לפני כבוד השופט שמאי בקר

המאשימה:

מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד אופיר אפרתי, מח"ש

נגד

הנאשמים:

דוד שלם
ע"י ב"כ עו"ד ניר לזר

פסק דין - ללא הרשעה

כתב האישום, ההודאה והטיעונים לעונש

1.      הנאשם, דוד שלם, הודה במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב אישום מתוקן אשר ייחס לו עבירה של תקיפה (שאינה חבלנית) על פי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, שירת שלם בעת הרלוונטית לכתב האישום כממלא מקום מפקד יס"מ בתחנת שרת, תל אביב.

בתאריך 11.6.2016 בשעה 02:45 לערך, ביצע שלם סיור ברכב משטרתי, עם צוותו, בדרך סלמה בתל אביב. במהלך הסיור, עצר שלם בסמוך לבית עסק של אחד, צהייה ברהה (המתלונן), על מנת לבדוק האם מתקיימת במקום מכירת אלכוהול אסורה - לאחר השעה 01:00 בלילה.

שלם עמד מחוץ לאותה "חאמרה" (כינוי לבית מרזח הרווח בעיקר בדרום תל אביב), ודרש לפתוח את הדלת תוך שהוא צועק "משטרה, לפתוח", אגב נענוע הדלת. למשמע הדרישה, חיפש המתלונן את המפתח, ופתח את הדלת. מיד עם כניסת שלם לעסק, כך כתב האישום המתוקן, הוא דחף את המתלונן, ומיד לאחר מכן הכשיל אותו באמצעות רגלו והפילו לאחור; בעוד המתלונן מנסה להתרומם, "הכה הנאשם באמצעות ידו תפס בצווארו והפילו לאחור" [כך במקור, בכתב האישום - ש.ב.].

2.      על פי הסדר הטיעון שהוצג לפני בית המשפט, הודה שלם בעובדות כתב האישום המתוקן, לא הורשע, והופנה אל שירות המבחן על מנת שיתקבל תסקיר בעניינו. עמדת התביעה היתה להרשעה, ואילו ההגנה ביקשה, מראש, להימנע ממנה.

3.      מן התסקיר שהונח בפני בית המשפט עלה כי שירות המבחן המליץ לסיים את ההליך המשפטי בעניינו של שלם ללא הרשעה, תוך הטלת צו שירות לתועלת הציבור, בהיקף של 200 שעות.

שירות המבחן עמד על תולדותיו של שלם: יליד 1979, נשוי ואב לשלושה ילדים בגילאים 6, 11, 13, בעל תואר ראשון בקרימינולוגיה ותעודת טכנאי הנדסת תעשייה וניהול. שלם שירת - ועדיין משרת - במשטרת ישראל משנת 2001, בתחילה כשוטר, בהמשך כקצין אשר מילא תפקידי פיקוד בכירים, ניהוליים ומבצעיים.

שירות המבחן פירט בתסקירו את נסיבות חייו המורכבות והקשות של שלם בשנות ילדותו, ותיאר את המאמצים הרבים שהשקיע לאורך השנים כדי להתקדם ולהגיע עד הלום.

עוד עלה מהתסקיר, כי שלם לקח אחריות מלאה על ביצוע התקיפה, ביטא צער וחרטה בגין מעשהו, ואף היה אמפטי, בדיעבד, כלפי המתלונן.  

שירות המבחן התרשם בהחלט, כי שלם מבין שפעל בניגוד לחוק, ועתה, מאז ביצוע העבירה, הוא נתון במצוקה רגשית, גם נוכח ההליך המשפטי המתנהל נגדו.

4.      שירות המבחן סיכם, איפוא, כך: מאחר שמדובר בעבירה ראשונה ויחידה עליה לקח שלם אחריות, ועל מנת לחזק את תפקודו החיובי ולאפשר לו להמשיך לעבוד בשירות המשטרה, המליץ השירות לסיים את ההליך המשפטי ללא הרשעה.

טיעוני הצדדים לעונש

5.      למועד הטיעונים לעונש התייצב המתלונן, כאשר לצידו עורך דין, אשר מסר כי תוגש על ידו תביעה אזרחית נגד שלם. בא כוחו של המתלונן אף טען כי האלימות שהופעלה נגד מרשו קשורה לצבע עורו.

6.      מטעם שלם העיד על אופיו הטוב מפקדו דאז, סגן ניצב שחר חמדי; חמדי העיד כי הוא מכיר את שלם שמונה עשר שנים, והיה מפקד התחנה בה שירתו השניים בעת הרלוונטית.

חמדי העיד, כי שלם הוא קצין מצטיין, שלולא התיק דנא - היה מועמדו שלו, כמו גם של מפקד המרחב, לקידום לדרגת רב פקד.

חמדי סיפר עוד, שבמסגרת עבודתם בתחנה, נאלצו שוטריה לסגור "מאות חמארות", והם נקלעו פעמים רבות - על כורחם - למצבים בהם נדרשו לעשות שימוש בכוח. חמדי העיד, כי באותם המצבים, היה הקצין שלם דווקא הגורם הממתן בשטח, מי שנהג, דרך כלל, להרגיע את "המצב", ואת השוטרים, גם יחד. חמדי הדגים, ותיאר כיצד במהלך עבודתם המשותפת נחשפו הוא ושלם למקרה אלימות שהופעלה על ידי שוטר יס"מ, ויחדיו הם פעלו לפטרו, מיד לאחר אותו אירוע קשה. עוד ציין חמדי, כי הקצין שלם היה, ככלל, מודל לאיפוק וריסון, וכי לשניהם היה חשוב "לשדר" מסר זה גם לכפופים להם.

חמדי, כמפקדו של שלם, אף ערך "שיחות חתך" עם השוטרים שהיו תחת פיקודו של האחרון; עד האופי סיפר, כי גם משיחות אלה עלה, כחוט השני, התיאור לפיו שלם היה מפקד שפעל להרגיע "מצבים בעייתים", ולעולם שידר לפקודיו מקצוענות ואיפוק. חמדי הוסיף עוד, ללא כחל ושרק, כי הערכת הפקודים של שלם היא "הכי טובה שראיתי מימי".

7.      גם חקירתו הנגדית של חמדי לא גרמה לו לשנות מדעתו על שלם; ההפך הוא הנכון. הוא השיב לשאלות התובע אודות הפעילות של "סגירת חמארות", וציין כי לעיתים היתה בפעילות זו סכנה ממשית לשוטרים שנטלו בה חלק, והיו גם כאלה שנפצעו במהלכה.

חמדי הסביר כי אותן "חמארות" מאופיינות בכך שנמצאים בהן מבלים שיכורים, ובדרך כלל מדובר במרתפים ללא פתחי מילוט או מערכות כיבוי, ומשכך - באין דרכי מילוט למבלים השונים - גובר הסיכון לחיכוך ולפגיעה בשוטרים.

8.      לשאלת התובע לגבי עסקו הספיציפי של המתלונן, השיב חמדי, כי המשטרה פעלה להסיר את הרישיון העסק דנא בעקבות תלונות של תושבים, והוסיף, ביחס להגעתו של שלם לאותה חאמרה: "זה לא אירוע אלימות לשם אלימות".

9.      לאחר הדברים האלה, החל התובע טוען לעונש; הוא ביקש להגיש סיכומים בכתב, ולהשלים קמעה בעל פה, וכך היה.    

לשיטת התביעה, מתחם העונש ההולם במקרה זה נע בין מאסר על תנאי בצירוף שעות לתועלת הציבור, לבין עונש מאסר בפועל בן שישה חודשים שיכול וירוצה בדרך של עבודות שירות. בתוך המתחם, ביקש התובע לקבוע את עונשו של שלם למאסר על תנאי, 200 שעות של עבודה לתועלת הציבור, כהמלצת שירות המבחן, ועוד פיצוי למתלונן.

10.  התובע עמד על הערכים המוגנים שנפגעו ממעשיו של שלם, וטען כי בשל העובדה שמדובר בשוטר במדים אשר ביצע את העבירה בזמן תפקידו, נפגע הערך המוגן של שמירה על שלטון החוק ושל אמון הציבור במשטרה.

עוד טען התובע, כי החומרה במקרה דנא נובעת מפערי הכוחות שבין שלם למתלונן, הנמנה על אוכלוסייה מוחלשת. כמו כן, הוסיף עו"ד אפרתי, כי חמורה בעיניו העובדה שאין המדובר בהפעלת כוח פסול שתחילתו במהלך כדין, ואשר גלש לפלילים, אלא בבריונות לשמה, ללא פרובוקציה מצד המתלונן. התובע המלומד אף הפנה לפסיקה שונה, עליה אעמוד בהמשך.

11.  בנימוקיו לעונש ביחס למיקומו של שלם בתוך מתחם העונש ההולם, ציין התובע את תסקיר שירות המבחן, אולם טען כי אין לתת משקל רב לעובדה שמדובר בנאשם שהוא נעדר עבר פלילי, משום שעסקינן בשוטר, ממילא (וברור שלא יהא לו עבר פלילי), אדם שתפקידו לייצג את החוק.

12.  עוד לשיטת המאשימה, הימנעות מהרשעתו של שלם אינה עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי, נוכח היותו של שלם עובד ציבור, שוטר, אשר עבר את העבירה במסגרת מילוי תפקידו, תוך שימוש באלימות יזומה, ללא סיבה. התובע טען כי על בית המשפט להעביר מסר ברור לכלל השוטרים, ולפיו אין להשתמש באלימות, ויש לכך חשיבות עליונה דווקא משום שהמדובר בשוטרים.

13.  ביחס לנזק הקונקרטי שעלולה לגרם הרשעה לשוטר בכלל ולשלם בפרט, עמד התובע על כך כי המשטרה בוחנת את עתידם המקצועי של שוטריה בארגון - כל מקרה לגופו. הרשעה אינה מחייבת הדחה, כך התובע, והוא ציין כי המשטרה השאירה במערכת, אף קידמה, שוטרים שהורשעו ואפילו נידונו לעבודות שירות, במקרים מסויימים, ואילו באחרים - פוטרו מן השירות שוטרים, גם במקרים שהתיק נגדם נגנז. 

במילים אחרות, ביקש התובע שלא "להתרגש" יתר על המידה מן ההרשעה עליה עמדה המדינה, ומהשלכותיה על שלם ועל עתידו.

אגב כך, הגיש התובע והפנה את בית המשפט אל מכתבה של עו"ד עינת נחמיה, קמ"ד אמצעים מנהליים מיום 15.5.2012, אל המחלקה לחקירות שוטרים שכותרתו "סוגיית ההרשעה".

על פי האמור באותו מכתב כללי, שלא נכתב לטובת תיק זה, הרי שכאשר שוקלת המשטרה לנקוט באמצעי משמעת מנהליים נגד שוטר פלוני נלקחים בחשבון הפרמטרים הבאים: חומרת העבירה, התייחסות בית המשפט, שאלת ההרשעה/אי הרשעה (ההדגשה שלי - ש.ב.), חומרת העונש, טיב שירותו של השוטר, משך שירותו ועוד. על פי הוראות המשטרה, כך המכתב, במידה שיוטל על שוטר עונש של מאסר או מאסר על תנאי - הרי שהחלטה שלא לפטרו, למרות זאת, תועבר לאישורו הישיר של המפכ"ל עצמו.

14.  הסניגור, עו"ד ניר לזר, ביקש לדחות את טיעוני המדינה ולהימנע מהרשעתו של שלם.        
הסנגוריה הפנתה לע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל (פורסם ביום 21.8.1997, להלן: כתב), ועל בסיס אותו פסק דין טען כי סוג העבירה מאפשר לוותר על הרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה; כן עמדה ההגנה על הנזק שעלול להיגרם לשלם כתוצאה מהרשעה, תוך שהדגישה כי עד היום ביצע הלה את עבודתו המשטרתית בצורה הטובה ביותר, ללא כל דופי.

15.  הסניגור סקר את עברו המשטרתי העשיר של שלם, לרבות סיום קורס קצינים, ומילוי תפקידי פיקוד מבצעיים רבים; לדבריו, מספר חודשים לאחר האירוע נשוא כתב האישום, הועבר שלם מתפקידו המבצעי לתפקיד ניהולי וכיום הוא מכהן כראש מחלק הערכה של מרחב דן.

הסניגור הגיש סיכום ראיון של שלם עם מפקד מחוז מרכז, ניצב משה אדרי, לפיו נוכח האירוע נשוא כתב האישום, הומלץ ל"תנועת רוחב" (קרי - לא לקידום כלפי מעלה). כמו כן עלה מאותו סיכום ראיון, כי המדובר בקצין מקצועי, לויאלי ובעל מוטיבציה לשירות. אשר לאיזור הגיאוגרפי בו התרחש האירוע המתואר בכתב האישום, ציין מפקד המחוז כי מדובר ב"איזור מהקשים במחוז ת"א ובמ"י בהתמודדות אל מול אוכלוסיית מסתננים פורעי חוק".

16.  ההגנה הכבירה אוסף של תעודות הוקרה ומכתבי תודה הממוענים לשלם, מאת אזרחים ושוטרים, כאחד. על חלקם אעמוד בהמשך.

17.  שלם אמר את דברו האחרון לבית המשפט, ציין כי הוא לוקח אחריות מלאה על מעשיו, והוסיף: "מאז המקרה אני לא שלם עם עצמי, אין יום שאני לא חושב על זה שיכולתי לעשות את זה בצורה אחרת, אני מצטער על המקרה. זה היה שיקול מוטעה ושגוי. זו טעות שלי. בצעתי עבירה, אינני מתכחש לזה. אני רוצה לחזור למסלול ממנו הופסקה הפעילות. אני רוצה לחזור ולשרת...".

דיון והכרעה: מקרה קלאסי של אי-הרשעה

18.  אתחיל מן הסוף: שבע עשר שנים משרת הקצין המצוין דוד שלם במשטרת ישראל. שבע עשרה שנים של הצטיינות, דוגמה ומופת, החל מימיו כשוטר, עבור בתקופת היותו קצין מבצעי, לאורך שנים הרבה, ועד לעת האחרונה, בה הוא ממלא תפקיד רוחב מנהלי, למורת רוחו, אך על פני הדברים - לשביעות רצון מפקדיו.               

והנה, לאורך כל אותן שנים, בהן הצטיין שלם, נפל רבב. רבב אחד, נקודתי, חריג, שאינו מאפיין את הקצין והמפקד שלם, כלל וכלל לא. אדרבא, אין במעשה המתואר בכתב האישום, שממילא אינו מן החמורים, כדי לאפיין את שלם.      

ההפך: גם לדברי מפקדו של שלם בבית המשפט, וגם לנוכח עשרות מכתבי ואותות הכרה והוקרה - שאף לא אחד מהם לא הוכן לצרכי משפט - עולה כי אותו מעשה בו הודה שלם - עומד בסתירה מוחלטת לכל מה שייצג הקצין, לאורך כל שירותו.         

19.  נגשתי איפוא אל כפות המאזניים, עליהם רשום "הרשעה - כן או לא?", ועל כף אחת הנחתי את העבירה: דחיפה קלה, ואפילו הפלה ארצה, הגם שאין חולק כי המעשה הוא גס ובריוני, ללא פרובוקציה; ועל כף המאזניים השניה שמתי, בזה אחר זה, את עברו המפואר של שלם, הקצין המצטיין, לאורך שנים ארוכות; את נסיבות חייו; את המחיר ששילם, הוא ומשפחתו, על מעשהו עד היום (על כך בהמשך); את הנזק שייגרם לו, או אפילו עלול להיגרם לו כתוצאה מההרשעה, וגם את העובדה שמדובר בחמארה שלגביה התקבלו תלונות, ולא לחינם סרו שמה שלם וצוותו.      

בוודאי לא יתפלא הקורא להיווכח שהכף השניה צללה, מיד, מפאת כובדה, למטה, נחבטה בקול שאון מתכתי ברצפת משקל-המאזניים, לאמור: אי הרשעה.                    

שירות משטרתי מצוין, לאורך שנים הרבה, אל מול תקרית אחת, מכוערת, ושאינה חמורה - מטה את הכף אל אי ההרשעה.                    

בל יטעה הקורא: איני מקל ראש, כהוא זה, בכל הקשור לאלימות משטרתית. הרי מדובר ברעה חולה, שיש להילחם בה. "שוטר טוב" ו - "שוטר רע" צריכים להיות רק נחלת הסרטים, או חדרי החקירות. ברחובות, בכרך, בכבישים, ואף בחמארות - חייבים להיות רק "שוטרים טובים", כאלה שאף אזרח אינו ירא מהם, או למצער - שלא יחשוש כי יפעילו נגדו אלימות שלא כדין ושלא לצורך.     

ואולם, כל מקרה לגופו, כך בכלל, וכך בענישה.           
 
יש אלימות, ויש אלימות. לו היה מדובר באלימות כלפי אדם אזוק למשל - לא הייתי שוקל, ככלל כמעט בל-יעבור, שלא להרשיע; לו היה מדובר ביותר מדחיפה והפלה, כמתואר בסרטון בו צפיתי - ייתכן והיו פני הדברים שונים. אולם, מקרה זה, בו האלימות היא מהרף הנמוך ביותר, הוא מקרה פשוט, לטעמי, מבחינה משפטית, נוכח כלל הנסיבות במקרה דנא, והוא מוליך לאי-הרשעה.

20.  כאמור, בדברים לעיל הקדמתי ופרשתי לעיני הקורא את השורה התחתונה של החלטתי. להלן נימוקיי.       

ראשית, טענתו העיקרית של התובע היתה כי אי-ההרשעה, שממילא היא חריגה, כידוע, צריכה לחול עוד ביתר צמצום ביחס למשרתי ציבור, שוטרים בפרט (המדינה הפנתה לפרשת לאופר, לפסק הדין המחוזי; ראו איפוא את ע"פ 9893/06 אסנת לאופר נ' מדינת ישראל, פורסם ביום 31.12.2007, שהוא הערעור על אותו פסק דין).

אינני רואה עין בעין עם התביעה, בענין זה. ודוק: הניתן בכלל לצמצם עוד את החרך הצר שהלכת כתב הידועה מותירה למקרים המתאימים לאי-הרשעה? ואם ניתן, הראוי הדבר? לגבי דידי, התשובה שלילית.        

אם נלך לשיטתה של התביעה, הרי שהדלת בפני כלל השוטרים שעברו עבירה והם מבקשים לשקול אי-הרשעתם - תינעל, מראש. אין להפלות שוטרים, לא לרעה ולא לטובה. 
אכן, מיהותו ותפקידו של אדם, בוודאי בשירות הציבורי, קל וחומר במשטרה או ביתר הרשויות שתפקידן לאכוף ולשמור על החוק - משחקים תפקיד בשאלת אי ההרשעה, ויש לקחת ענין זה בחשבון, כנתון נוסף, אף בעל משקל הולם. אולם, אם נלך את כל כברת הדרך, בה מבקשת מח"ש לילך בה, נמצאנו מוציאים את קהל כלל השוטרים מן האפשרות הלגיטימית, במקרים המתאימים, לחסות תחת מטריית אי-ההרשעה, ומקרה זה - הוא שמוכיח.         

21.  הדברים דלעיל נאמרים בעיקר תוך שימת דגש על טיב העבירה, על אופיה, ועל כך שהיא בהחלט מסוג העבירות המאפשרות הרהור, אם להרשיע שוטר, אם לאו. נזכור: מדובר בדחיפה והפלה, ללא סטירות לחי, אגרופים, בעיטות, לאחר איזוק חלילה, וכיוצא באלה עניינים שקשה הרבה יותר למחול עליהם. נכון שהמדובר במפקד, שאמור להוות דוגמא לאנשיו, וגם נכון כי שלם עשה את שעשה שעה שלבש מדים, ולא באלימות שהחלה כדין ו"גלשה" לפלילים. ובכל זאת, עדיין סבורני כי יש להשקיף על המקרה, על המעשה, באופן מידתי, כאשר העיקר הוא זה: דחיפה קלה והפלה של אדם אל הקרקע, ותו לא.     

22.  גם במישור הנזק הקונקרטי, דעתי איתנה, כי יש ללכת לכיוון הנאשם שלם, ויש להימנע מהרשעתו.    

ראשית, נאמר את הדברים כהוויתם: גם אם יישאר שלם בשורות המשטרה, כשבאמתחתו הרשעה פלילית, הרי שספק רב אם יוכל להגיע או לטפס למקומות אליהם הוא נושא את עיניו (בעידוד מפקדיו). קצין משטרה שיש לו הרשעה בפלילים, ומאסר על תנאי, הוא "ברווז צולע".      

כאילו היינו זקוקים לראיה לכך שהרשעת שוטר עלולה לפגוע בו, אם על דרך פיטוריו או "רק" ככזו שתובא בחשבון בעניינו, עתה ובעתיד, הרי שבא מכתב המשטרה אל מח"ש, משנת 2012 (תע/2, לעיל), האומר את הדברים, במפורש, כפשוטם. הרשעה, או אי-הרשעה, בהחלט משחקת תפקיד כאשר באה המשטרה לחרוץ את גורלו של שוטר או קצין החוזר, אבל וחפוי ראש מבית המשפט הפלילי, אל שורותיה. לא הרי מי שהורשע בדין, כהרי מי שבית המשפט מצא שלא להרשיעו, לאחר שמצאו מתאים לבוא בגדרי החריג לכלל ההרשעה. פשיטא.     

שנית, אני סבור שלקצין שלם כבר נגרם נזק קונקרטי, כזה שהוא בעל מאפיינים "כתביים", וגם כאלה שאינם: הרי מפרוץ הפרשה - עוכב קידומו של שלם. היש נזק קונקרטי יותר לקצין מצטיין?      

אולם, לשלם נגרם גם נזק לבר-"כתבי", חמור לא פחות: דימויו העצמי של שלם נפגע קשות, כך התרשמתי מן התסקיר ומן הדברים שאמר, וענין זה עולה גם, מבצבץ, מהקושי המשפחתי אל מול אשתו, נוכח מצבו המורכב דהיום.     

קשה לתאר את עוצמת הפגיעה של מי שהוא סמל לשלטון החוק, כשוטר למשל, אשר עומד למשפט פלילי, ולפניו מונח מסמך שכותרתו "מדינת ישראל נגד שלם". המשפט הפלילי, החקירות, הקפאת הקידום, השנתיים שחולפות, התסקיר, השבר המשפחתי, כל אלה, מהווים, כשלעצמם, עונש מובהק. כך ביחס לכל אזרח, קל וחומר - ביחס לשוטר או לכל איש שתפקידו לייצג את החוק.         

הדבר אף עולה מן התסקיר, המספר על הטלטלה שחווה הקצין שלם כתוצאה מן ההליך הפלילי, עד שהגיעו הדברים - איך לא? - למצוקה נפשית אצל שלם.            

סבורני, כי בנסיבותיה של פרשה זו, מבלי להקל ראש, הגיע העת לומר לקצין שלם - "די, נגמר. המשך נא בדרכך הטובה".                

לענין זה, של שיקומו של מי שעבר עבירה, אפנה לדברים יפים שכתב כבוד הנשיא שפירא, מבית המשפט המחוזי בחיפה, בקבלו ערעורו של נאשם אך לפני זמן קצר, וטרם יבשה הדיו עליהם, כך:

"... תיקון 113 לחוק העונשין נתן משקל לסיכויי השיקום כרכיב שיש בו כדי להוות עילה לחריגה ממתחם עונש הולם, כפי שקבע בית המשפט במקרה הנתון. עקרון זה ושיקום העבריין כחלק מיעדי ההליך הפלילי צריך לבוא לידי ביטוי, בהתאמה המתחייבת, גם בעת בה נשקלת האפשרות להימנע מהרשעה.

שלב ההרשעה ומיקומו בהליך הפלילי אינו נחשב לרכיב וחלק מהליך שקילת העונש הראוי. עם זאת לא ניתן להתעלם מהעובדה שבמקרים רבים יש לעצם ההרשעה, והסטיגמה הנורמטיבית הדבקה בה, השלכות מרחיקות לכת על נאשם, השלכות שהן בעלות אופי ענשי מובהק. כפועל יוצא מכך צריך מעמדו של ערך שיקום העבריין, במסגרת מכלול שיקולי בית המשפט בהליך הפלילי, להוות רכיב מבין הרכיבים הנבחנים בעת שנשקלת עצם הרשעתו של העבריין בדין".

ראו: עפ"ג (חי') 1576-02-18 שלמה לזמי נ' מדינת ישראל (פורסם ביום 31.5.18).

23.  באותה נשימה ובאותו ענין, כאן המקום להזכיר נתון נוסף, שבהחלט ראיתיו לנגד עיניי עת שקלתי הדברים, ולפיו שלם גדל באיזור ובאקלים כזה, שבנקל יכול היה למצוא עצמו בצידו השני של מתרס החוק. והנה, בכל זאת, שלם עשה דרך ארוכה, מנער הפך לאיש, לשוטר ולקצין מצטיין, ואיני רואה כל סיבה שהמקרה דנא יעצור את מירוצו ומסלולו של הקצין שלם, בהמשך מעלה הדרך.

24.  בראשית פרק זה הבהרתי לקורא כי מדובר בשוטר ובקצין מצטיין. עתה אצוק תוכן לדברים.                   

ההגנה הגישה, בעת הטיעון לעונש, לא פחות מעשרים וחמש תעודות הערכה והצטיינות מאת גופי משטרה שונים, וזאת לצד מכתבי אזרחים, שהודו לקצין שלם על תפקודו לאורך הזמן.     

כך, רק למשל, קיבל שלם תעודות מהמרכז ללימודי משטרה, ממפקדי מרחבים ותחנות, מהן עולה כי פעל ברמה גבוהה של נחישות, דבקות במטרה, אומץ לב ויכולת מקצועית גבוהה.

בין יתר פעילויותיו של שלם, כפי העולה מתעודות ההערכה, מצויים מקרים רבים של איתור וטיפול בסוחרי סמים, פורצי רכבים ודירות, שודדים ונושאי נשק.

ראיתי במיוחד לציין לדוגמא, לשם המחשת הדברים, מי הוא האיש הנותן היום את הדין, תעודה מאת מפקח מרחב יפתח וקצין אמ"ן מרחב יפתח, לפיה ביום 30.7.2004 השתלט שלם על חשוד חמוש אשר ירה לעבר שוטרים ואזרחים (!). על פי תעודת ההערכה, הרי שלאחר שהחשוד כיוון את נשקו לעבר שוטרים, השתלט עליו שלם ופרקו מנשקו, למיטב ההבנה - בידיים חשופות, ובכל מקרה - בלא שימוש בנשק. בכך גילה שלם אומץ לב, נחישות ודבקות במשימה, ומנע אירוע חריג ביותר - כך נכתב.          

תעודת ההערכה הזו, שלא הוכנה לצרכי משפט, תומכת ו"מדפנת" עוד יותר, את עדותו של עד האופי, המפקד חמדי, שסיפר כי שלם הוא קצין שאינו ממהר להשתמש בכוח. דומני, שכל מילה נוספת מיותרת, בהיבט זה.

25.  לא אחתום בטרם אפנה, שוב, אל תסקיר שירות המבחן, ואל דברי שלם בבית המשפט, מהם עולה כי הוא לקח אחריות מלאה על מעשיו, הביע צער וחרטה על שאירע, וכן הביע אמפתיה כלפי המתלונן. שירות המבחן ציין כי שלם נעדר דפוסים אלימים, והתרשם כי קיימת רמת סיכון נמוכה להתנהלות אלימה בעתיד, ומידת החומרה הצפויה של תוצאות האלימות צפויה להיות נמוכה, אף היא.

26.  לא התעלמתי מהפסיקה שהניח לפניי התובע המלומד. ברם, דווקא ממנה מתחזקת גישתי, שהרי כל המקרים שם, ללא יוצא מן הכלל, מדברים באלימות חמורה הרבה יותר מזו בה נקט שלם:

§        בע"פ 6873/14 מלכוב נ' מדינת ישראל (18.12.2014) דובר על בלש אשר הלם במכת אגרוף במתלונן, לאחר שמפקדו עשה כן.        

§        בת"פ (י-ם) 34193-10-12 מדינת ישראל נ' למה (9.6.2014), השתלטו שוטרים על מתלונן במנוסה, ובעודו מוטל על הרצפה, כפות באזיקים ותחת השפעת גז פלפל, ניגש אליו הנאשם ובעט בו בעוצמה באגן הירכיים.       

§        בע"פ (י-ם) 33490-10-14 ריינשטיין נ' מדינת ישראל (10.12.2014), לאחר שהמערער הורה למתלונן לעצור את רכבו והמתלונן פתח את חלון הרכב, ניגש אליו המערער, חבט בו באגרופו בפניו, תפס בו בצווארו, חנק אותו ואיים : "אני אתן לילדים שלך לבכות עליך".            

§        בת"פ (י-ם) 13981-12-12 מדינת ישראל נ' טרכטנברג (30.10.2014), נגח הנאשם, בעוצמה, בראשו של המתלונן.     

§        בת"פ (נצ') 16108-05-13 מדינת ישראל נ' לוי (3.11.2014) סטר הנאשם למתלונן ואיים עליו באומרו, בין היתר : "... אתה תקבל ממני כאפה כזאתי שתצלצל לך עוד חודש ימים...אתה רוצה שאני אוכיח לך בוא אני אקרע אותך מה אתה חושב אני פראייר?".
 

כל המקרים האלה, מי יותר מי פחות, רחוקים, לחומרה, מן המעשה עליו נותן היום שלם את הדין.

27.  יודגש, כי אין בכל האמור לעיל כדי למזער מכאבו, מהשפלתו, של המתלונן, ברהה צהייה. אולם, על מעשיו יפצה שלם את מר צהייה, עוד במסגרת ההליך הפלילי. אי הרשעה לחוד, ופיצוי - המתחייב בנסיבות הענין - לחוד.

28.  אשר על כן, נוכח כל המקובץ לעיל, אני שב וקובע כי שלם עבר עבירה בכך שתקף את ברהה צהייה, אולם אינני מרשיעו בדין.    

פטור בלא כלום אי אפשר, אף לא ראוי, ועל כן, מטעמים חינוכיים, אני משית על הקצין שלם את העונשים הבאים:

א.    צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 120 שעות; אני מזהיר את הנאשם שאם לא ימלא צו השל"צ כדבעי - יוחזר עניינו לבית המשפט, אז יורשע ויוטל עליו עונש חלופי.

ב.     פיצוי למתלונן, מר ברהה צהייה, בסך 3,000 ₪, אשר ישולם תוך 90 יום.

המזכירות תעביר העתק פסק הדין לשירות המבחן, בתודה.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב תוך 45 ימים.