1

 

 

 

 

 

הכרעת דין

בעניינו של נאשם 2

 

 

1.       כתב האישום מייחס לנאשם 2 עבירה של שוד בחבורה תוך שימוש באלימות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), בצירוף סעיף 29 לחוק, עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 335(א)(2), בצירוף סעיף 29 לחוק, עבירה של הדחה בחקירה, לפי סעיף 245(ב), בצירוף סעיף 25 לחוק ועבירה של שהיה בלתי חוקית, לפי סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (2 עבירות).

 

2

2.       נאשם 2 הועמד לדין בגין אותה פרשה ביחד עם בנו, אשר הודה והורשע. בכתב האישום נטען כי במהלך קיץ 2014 עבד נאשם 2 בשיפוץ מטבח בדירה ברחוב X בירושלים (להלן: "הדירה"), בה מתגוררות האחיות אס.ס, ילידת 1950, ו - א.ס, ילידת 1946 שהנה כבדת ראיה, עם בתה של אס.ס (להלן: "המתלוננות"). כמה ימים לפני יום 15.6.15, קשרו הנאשמים קשר עם שניים אחרים, עיסא ג'אבר ומוצטפא תואם (להלן: "עיסא" ו - "מוצטפא", בהתאמה) לפרוץ לדירה. במסגרת הקשר, בשעות הבוקר המוקדמות של יום 15.6.15, נכנסו הנאשמים ומוצטפא, שהינם תושבי השטחים, לישראל. נאשם 2 נכנס דרך מחסום קלנדיה, שם אסף אותו עיסא ברכב, ומשם אספו את היתר. בהגיעם לדירה, ובהתאם לסיכום ביניהם, עיסא דפק על דלת הדירה ומסר לאס.ס ג'ריקן וביקש שתמלא אותו מים, זאת, במטרה לבדוק מי נמצא בדירה. אס.ס לקחה את הג'ריקן, הותירה את עיסא מחוץ לדירה ונעלה את הדלת, מילאה מים והשאירה את הג'ריקן מחוץ לדירה. זמן קצר לאחר מכן הגיעה לדירה ק.ס, אחותן של המתלוננות, הנמצאת בשנות השישים לחייה, ואס.ס יצאה מהדירה. הנאשמים ומוצטפא עלו לדירה, כשהם עוטים גרביים על ידיהם ונאשם 1 מצויד בחבל. עיסא המתין ברכב ותצפת. הם דפקו על הדלת, ק.ס שאלה "מי זה" ומשלא נענתה, פתחה מעט את הדלת, הבחינה בהם וניסתה לסגור את הדלת. הנאשמים ומוצטפא דחפו בחוזקה את הדלת ודחפו את ק.ס, אשר נפלה לרצפה. נאשם 2 אחז בק.ס, סגר את פיה בידו, הרים אותה וגרר אותה לחדר האמבטיה, סטר לה וקשר סביב פיה חתיכת בד. במקביל, נאשם 1 אחז בא.ס, סגר את פיה באמצעות ידו והושיב אותה על הרצפה. א.ס ניסתה להתנגד ובתגובה נשך נאשם 1 את אצבע ידה, קשר סביב פיה חתיכת בד וכפת את ידיה באמצעות חבל, הוריד מצווארה שרשרת ולקח אותה עימו. נאשם 2 נשאר עם ק.ס במקלחת בזמן שנאשם 1 ומוצטפא גנבו רכוש מהדירה. הנאשמים ומוצטפא זרעו בדירה אי סדר רב וגנבו טלפון נייד חכם מסוג סמסונג גלקסי 3, שני מחשבים ניידים, טלפון אלחוטי, תכשיטים, שעון ואת התכשיטים שענדו ק.ס ו - א.ס על גופן. לאחר סיימו לאסוף את הרכוש, כפת אחד מהנאשמים את ידיה ורגליה של ק.ס באמצעות חבל ואיים עליה, תוך שהדגים תנועת שחיטה על הצוואר ואמר לה שכך יהיה אם תתקשר למשטרה. השלושה יצאו מהדירה ונעלו אחריהם את הדלת באמצעות מפתח שלקחו עימם, נכנסו לרכב, בו המתין עיסא ונסעו למחסום קלנדיה שם יצאו משטח ישראל. כתוצאה ממעשיהם, נגרם לק.ס שבר בידה והיא נזקקה לטיפול רפואי, הכולל ניתוח ואשפוז. ביום 29.6.15 נכנסו הנאשמים לשטחי ישראל ללא היתר ונעצרו בכביש מספר 1 ביציאה מירושלים.

 

3

3.       נאשם 2 (להלן: "הנאשם" או "נאשם 2") מכחיש את המיוחס לו וטוען כי הגיע לדירה במטרה לפרק מטבח שהתקין שם קודם לכן, משום שהקבלן לא שילם לו את מלוא שכרו. לדבריו, בעת שנכנס לדירה הבחין בהתרחשות בפנים שהיתה בלתי צפויה והוא לא ידע עליה מראש. הוא לקח את אחת המתלוננות ליד המטבח או ליד חדר האמבטיה, שם את ידו על פיה, ולאחר שהאחרים לקחו את הרכוש, הוא יצא מהדירה ונכנס לרכב שהמתין לו למטה. נאשם 2 עמד על הכחשתו זו בעדותו בבית המשפט, וטען כי הגיע במטרה לפרק את המטבח, נכנס לדירה עם בנו ומוצטפא, וניסה לדבר עם ק.ס, להרגיע אותה, ונישק את ראשה. בזמן שהוא שוחח עמה, הוא הבחין במעשי בנו ומוצטפא, שהחלו לקחת רכוש מהדירה, הוא צעק עליהם, הורה להם לחדול ממעשיהם ואף הכה את בנו.

 

4.       בתמצית, המאשימה מבססת את עיקר ראיותה, באשר לחלקו של הנאשם באירוע, על עדות המתלוננת ק.ס ותשובת הנאשם לאישום, ובאשר לשותפותו בתכנון השוד - על הודעות בנו, הודעת הקבלן והודעות הנאשם במשטרה. ההגנה טוענת כי עדות המתלוננת אינה מהימנה ומלאת סתירות, באופן שאינו מאפשר לקבוע על פיה ממצאים, ובאשר לשותפות בתכנון השוד, הנאשם הכחיש זאת ולא ניתן להסתמך על הודעות בנו, שהינן מלאות סתירות ואף כוללות הודעות שקר. כמו כן, נטען כי הודעת הקבלן אינה מהימנה.

 

ראיות המאשימה

4

5.       ק.ס, כבת 66 שנים, הנה עקרת בית שעלתה לישראל לפני 14 שנים מאתיופיה (להלן: "ק.ס" או "המתלוננת"), העידה כי בשעה 09:00 לערך הגיעה לבית אחיותיה, ראתה שלושה אנשים עולים ויורדים במדרגות עם קרטונים, אותם השאירו ביציאה מהבנין. לאחר כמה דקות שמעה דפיקה בדלת, שאלה "מה קרה" וראתה שלושה אנשים עומדים מעבר לדלת. האיש המבוגר ביותר (נאשם 2) נכנס ראשון כשהוא דוחף אותה בחוזקה עם הדלת פנימה, משם לקח אותה למקלחת. היא ניסתה לצרוח ובתגובה הוא סתם את פיה וסטר לה. העדה הדגימה את מעשיו. לאחר מכן הביא נאשם 1 את אחותה הגדולה, סתם את פיה, כיסה את עיניה, קשר אותה בבד אדום וזרק אותה על הרצפה לידה, בסמוך לדלת חדר המקלחת. נאשם 2 נשאר לעמוד לידה, ליד דלת חדר האמבטיה, בזמן שהיתר סיימו לחפש רכוש בדירה, ובהמשך, אמר להם לקשור אותה באמצעות חבל שהביאו עימם. נאשם 2 החזיק אותה בזמן ש"הצעירים" (נאשם 1 ומוצטפא) קשרו את ידיה ורגליה. האיש המבוגר (נאשם 2) נותר לעמוד על ידה והחזיק אותה חזק, ובכל פעם שהיא צרחה או צעקה הוא סטר לה או הכה אותה, ולדבריה, עד היום יש לה כאבים באזור השיניים. המתלוננת אמרה כי בזמן שהצעירים חיפשו רכוש בדירה, נאשם 2 דיבר איתם, ואמר להם להסתכל ולחפש פריטים בדירה: "כשהם נכנסו לחפש הוא לא זז אלא הוא דיבר איתם. כן הוא אמר להם תסתכלו זה, תסתכלו זה" (עמ' 20 לפרו'). המבוגר אמר לה להוריד את השעון שלה אחרת הוא ישבור את ידה: "אני הולך לשבור לך את היד אחרת או שתורידי את השעון ואז אני הורדתי את השעון וזה היה על הרצפה ולקח" (עמ' 13 לפרו'). היא הורידה את השעון, שנפל לרצפה ונאשם 1 לקח אותו כשהביא את אחותה לחדר האמבטיה. שווי השעון 2,000 ₪. נאשם 2 לקח ממנה שרשרת בשווי 600 ₪ ואת הטלפון שלה, עבורו שילמה 2,000 ₪. לדבריה, הפורצים אספו כל שמצאו, אמרו לה שהם מהמשטרה ואיימו עליה בתנועת שחיטה על הצוואר אם תגלה למשטרה. הפורצים לקחו עימם שני מחשבים, תכשיטי זהב ונעלו את הדלת, כשהם מותירים אותה ואת אחותה כפותות. העדה העידה כי יד שמאל שלה נשברה. היא נזקקה לניתוח בידה ולטיפול במשך חצי שנה, עד היום סובלת מכאבים חזקים ונמצאת בטיפול, אחת מאצבעותיה אינה מתפקדת, והיא סובלת מסיוטים בלילה. הוגשו מסמכים רפואיים המתעדים את מצבה הרפואי. בחקירתה הנגדית עומתה המתלוננת עם טענת הנאשם 2, לפיה נישק אותה במצח. היא הכחישה זאת נמרצות וחזרה ואמרה כי הוא שבר את ידה וסטר לה (עמ' 21 לפרו').

 

6.       פרט לעדות המתלוננת, המאשימה הגישה, בהסכמה, תיק מוצגים ובו: הודעות א.ס במשטרה (ת/14א - ת/14ב); הודעות א.ס.ס במשטרה (ת/16-ת/18) שזיהתה את הנאשם 2 בתמונה, תיארה אותו כ"השמן" ואמרה כי הוא עבד בדירתן בשיפוצים במשך כשלושה שבועות עם הקבלן מוראר מדחת (ת/17); הודעות נאשם 2 במשטרה (ת/61 - ת/73); הודעות נאשם 2, תמלילים ודיסקים (ת/19 - ת/26 ו -ת/28), עימות נאשם 2 עם עיסא ג'אבר (ת/27); הודעת הקבלן מדחת מוראר (ת/29); מזכרים וטפסי חקירה שונים (ת/1 - ת/8, ת/30 - ת/60), תעודת עובד ציבור שב"ח (ת/9), תעודות רפואיות אודות המתלוננת ק.ס (ת/10 - ת/11), רשומות מוסדיות של חברות סלולריות, פלטי שיחות ואיכונם (ת/12 - ת/13א).

 

ראיות ההגנה

5

7.       נאשם 2 העיד להגנתו. נאשם 2, נשוי ואב ל - 13 ילדים, עובד בנין בישראל משנת 1984. נאשם 2 אמר כי כ - 5-6 חודשים לפני האירוע, הרכיב מטבח בדירה, אך לא קיבל תשלום מהקבלן שהעסיק אותו. לפיכך, הוא רצה להגיע לדירה ולפרק את המטבח, דלתות ומדפים, כדי ללחוץ על הדיירים באופן שישולם לו סך של 7,000 ₪. ביום האירוע נכנס לישראל, דרך קלנדיה, מבלי שהיה בידו אישור, והגיע לדירה עם בנו, נאשם 1 ואדם נוסף בשם מוצטפא, אותו אינו מכיר. הם דפקו על הדלת והוא אמר לאישה שפתחה שהוא רוצה לפרק את המטבח. כשנכנסו לדירה, האישה, שהיתה כבת 70 שנים, התחילה לצעוק, והוא נישק את הראש שלה, ניסה להרגיע אותה, ותוך כדי כך הבחין בבנו ובמוצטפא אוספים רכוש מהדירה וקשרו את הנשים. בתגובה הוא הרביץ לשניהם, משום שהתנגד למעשיהם, והוסיף כי ק.ס ראתה אותו מכה אותם. לדבריו, בהתחלה, כשישב עם המתלוננת באמבטיה, חשב כי בנו ומוצטפא התחילו לפרק את המטבח, אך כשראה אותם קושרים אישה, החל להכות אותם והתנגד למעשיהם. הנאשם אמר לאישה שפתחה את הדלת (ק.ס) לשתוק, לא לצעוק והסביר לה שהוא לא בא לגנוב ממנה. הנאשם הכחיש כי הרים ידו על ק.ס, אך הודה כי ישב איתה באמבטיה ושם יד על פיה כדי שהיא תשתוק (עמ' 92 לפרו'). משנשאל מדוע נשאר עם המתלוננת באמבטיה ולא יצא מהדירה, השיב כי ניסה להסביר לה את המצב (עמ' 94 לפרו'). הנאשם הכחיש בעדותו כי הגיע למקום במטרה לבצע שוד או גניבה וטען כי לא ידע מראש על כך ולא צפה אפשרות זו, ואילו היה הולך במטרה כזו, היה דואג לכסות את פניו. לדבריו, בנו הציע להביא אדם נוסף שיעזור להם לגבות את הכסף, אך הוא לא הכיר אותו.

6

בחקירתו הנגדית אמר הנאשם כי הוא עבד עם הקבלן מדחת מוראר כחמש פעמים בעבר, והלה היה חייב לשלם לו סכום הנע בין 7,000 ₪ ל - 12,000 ₪, עבור עבודה של ארבעה ימים בדירה. הנאשם ניסה להתקשר אליו מספר פעמים, אך הוא לא ענה לו, ועל כן החליט לבוא לדירה, בה ביצע העבודה האחרונה שלו עם הקבלן, ולפרק את המטבח והמדפים, כדי שהקבלן יבוא ישלם לו את מה שהוא חייב לו. בתחילה, חשב ללכת לבית של הקבלן וכיום הוא מבין שעשה טעות כשהלך לדירת המתלוננות. הנאשם הסביר כי נכנס לישראל בחודש הרמדאן, משום שלא היה לו אישור כניסה, ובחודש הרמדאן ניתנים היתרי כניסה לכל אדם מעל גיל 45. לדבריו, מאז האירועים, הקבלן מפקיד לו 400-500 ₪ מדי חודש לקנטינה בכלא, מאחר שהוא מרגיש רגשות אשמה על כך שהנאשם נמצא בכלא עקב אי תשלום (עמ' 101 לפרו'). בחקירתו הנגדית עומת הנאשם עם גרסת הקבלן בהודעתו במשטרה, לפיה הוא ביצע עבודה מצומצמת מאוד בבית שכללה הדבקת קרמיקה בלבד, תמורתה שילם לו 300 ₪ עבור חצי יום עבודה. הנאשם הכחיש זאת והוסיף לטעון כי הוא התקין את המטבח ועבד בדירה 4 ימים, אך לראשונה אמר כי הוא התקין את השיש והכיור וכי הקבלן, שהוא נגר במקצועו, התקין את ארונות המטבח, ולמרות זאת הנאשם חזר לדירה כדי לפרק דווקא את ארונות המטבח (עמ' 103 לפרו'). באשר למשך האירוע בדירה, העיד הנאשם כי האירוע ארך בין 5 ל - 10 דקות (עמ' 106 לפרו'). הנאשם נשאל גם על חקירותיו הראשונות במשטרה, בהן אמר כי "אינו זוכר" והכחיש את המיוחס לו. הנאשם טען כי השיב כך מתוך פחד. בנוגע לתיאום גרסאות עם בנו בשיחה ברכב, הסביר כי באותו יום עבר שני התקפי לב ועשה כן מרוב פחד ולחץ. עוד אמר הנאשם כי למתלוננות אין מה לאכול ואין מה לגנוב מביתן (עמ' 112 לפרו'), והכחיש כי שבר את ידה של המתלוננת.

 

8.       נאשם 1, שהודה בתיק זה ודינו נגזר, הנו בנו של נאשם 2. נאשם 1 העיד כי הגיע לדירה עם יתר המעורבים משום שהם עבדו שם קודם לכן ולא קיבלו תשלום, ולפיכך, חזרו לדירה כדי לפרק את המטבח ולא התכוונו לבצע שוד. נאשם 1 טען כי השוד היה יוזמה שלו, ואילו אביו התנגד לכך ואף הכה אותו (עמ' 56 לפרו'). העד שלל את דבריו במשטרה שם אמר כי כל המעורבים תכננו מראש לבצע את השוד וכי השוד בוצע על רקע מצב כלכלי קשה בבית. בעדותו הכחיש זאת ואמר כי דבריו נאמרו מכיוון שהפחידו אותו בחקירות ואיימו כי יכו אותו. עוד אמר נאשם 1 כי הודה במיוחס לו במטרה שאביו ינוקה מכל אשמה (עמ' 67 לפרו'). נאשם 1 סתר את דבריו במשטרה והודעותיו הוגשו במסגרת הוראת סעיף 10א לפקודת הראיות.

בחקירתו הנגדית אמר נאשם 1 כי המעורבים הביאו עימם קרטונים על מנת לפרק את המטבח, וכי הוא ומוצטפא לקחו אחת מהמתלוננות לאמבטיה ולא נאשם 2. מוצטפא נותר לעמוד לידה. בהמשך אמר כי נאשם 2 עמד לידה, אך לא עשה לה דבר והגן עליה מהאלימות של נאשם 1 ושל מוצטפא, ניסה להרגיע אותה ואף נתן נשיקה על ראשה לאות התנצלות על מעשי בנו. לדבריו, הם לא הספיקו לפרק את המטבח כי מוצטפא הוא זה שהתחיל את כל "הבלגאן". עוד העיד כי מוצטפא סחב את ק.ס לאמבטיה ומשך את התכשיט מהיד שלה וכך שבר את ידה, או שאולי כך נשברה ידה (עמ' 78 לפרו'). נאשם 1 עומת עם דברי המתלוננת וטען כי היא התבלבלה בעדותה, שכן גם מוצטפא הוא שמן, ולא רק אביו.

7

 

סיכומי הצדדים   

סיכומי המאשימה

9.       המאשימה עותרת להרשעת הנאשם בכל המיוחס לו בכתב האישום. לטענתה, לאחר שהנאשם הודה בשהייה בלתי חוקית ובכך שהיה נוכח באירוע, יריעת המחלוקת שנותרה הנה מצומצמת ונוגעת בשני נושאים: האחד, שאלת חלקו הפעיל באירוע; השני, אשר אינו הכרחי להוכחת העבירה, הוא שאלת שותפותו בתכנון השוד וידיעתו המוקדמת.

 

10.     לענין חלקו הפעיל של הנאשם באירוע, באה הפניה לעדות המתלוננת ק.ס, ונטען כי ניתן היה להתרשם שמדובר באישה פשוטה אשר עברה טראומה, תיארה בשפתה הפשוטה את שאירע בדירה והבהירה מספר פעמים שהאדם שפתח את הדלת - אחז בה והפעיל אלימות כלפיה, וכי הוא האיש שכינתה אותו "המבוגר" או "השמן" ואין מחלוקת שהוא הנאשם. המתלוננת סיפרה כיצד הגיע לבית אחיותיה, שמעה דפיקה בדלת, פתחה את הדלת וראתה שני אנשים צעירים ואחד מבוגר, שאלה "מה קרה?", המבוגר נכנס ודחף אותה לכיוון המקלחת, ניסה לסתום לה את הפה ונתן לה סטירה, וכתוצאה מכך נשברה ידה השמאלית. המתלוננת הכחישה את דברי הנאשם, לפיהם הוא נישק אותה במצח או על ראשה, והבהירה חד משמעית שהוא נתן לה סטירות ולא נשיקות. המתלוננת תיארה את החפצים שנלקחו מגופה ומהדירה, ואמרה כי לאחר סיום האירוע הפורצים השאירו אותה ואת אחותה קשורות, תוך שאיימו עליהן לבל יפנו למשטרה באמצעות תנועת שחיטה על הצוואר. המאשימה טוענת כי עדותה של המתלוננת היתה עקבית ואותנטית, היא הקפידה לדייק בפרטים ככל יכולתה. עדותה לא היתה מוגזמת והיא תיארה את חלקם של נאשם 1 ומוצטפא ואמרה כי "הצעירים" לא הפעילו נגדה כל אלימות. באשר לשעון, המתלוננת פירטה בעדותה שוב ושוב כיצד נלקח ממנה השעון, ואין כל משמעות מהותית לטענות ההגנה לסתירות בעדותה בענין זה. עוד נטען כי למתלוננת אין אינטרס להפליל דווקא את נאשם 2, והוא אף לא הצביע על סיבה כזו. לפיכך, יש לראות את עדותה כמהימנה.

 

8

11.     לעמדת המאשימה, די בתשובת הנאשם לכתב האישום ובעדותה של המתלוננת כדי לבסס את אשמתו בעבירות המיוחסות לו. לכך ניתן להוסיף את הודעות נאשם 1, בנו של הנאשם 2, הודעות הקבלן והודעות נאשם 2 במשטרה, המפריכים את טענת נאשם 2, לפיה לא הגיע לדירה כדי לשדוד אלא כדי לפרק את המטבח.

 

12.     בהודעת הקבלן (ת/27), אשר הוגשה בהסכמה, הפריך הקבלן לחלוטין את טענת הנאשם, בהסבירו כי חלקו של הנאשם בשיפוץ הדירה היה מצומצם מאוד, הוא לא הרכיב את הארון ואינו מבין בנגרות, אלא עבד כמה שעות בהרכבת השיש, ואת הסכום הקטן שהגיע לו בגין עבודתו הוא שילם לו. הקבלן אמר גם שהדיירות שילמו לו ואינן חייבות לו, וכי הוא לא חייב כספים נוספים לנאשם. כמו כן, הנאשם לא פנה אליו מעולם בטענה שיש חוב כלפיו. ביחס לתדפיס רישומי הקנטינה, המוכיח כי הקבלן הפקיד כספים 9 פעמים במהלך 16 החודשים במהלכם הנאשם עצור, בסכום מצטבר של 2,000 ₪, נטען כי הקבלן נתן הסבר סביר לכך ואמר שמצבו הכלכלי של הנאשם הינו "על הפנים" ולבקשתו הוא עוזר לו ונותן לו סכומי כסף מדי פעם בסכומים של 100-200 ₪. לעמדת המאשימה, יש לקבל הסבר זה ולדחות את טענתו הבלתי מתקבלת על הדעת של הנאשם, לפיה, תשלומי הקבלן ניתנים לו כפיצוי על שקר.

 

9

13.     המאשימה הוסיפה כי הנאשם 1 העיד בבית המשפט דברים המנוגדים להודעתו במשטרה ותמך בגרסת אביו, לפיה השניים לא הלכו במטרה לבצע שוד וטען כי אביו הרביץ לו והתנגד למעשיו. הודעות נאשם 1 הוגשו לפי ס' 10א לפקודת הראיות, והמאשימה מבקשת להעדיפן על פני עדותו בבית המשפט. לטענתה, מדובר בעד שהוא בעצמו נאשם מעורב, המעיד להגנת אביו, שהוא גם חשוד ומעורב, ולפיכך, שינה את גרסתו. גרסתו ניתנה באופן מתפתח ובמסגרת תהליך, בתחילתו ניסה להגן על עצמו ועל אביו, ובשלב כלשהו הוא נשבר והתחיל לספר את האמת על חלקו ועל האחר, מוצטפא, שגם את זהותו הסתיר בתחילה וקרא לו "עלא", אך עדיין הוא הקפיד להגן על אביו ולצמצם את חלקו. גרסתו הראשונה הנה מיום 3.7.14, בה הוא לא חוזר בו מכך שאמר שאביו תכנן עמו את השוד. כמו כן, בתרגיל החקירה שנערך באותו היום, הוא ניסה להדריך את אביו מה להגיד ואיך להוכיח את חפותו. פעם אחת ויחידה הוא ניסה את מזלו וטען כי הם הלכו לפרק את המטבח, אך נכשל בניסיונו להסביר את הגרסה הזו, מה התכוונו לעשות, כמה חייבים לאביו, למה לא פירקו את המטבח, למה השאירו את הקרטונים בחוץ, והוא לא טען שאביו הכה אותו. למחרת הוא חזר וסיפר את האמת ביחס לשוד, הוא הודה והורשע, ובטיעונים לעונש, הביע חרטה ואמר כי תכננו את השוד בגלל מחסור באוכל בבית, סיפר שהוא ואביו הורידו את הגרביים טרם נכנסו ושמו אותם על הידיים ותפקידו של עיסא היה להשגיח בחניה. גרסה זו של נאשם 1 סותרת לחלוטין את טענת נאשם 2, לפיה השוד לא היה מתוכנן וכי נאשם 2 נקלע לתוכו שלא מרצונו.

 

14.     באשר לתכנון ושותפות הנאשם 2 בשוד, נטען כי נאשם 1 ניסה להגן על אביו באופן שאינו מתיישב אפילו עם אמירות נאשם 2. נאשם 1 אמר בתחילה שאביו לא נכנס לדירה כלל. הפוך מעדות נאשם 2. הוא אומר שהוא ומוצטפא היו אלימים, בניגוד לדבריו של נאשם 2 בהודעתו, לפיהם מוצטפא לא עשה דבר לנשים. בעדותו בבית המשפט, אמר נאשם 1 כי מוצטפא עמד ליד המתלוננת, בעוד שנאשם 2 הודה כי הוא עמד על ידה כל הזמן. לפיכך, מבקשת המאשימה לאמץ את הודעותיו של נאשם 1 (ת/66 - ת/70) ביחס לתכנון האירוע, המתיישבות עם גרסת המתלוננת, ואת העובדה שנאשם 1 קיבל אחריות. גרסתו, המצמצמת את חלקו של אביו באירוע, אינה מעידה על חוסר מהימנות, אלא על המצב המורכב שהוא נמצא בו. הטענה כי דבריו במשטרה ניתנו על רקע אלימות מצד השוטרים נסתרת מצפיה בדיסקים המתעדים את החקירה במשטרה, מהם ניתן ללמוד כי נאשם 1 יצר קשר טוב עם החוקרים, והוא הודה כי השן נשברה לו ממשהו שהוא אכל ולא כתוצאה מהחקירה.

 

15.     נטען עוד כי הודעותיו של נאשם 2, אשר הוגשו בהסכמה, סותרות את גרסתו בבית המשפט, לפיה הגיע לפרק את המטבח. בהודעותיו אמר כי הוא עשה את המעשה בגלל כסף וכי הוא יודע שבמדינה אחרת היו הורגים אותו. גרסתו בבית המשפט הנה גרסה הזויה שאין לקבלה. כמו כן, גם לפי גרסה זו, ברור כי בשלב מסוים הבין שמבוצע שוד, אך הוא לא יצא מהדירה אלא הוסיף להחזיק במתלוננת ולאפשר לאחרים לבצע את חלקם. נטען כי גרסתו מופרכת ומלאת חורים ושקרים, ולא מתקבל על הדעת שאדם שחייבים לו כסף ילך ויפרק מטבח.

 

          סיכומי ההגנה

16.     הסנגור עותר לזיכוי הנאשם מחמת הספק. לחלופין, להרשיעו בסיוע לפי חלקו. לחלופי חלופין, להרשיעו לפי חלקו באירוע בלבד.

 

10

17.     הסנגור אינו חולק על המאשימה בהגדרת יריעת המחלוקת, הנוגעת בשתי שאלות בלבד: שאלת חלקו של הנאשם באירוע השוד לאחר שאישר כי נכח בבית ושאלת שותפותו בתכנון השוד, אם בכלל, ואם היתה לו ידיעה מוקדמת.

 

18.     בנוגע עם מידת חלקו של הנאשם באירוע, נטען כי המאשימה מסתמכת על עדות המתלוננת ק.ס, על גרסת הנאשם וגרסת הקבלן (ת/29), המפריכה, לטענתה, כי הגיע על מנת לפרק את המטבח. הסנגור טוען כי עדות המתלוננת הנה גרסה יחידה מלאת סתירות אשר אינה מאפשרת קביעת ממצא מרשיע, מעבר לכל ספק סביר, גם אם נשלבה עם גרסת הנאשם, למעט לקיחתה לשירותים ושהייתו לידה. כך למשל, המתלוננת מנסה לייחס לאדם ששמר עליה ליד השירותים את כל המעשים, מתוך כעס שניכר מדבריה עליו, אך בחלקים אחרים בעדותה מייחסת את המעשים ל"צעירים" ובהודעותיה במשטרה לא נזכרו הדברים שייחסה לנאשם בעדותה. כך לענין לקיחת התכשיטים שענדה, קשירת ידיה ורגליה, שבירת ידה, היותה קשורה עד לסוף האירוע והשלכת אחותה לרגליה בחדר האמבטיה. כמו כן, נטען כי לא ברור כיצד המתלוננת, שהודתה כי אינה דוברת ערבית, הבינה כי הנאשם הורה לצעירים לקשור אותה. לעמדת ההגנה, הגרסה המהותית היחידה העקבית שעלתה מדברי המתלוננת היא לקיחתה לשירותים על ידי הנאשם ושהייתו לידה שם. באשר לשאר הפרטים, מסרה המתלוננת מספר גרסאות סותרות, לפיהן לא ניתן לקבוע ממצא והן אף מחזקות את גרסת הנאשם עצמו על חלקו באירוע.

 

19.     נטען כי המאשימה אינה מסתמכת על גרסת הבן לצורך חלקו של הנאשם באירוע, אלא רק לענין התכנון המוקדם והידיעה. הסנגור טוען כי במקרה דנן לא ניתן ליישם את הכלל של "פלגינן דיבורא", שכן נאשם 1 מסר גרסאות סותרות רבות, עד שלא ניתן לדעת היכן האמת והשקר בדבריו. הסנגור פירט בהרחבה בסיכומיו סתירות רבות, שעלו, לטענתו, מדבריו של נאשם 1 במשטרה ובבית המשפט, שאף אמר כי ביקש לנקות את אביו מאשמה: "להוציא את אבא מהסיפור" (עדות נאשם 1 בעמ' 67 לפרו'). לעמדת הסנגור, גרסאותיו הסותרות של נאשם 1, הכוללות גם מספר הודעות שקר ותיאור אירוע בצורה שונה מהמתלוננת ק.ס, אינן מאפשרות לבסס על דבריו של נאשם 1 ממצא מרשיע בנוגע עם ידיעתו המוקדמת וחלקו של הנאשם בתכנון השוד. כמו כן, נטען כי לגרסה זו אין בנמצא כל חיזוק.

 

11

20.     באשר לחלקו של הנאשם באירוע, נטען כי הנאשם הכחיש בהתחלה כל קשר לאירוע, אך משהחליט להתנקות, הוא הציג גרסה מהותית אחת, עליה חזר שוב ושוב, אודות חלקו באירוע ואי צפיית ההתרחשות הפתאומית שהחלה במקום והסיטואציה אליה נקלע. הסנגור טוען כי הנאשם מסר את גרסתו הראשונה לאירוע בהודעה מיום 7.7.15 (ת/24), ממנה עולה כי אכן ההתרחשות בדירה היתה בלתי צפוי מבחינתו והוא נקלע אליה בהפתעה. בהודעה זו שלל הנאשם כל תכנון מוקדם. הנאשם חזר על כך גם בהודעות שבאו לאחר מכן (ת/25, ת/26 ו - ת/28). בנוסף, הנאשם חזר על כך בעדותו בבית המשפט וגם בחקירתו הנגדית. כמו כן, הנאשם העיד כי לא תקף את המתלוננת אלא נישק אותה על מצחה, כפי שאמר בהודעות (ת/24 ו - ת/25).

 

21.     הסנגור התייחס לכך שהמאשימה ביקשה להתבסס על עדותו של הקבלן (ת/29 - שהוגש בהסכמה), שלשיטתה הפריך את טענת הנאשם כי הגיע לדירה על מנת לפרק את המטבח, וטוען כי אך טבעי שקבלן יכחיש קיום חוב שלא שילם לעובד. עוד נטען כי לא ניתן לבסס כל ממצא בהסתמך על דברי הקבלן משום שהוא עצמו אישר כי הנאשם עבד באותה דירה וכי הוא שילם לו תשלום יומי בתמורה, ואמר כי הוא עבד עבורו במשך יום-יומיים ועבודתו התמצתה בהתקנת 3 מטר קרמיקה על הקיר. עוד נטען כי דברי הקבלן נסתרים מדברי המתלוננת אס.ס, שהודעתה מיום 14.7.15 הוגשה בהסכמה, שזיהתה את הנאשם כמי שהיה אחראי על העובדים, נתן להם הוראות ועסק בשיפוצים. כמו כן, נטען כי ממסמך של שב"ס עולה שהפקדות הכספים מהקבלן לקנטינה הסתכמו בסכום כולל של 2,070 ₪, שגובהו מעיד כי אין מדובר בסתם עזרה לזולת. לפיכך, נטען כי שילוב של נתונים אלה מלמד כי אין בגרסת הקבלן ב - ת/29 כדי לסתור את גרסת הנאשם אודות חוב ועבודות שביצע בדירה.

 

12

22.     לסיכום, הסנגור טוען כי הנאשם אישר כי חלקו באירוע התמצה בלקיחת המתלוננת ק.ס בסמוך לשירותים ושהיה לידה למשך מספר דקות, ואישר כי שם ידו על פיה כדי שתשתוק. לכן, אם יקבע אשם לגביו מדובר בסיוע בלבד, לפי החלק בו הודה, ואין מדובר במבצע עיקרי. לחלופין, אם יקבע כי מדובר במבצע עיקרי, אין ראיות שמבססות מעבר לכל ספק סביר ביצוע בצוותא לכל מה שהתרחש בדירה, ויש לקבוע ממצא לגבי חלקו של הנאשם בלבד באירוע. לגבי תרגיל החקירה בין הנאשם ובנו (ת/23) נטען כי יש להבין את ניסיונות תיאום הגרסאות על רקע ההסתבכות באירוע ממין זה.

 

 

 

דיון ומסקנות

23.     אין מחלוקת כי נאשם 2 (להלן: "הנאשם") נכח בדירה בעת האירוע וכי כמה חודשים לפני כן הוא עבד בדירה בשיפוצים בדירה עם הקבלן. המחלוקת נוגעת בשאלה האם הוא ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום והאם היה שותף לתכנון השוד.

 

13

24.     המתלוננת ק.ס העידה באופן קוהרנטי ומפורט ועדותה מהימנה ומעוררת אמון. בדבריה, תיארה המתלוננת את המעשים המיוחסים לנאשם בכתב האישום. המתלוננת העידה כי הגיעה לבית אחיותיה בשעה 09:00 בבוקר וראתה שלושה אנשים עולים ויורדים במדרגות עם קרטונים. כעבור זמן קצר שמעה דפיקה בדלת, פתחה וראתה אותם שלושה אנשים. היא תיארה את הנאשם כאיש המבוגר והגדול פיזית מביניהם. היא שאלה "מה קרה?" כשהיא פותחת את הדלת לכדי פתח צר בלבד, אך הנאשם דחף אותה בחוזקה לפנים הדירה, ומשם לקח אותה בכוח לחדר האמבטיה, שם היא ניסתה לצרוח אך הוא סתם את פיה בכל פעם, סטר על פניה והכה בה כמה פעמים: "הוא תפס אותי ועמדתי, עמד איתי ואז כל פעם שצרחתי הוא נתן לי סטירה או מכות" (עמ' 13 לפרו'). העדה העידה על כך תוך שהדגימה את מעשיו של הנאשם. לאחר מכן, נאשם 1 הביא את אחותה הגדולה, א.ס, והשליך אותה על הרצפה סמוך למתלוננת ובסמוך לדלת המקלחת. נאשם 2 נשאר לעמוד כל העת לידן, תוך שהאחרים מחפשים רכוש בדירה. הנאשם אמר לאחרים לקשור את ק.ס באמצעות חבל שהביאו עימם מבעוד מועד, והוא זה שהחזיק אותה בזמן שהאחרים קשרו אותה בידיה וברגליה. את אחותה הם קשרו בבד תוך כדי שהנאשם החזיק אותה. כל העת הנאשם עמד לידה, כיסה את פיה, תפס אותה חזק , בכל פעם שהיא צרחה או צעקה הוא סטר לה או הכה אותה, ובזמן שהאחרים חיפשו רכוש בדירה, הנאשם פיקד עליהם ממקומו והורה להם איך לחפש: "כשהם נכנסו לחפש הוא... אמר להם תסתכלו זה תסתכלו זה" ודיבר בטלפון הנייד פעמיים (עמ' 20 לפרו'). הנאשם לקח מגופה של המתלוננת שרשרת שענדה והורה לה להוריד את השעון, אחרת ישבור את ידה. העדה חזרה על כך מספר פעמים ואמרה כי ניסתה להוריד את השעון, השעון נפל לרצפה, ו"הצעיר" (נאשם 1) לקח אותו תוך כדי שהוא הביא את אחותה לכיוון המקלחת. עוד אמרה העדה כי במהלך האירוע שבר הנאשם את ידה השמאלית. הוצגו תעודות רפואיות שהוגשו בהסכמה בנוגע עם פגיעה זו (ת/10 - ת/11), המעידים כי היא נזקקה לניתוח בהרדמה מלאה לתיקון השבר ונזקקה לחופשת מחלה ממושכת ולטיפול תרופתי. בסוף האירוע, הותיר הנאשם את המתלוננות כשהן כפותות ועזב את המקום עם היתר, לאחר שנעלו את דלת הדירה אחריהם.

 

25.     עדותה של ק.ס היתה מלאת פרטים, ניכר כי היא מתארת את הדברים שאירעו כהווייתם, תוך שהיא מדגימה בתנועות את שאירע, וחוזרת על הפרטים שוב ושוב. כמו כן, ניכר היה בעדותה כי היא אינה מבקשת להעליל על הנאשם: "אני אילו הייתי רוצה לשקר או להאשים אחרים הייתי מאשימה בשקר גם את אלה. לא האשמתי אותם את הצעירים, אני יודעת שנכנסו ועשו, לקחו את הדברים, שני מחשבים שהיו שם ולא עשו לי דבר, הוא זה שביקש ממני להוריד את השעון, הוא זה שאמר לי תורידי לו את השעון אחרת הוא..." והעדה הדגימה בידה את התנועה (עמ' 19-20 לפרו'). גרסתה של ק.ס נתמכת בעדותה של המתלוננת א.ס, אחותה, שהיתה לידה. הודעותיה של א.ס הוגשו בהסכמה (ת/14 א' - ת/14 ב'), בהן אמרה כי הבחינה בפועלים המורידים קרטונים בחדר מדרגות, ולאחר שק.ס הגיעה לדירה, הם דפקו על הדלת, ק.ס שאלה "מי זה?", הם לא ענו, שיחקו עם הידית והצילינדר במטרה לפתוח את הדלת ולאחר מכן בעטו ונכנסו פנימה. אחד מהם הושיב אותה על הרצפה, סתם את פיה עם בד, קשר את ידיה עם חבל ונשך אותה. אדם אחר לקח את ק.ס לחדר אחר, שם קשר אותה. עדויות המתלוננות מבססות את המפורט בכתב האישום, ומציגות את חלקו הפעיל והדומיננטי של הנאשם כשותף מלא לשוד.

 

26.     לעומת עדויות המתלוננות, הותיר הנאשם רושם בלתי מהימן בעדותו, וגרסתו אינה מתיישבת עם ההיגיון, מלאת סתירות ופרכות, והנה תוצר של תיאום גרסאות עם בנו, נאשם 1, לאחר שהלה הודה במיוחס לו.

 

14

27.     הנאשם הכחיש בשלוש הודעותיו הראשונות במשטרה כי היה בתחומי מדינת ישראל ביום האירוע, ובכלל זה שלל כי היה בדירה (ת/19-ת/21). גם לאחר שעומת עם איכוני הטלפון הנייד שלו שמצביעים על כך שהיה בזירת האירוע ביום הרלבנטי, הוסיף הנאשם להכחיש את דבר הימצאותו במקום (ת/22), שלא כפי שטען סנגורו בסיכומיו. הנאשם הודה לראשונה כי נכח בזירה והעלה את גרסתו הנוכחית, לפיה הגיע לדירה במטרה לפרק את המטבח והופתע ממעשי בנו וחבריו, לאחר שתיאם עדויות עם בנו במהלך תרגיל חקירה בו הופגשו השניים. ברם, גם גרסה זו התפתחה, השתנתה ונזרעה בסתירות רבות ומהותיות בהודעות שניתנו לאחר מכן, כפי שיפורט להלן.

 

28.     במסגרת תרגיל חקירה מיום 3.12.15 הופגשו הנאשמים ודיברו ביניהם (ת/23). נאשם 1 אמר לאביו כי הוא הודה בכל העבירות על מנת שהנאשם ינוקה מאשמה: "רק עליי, אני לקחתי את הכל על מנת שאתה תשתחרר", אמר לו לא להודות: "אל תודה על אף אחד אבא", ואמר לו שאמר לשוטרים שהנאשם לא היה חלק מהתכנון, ולא פתח את הדלת ראשון (ש' 13-14 עמ' 5 ו - ש' 33 עמ' 25 - תמלול ת/23). בהמשך השיחה הנאשמים תיאמו עדויות בפרטים נוספים (עמ' 27-31 ת/23). בעדותו בבית המשפט הנאשם נשאל על כך וניסה באופן פתלתל להסביר זאת באומרו כי דבריו במהלך תרגיל החקירה נאמרו בגלל שחש לא טוב וקיבל התקף לב. דברים אלו אינם מתיישבים עם ההיגיון ואינם נתמכים בתוכן הדברים המפורט בתמלול. יתרה מזו, הנאשם אף השיב בחיוב לשאלת בנו אם הוא בסדר (ש' 39 עמ' 2 ו - ש' 1 עמ' 3 לתמלול ת/23).

 

29.     גרסת ההגנה של הנאשם עלתה לראשונה רק בהודעה שנמסרה אחרי תיאום העדויות בתרגיל החקירה, בה הודה הנאשם לראשונה כי הגיע לדירה עם בנו, עיסא ג'אבר ומוצטפא. אך, כאמור, גם בגרסה זו נפלו סתירות רבות, ובכלל זה הנאשם טען בתחילה כי הגיע למקום במטרה לדבר עם בעלת הבית על חוב כספי שהיא חייבת לו (ת/24). בהודעה שנגבתה ממנו לאחר מכן, אמר הנאשם כי דווקא הקבלן הוא שחייב לו כסף בסך של 5,000 ₪ לערך (ש' 76 ת/25). סתירה נוספת עלתה בהודעה שניתנה לאחר מכן, בה אמר שהמטבח שייך לו והגיע לדירה מאחר שהקבלן אמר לו שבעלת הדירה לא שילמה את הכסף (ש' 37 ת/28). עוד אמר הנאשם כי לאחר שנכנס לדירה, החלה המתלוננת לצעוק והוא דיבר אליה עוד ועוד, נישק את ידיה ואת ראשה, ולאחר מכן הכניס אותה לאמבטיה במטרה שלא תצעק וישב איתה באמבטיה (ת/24). הסבר זה מנוגד להיגיון ואינו תואם את העובדה שהמתלוננות היו קשורות בחבל שנמצא לאחר מכן בזירה.

 

15

30.     גרסתו של הנאשם בעדותו בבית המשפט הנה גרסה שאינה מתיישבת עם ההיגיון והתייחסות לתוכנה מעלה תמיהות רבות, שלא הוצג להן הסבר המניח את הדעת.

הנאשם, שלא הכחיש כי היה בדירה, טען כי הגיע למקום במטרה לקבל כסף על עבודתו בדירה. הדרך הפתלתלה שבה חשב הנאשם לגבות את החוב היא, לטענתו, דווקא על ידי פירוק המטבח, שטען כי הוא התקין. ברם, לרועץ צצו תמיהות רבות עליהן לא היה בידו להשיב כהלכה. כך למשל, טען הנאשם כי הקבלן הוא בעל אותו חוב נטען ולא הדיירות, וכי הן דווקא שילמו לקבלן עבור העבודה שבוצעה בדירתן, כך שלא ברור מדוע פירוק המטבח יביא את הקבלן לשלם לו כספים. לנאשם לא היתה תשובה מספקת לשאלה מדוע לא הלך לבית הקבלן על מנת לגבות את החוב, והשיב לאקונית כי אינו יודע איפה בדיוק הקבלן גר ובאבו גוש כולם "נוכלים". כמו כן, בחקירתו הנגדית עומת הנאשם עם דבריו של הקבלן מדחת מוראר בהודעתו במשטרה (ת/29), שאמר כי הוא נגר במקצועו והחליף את ארונות המטבח בדירה, בעלות הבית שילמו סכום של 8,000 ₪ במזומן עבור עבודתו, ואילו הנאשם התקין רק את הקרמיקה בגודל 3 מטר במטבח במשך פחות מחצי יום עבודה (כשלוש שעות). תמורתו קיבל ממנו סכום של 300 ₪ באותו היום. במענה לדברים אלה, הודה הנאשם כי כלל לא התקין את המטבח אלא רק את השיש, אך עמד בטענתו, לפיה הקבלן חב לו סכום הנע בין 7,000 ₪ ל - 12,000 ₪ עבור עבודה של 4 ימים בדירה זו. כמו כן, בחקירתו משטרה אמר הנאשם כי עבד שלושה ימים מלאים בדירה עבור הקבלן, וכי הקבלן חייב לו סך של 5,000 ₪ דווקא (ש' 40-47 ת/28). הקבלן הכחיש קיום חוב לנאשם ואמר כי הנאשם אף לא פנה אליו בבקשה להסדיר חוב כלשהו, וכי לא היה כל קשר בין הנאשם לבין בעלות הבית. במענה לדברים אלה, השיב הנאשם בעלמא, והוסיף לטעון כי הקבלן חייב לו כסף ואף טען כי הקבלן מרגיש אשמה על כך שהנאשם "הסתבך" בגללו, ועקב כך הוא נוהג להפקיד לו סכומי כסף לקנטינה מדי חודש. לדברים אלה נמצא הסבר בדבריו של הקבלן, שאמר כי הוא נוהג לתת מדי פעם כספים לנאשם משום שמצבו הכלכלי בכי רע והוא מבקש לסייע לו, ואמר כי דווקא הנאשם הוא שחייב לו כספים (ת/28, ור' גם: ת/29).

 

16

31.     עדותו של נאשם 1 אינה מסייעת לנאשם ואף אינה תומכת בגרסתו. נאשם 1, שהודה והורשע, העיד בניגוד להודעותיו במשטרה ומתוך רצון ברור לסייע לאביו ולנקותו מכלל אשמה. דבריו סותרים את עדות אביו ואת עדות המתלוננות. אין מחלוקת כי הנאשם היה עם ק.ס בחדר האמבטיה, אך נאשם 1 טען בחקירתו הנגדית כי מוצטפא לקח את ק.ס לחדר האמבטיה, נותר לעמוד לידה ושמר עליה, ואילו הנאשם עמד שם ולא עשה דבר. גרסה זו מנוגדת לגרסה שמסר נאשם 1 במשטרה והודעותיו התקבלו במסגרת סעיף 10א לפקודת הראיות. עיון בהודעותיו של נאשם 1 במשטרה מלמד כי הוא הכחיש מכל וכל את המיוחס לו בארבע ההודעות הראשונות (ת/61-ת/64). החלטתו להודות במיוחס לו באה לראשונה בהודעתו החמישית מיום 3.7.15 (ת/65), לאחר שאביו אושפז והוצגו לו תמונות של אביו במיטת חוליו. נאשם 1 פרץ בבכי והחליט להודות ולקחת על עצמו את מלוא האשמה, תוך ניקוי אביו ומוצטפא מאשמה (במקום מוצטפא, הוא אמר שהיה אדם שלישי בשם "עלא אבו קטיפאן"). זיקוק גרסתו הראשונה מניסיונותיו להציל את אביו, מגבש גרעין של אמת, עליו חזר גם בהודעות שבאו לאחר מכן, ויש להעדיפו על פני עדותו בבית המשפט., באופן המוכיח כי אביו היה שותף מלא לתכנון השוד.

בהודעתו, בה נמסרה הודאתו בגרסתה הראשונה, אמר נאשם 1 כי מספר ימים לפני השוד, הוא ואביו נפגשו עם מוסא ג'אבר ועלא בבית קפה באזור השטחים וקבעו להיכנס לישראל כדי לבצע גניבה ביום האירוע: "אני אומר לך מצבנו הכלכלי קשה... אז הסכמנו שבתאריך 15.6.15 נכנס כדי לחפש מה לגנוב" (ש' 46-47 ת/65). נאשם 1 חזר שוב ושוב על כך שאביו היה שותף לתכנון השוד: "הצורך שלנו לכסף הביא אותנו למעשה הזה, אם היה לי כסף לא הייתי שודד ולבטח אבא שלי לא היה שותף שלי" (ש' 169-170 ת/65). בהודעה שבאה לאחר מכן, חזר על כך שאביו היה חלק מתכנון השוד: "באותה ישיבה בבית קפה באל ראם שמעתי את מוסא אומר לאבא שלי שיוצאים לגנוב בישראל, סיכמנו אני מוסא ואבא שלי שנצא ב 15.6.15" (ש' 16-17 ת/66). נאשם 1 לא חזר בו מדברים אלה גם בהודעות שניתנו לאחר מכן, ורק בהודעתו השתים-עשרה חזר בו ואמר כי אביו הצטרף אליו ואל עיסא על מנת לפרק את המטבח שבדירת המתלוננות או לקחת מהן כסף עבור התקנתו, וכי בהגיעם סמוך לדירה עיסא ראה את ק.ס עוברת ברחוב והציע לשדוד אותה. יחד עם זאת, באותה הודעה סתר את עצמו וחזר לגרסתו הראשונית, לפיה אביו היה נוכח בשיחה בה הוחלט עם עיסא כי יכנסו לישראל כדי לבצע שוד, כולם ידעו לאיזה דירה הולכים כדי לבצע את השוד והוסכם כי עיסא יחכה ברכב, ונאשם 1, נאשם 2 ומוצטפא יעלו לדירה כדי לפרק את המטבח (ת/72 הודעה מיום 14.7.15).

17

באשר לחלקו של נאשם 2 בביצוע השוד בתוך הדירה, אמר נאשם 1 בתחילה (ת/65) כי הוא ואביו לבשו את הגרביים שלהם על הידיים ונכנסו ראשונים לדירה, אחריהם נכנס השותף השלישי בשם עלא, ומי שתקף את הדיירות זה הוא ועלא, כך שעלא קשר את ק.ס ואביו חיפש רכוש במגירות הבית ולאחר מכן הלך לק.ס, אמר לה לא לצעוק ושתירגע ושמר עליה חלק מהזמן. בהמשך ההודעה אמר כי עלא נכנס ראשון והוא דחף את ק.ס פנימה. כמו כן, אמר שהביאו איתם חבל מבעוד מועד "לקחתי בחשבון שמישהו יתנגד" (ש' 210 ת/65). בהודעה שניתנה לאחר מכן, חזר נאשם 1 על כך שעלא נכנס ראשון, אך רק בהודעתו השמינית במשטרה אמר לראשונה כי אותו עלא הוא מוצטפא, וכי הוא ניסה לנקות אותו ואת אביו מאשמה (ת/68). בהודעתו העשירית (ת70) הסביר נאשם 1 כי הציג את גרסתו כך שאביו ינוקה מאשמה: "אני רציתי לקחת את התיק על עצמי כדי שאבא שלי ילך הביתה. כי שנינו מאותו הבית וזה מיותר ששנינו נהיה עצורים" (ש' 17-18 ת/70).

לסיכום, גרסתו של נאשם 1 מלאה סתירות, אינה תומכת בגרסת אביו ואף סותרת אותה, וכן עומדת בסתירה לעדויות המתלוננות. ניכר כי גרסתו של נאשם 1 ניתנה על רקע הודאתו שלו באשמה ורצונו לנקות את אביו מכלל אשמה. דבריו של נאשם 1 לנאשם 2 בתרגיל החקירה, במהלכו הופגשו והיתה להם שהות לשוחח, אינם מותירים מקום לספק בענין זה. נאשם 1 הנחה את נאשם 2 מה לומר, הסביר לו כי הוא הודה וכי אין טעם שגם הוא ישלח למאסר. בעקבות אותה שיחה, כאמור, העלה נאשם 2 את גרסתו הנוכחית. זיקוק גרסתו של נאשם 1 במשטרה מניסיונותיו לנקות את אביו מאשמה, מלמדת, לכל הפחות, כי אביו היה שותף מלא לתכנון השוד.

 

18

32.     לבד מהסתירות הרבות שעולות מגרסת ההגנה של הנאשם, הממוטטות את מהימנותה, בחינת הראיות מלמדת על אשמת הנאשם ועל חלקו הפעיל והדומיננטי בביצוע השוד. הנאשם הודה כי הגיע לדירה בליווי שלושה אנשים נוספים, כשהם מצוידים בקרטונים וחבל. דרך פעולתם מלמדת כי פניהם היו מועדות לפרוץ לדירה ולגנוב מתוכה. אחד מהם נותר להמתין ברכב, בעוד היתר, ובכללם הנאשם, עלו לדירה עם קרטונים לדירה, לאחר שקדם לכך בירור האם הדיירות בבית, באמצעות תרגיל מילוי ג'ריקן המים שביצע עיסא. נאשם 1 העיד כי הוא ואביו חלצו את הנעליים ופשטו את הגרביים וגרבו אותן על ידיהם. המתלוננות העידו כי שמעו דפיקה בדלת וא.ס העידה כי שמעה אותם מנסים בעצמם לפתוח את מנעול הדלת. שתי המתלוננות העידו כי ברגע שק.ס פתחה מעט את הדלת - הנאשם הוא הראשון שפעל. הנאשם היה הראשון שהתפרץ פנימה, תפס אותה בחוזקה והדף אותה פנימה מיד לעבר חדר האמבטיה. שם לא דיבר איתה על פירוק המטבח, או ניסה להסביר לה "את המצב" (עמ' 94 לפרו'), כטענתו, אלא הכה אותה וקשר אותה. השבר בידה והעובדה כי המתלוננות נקשרו בחבל שהיבוא עימם הפורצים מבעוד מועד - מלמדים על דרך פעולתו האלימה של הנאשם, ושוללות את טענותיו כי רק דיבר עם ק.ס על המטבח, הרגיע אותה ונישק אותה בראש. שתי המתלוננות העידו כי התוקפים לא נישקו אותן (הודעה ת/14ב' של א.ס וק.ס בעמ' 21 לפרו'). ק.ס אמרה בבירור: "שבר לי יד ונתן לי סטירות. הוא לא נישק אותי, הוא לא נתן לי נשיקות" (עמ' 21 לפרו').

 

33.     מעשיו של הנאשם לא מותירים מקום לספק כי הוא היה מודע לשוד שמתבצע, היה שותף לו וחלוקת התפקידים בינו לבין האחרים היתה ברורה לו. הנאשם עמד כל העת ליד ק.ס, הכה בה, סתם את פיה, אחז אותה תוך כדי שהוא מורה לאחרים לקשור אותה ומסייע להם לעשות כן בהחזיקו אותה בחוזקה. הנאשם המשיך לתת להם הוראות כשהוא מדבר איתם ממקום עומדו, כפי שחזרה ואמרה המתלוננת ק.ס בעדותה. המתלוננות לא העידו כי הנאשם הרביץ לבנו אלא פיקד עליו ממקום עומדו, ואף שוחח בטלפון פעמיים. המתלוננת חזרה על כך שוב ושוב ואמרה כי אפילו שאינה דוברת ערבית היא שמעה והבינה כי נאשם 2 דיבר איתם ממקום עומדו, ולא צעק עליהם, כטענתו: "לא, לא, לא היתה צעקה שם, ..., לא צעק, אלא דיבר איתם. הם מחפשים דברים" (עמ' 21 לפרו'). "גם הוא דיבר בטלפון פעמיים אפילו" "כשהם נכנסו לחפש הוא לא זז אלא הוא דיבר איתם. כן הוא אמר להם תסתכלו זה, תסתכלו זה" (עמ' 20 לפרו'"). מעדות ברורה זו לא עולה תמונה של מי שנדהם ממעשי בנו וחברו ומבקש לגרום להם לחדול ממעלליהם, אלא נהפוך הוא - הנאשם מילא תפקיד אקטיבי בשוד, החל מהרגע הראשון בו נכנסו שלושת התוקפים לדירה, כשהוא מנטרל את מי שפתחה לו את הדלת, מרחיק אותה ומשתיק אותה, ובהמשך שומר גם על המתלוננת השניה מנוטרלת, ומפקד על שותפיו ממקום עומדו.

 

34.     התוצאה היא שאני מרשיע את הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום וכמפורט בסעיף 1 להכרעת הדין. הנאשם לקח חלק פעיל באירוע שוד שהתנהל בחבורה תוך שימוש באלימות ותוך שכל המעורבים פועלים בצוותא, המתלוננת נחבלה חבלה חמורה שהתרחשה כמתואר, בנסיבות מחמירות, הנאשם לקח חלק בשיבוש החקירה לאחר תיאום הגרסאות עם בנו במהלך תרגיל החקירה ונכנס לישראל ושהה בה שלא כדין, פעמיים.

 

 

 

ניתנה היום, ד' בשבט, תשע"ז, 02 בינואר,2017 במעמד הנאשם, ב"כ המאשימה והסנגור.