1

בקשה להכריז על הנאשמים סוחרי סמים.

1.      בפתח הטיעונים לעונש, עתרה המאשימה להכריז על הנאשמים סוחרי סמים, כאמור בסעיף 36א(ב) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: "פקודת הסמים"). המאשימה טענה כי הנאשמים הודו והורשעו בעבירה שדינה 20 שנות מאסר המקיימת את הדרישה להרשעה בעבירה של "עסקת סמים" כאמור בסעיף 36א' לפקודת הסמים. כן, טענה המאשימה כי מתקיים בעניינם התנאי השני הנדרש, שכן עולה מעובדות כתב האישום, כמו גם מההיגיון הבריא, כי הנאשמים היו אמורים להפיק רווח מהעבירה.

2

2.      הסנגור טען בעניין זה שתי טענות. האחת דיונית, לפיה השלב להכרזה על נאשם כסוחר סמים הוא בעת הכרעת הדין ומשתם שלב זה, אין מקום עוד "למקצה שיפורים". לגופה של בקשה נטען כי לא הוכח שהנאשמים היו אמורים להפיק רווח מהעבירה. בעניין זה הדגיש הסנגור כי אין ללמוד ממשקל הצמחים דבר, שכן כמות הסם שניתן להפיק מהם קטנה משמעותית ממשקלם.

דיון

3.      שתי שאלות נדרשות להכרעה. האחת עניינה דיוני והיא עוסקת בשאלה האם משלא הוכרזו הנאשמים כסוחרי סמים במסגרת הכרעת הדין, אכן אין אפשרות עוד לעשות כן. השנייה, עניינה מהותי, היינו האם הוכחו התנאים הדרושים לצורך הכרזה על הנאשמים כסוחרי סמים.

4.      המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לענייננו קבועה בסעיף 36א(ב) לפקודת הסמים המסוכנים שזו לשונו:

36א(ב)      "בית המשפט שהרשיע אדם בעבירה של עסקת סמים והוכח לו כי הנידון הפיק רווח מעבירה של עסקת סמים או שהיה אמור להפיק רווח מעבירה כאמור, יקבע בהכרעת הדין, על פי בקשת תובע, שהנידון הוא סוחר סמים ומשעשה כן - יצווה בגזר הדין, כי בנוסף לכל עונש יחולט לאוצר המדינה כל רכוש של הנידון שהושג בעבירה של עסקת סמים, אלא אם כן סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט."

5.      הנה כי כן, המועד להכרזה על נאשם כסוחר סמים הוא בהכרעת הדין. עם זאת, בעניין זה קבע בית המשפט העליון כי אין מניעה להכריז על נאשם כסוחר סמים במועד שבין הכרעת הדין לגזר הדין, ובלבד שהיה מודע לכוונת המאשימה לבקש זאת וניתנה לו הזדמנות לטעון בנושא. ראה:

3

"חרף הדרישה כי הקביעה תעשה בהכרעת הדין ...הקביעה עצמה איננה חלק אינטגרלי מהכרעת הדין המרשיעה. משכך, הניתוק הכרונולוגי בין הכרעת הדין להכרזה אין בו משום עיוות דין למערער כמו לכל נאשם אחר המצוי באותה סיטואציה ובלבד שהנאשם יהיה מודע לכוונתה של המדינה לדרוש את ההכרזה, ותישמר זכותו להביא את טיעוניו וראיותיו לעניין התמלאותם של התנאים הנוספים הנדרשים.

...

"הפן המהותי בהכרזה, ככל שהדבר אמור בהיבט הכרונולוגי, מצוי לשיטתי בכך שהיא ממוקמת בין הכרעת הדין לגזר הדין. "תרשים הזרימה" של ההליך בהקשר זה הינו: הרשעה, הכרזה כסוחר סמים, הענישה והוראה בדבר החילוט כחלק מגזר הדין. "תרשים זרימה" זה נשמר במלואו גם במקרה הנוכחי, שעל כן אין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא."

(ע"פ 170/07 ליאור מטיס נ' מדינת ישראל (19.11.07) (וראה גם הדיון הנוסף בסוגיה - דנ"פ 10402/07 מטיס נ' מדינת ישראל (29.1.08)

6.      יישום הלכה זו על ענייננו מביאני לכלל מסקנה לפיה אין כל מניעה דיונית להכריז על הנאשמים סוחרי סמים, אף בשלב זה. בכתב האישום ציינה המאשימה במפורש כי בכוונתה לבקש להכריז כי הנאשמים הנם סוחרי סמים וכן לחלט את הרכוש שפורט שם (ראה הסיפא לכתב האישום תחת הכותרת "הודעות לבית המשפט"). הבקשה להשלים את שהחסירה המאשימה בשלב הכרעת הדין, באה ימים ספורים לאחר שהוצג הסדר הטיעון, במסגרתו הודו הנאשמים והורשעו על אתר. נראה אפוא שמדובר היה בשכחה בלבד מטעם ב"כ המאשימה ומסקנה זו עולה בבירור מסמיכות הזמנים שבין הכרעת הדין, לבקשה להכריז על הנאשמים סוחרים סמים ויתר נסיבות העניין. לנאשמים ניתנה גם הזדמנות מלאה לטעון בנושא והם אכן טענו לגופה של בקשה. מכאן, שלא נגרם לנאשמים כל עיוות דין בשל כך שהבקשה נידונה בשלב שלאחר הכרעת הדין. ראה:

4

"באשר לבקשה להכיר במערער כסוחר סמים: זו - לא נפלה עליו כרעם ביום בהיר. הבקשה הופיעה כבר בכתב האישום, והמערער היה ער לצורך לגבש את הגנתו וטיעוניו כנגד הכרזה זו...ההודעה על כך שלכך תעתור המדינה - הופיעה בכתב האישום שעל כן המערער היה מודע לצורך להיערך לטיעון בנושא זה ולגבש הגנתו. לא ברור מדוע לא נעשתה ההכרזה בגוף הכרעת הדין, הדעת נותנת כי מדובר בטעות אנוש של התביעה שלא חזרה על הבקשה שהופיעה בכתב האישום, וטעות זו גררה גם את חוסר ההתייחסות של בית המשפט. תוך יציאה מנקודת ההנחה כי זכויותיו של המערער נשמרו במלואן, טעות אנוש זו איננה יכולה להכתיב את גורל הבקשה". (ע"פ 170/07 ליאור מטיס נ' מדינת ישראל (19.11.07)).

וכן ראה:

"המשיבים היו מודעים לכוונתה של המאשימה להכריז עליהם כעל סוחרי סמים, והדברים קיבלו ביטוי הן בכתב האישום המקורי והן בכתב האישום המתוקן. מכאן שהבקשה הייתה צפויה ולמשיבים ניתן זמן רב להתכונן אליה" (ת"פ (מח'-נצ') 28222-11-14 מדינת ישראל נ' ביטון (3.9.15)).

7.      לאור כך אני דוחה את הטענה הדיונית וקובע שאין כל מניעה לדון בבקשה בשלב זה.

האם התקיימו התנאים להכרזה על הנאשמים כ"סוחרי סמים" לפי סעיף 36א(ב) לפקודה?

8.      לצורך הכרזה על נאשם כסוחר סמים נדרשת המאשימה להוכיח שהתקיימו בעניינו שני תנאים. הראשון הוא הרשעה בעבירה של "עסקת סמים" , מונח המוגדר בסעיף 1 לפקודת הסמים כ - "עבירה לפי פקודה זו שעונשה מאסר עשרים שנים או יותר". אין מחלוקת שתנאי זה מתקיים בענייננו לאור העבירות בהן הורשעו הנאשמים. התנאי השני עניינו כי "הנידון הפיק רווח מעבירה של עסקת סמים או שהיה אמור להפיק רווח מעבירה כאמור". המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בנושא זה.

5

9.      כתב האישום אינו מציין כי הנאשמים הפיקו רווח, או שהיו אמורים להפיק רווח מהעבירות בהן הורשעו. המאשימה טוענת כי מסקנה זו נלמדת מניסיון החיים והשכל הישר. לאור כך, נטען שדי בכמות הסם שנתפסה (כ-19 ק"ג של שתילים ושתי שקיות שהכילו סם במשקל 1.25 ק"ג) ובציוד הרב שנתפס במעבדה, בכדי להוכיח כי מטרתם של הנאשמים הייתה להפיק רווח מהעבירות.

10.  מנגד טען הסנגור כי אין בכמות הסם ובעובדות כתב האישום להרים את נטל ההוכחה בעניין זה.

11.  לדידי, די בעובדות אלו, בהיעדר כל ראיה נוגדת, על מנת לעמוד בנטל השכנוע בנושא זה. מכתב האישום (חלק כללי) עולה כי הנאשמים שכרו דירה בת 4.5 חדרים "לצורך הקמת מעבדה לגידול שתילי סם מסוכן". בכל חדר גידלו הנאשמים כמות גדולה של שתילים ובסה"כ כ- 130 שתילים במשקל כולל של כ- 19 ק"ג. כן החזיקו סם נוסף במשקל של 1.25 ק"ג. הנאשמים הצטיידו לצורך גידול הסמים בציוד מקצועי רב ויקר ערך. על פי סעיף 4 לכתב האישום המקום פעל במתכונת זו כשישה חודשים, עד שהתגלה.

12.  התמונה המצטיירת מדברים אלו ברורה לכל בר דעת ולא מותירה מקום לספק, לפיה כוונת הנאשמים הייתה להקים עסק למטרות רווח וכי אין מדובר בגידול לשימושם העצמי בלבד. ודוק: הנאשמים הודו בכתב האישום המתוקן אשר אינו כולל כל עובדה שיש בה לסתור מסקנה הגיונית זו. הנאשמים אף לא ביקשו להוכיח את המטרה לשמה ביצעו את העבירות ומכאן שאין כל מקום שלא לתת את מלוא המשקל למסקנה ההגיונית היחידה שיש להסיק מעובדות אלו. ראה בעניין זה את דבריה של כב' הנשיאה בייניש בדנ"פ 10402/07 מטיס נ' מדינת ישראל (29.1.08):

" בענייננו, העובדה כי בחזקתו של העותר נתפסו קרוב ל-18 ק"ג נטו של סם הקנבוס, כשהוא מחולק ל-28 שקיות נפרדות, יחד עם העובדה שהעותר לא הציג כל הסבר סביר לכך, אינן מותירות שאלה אמיתית באשר למסקנה הנובעת מעובדות אלה, ולפיה היה העותר אמור להפיק רווח מהעבירה אותה ביצע.

6

יתרה מכך, גם השימוש בחזקות שבעובדה, המבוססות על שכל ישר ועל ניסיון החיים, אינו זר לשיטתנו, והוא מוכר ומקובל בכל ענפי המשפט ובכלל זה גם במשפט הפלילי (ראו ע"פ 8027/04 אלגריסי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 23.2.2006)). הערכת ראיות התביעה בנויה על היסק הגיוני ומושכלות של שכל ישר, והטלת ספק סביר במסקנות המתבקשות ממערכת ראיות נתונה מותנית אף היא בעמידה באמות מידה של סבירות ועליה להתיישב עם מהלכי חיים מסתברים (ע"פ 9372/03 וייזל נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(1), 745, עמ' 765-766 (2004)). בענייננו, נוכח הכמות הגדולה של הסם ואופן חלוקתה, לא ראה בית המשפט אפשרות סבירה כי העותר לא אמור היה להפיק כל רווח מביצועה של העבירה. בנסיבות אלה, הגיע בית המשפט לקביעתו כי מסקנתו בדבר היות העותר "סוחר סמים" כמשמעותו בחוק, עומדת בקריטריון הנדרש של הוכחה באמות המידה של משפט פלילי."

ראה גם הדברים שנאמרו בע"פ 170/07 ליאור מטיס נ' מדינת ישראל (19.11.07):

"בית משפט קמא סבר כי הכמות שמדובר בה כשאליה מצטרף הנתון כי הסם היה מחולק ל-28 שקיות נפרדות, די בה כדי להוכיח כי המערער היה אמור להפיק רווח מעבירה של עסקת סמים - ומסקנתו המעוגנת בשכל הישר - מקובלת עלי. המעט שניתן לומר הוא כי הסיטואציה העובדתית שתוארה לעיל מעבירה את נטל הבאת הראיות, אם לא את נטל השכנוע, אל שכם המערער. המערער צריך היה לספק הסבר למה נועד הסם, מדוע היה מחולק, מדוע הוביל אותו וכיוצא בזה, כאשר ההסברים מקהים את עוקצן של העובדות, ומצביעים על כך שמה שנחזה להיות השלב הראשון בדרך להפצת הסם תוך גריפת רווחים נאים - איננו למעשה כזה. משלא עשה כן - המסקנה הלכאורית הופכת להיות גם המסקנה הסופית והיא עומדת בקריטריון הנדרש של למעלה מספק סביר". (ההדגשה שלי - י"ט)

            וכן, ראה הדברים הבאים ביחס למעבדת סמים דומה לזו בה עסקינן:

7

"התמונה המצטיירת היא של "מיזם עסקי" משוכלל, מתוכנן עד לפרט האחרון, תוך שהמשיבים מוכנים להשקיע בו כסף רב ומחשבה רבה. אין צורך לומר כי התכנון וההשקעה הכספית מעידים על החלטתם הנחושה של המשיבים לקצור את הפירות מאותו "מיזם" ולהגיע עד השלב האחרון. השלב האחרון משמעותו אפשרות להוציא את הסמים אל השוק, ולמכור אותם ברווח כספי ניכר. לשיטתנו, התכנון המדוקדק הוא נסיבה מחמירה מעין כמותה.." (ההדגשה שלי - י"ט)

(עפ"ג 46738-09-14 מדינת ישראל נ' צקבאשווילי (31.12.14)).

13.  ודוק: לא התעלמתי מכך שלאור סעיף 40י' לחוק העונשין, על כתב האישום (ובוודאי זה המתוקן על פי הסדר) לכלול את כל העובדות המוסכמות בין הצדדים וכי אין להביא בחשבון כל עובדה שלא נכללה בו (ע"פ 4289/14 אורן חנוכה ושושן ברבי נ' מדינת ישראל (21.1.15); ע"פ 7349/14 מדינת ישראל נ' פלונית (14.5.15)). ואולם אין מדובר במקרה זה בעובדות שלא נזכרו בכתב האישום, אלא בהסקת מסקנה הגיונית מהעובדות שנכללו בו וכידוע "מתן משמעות לעובדות באופן זה אין משמעו יצירת עובדות חדשות או מתן משמעות מחודשת לעובדות - אלא מדובר בתהליך הלוגי של גזירת ממצאים והסקת מסקנות מהעובדות שהוכחו או שהוסכמו, כפי שנוהגים לעשות בתי המשפט חדשות לבקרים" (דנ"פ 623/16 יאשיהו יוסף פינטו נ' מדינת ישראל (8.2.16)).

8

14.  ולענייננו. הנאשמים לא ניסו כלל להתמודד עם המסקנה העולה מהעובדות בהן הודו. כל שנטען היה כי אין בכמות הסם שנתפסה על מנת להוכיח כוונת רווח. בעניין זה ביקש הסנגור ללמוד מע"פ (מח' ת"א) 70441/04 מדינת ישראל נ' מסלאווי (9.2.06) ומת"פ (מח'-חי) 5848/06 מדינת ישראל נ' זוהר (19.9.06), שם נקבע כי גם מקום בו מדובר בכמות סם גדולה אין די בהשערות הגיוניות כתחליף לראיות. דומני כי הדברים שנקבעו בעניין מטיס (לרבות בדיון הנוסף) אשר ניתן לאחר פסקי דין אלו, מחייבים מסקנה שונה. אציין עוד כי בפסקי דין אלו הורשעו הנאשמים בעבירות של החזקת סמים שלא לשימוש עצמי ולא בגידול סמים במעבדת סמים כבענייננו. אף שוני זה יש להביא בחשבון. עם זאת, ראוי לציין כי אף טרם הדיון בפרשת מטיס, נקבע בבתי המשפט המחוזיים, שמקום בו מדובר בהחזקת סם בכמות משמעותית קמה חזקה שבעובדה בדבר מטרת רווח. ראה למשל (ת"פ (חי) 4720/02 מדינת ישראל נ' עבד אל רחמן תאפל (16.5.05); כב' השופט עמית)

"כאשר לא מדובר בעבירה של סחר בסמים, אלא בעבירה של החזקת סמים, וכאשר לא הוכח שבמהלך ביצוע העבירה הועברו כספים מיד ליד, כמו במקרה שלפנינו, הכיצד ניתן להוכיח שהנאשם היה אמור להפיק רווח מהעבירה?

התשובה היא, שנוכח כמות הסמים הגדולה שנתפסה, קמה ועולה חזקה שבעובדה, שמקורה בשכל הישר ובנסיון החיים, כי החזקת הסם, לא נעשתה לידי שמיים ולא לצרכי צדקה, אלא לצורך הפקת רווח, ומכאן, שיש לראות את הנידון, כמי שהיה אמור להפיק רווח מביצוע העבירה."

15.  לסיכום. לאור נסיבותיו של תיק זה הכוללות שכירת דירה גדולה לצורך הקמת מעבדה מקצועית לגידול סמים, אשר פעלה כשישה חודשים; רכישת ציוד רב; תפיסה של כ-130 שתילים וסמים נוספים במשקל העולה על 20 ק"ג והעדר הסבר חלופי מצדם של הנאשמים, דעתי היא שהמאשימה הוכיחה שהתקיימו תנאי סעיף 36א(ב) לצורך הכרזה על הנאשמים כ - "סוחרי סמים".

מכאן שאני מכריז על הנאשמים "סוחרי סמים". יש לראות בהחלטה זו כחלק מהכרעת הדין.

ניתנה היום, ט"ו אדר א' תשע"ו, 24 פברואר 2016, במעמד הצדדים וב"כ כוחם.