1

הנאשמים נדונו ונגזר דינם כבר ביום 25.11.14.ערעור על העונש התקבל חלקית.

בכתב האישום ציינה התביעה כי תבקש לחלט המשאית והרכב הפרטי.

ביום 11.12.14 הודיעה התביעה כי עומדת על חילוט המשאית והנגרר.

הסנגורית נתנה הסכמתה לחילוט המשאית שכן הנאשם מכחיש בעלות במשאית, הרשומה על שם אחר.

לטענת התביעה האחר טוען כי הנאשם עדיין חייב לו 29,000 ₪ וכי לכן מסכים לחילוט ובתנאי שמחצית התמורה ועד לגובה החוב, תושב לו.

בימ"ש עמד על קבלת תגובה ישירה של הבעלים וכי במידת הצורך יוזמן לדיון.

ביום 6.5.15 הגישה הסנגורית בקשה להשיב לה ,בהסכמת הנאשם, את כספו בסך 39,800 ₪, שנתפס עליו . כמו כן ביקשה כי רכבו הפרטי מסוג הונדה מ.ר. 59-564-70- יושב לו.

התביעה הגיבה שלא לעניין וניתנה לה אורכה נוספת להגיב אך לא הגיבה במועד.

לבסוף הגיבה על הרכב אך לא התייחסה לכסף. גם בתגובה לרכב לא ברור אם מתייחסת למשאית או לרכב הפרטי.בתגובתו ציין התובע כי בשל העיכוב במתן התגובה יסתפקו בחילוט סכום כסף סמלי על פי שיקול דעת ביהמ"ש, ומבקש הסכמת הסנגורית לכך. אם לא- עומד על קיום דיון.

הסנגורית תודיע עמדתה לאור תגובת התובע בהתייחס להשבת הרכב הפרטי.

לאור האמור, בהעדר תגובה, בהתייחס לכסף- הכסף שנתפס על הנאשם יושב לב"כ, עו"ד בר-ציון.

2

לגבי המשאית- יקבע על ידי העוזרת המשפטית מועד לדיון אליו יזומנו הנאשם והבעלים הרשום.

אם הנאשם עדיין מוותר- אין צורך בהתייצבותו.

אם הבעלים הרשום של המשאית, עומד על קבלת חלק מן התמורה ,עליו לטרוח ולהגיע לביהמ"ש כדי להביע עמדתו.

העתק לצדדים.

ניתנה היום, י"ט תמוז תשע"ה, 06 יולי 2015, בהעדר הצדדים.