1

ביום 6.4.17 הגיש המבקש "בקשה דחופה להחשיב את תקופת הפסילה מיום 11.11.2007".

בנימוקי הבקשה נטען, כי בית המשפט (כב' סגן הנשיא תאופיק כתילי) בגזר דינו מיום 3.3.17 גזר על המבקש, בין היתר, 28 חודשי מאסר, מתוכם 18 לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו והיתרה על תנאי ו- 24 חודשי פסילת רישיון, שמניינם מיום שחרורו ממאסר.

בבקשתו טוען המבקש, כי יש לחשב את מניין תקופת הפסילה החל מיום שחרורו ביום 11.11.2007.

עוד טוען המבקש, כי אחרי שחרורו פנה למזכירות בית המשפט על מנת לקבל אישור על הפקדת רישיון הנהיגה ונתבקש להגיש בקשה רלוונטית.

לטענת המבקש, לא נודע לו כי עליו להפקיד את רישיון הנהיגה בפועל בבית המשפט היות ואינו בקי במשפטים וכי מיום שחרורו החל לשקם את חייו והתחיל לעבוד עבודה חדשה. הוא מבקש לחשב את תקופת הפסילה מיום שחרורו ולהורות למזכירות בית המשפט להנפיק אישור בהתאם.

כב' השופט עאטף עיילבוני קבע את הבקשה לדיון ליום 16.4.17 בפני השופט התורן והורה למשיבה להגיב לבקשה עד ליום 13.4.17.

2

ביום 13.4.17 הגישה המשיבה "בקשה לדחיית מועד דיון ותגובה לבקשה לחישוב תקופת פסילה" בגדרה ביקשה לדחות את מועד הדיון בבקשה לאחר פגרת פסח. בנימוקי הבקשה נטען, כי המבקש השתחרר ממאסר ביום 25.5.14 ולא בתאריך שציין בבקשתו, וכי בהתאם לתקנה 557 לתקנות התעבורה חובה להפקיד רישיון נהיגה או תצהיר וממועד ההפקדה יחל מניין תקופת הפסילה.

מקובלת עלי טענתה של המשיבה כי אין המדובר בבקשה דחופה ומשכך אני נעתר לבקשת הדחייה ודוחה את הדיון בבקשה ליום 24.4.17 שעה 09:00. המזכירות תודיע בדחיפות לשני הצדדים.

הדיון יתקיים בפני.

תשומת לב שני הצדדים מופנית לפסק דינו של בית המשפט העליון בבש"פ 9075/12 מוחמד ג'אבר נ' מדינת ישראל (מיום 14.4.14), לפיו הסמכות לחישוב מניין ימי פסילת רישיון נהיגה על פי גזר דין נתונה לרשות הרישוי ונגד החלטתה ניתן להגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים.

ניתנה היום, י"ח ניסן תשע"ז, 14 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.