1

­­לפני:                                       כבוד השופט גיא אבנון

המאשימה:                            מדינת ישראל

                                   באמצעות תביעות מרכז - שלוחת נתניה

                                                                        נ ג ד

הנאשמת:                               פלונית

בשם המאשימה:                   עו"ד דניאלה דהאן

בשם הנאשמת:                      עו"ד עדן נחום ממשרד עו"ד דורון נוי

פסק דין

             ביום 2.6.20 הורשעה הנאשמת בהתאם להודאתה בכתב אישום מתוקן בעבירות איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ותקיפה הגורמת חבלה של ממש - בן זוג, לפי סעיפים 380 ו- 382(ג) לחוק העונשין. בהמשך להסדר בין הצדדים הופנתה הנאשמת לתסקיר מבחן שעתיד היה לבחון, בין השאר, אפשרות לביטול ההרשעה, זאת תוך שהמאשימה הדגישה עמדתה להותרת ההרשעה על כנה, ובצד זאת הותירה פתח להמשך מו"מ לאחר קבלת התסקיר.

            בתסקיר מיום 2.12.20 והגם שלא הוצגו מסמכים שיש בהם להצביע על קיומו של נזק קונקרטי, המליצה קצינת המבחן, גב' ענת קניג, לבטל את ההרשעה ולהעמיד את הנאשמת בצו מבחן, זאת מחשש לפגיעה בעבודתה של הנאשמת או בקידומה המקצועי, וכן על מנת לחזק את תפקודהּ החיובי, בעיקר על רקע "מאמציה לעריכת שינוי משמעותי בדפוסיה". בדיון מיום 8.12.20 הודיעה ב"כ המאשימה כי "לאחר בחינת התסקיר הצדדים יבקשו קבלת תסקיר משלים, אשר יבחן את התקדמות תהליך הטיפול הזוגי, וכן מסמכים המעידים על פגיעה קונקרטית". בתסקיר משלים מיום 18.2.21 (התסקיר השני) חזרה קצינת המבחן על המלצתה, חרף העובדה ששגם הפעם לא עלה בידי הנאשמת להציג מסמך בדבר קיומו של נזק מוחשי.

2

            בטיעונים לעונש מיום 23.2.21 עתרה המאשימה לאמץ חלקית את המלצת שירות המבחן: בניגוד להמלצה, ביקשה להותיר את ההרשעה על כנה, ובהתאם להמלצה, ביקשה לחרוג לקולה ממתחם הענישה ולגזור על הנאשמת עונש מאסר צופה פני עתיד שבצדו צו מבחן. ההגנה, כצפוי, ביקשה לאמץ את המלצות קצינת המבחן ככתבן וכלשונן, לבטל את ההרשעה ולהטיל על הנאשמת ענישה צופה פני עתיד בצד צו מבחן.

כתב אישום מתוקן

1.         במועד הרלוונטי היו הנאשמת והמתלונן בני זוג נשואים מזה כשנתיים, הורים לילד משותף בן 10 חודשים ומגדלים בצוותא ילדים מנישואים קודמים של כל אחד מבני הזוג. ביום 8.10.18 עזב המתלונן את הבית על רקע וויכוח בין בני הזוג. אז תפסה הנאשמת בחולצתו, שרטה אותו ביד שמאל, ותקפה אותו ברגלו הימנית באמצעות מפתחות רכב. כתוצאה מהתקיפה נגרמה למתלונן חבלה בדמות שריטה מדממת. המתלונן הצליח להימלט מהנאשמת ולהיכנס למכוניתו. אז נכנסה הנאשמת למכוניתה ופגעה באמצעותה במכוניתו של המתלונן. בהמשך אותו היום שלחה הנאשמת מספר הודעות למכשיר הטלפון של המתלונן בהן איימה עליו: "אני הורגת אותך". ביום 2.12.18 נתגלע וויכוח בין בני הזוג בנוגע לטיפול בבנם התינוק. בנסיבות אלה רדפה הנאשמת אחרי המתלונן שנכנס למכוניתו, רכנה לתוך הרכב דרך החלון ושרטה את המתלונן מספר פעמים כשהיא צורחת כי זה סופו.

תסקירי שירות המבחן - בתמצית המתבקשת

2.         מפאת שמירה על צנעת הפרט, אמנע ככל הניתן מחשיפת פרטים רגישים, ומשכך יובא אך מעט מתוכנם של התסקירים, ואף זאת בזהירות. תודתי שלוחה לקצינת המבחן אשר ביצעה עבודה יסודית ומעמיקה באופן ראוי להערכה. היא בחנה את נתוניה של הנאשמת בפירוט, סקרה את מהלך חייה, עמדה בקשר עם גורמים חיצוניים רלוונטיים, תיארה בדרך מדויקת ורגישה את הטיפולים אותם עברה הנאשמת ועודנה עוברת, חלקם בצוותא עם בן זוגהּ, והציגה בפני בית המשפט הערכת מסוכנות מפורטת בצד תמונה עדכנית המשקפת תהליכים ממושכים, באופן שסייע מאד לבית המשפט במלאכתו.

3

            נסיבות חייה של הנאשמת מורכבות מקטנוּת, באופן שהשליך על יכולתה להתמודד עם קשיים וקונפליקטים, לרבות במערכת הזוגית, קשיים עמם התמודדה בהליכים טיפוליים אותם נקטה ביוזמתה, זמן ממושך בטרם התרחשו האירועים מושא כתב האישום. בתקופת ההריון עם בנה הצעיר ובשנת חייו הראשונה נקלעה הנאשמת למצוקה קשה, שהתעצמה על רקע בעיה רפואית ממנה סבל התינוק, כשדווקא בתקופה זו נאלצה להפסיק טיפוליה. התוצאה התבטאה, בין השאר, בחוסר יכולת להתמודד עם רגשות שליליים, קשיי תקשורת עם בן הזוג, ומחסור בכלים לוויסות תחושותיה, מה שהוביל את הנאשמת להתנהגות תוקפנית ואלימה, פיזית ומילולית, כלפי המתלונן. בסמוך לאחר התרחשות האירועים הבינה הנאשמת את הפסול במעשיה, ופנתה ביוזמתה להמשך הליכים טיפוליים פרטניים, עליהם נוסף טיפול זוגי בהשתתפות המתלונן. קצינת המבחן עמדה בקשר עם הגורמים המטפלים, פירטה את האינטנסיביות שלהם, את מידת הפעילות והמעורבות של הנאשמת ובעלה, ועמדה על תובנות שהפיקו השניים, כמו גם על שינוי כיוון משמעותי בתוך הקשר הזוגי. מעקב אחר ההליכים הטיפוליים התבצע גם במסגרת התסקיר השני, כשניכר כי אלו נמשכים בהתאמות הנדרשות גם בתקופות הסגר, ונושאים פירות.

            הנאשמת נטלה אחריות מלאה על ביצוע העבירות, הביעה צער עמוק, חרטה ובושה, כמו גם אמפתיה כלפי המתלונן - אישהּ. קצינת המבחן התרשמה כי הנאשמת מגלה פתיחות, משתפת את קורותיה ורגשותיה באופן כן ואותנטי, ומתאמצת לנהל אורח חיים תקין, כזה הבא לידי ביטוי בשמירה על יציבות זוגית, משפחתית ותעסוקתית. הנאשמת בעלת כוחות, יכולת ומוטיבציה גבוהים לשינוי מצבה, כשהדבר בא לידי ביטוי ביוזמה שנטלה בעצמה, ובשיתוף בן זוגה, לתהליכי טיפול פרטניים וזוגיים. סופו של תסקיר, הגם שהנאשמת לא הצביעה על נזק קונקרטי, המליצה קצינת המבחן לבטל את ההרשעה, מחשש לפגיעה באפשרויות הקידום של הנאשמת בעבודתה הנוכחית, ובאפשרויות הקבלה למקומות עבודה אחרים בעתיד, וכן על מנת לחזק את תפקודיה החיוביים ומאמציה לעריכת שינויים בדפוסי התנהגותה.

ראיות וטיעוני הצדדים לעונש

4

3.         ההגנה הגישה אסופת מסמכים רפואיים וטיפוליים וכן אישור העסקה. חשוב מכך, המתלונן - בעלה של הנאשמת, ביקש להעיד לטובתה, ותיאר תהליך טיפולי מופלא ומרגש, ובמילותיו: "דרך השינוי העצום שעשתה הוכיחה לעצמה והוכיחה לי, בזוגיות שלי, שזה הדבר שאולי הכי קרוב לנס שיכול להיות... הצליחה לרפא את הקשר שלנו, לטעת בי את האמון, לבנות את עצמה ולהוביל אותנו למקום שבעיניי מסמל את השינוי הכי גדול בקשר שלנו". תיאר את תקופת הסגר, בה נאלץ לעבוד קרוב לשנה מהבית, כשכל המשפחה בתוך הבית: "התקופה שהייתה המאושרת ביותר בחיים שלנו... במשק הבית שלנו יש שישה ילדים, אנחנו עם נישואים שניים של שני הצדדים, הצלחנו ליצר אווירה טובה (ו)חמה בבית, הנאשמת הצליחה לייצר בבית אווירה של כיף, מקום שנעים להיות בו, מקום שנותן לנו חום, אהבה, תקווה".

4.         ב"כ המאשימה עמדה על חומרת העבירות בהן הורשעה הנאשמת, והערכים המוגנים המקבלים משנה תוקף משמדובר בעבירות שבוצעו בתוך התא המשפחתי, ביתו-מבצרו של המתלונן. לטענתה, מתחם העונש ההולם נע בין מספר חודשי מאסר שניתן לרצות בדרך של עבודות שירות, לבין שנת מאסר בפועל. עם זאת, לאור השיקולים העומדים לזכותה של הנאשמת, היעדר הרשעות קודמות, נטילת אחריות, תהליך טיפולי ממושך והמלצת שירות המבחן, עתרה לחרוג לקולה ממתחם הענישה ולהשית על הנאשמת מאסר על תנאי בצד צו מבחן. אשר לשאלת ההרשעה, התנגדה לביטולה, כשלשיטתה שני הקריטריונים שנקבעו בפסיקה אינם מתקיימים, קרי, העבירה איננה כזו המאפשרת ביטול ההרשעה, ולא הוכח נזק קונקרטי.

5.         ב"כ הנאשמת עתרה לאמץ את המלצת שירות המבחן. היא עמדה על נסיבות חייה של הנאשמת, בעלת סיפור חיים קשה ומורכב, אירועים טראומתיים שחוותה (הוצגו מסמכים), תהליך השיקום הממושך והחריג שעברה, ביוזמתה ועוד בטרם ההחל ההליך המשפט, משמע, תהליך שהחל מתוך בחירה אישית לטפל בעצמה ולשקם את חייה וחיי משפחתה, ולא מתוך חשש מסנקציות שיוטלו עליה כתוצאה ממשפט. שני הצדדים הפנו לפסיקה.

            הנאשמת דיברה בהתרגשות, תיארה תהליכים נפשיים, הביעה חשש מהתדרדרות כתוצאה מהותרת ההרשעה על כנה, ובעיקר ביקשה מבית המשפט לראות אותה ואת הדרך שביצעה ביוזמתה.

דיון

6.         מסגרת המחלוקת בין הצדדים מצומצמת וממוקדת בשאלת ההרשעה, ובה נדון. על מנת שלא נימצא חסרים אבהיר, כי מתחם הענישה כפי שהוצג על ידי ב"כ המאשימה מקובל עליי. עסקינן בעבירות חמורות הפוגעות במרקם המשפחתי, בזכותו של קורבן העבירה לבריאותו, לשלוות נפשו וחייו, במיוחד בתוך המסגרת שאמורה להיות המוגנת והאינטימית ביותר - בתוך הבית פנימה. עוד מקובלת עליי עמדת הצדדים כי במקרה חריג זה גוברים שיקולי השיקום, באופן שללא קשר לשאלת ההרשעה, ראוי לחרוג לקולה מהמתחם באופן משמעותי.

5

ככלל, נאשם שאשמתו הוכחה יורשע בדין, למעט מקרים חריגים שבחריגים בהם נמצא יחס שאיננו סביר בין חומרת העבירה לבין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה. ההלכה בשאלת ההימנעות מהרשעה נקבעה בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337, וכוחה יפה גם לאחר תיקון 113 לחוק העונשין. החלטה לסיים את ההליך ללא הרשעה מותנית בהתקיימותם של שני תנאים מצטברים: הראשון - סוג העבירה מאפשר ביטול ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה נוספים, השני - יש להראות כי ההרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקומו של הנאשם. הנאשם נדרש להצביע על פגיעה קשה וקונקרטית בסיכויי שיקומו ולבסס אותה בראיות (רע"פ 5018/18 עומר בוזגלו נ' מדינת ישראל (21.10.18, סעיף 9)).

7.         אקדים אחרית לראשית. לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, עיינתי בתסקירים ובמסמכים שהוגשו, שמעתי את הנאשמת, ובעיקר את דבריו המרגשים והנוגעים ללב של בן זוגהּ - הוא המתלונן, שוכנעתי כי ענינה של הנאשמת נמנה על אותם חריגים שבחריגים המצדיקים הימנעות מהרשעה בדין.

            התנאי הראשון: עבירות האלימות אותן ביצעה הנאשמת, חרף חומרתן, מאפשרות ביטול ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה נוספים. מדובר, אמנם, בעבירות שגרמו לפגיעה פיזית במתלונן, אך מנגד מדובר באירועים לא מתוכננים, רגעיים, על רקע ויכוח שהסלים בין הצדדים, אירועים חריגים לאורחות חייה של הנאשמת. לאירועים חמורים שהסתיימו ללא הרשעה ראו: ע"פ 7668/11 מדינת ישראל נ' נטלי רוסטובצב (24.4.12); ע"פ 9090/00 בעז שניידרמן נ' מדינת ישראל (22.2.01); עפ"ג (מחוזי תל אביב-יפו) יוגב פודוגורני נ' מדינת ישראל (7.10.15); עפ"ג (מחוזי חיפה) 25795-01-15 אדוארד מרקוס נ' מדינת ישראל (26.2.15).

6

            התנאי השני: למרות שלכאורה לא הוצגו מסמכים המוכיחים נזק קונקרטי שייגרם לנאשמת כתוצאה מהרשעתה, שוכנעתי כי השילוב בין גילה של הנאשמת; היעדר הרשעות קודמות; השלב המקצועי בחייה; התהליך המורכב שעברה ועודנה עוברת כדי לשנות מקצה לקצה את הדפוסים שנאלצה לחוות על בשרה מגיל צעיר; האופן בו היא מגשימה את חייה הזוגיים והמשפחתיים; הרצון לעודד את התהליך בו היא מצויה, באופן אישי ובאופן זוגי; החשש (גם אם איננו מתועד) מפני פגיעה באפשרויות הקידום המקצועי של הנאשמת, בין אם במקום עבודתה הנוכחי ובין אם במקומות עבודה בעתיד; המלצתה החמה של קצינת המבחן, שהביעה התפעלותה מהתהליך שעברה הנאשמת, וביקשה להימנע מהרשעתה חרף היעדר תיעוד לנזק קונקרטי - כל אלו יש בהם כדי לבסס הצדקה לביטול ההרשעה, באשר הנזקים שעלולים להיגרם לנאשמת, גם אם קשה לכמתם, עשויים להתבטא הן בפגיעה נפשית והן בפגיעה תעסוקתית.

            אוסיף, כי חרף הכלל בדבר החובה להוכיח פגיעה קונקרטית, ניתן להצביע על מקרים בהם בוטלה הרשעה אף בהיעדר אינדיקציה מוחשית ממשית לפגיעה. ראו רע"פ 8215/16 אברהם יצחק נ' מדינת ישראל (29.3.17); ע"פ 4466/13 פורטל נ' מדינת ישראל (22.5.14); רע"פ 3446/10 אלחלים נ' מדינת ישראל (6.4.11); עפ"ג (מחוזי ב"ש) 66903-07-20 אבו מדיעם נ' מדינת ישראל (30.12.20); עפ"ג (מחוזי י"ם) 20164-11-19 מדינת ישראל נ' כהן (8.7.20, לא פורסם). למקרה בו המאשימה הסכימה לביטול הרשעה חרף כך שלא ניתן היה להצביע על נזק מוחשי שייגרם לנאשם ראו ת"פ (שלום רשל"צ) 15351-10-17 מדינת ישראל נ' יניב שוסטר (14.1.19).

8.         התוצאה היא שאני מאמץ במלואה את המלצת שירות המבחן, ומורה כדלקמן:

א.                הרשעתה של הנאשמת מבוטלת.

ב.                 הנאשמת מועמדת בצו מבחן למשך שנה. הוסברה לנאשמת משמעותו של צו המבחן ואפשרות הפקעתו, הרשעתה בדין וגזירת הדין מחדש.

בית המשפט מאחל לנאשמת הצלחה.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים מהיום.

המזכירות תעביר עותק מפסק הדין לשירות המבחן.

ניתן היום, י"ט אדר תשפ"א, 03 מרץ 2021, במעמד הצדדים.