1

1.         הנאשמים חויבו בגזר הדין שניתן ביום 22.10.15 בתשלום פיצוי למתלוננים, הכל כמפורט בעמ' 229 לפרוטוקול.

2.         בגזר הדין נקבע, כי על הנאשמים לשלם את סכומי הפיצוי עד ליום 1.12.15.

3.         הנאשמים לא שילמו את סכומי הפיצוי כאמור והם מבקשים עתה, כי בית המשפט יורה על פריסת תשלום הפיצוי בהתאם לשיקול דעת בית המשפט וזאת בשים לב לכניסתם למאסר (ביום 10.1.16) ולמצבם הכלכלי הירוד.

4.         המאשימה מתנגדת לבקשה וטוענת, כי היה על הנאשמים לבקש פריסת תשלום הפיצוי במעמד גזר הדין; מדובר באירוע משנת 2012 והמתלוננים סבלו הוצאות כספיות רבות. עוד צוין בתגובת המאשימה, כי על הנאשמים לפנות למרכז לגביית קנסות.

2

5.         הנאשמים בתגובתם טוענים, כי על בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 87(א') לחוק העונשין ולהורות על פריסת תשלום הפיצוי.

6.         לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה ובתגובות, באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה דחייה.

            כפי שצוין בתגובת הנאשמים "לבקשת ב"כ הנאשמים נקבע מועד התשלום ליום 1.12.15".

            ההוראה הקבועה בסעיף 87(א) לחוק העונשין לעניין דחיית מועד ביצועו של עונש היא בגדר הוראה כללית כאשר ההוראה הקבועה בסעיף 5ב' לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, תשנ"ה - 1995 היא בגדר הוראה ספציפית ולפיה בקשה לפריסת תשלום חוב שהוא פיצוי כמשמעותו בסעיף 77 לחוק העונשין מסורה בידי המרכז לגביית קנסות; משכך, ראש המרכז לגביית קנסות הוא בעל הסמכות להחליט על פריסת הפיצוי שהושת על הנאשמים ולא בית משפט זה (ראו: רע"ב 6445/13 שמואל צדוק נ. המרכז לגביית קנסות, מיום 13.3.14).

7.         נוכח האמור, אני מורה על דחיית הבקשה.

ניתנה היום, ז' שבט תשע"ו, 17 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים.