1

החלטה (בעניין הנאשם 3)

כנגד הנאשם ושניים אחרים הוגש ביום 10.11.14 כתב אישום בגין שורת עבירות על פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה").

לעניין הנאשם 3 נטען בכתב האישום, כי הינו מואשם מכוח היותו שותף בחברת הנאשמת 1 ובעל מניות בה וזאת, בהתאם להוראות סעיף 224א לפקודה.

במסגרת הדיון אשר התקיים ביום 16.9.15 הודיעו הנאשמים 1 ו-2 כי הם עומדים על כפירתם ומשכך, נקבע הדיון בעניינם לשמיעת הוכחות ליום 5.1.16.

במסגרת בקשתו מיום 17.8.15, עתר הנאשם 3 להורות על ביטול כתב האישום כנגדו וזאת, מחמת קיומו של פגם או פסול בכתב האישום ו/או מן הטעם כי עובדות כתב האישום אינן מגלות עבירה בהתאם להוראות סעיפים 149(3) ו- (4) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982 (להלן: "החסד"פ").

2

בקצירת האומר ייאמר, כי לטענת הנאשם 3 אין הוא בא בגדרן של אחת מן החלופות המנויות בסעיף זה אשר מכוחו הוגש כתב האישום כנגדו. כן נטען, כי המבקש כלל לא היה מנהלה הפעיל של החברה אלא רק בעל המניות בה וכי הנאשם 2 היה מנהלה הפעיל היחיד.

כן נטען, כי במקרה הנדון לא פעלה המשיבה בהתאם להוראת סעיף 60א לחסד"פ שעה שלא העניקה למבקש את זכות היידוע ואת האפשרות לקיים שימוע בטרם החלטה על הגשת כתב האישום.

הנאשם 3 הוסיף כי יקשה עליו לנהל את ההליך המשפטי וזאת משכתב האישום הוגש בשיהוי ניכר.

בתגובתה, טענה המשיבה כי לאור הודאתו של הנאשם 3 כי פתח את החברה עבור הנאשם 2 ונתן לו הסמכות לבצע בה את המעשים שבוצעו אזי, ניתן לראות בו כשותף למעשיו של הנאשם 2.

כן נטען, כי לשיטת המאשימה הנאשם 3 הינו בבחינת שותף בחבר בני אדם אשר נועדה לכלול בתוכה אף בעל מניות על פי תכלית החקיקה.

טענה נוספת אותה העלתה המאשימה הינה כי הנאשם הינו בעל 100% ממניותיה של הנאשמת 1 וכי הנאשמת 1 כלל לא יכולה הייתה לקום ללא מעורבותו של הנאשם 3 ומשכך, כך לטענת המאשימה, אין מקום לקבל את הפרשנות אותה מציע הנאשם למונח "שותף".

בתשובתו טען הנאשם 3 כי עמדתה של המאשימה הינה חדשנית וכי מעולם לא הוגש כתב אישום כנגד בעל מניות בטענה כי הינו שותף מכוח הוראות סעיף 224א לפקודה.

לפיכך, ביקש הנאשם 3 להוסיף לטענותיו המקדמיות טענה ולפיה המדובר באכיפה בררנית ומשכך, אף עומדת לו הגנה מן הצדק.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי בשלב זה דין הבקשה להידחות ואנמק.

3

הטענות אשר מועלות על ידי הצדדים ואשר עניינן בשאלה האם הנאשם נמנה על אחד מן המנויים בסעיף 224א לפקודה הינן שאלות שבעובדה.

במצב דברים זה, הרי שבטרם תינתן הכרעה בשאלה דנן, יש מקום לשמוע תחילה את ההוכחות בתיק זה וזאת, בכדי לעמוד על מעמדו המדויק של הנאשם 3 בנאשמת 1 וכן, על טיב היחסים המשפטיים בינו לבין הנאשמת 1 והנאשם 2.

בהקשר זה מצאתי להפנות לדברים אשר נאמרו במסגרת ע"פ (מחוזי-ת"א) 512/92 חברת שירותי ניהול אשדוד בע"מ נ' מדינת ישראל [פורסם במאגרים המשפטיים]:

"...כדי לקבוע שהמנהל הינו פעיל, יכול וחייב בית המשפט, כפי שגם עשה בענייננו לקבל נתונים וראיות באשר לפעילותו, אופן חתימתו על המסמכים והדרך בה הוא מנהל..."

(שם, בעמ' 8).

אמנם, הדברים דלעיל נאמרו לעניין החלופה המנויה בסעיף 224א לפקודה ואשר עניינה במנהל פעיל ואולם, כך סבורני, יפים הדברים אף לעניין יתר החלופות המנויות בסעיף.

ודוק, לא מצאתי לקבל בשלב זה את טענתו של הנאשם 3 לפיה יש בהיותו בעל מניותיה של הנאשמת 1 כדי לשלול על אתר את שאלת היותו שותף לעניין הוראות סעיף 224א לפקודה.

בנוסף, בכל הנוגע לטענת הנאשם 3 בדבר אי קיום הליך היידוע הקבוע בסעיף 60א לחסד"פ, הרי שלכאורה לאור תגובת המשיבה ולפיה חזר מכתב היידוע מסיבה של "לא נדרש", עובדה אשר אינה מוכחשת על-ידי הנאשם 3, אין מדובר בהפרה של זכות הידוע.

אף בכל הנוגע לטענת השיהוי שבהגשת כתב האישום, לא מצאתי כי יש בעובדה שכתב האישום האוחז עבירות מהשנים 2005-2007 ואשר הוגש כ- 5 שנים לאחר סיום פעולות החקירה כפי שהצהיר הנאשם 3, כדי להוביל כבר כעת למסקנה כי מדובר בשיהוי ניכר המצדיק ביטולו של כתב האישום מכוחה של הגנה מן הצדק.

4

כך או אחרת, לאור התוצאה הסופית אליה הגעתי במסגרת החלטתי זו, לא מצאתי להרחיב את היריעה אודות שתי סוגיות אלה ולנאשם 3 הזכות להעלותן שוב בסיום שמיעת הראיות.

לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה כאמור את הבקשה בשלב זה וזאת עד לאחר שמיעת ההוכחות בתיק דנן אשר בסיומם, יוכל הנאשם 3 לשוב ולטעון טענותיו.

בהתאם, הנני לקבוע כי בישיבה הקרובה ביום 25.11.15 ימסור הנאשם 3 מענה מפורט לכתב האישום.

להודיע לצדדים.

ניתנה היום, ה' כסלו תשע"ו, 17 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.