1

זו בקשה לביטול תוספת פיגורים שהתווספה על פי דין לחוב כהגדרתו בסע' 1, לפי פסקה (6) להגדרת "חוב", לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, תשנ"ה-1995.

הפיצוי למתלוננת נפסק ביום 22/02/99. המבקש לא שילם את הפיצוי במועד.

בתאריך 30/08/2009 ניתנה למבקש הזדמנות להסדיר את חובו, אולם, הוא לא ניצל זאת.

ביום 22/04/2013 נקבעה פריסת תשלומים של החוב, אשר צבר פיגורים. על פריסה זו לא ערר המבקש והוא מקיים אותה עד היום.

כעת, לאחר שחלפו יותר מ-20 שנה מיום גזה"ד, המבקש מעוניין להפסיק לשלם את החוב. זאת, בשל מצבו הכלכלי, גילו (בן 65), העובדה שנישא בשנית לאשה המתקיימת מקצבת נכות ומאחר שהפיצוי המקורי כבר שולם במלואו. כן מציין כי גזר דינו הוקל בע"פ 2254/99.

המשיבה והמתלוננת מתנגדות. לטענת המשיבה, בעקבות מעשיו של המבקש נהרסו חייה של המתלוננת ועד היום היא חווה את השלכות מעשיו בכל תחומי חייה ואינה מוכנה לוותר על הפיצוי הכספי המהווה סכום מזערי מהעלויות אותם היא נדרשת לשלם, בין היתר, לשם קבלת טיפול פסיכולוגי ולשיקום חייה. התנהלותו של המבקש, אשר במשך 14 שנה עשה דין לעצמו ולא שילם למתלוננת את סכום הפיצויים, מלמדת על אי נטילת אחריות וחוסר הבנה בדבר הנזק הרגשי והפיזי שגרם לה. כמו כן אין מדובר בסכום מופרך אלא בתשלום חודשי מזערי.

לאחר שעיינתי בבקשה ובסבב התגובות, כמו גם בע"פ 2254/19, לא מצאתי להיעתר לבקשה. המבקש החל לשלם את חובו, אשר נפרס ל-292 תשלומים חודשיים, רק 14 שנה לאחר מתן גזה"ד האמור ולפיכך, נצבר חוב פיגורים גדול על סכום הפיצוי שנפסק בגזה"ד. חלוף השנים לא הקטין את הנזק שנגרם למתלוננת.

לפיכך, הבקשה נדחית.

2

ניתנה היום, א' אלול תשפ"ב, 28 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.