1

בקשת הנאשם ל"תיקון החלטה" - בגדרה מבוקש לנכות את ימי המעצר מתקופת המאסר - דינה להידחות.

גזר הדין בתיק זה ניתן ביום 29.3.2016 (לאחר הכרעת דין שניתנה בתום ניהול הליך של ראיות), ובו הוטל על הנאשם בין היתר עונש של שלושה חודשים מאסר שירוצו בעבודות שירות. נוסף לכך, חויב הנאשם לעמוד בפיקוח קצין מבחן למשך 18 חודשים. לימים, הגיש שירות המבחן בקשה לדיון מחדש ולהפקעת הצו.

בהחלטה מפורטת שניתנה ביום 21.9.2016, הוריתי על הפקעת צו המבחן וקבעתי כי המאסר בעבודות שירות שהוטל על הנאשם בתיק זה, ירוצה במצטבר לעונש שנגזר עליו בתיק אחר בגינו ריצה מאסר למשך 12 חודשים בעת מתן ההחלטה. בהמשך נקבע מועד לתחילת ריצוי העונש ליום 1.5.2017. יצוין כי ערעור על החלטתי מיום 21.9.2016 לבית המשפט המחוזי נדחה ובקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון נדחתה אף היא.

בבקשה הנוכחית ציין הסנגור כי בעקבות חוות דעת של הממונה על עבודות שירות (שהתקבלה בבית המשפט העליון) נקבע כי הנאשם ירצה את עונש המאסר מאחורי סורג ובריח (ראו ההחלטה מיום 2.8.2020 שניתנה במסגרת רע"פ 3589/17 ‏ ‏ אביעד שמואל נ' מדינת ישראל).

המאשימה מתנגדת לבקשה וטוענת כי אין המדובר בתיקון טכני אלא שינוי מהותי של תוצאת גזר הדין; וכי עמדתה במהלך הטיעונים לעונש הייתה, שאין לנכות את תקופת המעצר מהמאסר שהוטל על הנאשם, ולשיטתה בית המשפט קיבל את עמדתה.

כאמור, דין הבקשה להידחות.

2

ראשית, גזר הדין בתיק זה ניתן עוד בשנת 2016 והבקשה הוגשה בשנת 2021, כך שלא ברור, והסניגור לא הבהיר זאת, מניין קמה לבית המשפט הסמכות להידרש לבקשת התיקון בעיתוי בו הוגשה. זאת, אף לו היה המדובר בטעות סופר - ואין כך מצב הדברים (ראו סע' 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984).

שנית, בניגוד לנטען בבקשה, אין המדובר ב"טעות סופר" אלא בתיקון מהותי של גזר הדין. ניכוי ימי המעצר מעונש מאסר שמוטל על הנאשם איננה החלטה טכנית אלא החלטה פרי שיקול דעת שבית המשפט מפעיל תוך התחשבות בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה שלפניו (ע"פ 7768/15 פלוני נ' מדינת ישראל פסקה 23 (20.4.2016)). נזכיר את סעיף 43 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 שקובע כי "מי שנידון למאסר תיחשב תקופת מאסרו מיום גזר הדין, אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת".

שלישית, וזה העיקר - בגזר הדין, בית המשפט לא התעלם מפרק הזמן בו הנאשם היה נתון במעצר. במסגרת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה אותן פירט בית המשפט בגזר הדין צוין, כי בין יתר השיקולים נכלל השיקול לפיו "במסגרת תיק זה היה הנאשם עצור במעצר של ממש למשך כחודשיים ימים ולאחר מכן שוחרר בתנאים מגבילים".

אשר לשיקולי השיקום אליהם מפנה הסנגור באופן לאקוני, ברי כי אין בהם כדי להקנות סמכות מקום שאין סמכות. מכל מקום, שיקולים אלו נלקחו בחשבון גם בגזר הדין וגם בהחלטה להפקיע את צו המבחן. בטוחני שגם רשויות שב"ס לא יתעלמו משיקולים אלו, ככל שקיימים, בכפוף לדין ולשיקול דעתן המקצועי.

קצרו של דבר, דין הבקשה להידחות.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה אדר תשפ"א, 09 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.