בן הזוג שלי והבנתי שאני נשארת לבד, היא הותקנה מראש ולא הופעלה, חיכינו למתקין. בזמן הזה היא הושחתה. ביום הצילומים שאנו רואים, המצלמה הוחלפה למצלמה אנטי ונדי ליזם והופעלה בפעם הראשונה. סך הכל היא פעלה כמה שעות וישבתי לבד בבית וקיבלתי התרעה לפלאפון שלי משהו מהמצלמה, בהתחלה לא הבנתי כי היא הייתה חדשה ופתחתי אותה וראיתי את זה קורה בלייב, את מורן בעצם מזיק שובר את המצלמה" (עמ' 10, ש' 19-23 לפרוט').

באשר לזיהוי הנאשם במקטע הסרטון העידה נפגעת העבירה כי זיהתה את הנאשם "לפי הבנדנה, הקעקועים. הוא שכן שלי, אני מזהה אותו" (עמ' 12, ש' 3 לפרוט').

במענה לשאלות הנאשם אישרה נפגעת העבירה כי התקינה את המצלמה באזור שהוא משותף לכלל דיירי הבניין (עמ' 18, ש' 21-22 לפרוט'). בהקשר לאמור, השיבה נפגעת העבירה כי אומנם לא ביקשה את רשות הדיירים אך: "לא חשבתי שאני צריכה לקבל אישור על להתקין מצלמה על הרכוש שלי, אבל אני יכולה להגיד שלאחר ההתקנה שלי, כל השכנים שיבחו אותי ושמחו על זה שיש מצלמה" (עמ' 18, ש' 24-25 לפרוט'). עוד לדבריה, לא ידעה מה יחסו של הנאשם להתקנת המצלמה וכי השתדלו שהמצלמה "לא תצלם את שטח הכניסה למחסן שלו ותתמקד רק באזור הקטנוע ובדלת שלנו" (עמ' 18, ש' 24-25 לפרוט'). לשאלת הנאשם אישרה נפגעת העבירה כי במעבר המצולם ניתן לדעת מתי הנאשם יוצא או נכנס לביתו (עמ' 18, ש' 29-33 ועמ' 19, ש' 1 לפרוט').

נפגעת העבירה העידה כי מסרה למשטרה סרטון המתעד את "היום הראשון שבו המצלמה הותקנה לאחר שהוחלפה" (עמ' 10, ש' 11 לפרוט') וכי מדובר לדבריה בסרטון "שהגיע מהמצלמה שלי, אני הבאתי, חיברתי את זה ללפטופ שלי, גלגלתי את הסרטון, חתכתי את היום בסרטון ואני לא זוכרת באיזה דרך אם דיסק און קי או דיסק" וכי המועד הנקוב בסרטון: "זה משקף את היום והשעה שבו זה קרה" (עמ' 10, ש' 19-23 לפרוט' וש' 25-30 לפרוט').

בהמשך עדותה, לאחר ריענון זיכרון השיבה נפגעת העבירה כי "עבר למעלה משנה וחצי מהאירוע ואני לא זכרתי אם זה היה דיסק און קי או דיסק. כרגע אני יודעת שזה היה דיסק און קי, זה היה משהו קטן שהוצאתי מהתיק שלי" (עמ' 11, ש' 21-23 לפרוט').

המאשימה הגישה באמצעות נפגעת העבירה צילומים מתוך הסרטון (הקפאת תמונה), צילום מצלמה שנטען שהיא המצלמה שניזוקה והעתק צילומי של חשבונית מיום 27.11.19 (הוא יום האירוע הנטען) ובה מפורטים פריטים הכוללים DVR פרוויזן 4 ערוצים בעלות לפני מע"מ 900 ₪, מצלמת כיפה + קופסא מקורית (הוגש מודגש במרקר צהוב, הערה שלי אה"ב) בעלות לפני מע"מ 500 ₪, מצלמת אנטי ונדליזם + קופסא מקורית בעלות לפני מע"מ 950 ₪ וחיבור מצלמה ע"י המחסן כולל "קווקטורים חיווט מחוסה" בעלות לפני מע"מ 150 ₪ (ת/2).

מעדותה של עדת תביעה 3, החוקרת גב' קורן קסוטו (להלן: החוקרת קסוטו) והמזכר שערכה ביום 4.12.19 (ת/7) עלה כי במועד עריכת המזכר שוחחה עם נפגעת העבירה והורתה לה להמציא "דוח נזק מצלמה", אך נפגעת העבירה ציינה כי לא קיבלה דוח שכזה, "אך יש לה קבלה על קניית אותה מצלמה שנגרם לה נזק, העברתי לה מספר נייד של החוקר ונטורה דניאל לצורך שליחת התמונה באפליקציית הוואטסאפ ותעשה זאת ללא שינוי ועריכה" (ת/7).

לסיכום עד כה ולפי הראיות שהוגשו, המאשימה הגישה העתק חשבונית שהועברה לחוקרת קסוטו באופן כמתואר לעיל, שמשקפת את עלויות של המפורט בה (במובחן משווי נזק) מבלי כל הסבר מניח את הדעת מדוע לא הוגשה הראיה במקור ומדוע המאשימה הסתמכה אך על האמור, כמו גם הסתמכותה על הצהרת נפגעת העבירה והיא לבדה בכל הקשור לעצם קיומו של נזק (וכן באשר לנושאים נוספים דוגמת מיקום המצלמה בבניין ביחס לדרכי הגישה ולדלתות הכניסה לבתי נפגעת העבירה והנאשם ולמחסן שברשותם וללא כל בירור של טענה מטענות הנאשם שעלו עוד במהלך חקירתו).

זאת ועוד, לא הוטעם מדוע ייחסה המאשימה לנאשם נזק בהיקף כולל של כלל הפריטים המופיעים בחשבונית מיום 27.11.19 (הוא כאמור היום שבו נטען שבוצעה העבירה), כאשר החשבונית כוללת יותר ממצלמה אחת ופריטים נוספים ובכל מקרה עניינה עלות המפורט בה ולא הערכת נזק ( אעיר כי על גבי צילום החשבונית שהוגשה ישנו מרקור צהוב על אחת המצלמות ששוויה לפי החשבונית הסתכמה בסך 500 ₪ אך אין הסבר לפשר ההדגשה ומשמעותה).

בזיקה לאמור, ציינה נפגעת העבירה כי הצילומים (ת/2) הם "צילום מסך מהסרטון בשביל להגיש למשטרה את החומר הנדרש ותמונה של המצלמה השבורה בה רואים גם את הדיסק און קי" שמסרה למשטרה. עוד ציינה בעדותה באשר לצילום שבו מתועדת מצלמה כי "זה המצלמה אנטי ונדליזם שנשברה הואיל והראשונה לא נשברה אלא הושחתה ויש קבלה של ההתקנה השנייה. בפועל הושחתו 2 מצלמות אבל כיוון שהראשונה לא הופעלה אני לא יכולה לבוא בטענות אלא רק להסיק מסקנות" (עמ' 12, ש' 5-9 לפרוט').

לעניין זה חשיבות לנוכח עדות נפגעת העבירה כי התקנת מצלמות בכתובת כללה שני סבבים ובפעם הקודמת לפעם שתועדה בסרטון, מאן דהוא השחית מצלמה אחרת שהתקינה בעת שלא הייתה מחוברת ובשל כך הותקנה וחוברה המצלמה שתיעדה את מקטע הסרטון שבו זיהתה את הנאשם מכה במצלמה. לאמור - לא נערכה בדיקה ובירור על אודות הנטען מפי נפגעת העבירה והשלכת הנטען על הראיות שנאספו, הכוללות צילום של מצלמה שלכאורה ניזוקה.

נשאלת השאלה, כיצד מצאה המאשימה בנסיבות האמורות להסתמך על עדותה של נפגעת העבירה כי המדובר דווקא במצלמת אנטי ונדליזם וכן כי זו המצלמה שבאמצעותה תועד מקטע הסרטון שנמסר לידיה.

גם עצם קטיעת הסרטון שהוגש כשלעצמו אינו כזה שאוכל, עם כל הצער שבדבר, לקבוע באמצעותו כל ממצא לגבי נזק.

הנאשם הטיח בנפגעת העבירה כי נעשה ניסיון לגבות מאמו 600 ₪ ולאחר מכן 500 ₪, עובדה שהעלה עוד בטרם עיין בחומר החקירה ולפני חשיפה לחשבונית שבה כלול פירוט על מצלמה בעלות 500 ₪ (עמ' 13, ש' 29-30 לפרוט') ואולם נפגעת העבירה שללה אפשרות זאת וציינה כי הקבלה שהציגה "זה קבלה אחת ויחידה שהונפקה לצורך העניין. אני יכול (ה) להגיד שאני ניסיתי לבוא איתו לפשרה כדי לא להיגרר להליכים משפטיים ולבוא איתו לפשרה, באתי למשטרה ואמרתי יש לי היזק ברכוש ואין לי דרך אחרת, חמש מאות שקל זה לא מגלם שום ערך של המצלמה הזו אז זה לא מגלם שום דבר. מה שכן ביקשתי ממנו, זה 2500 ₪ כדי לתקן את הנזקים ולא להיגרר לבית המשפט מתוך כבוד להליך הפלילי, לתוצאות שלו, ולבזבוז כספי ציבור" (עמ' 13, ש' 26-28 לפרוט').

ואולם - גם אם מדובר בנזק נטען שעניינו המצלמה היקרה יותר שמפורטת בחשבונית, הרי שלפי החשבונית שוויה הוא 950 ₪ ולא ברור עד כה מה פשר היקף הסכום שלטענת נפגעת העבירה דרשה לקבל מהנאשם בטרם הגישה תלונה.

באשר לטענת הנאשם כי נפגעת העבירה רצתה לסלקו מהבניין, השיבה נפגעת העבירה כי רצתה "להגיע לפתרון של הבעיה ולקבל את הסכום שמגיע לי על המצלמה ושנישאר בשכנות טובה" (עמ' 16, ש' 28-29 לפרוט'). כאשר נשאלה, אם כך מדוע לא הגישה תביעה קטנה השיבה: "לא ידעתי מה לעשות. שוב, הייתי בארץ לבד. ספיר ייעץ לי לגשת למשטרה ולהגיד שאני מרגישה מאוימת" (עמ' 16, ש' 31-32 לפרוט').

נפגעת העבירה אישרה כי לאחר האירוע ערבה את אח של בן זוגה וכן שיתפה את בן זוגה במה שהתרחש. בעדותה ציינה כי "לגבי המקרה הזה עירבתי את החבר בדיעבד, הוא שהה בחו"ל באותו הזמן וחיכיתי שהוא יחזור לארץ ורק אז סיפרתי לו, לא רציתי להרוס לו את החופשה. לא שלחתי אף אחד אליו (הכוונה אל הנאשם, הערה שלי, אה"ב)" (עמ' 13 ש' 32 ועמ' 14, ש' 1-2 לפרוט').

באשר לאח בן הזוג העידה כי סיפרה לו על האירוע בערב התרחשותו, אך לא שלחה את האח לנאשם. לדבריה: "התקשרתי אליו ואמרתי לו שאני מפחדת כי השכן מסתובב למטה עם פטיש הוא שבר את המצלמה ואני לא יודעת מה לעשות. הוא ענה לי שיברר מה קורה" (עמ' 14, ש' 8-9 לפרוט'). במענה לשאלה למה הכוונה בירור, השיבה נפגעת העבירה: "שיבוא וישאל אותו למה הוא שבר את המצלמה. למה זה הפריע לו, למה זה הגיע למצב הזה בכלל" (עמ' 14, ש' 11 לפרוט').

במענה לטענת הנאשם כי אח בן הזוג הגיע למקום ואתו הגיע אדם נוסף והם הסתובבו מסביב לביתו וזרקו אבנים על החלונות ומאז הוא סובל מאיומים, השיבה נפגעת העבירה: "אני לא יודעת למה הוא אומר את הדברים האלה, אני שמעתי רק את הצעקות של הנאשם, אני גרה בקומה הרביעית ושמעתי בחדר מדרגות רק את הצעקות שלו, אני לא יודעת עם מי היה צעקות כי שמעתי רק אותו צועק" (עמ' 14, ש' 17-19 לפרוט'). נפגעת העבירה ציינה כי מבחינתה: "כאשר אני לבד במקום בו אני מרגישה מאוימת אין לי למי לפנות אם הבן זוג שלי נמצא בחול ולמי אני יכולה לפנות" (עמ' 14, ש' 30-31 לפרוט'). בעדותה ציינה כי אינה יודעת מה אח בן הזוג עשה עם הגעתו לבניין, "טיפל הוא לא טיפל בזה, הוא ניסה לדבר איתו ולפחות זה מה שהוא אמר לי. כתוצאה מכך מה אני שמעתי זה רק צעקות והלמות של מורן, שמעתי שהוא הטיח משהו חזק ברצפה. הייתה משטרה שהגיעה בעקבות ההתפרעות שלו, מעבר לזה אני גרה שם. אם היה משהו קורה מהדברים שהוא אומר אני גם הייתי שומעת מזה אבל אני לא שמעתי מזה" (עמ' 14, ש' 33 ועמ' 15, ש' 3-6 לפרוט'). בהמשך הוסיפה כי בסופו של יום נרגעה: "כי מישהו היה איתי, הוא נשאר איתי כמה שעות עד שנרגעתי. הוא אמר לי כל דבר תתקשרי למשטרה אין לך מה לפחד יש צילום ואם יש צילום תעבירי למשטרה" (עמ' 15, ש' 12-13 לפרוט') ועוד הוסיפה כי אח בן הזוג סיפר לה שהוא "ניסה לדפוק לו בדלת, לא ניסה אלא דפק לו בדלת, ניסה לדבר איתו. שמעתי את הצעקות של מורן ואת ההלמות שלו וזה מה שהוא אמר לי. הוא עלה אליי אחר כך והוא אמר ניסיתי לדבר איתו ניסיתי להבין הוא לא פותח את הדלת ורק צועק" (עמ' 15, ש' 15-18 לפרוט') וכן כי: "אי אפשר לנהל תקשורת כאשר זה אמצע הלילה והוא לא פותח את הדלת ולא רוצה לנהל שיח, גם כשאני רציתי לדבר איתו ולישר הדורים הוא לא רצה ולא היה מעוניין" (עמ' 15, ש' 20-21 לפרוט').

נפגעת העבירה אישרה לשאלת הנאשם כי אכן פגשה בו מספר ימים לאחר האירוע וכלשונה: "מכיוון שהוא מסתגר בבית אני רציתי לשוחח איתו ורציתי להגיד לו למה בעצם עשית את זה. זה היה הרגע בו אני רציתי להגיע להבנה בין שכנים. הבן זוג שלי לא היה בסיטואציה" (עמ' 15, ש' 31-33 לפרוט'). כאשר נשאלה כיצד ידעה על כך שהנאשם הסתגר בביתו השיבה כי לא ידעה שהוא היה כל הזמן בבית, "אני פשוט לא ראיתי אותו. אם הוא יוצא לטיול עם כלבים בן אדם יוצא בשעות מסוימות ולא ראיתי אותו במשך כמה ימים. אני יכולה להסיק מזה שהוא הסתגר בבית" (עמ' 16, ש' 4-6 לפרוט').

לשאלת הנאשם, אישרה העדה כי פנתה לנאשם והודיעה לו שהדליקה את המצלמות "וכל נזק נוסף אני רואה אותו ואני רואה כל מה שקורה בסביבת המחסן שלי" (עמ' 16, ש' 12-13 לפרוט').

התקן הזיכרון הנייד שנפגעת העבירה מסרה במהלך חקירתה הוגש באמצעות עדת תביעה 6, הגב' יהודית זלקה (להלן: החוקרת זלקה) (ת/8, ראו עמ' 32, ש' 24-26) וכן הוגש דיסק שנצרב בו הסרטון מהתקן הזכרון הנייד באמצעות החוקר שביצע את הצריבה, עד תביעה 4, מר אבן (ת/1 +ת/3, עמ' 23, ש' 12-27 לפרוט').

החוקרת זלקה העידה כי קיבלה את הדיסק און קי מנפגעת העבירה אך לא ביקרה במקום וזו הפעולה שביצעה במהלך החקירה והיא לבדה (עמ' 33, ש' 11-24). החוקרת זלקה סירבה להתייחס לנחיצות בהגעה פיזית לכתובת ולאפשרות שהיחידה החוקרת נדרשה לבדוק את הכונן הקשיח של המצלמה ולא להסתמך אך על מקטע הסרטון שהביאה נפגעת העבירה למשטרה.

מחדל חקירה שכזה ירד בנסיבות הנטען בהליך זה לשורשן של טענות, הנוגעות למהימנות הנטען מפי נפגעת העבירה באשר לנזק שנגרם דווקא למצלמה שתיעדה את מקטע הסרטון, כמו גם לעניין הפגיעה בפרטיות וההתעמרות בנאשם כנטען מפיו (עוד ראו הרחבת הדברים בהמשך בהתייחסי לטענת הפגיעה בפרטיות).

החוקר ונטורה העיד כי צפה בסרטון מצלמת האבטחה וערך מזכר מיום 5.12.19 על אודות העולה מהצפייה בסרטון (ת/6). להזכיר, החוקר ונטורה ציין במזכר (ת/5) כי נכח בעת שהנאשם הגיע לחקירה ואף יצא עמו מחדר החקירה בכדי שהנאשם יציג לו את הקעקועים שעל גופו ובתיעוד התנהלותו ציין החוקר ונטורה במזכר את הדברים הבאים: "הבחנתי כי מדובר באותם קעקועים של החשוד שרואים בסרטון בזמן ביצוע העבירה (החשוד בסרטון ללא חולצה)" (ת/5). מעבר לאמור, לא תועדו הקעקועים על גופו של הנאשם בזמן אמת ולמעשה המאשימה ביקשה להסתמך על המזכר בצירוף עדותה של נפגעת העבירה כי הנאשם הוא שנצפה במקטע הסרטון שנפגעת העבירה העבירה ליחידה החוקרת - ללא כל יכולת לקדם ביקורת שיפוטית של הדמיון שבין הנצפה בסרטון לבין הנצפה בעיני החוקר ונטורה בעת שיצא עם הנאשם מחדר החקירה לשם השוואת הקעקועים שעל גופו לעומת אלה שנצפים במקטע הסרטון.

הערתי האמורה, אינה מקעקעת את האפשרות לקבוע על בסיס עדותה של נפגעת העבירה כי הנאשם הוא שנצפה בסרטון ולו מפאת יכולתה לקשר לא רק את דמותו המוכרת לה לדמות המתועדת במקטע הסרטון, אלא גם מחמת כך שלנפגעת העבירה ישנה יכולת לקשר בין מיקום המצלמה לבין הדלת הנצפית בסרטון שתוארה על ידה כדלת המחסן של הנאשם.

הקושי הראייתי של המאשימה בהוכחת אשמת הנאשם נעוץ בכך שלא הוכח הנזק הנטען, וזאת הואיל ולא מצאתי להסתמך על עדותה של נפגעת העבירה באשר לנזק שנגרם למצלמה שבה תועד מקטע הסרטון ונותר ספק סביר אם המצלמה ניזוקה בכלל; ודוק, גם אם הועברה ליחידה החוקרת מצלמה שניזוקה (אשר בכל מקרה לא הוגשה כחלק מראיות המאשימה) - לא ברור באיזו מצלמה מדובר (בהתחשב בכך שלפי עדותה של נפגעת העבירה, היה אירוע שבו הושחתה מצלמה קודמת אך אין בידי נפגעת העבירה ראיות או ידיעה מי השחיתה).

זאת ועוד, אם ייעשה ניסיון להיבנות מהפסקת תיעוד המצלמה כמשתקף במקטע הסרטון בכדי להוכיח באמצעותו כי נגרם נזק כלשהו למצלמה כלשהי שבאמצעותה הוא צולם, יש לדחות ניסיון זה. לדידי, אין בהפסקת הצילום כשלעצמו כדי ללמד על נזק שנגרם למצלמה.

הראי טענות ההגנה, הפעולות הנצפות להפסקת הצילום עשויות להתפרש בפעולות שנועדו לקדם הגנה על פרטיותו של הנצפה בסרטון וביתר שאת בהתחשב במיקום המצלמה ובטענות שעלו לאורך כל הדרך מפי הנאשם. אזכיר כי הנאשם טען במהלך כל שלבי ההליך הפלילי נגדו כי חש רדוף על ידי נפגעת העבירה ומקורביה והראיות שנשמעו לפניי ביססו ולו למצער התנהגות של מי שחש רדוף תקופה ממושכת מאז מעבר נפגעת העבירה להתגורר בסמיכות לו. בניגוד לעדותה של נפגעת העבירה, אשר מסרה כי בעת התקנת המצלמה נעשה ניסיון שלא לתעד את התנהלות הנאשם במרחב הציבורי, הרי שניתן ללמוד ממקטע הסרטון כי המצלמה הותקנה מעל לדלת הכניסה שנפתחה באמצעות מפתח על ידי מי שהתעסק עם המצלמה עד להפסקת הצילום.

כאמור, חוקר לא הגיע לכתובת ולא הוצגה ראייה ממנה ניתן ללמוד כי נערכה חקירה על אודות מיקומי המצלמות השונות ביחס למקום מגורי הנפגעת והנאשם ומחסניהם, מועד התקנת כל אחת מהמצלמות, הנזק שנגרם לכל אחת מהמצלמות אם בכלל והיקפו. כמו כן, לא בוצעו פעולות חקירה באשר לדבר קיומם של נזקים שנגרמו לרכושו של הנאשם כנטען מפיו וחקירת האנשים שזהותם ידועה אשר עיבו את תחושת הנאשם כי הוא רדוף ונערך לגביו מעקב ונסיבות הצבת המצלמות אם יש בהם לבסס חשש ולו סביר כי נועדו לשרת תכלית זו ולא אחרת.

ולראיה - המצלמות שהותקנו הן כשלעצמן עשיות היו להוסיף על תחושת הרדיפה שליוותה את הנאשם מאז עברה נפגעת העבירה להתגורר בכתובת.

הנאשם סיכם את טענותיו בציינו כי עודנו מאוים ולא יוצא מביתו אלא לדיוניו ולמרות שהגיש תלונה עוד ביום 28.11.19 בגין זריקת אבנים על ביתו - המשטרה לא עשתה דבר. עוד סיכם הנאשם כי המשטרה לא פעלה לבחון את הפגיעה בפרטיות שנגרמה בשל התקנת המצלמה והתעקש שלא להגיש את מסמך סגירת תיק בגין תלונה שהגיש למרות שהיה ברשותו במעמד הדיון ולא הוכחש מצד המאשימה וזאת מתוך חשש שלא יהיה בידו להוכיח זאת בעתיד (מבלי יכולת לשכנעו כי ניתן לאפשר לו לצלם את המסמך ולהשיבו לידיו).

ב"כ המאשימה ביקשה ליישב את הקושי שהעלה הנאשם הקשור לפגיעה בפרטיות תוך התייחסותה להיות המצלמה מותקנת, כנטען מפיה ב: " מקום משותף לכלל הדיירים, מדובר במעבר שבו עוברים כלל האנשים אשר נכנסים לבניין. דהיינו, מתגוררי הדירות בבניין, אורחיהם " (עמ' 37, ש' 13-14 לפרוט').

עניין התקנת המצלמה בבית משותף מעורר שאלה אשר תמוה שלא התעוררה במהלך החקירה עוד בטרם הוגש כתב אישום ולמצער בעת ניהול המאשימה את ההליך הפלילי נגד הנאשם ולו בכדי לברר את נסיבות התקנת המצלמה וסבירות התקנתה אל מול הנטען מפי הנאשם לגבי התעמרות בו, פגיעה בפרטיותו והתחקות אחריו.

חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א - 1981 קובע כי אין לפגוע בפרטיות אדם ללא הסכמתו. בין מקרי הפגיעה בפרטיות נמנים מקרי בילוש או התחקות אחר אדם שעלול להטרידו ואין נפקא מינא אם מדובר ברשות היחיד או הרבים. מקטע הצילום מלמד על התקנת מצלמה מעל לדלת הכניסה שלפי עדות נפגעת העבירה מהווה את דלת הכניסה למחסן הנאשם וכן לפי עדותה מיקום המצלמה אפשר תיעוד של כניסה ויציאת הנאשם מדירתו. נפגעת העבירה אומנם ציינה בעדותה כי התקנת המצלמה נועד להגן על רכושה, אותו בחרה להציב בשטח המשותף מול דלת הכניסה המתוארת לעיל. אימוץ מלא בנסיבות אלה של גרסת נפגעת העבירה ללא חקירה באשר לנטען מפי הנאשם מעורר קושי ומקים ספק שלא ניתן ליישבו רק באמצעות התרשמות מדברי העדה.

למעלה מהצורך אוסיף כי סעיף 31 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969 מתיר לבעלי דירה בבית המשותף לבצע שימוש סביר ברכוש המשותף שאינו מונע מבעל דירה אחר לבצע שימוש דומה לו ולפי סעיף 30 לאותו החוק שימוש שאינו סביר ברכוש המשותף מחייב קבלת הסכמת כלל בעלי הדירות לביצועו. לשם מתן מענה לשאלת הסבירות נדרשת התייחסות לנתונים הדומים במהותם לנתונים הנדרשים לבחינת קיומה של פגיעה בפרטיות מעצם התקנת המצלמה בידי נפגעת העבירה על דעתה ללא קבלת רשות משכניה ובכללם מהנאשם.

המדובר בנתונים שלא נבדקו במהלך החקירה (דוגמת מקום ההתקנה, מהות המצולם, בירור לפי נסיבות ההתקנה באשר לסיבה להתקנת המצלמה וכיוצב'). שאלות אלה נותרו ללא מענה בהינתן שהזירה לא תועדה, לא נגבתה הודעה מהמתקין ולא נערכה בחינה ולו שטחית של הנטען מפי הנאשם על אודות התנהלות נפגעת העבירה ומקורביה כלפיו והקשר שבין התנהלות זאת להתקנת המצלמה.

אבהיר למען הסר ספק כי אין בדבריי כאמור משום קבלת טענות הנאשם "כזאת ראה וקדש" אלא כדי לנמק את הספק שהתעורר גם בעניין אופי הפעולה שתועדה במקטע הסרטון.

למרות טענות הנאשם לאורך משפטו על אודות חששותיו לאחר שבירת תריסים בביתו והתנהלותו המסתגרת בשל אותו החשש (ת/4, עמ' 2 ש' 3-6) לא נשמע ולו עד אחד מבין עדי התביעה אשר לימדו על בדיקת טענותיו של הנאשם, הגעה לכתובת לבירור הנטען, חקירת נפגעת העבירה וזימון עדים רלוונטיים.

למעלה מהצורך אוסיף כי לאפשרות הפגיעה בפרטיות ישנה משמעות נוספת שעניינה טענת הגנה מן הצדק שהייתי עשויה להידרש לה אם היה מוכח קיומו של נזק שנגרם למצלמה שבאמצעותה תועד מקטע הסרטון שהוגש, בהינתן כי הנאשם הועמד לדין ומנגד תלונתו והחשש לפגיעה בפרטיות לא לובן ובורר במסגרת חקירת תלונת נפגעת העבירה.

הנאשם נמנע ממתן עדות. לדבריו: "אני מכיר את החוקים. אני לא יעיד. הסיבה היא פשוטה, וגם חשובה בשבילי, מהבחינה שאני טוען מהיום הראשון שלא נכחתי באותו מקום ופשוט תפרו לי תיק ואני לא מוכן יותר לדבר עם אותם שוטרים או תביעה שעשו לי את העוול, אני לא מוכן לזה חד וחלק" (עמ' 34, ש' 6-8 לפרוט'). ניכר כי הנאשם התקשה להכיר בתום הלב של המאשימה באשר לתיקון כתב האישום ושינוי המקום לכתובת ואף לאחר הסבריי בית המשפט סבר כי לנוכח ההתנהלות עמו ישנו חשד להטיית החקירה בשל "ניגוד עניינים". חשש הנאשם בעניין זה נותר כחשש בעלמא ללא בסיס ראייתי.

הנאשם הצהיר כי החליט אף שלא להשמיע את עדיו - הן בת זוגו ואמו הואיל ואינו מעוניין לערב את בת הזוג "כי גם ככה לי עשו צרות" (עמ' 34, ש' 14-15 לפרוט') ואינו מעוניין להביא את אמו לעדות הואיל והם "לא ביחסים כל כך טובים" (עמ' 34, ש' 20 לפרוט').

משבחר הנאשם שלא להעיד במשפטו המחלוקת שבין הצדדים התבררה על בסיס מענה הנאשם לאשמה וראיות המאשימה ובכללם אמרת חוץ יחידה של הנאשם אשר נגבתה ממנו ביום 12.12.19 (ת/4). להימנעות נאשם מלהעיד במשפטו עלולה להיות משמעות ראייתית שתשמש לחובתו. לנוכח מאפייני הנאשם והתנהלות החקירה נגדו כמתואר לעיל התקשיתי לתת משקל כלשהו להימנעותו מלהעיד.

למען השלמת התמונה אוסיף כי במהלך חקירת עדי התביעה, הגיש נאשם תמונות (נ/1 א-ג), שלטענתו צילם ותוך שהצהיר כי יש בכוונתו להעיד להגנתו. משהנאשם חזר בו מהצהרתו ונמנע ממתן עדות, נותרו התמונות האמורות ללא עדות מטעמו ומשום כך אין בכוונתי להסתמך עליהן. כך גם באשר לנטען מפי הנאשם במסגרת השאלות ששאל הנאשם את נפגעת העבירה, אשר הובילו למתן צו להמצאת נתונים על אודות רכב מ"ר 48-304-72 אשר נמצא כי הוא בבעלות אותו אדם שהנאשם טען שהגיע עם אח בן הזוג של נפגעת העבירה ותועד באחת התמונות שהנאשם הגיש - אך בחר שלא להעיד.

במסגרת פרשת התביעה הצהירה ב"כ המאשימה כי אין בידה להעיד את גובת אמרת הנאשם וזאת בשל נסיבותיה האישיות של העדה, אם כי תחתיה יעיד לעניין זה, "חוקר ששהה עמה בעת גביית העדות ואף בתיק החקירה ישנו מזכר שהוגש לבית המשפט" וממנו ניתן ללמוד כי בעת שהנאשם הגיע לתחנה לחקירה החוקר נכח בחדר (עמ' 27, ש' 10-13 לפרוט').

הנאשם עמד על חקירתה הנגדית של החוקרת ובה בעת חקר נגדית את העד שבאמצעותו הוגשה אמרתו (ראו עמ' 27, ש' 23-26 לפרוט').

לאחר העדות התברר כי נגבתה הודעה אחת מהנאשם ביום 12.12.19 שהוגשה באמצעות מר דניאל ונטורה (להלן: השוטר ונטורה), אשר העיד כי ישב כארבע שנים באותו משרד שבו ניהלה החוקרת את חקירת הנאשם ולדבריו: "אני לא חקרתי אף אחד, אבל ישבתי קשוב לחקירה שלה. לא עשיתי פעולה אחרת" (עמ' 28, ש' 20 לפרוט').

עוד הוגש מטעם המאשימה מזכר שערך השוטר ונטורה מיום 26.12.19 ובו נכתב: "ברצוני לציין כי בעת שהחשוד מורן הגיע לתחנה לחקירה אצל החוקרת ליאת בלילטי, נכחתי בחדר החקירה בזמן שהיא הקריאה בפניו את תוכן האזהרה וזה הבין את תוכן האזהרה וזכויותיו. לאחר מכן פניתי לנחקר ושאלתי אותו מדוע הוא לא עונה לנייד מאחר ואנו מנסים זמן רב להשיגו וזה השיב כי שברו לו את התריסים של הבית ולכן חושש משיחות חסויות (למרות שגם חייגנו אליו במספרמזוהה). כמו כן שאלתי את החשוד האם יש לו קעקועים בגופו וזה השיב בחיוב ולכן ביקשתי שיצא איתי מחדר החקירה ויראה לי את הקעקועים עליהם מדבר ואכן כך היה והבחנתי כי מדובר באותם קעקועים של החשוד שרואים בסרטון בזמן ביצוע העבירה (החשוד בסרטון ללא חולצה)" (ת/5).

אציין כי מעדותו של החוקר ונטורה והמסמך שערך לא ניתן לקבל מענה ברור אם היה בכוחו להעיד על הודעת החוץ של הנאשם מתחילתה ועד סופה ולאשרה ובוודאי שהחוקר ונטורה לא יכול היה לתת מענה לחלק מהשאלות שניתן היה להפנות לחוקרת שגבתה את האמרה. יחד עם זאת, הודעת הנאשם התקבלה ולו בשל הדברים שעלו ממנה שהצדיקו התייחסות במסגרת הליך זה.

אציין כי בטרם קיבלתי את הודעת הנאשם, אפשרתי לנאשם לעיין בהודעה ולבחון אם עולים ממנה תכנים אשר נדרש להתייחס אליהם במהלך חקירתו הנגדית של העד ונטורה וכן אם עולות ממנה שאלות שנדרש היה לשאול את גובת האמרה - אך רמת שיתוף הפעולה של הנאשם עם ההליך הושפעה רבות ממאפייניו ומהחשדנות שגילה כלפי כל מי שנטל חלק בהליך שנוהל נגדו.

עיון בהודעתו גילה כי במהלך חקירתו הנאשם מסר כי אינו מעוניין לענות על השאלות ללא ייעוץ משפטי, תוך שנחקר על אודות התנהלות נוספת החורגת מעובדות כתב האישום ועומדת בסתירה לעדותה של נפגעת העבירה (ראו ת/5, ש' 31-33 , ש' 37, ש' 39, ש' 43 - שם מתואר ריסוס חומר דביק על המצלמה לפני ניסיון שבירתה).

לפי סעיף 18 (א)(5) לחוק הסנגוריה הציבורית, התשנ"ו - 1995 בין הזכאים לייצוג בהליך פלילי לפי חוק הסנגוריה הציבורית נמנה גם חשוד או עצור בית המשפט החליט למנות לו סנגורה לפי סעיף 15(ד) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982; לאמור - חשוד או עצור שאין חובה למנות לו סנגור ובין היתר הוא מחוסר אמצעים על פי אמות מידה שנקבעו לפי חוק הסנגוריה הציבורית.

הנאשם מסר בהודעתו כי מעוניין בייעוץ ציבורי מחמת העדר יכולת כלכלית לממן לעצמו ייצוג פרטי.

איני נדרשת לשאלה שלא ניתן להשיב עליה כיום והיא אם הנאשם עמד בתנאיי זכאות לסנגור ציבורי מכוח הוראות החוק דלעיל. למעשה בשל אופן התנהלות החקירה, לא התאפשר לנאשם למצות זכויותיו ולמצער לבחון אפשרות לקבלת ייצוג.

בחקירתו, שמר הנאשם על זכות השתיקה אך הבהיר כי שתיקתו היא תולדת העדר ייצוג. במענה לשאלת החוקרת אם ברצונו להתייעץ עם עורך דין השיב: "כן אבל אין לי כסף לעו"ד פרטי ולכן אני מבקש מהמדינה עו"ד" (ת/4, ש' 9 לפרוט').

במצב בו הנאשם לא היה עצור לא התחייב התייצבות סנגור מטעם הסנגוריה הציבורית. אזכיר כי הנאשם נחקר ביום 12.12.19 על אודות אירוע מיום 27.11.19 ולא עלה כי ישנה דחיפות לבצע את החקירה במועד אליו הנאשם הוזמן ולמצער קיומה של סיבה שלא לזמנו בשנית לאחר מתן אפשרות לבירור זכאות לייצוג ציבורי על רקע היותו מחוסר אמצעים.

לאמור משקל בהתחשב בכך שפגיעה במימוש זכותו אשר הובילה להעדר גרסה מצדו ושמירה על זכות השתיקה מחייבת שלא לתת משקל ראייתי נגדו לשתיקתו.

לאור האמור, משלא הוכחו כלל יסודות העבירה (לעניין הנזק) ובאשר למשמעות הפעולה שתועדה במקטע הסרטון ומחמת בסיס מספק לטענות הגנה מן הצדק שבפי הנאשם לגבי העדר חקירה על אודות הפגיעה בפרטיותו ואופן ניהול חקירתו - אשר משליכות אף על דרך ההתייחסות למקטע הסרטון זיכיתי את הנאשם.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.