1

רקע

1.      בכתב האישום צוין, כעד תביעה 22, "נציג בית משפט השלום בירושלים באמצעותו יוגש פרוטוקול דיון". במסגרת בירור לפי סעיף 144 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982 מסר ב"כ הנאשם כי הוא מתנגד להגשת פרוטוקול דיון בהיותו עדות מפי השמועה לאמיתות תוכנו, ונמנע מלציין מיהו נציג בית המשפט אותו הוא מבקש לחקור בנושא בטענו כי מדובר בתפקיד של המאשימה (הודעותיו מיום 15.6.16, 23.6.16).

2.      המאשימה, בתגובה מיום 4.7.16, טענה כי הפרוטוקול הינו "תעודה ציבורית" ולכן קביל גם ללא עד שיאמתו. בהחלטות מהימים 4.7.16 ו-10.7.16 ניתנו לבאי-כוח הנאשמים הזדמנויות להגיב לעמדת המאשימה, תוך ציון שבהעדר תגובה תינתן החלטה. עד למועד כתיבת החלטה זו לא התקבלה תגובתו של מי מהסנגורים.

2

דיון והכרעה

3.      עמדת המאשימה מקובלת עלי. פרוטוקול דיון בבית משפט הוא "תעודה ציבורית" וככזה חריג לכלל האוסר על קבלת עדות שמועה. כך עולה מנוסח החוק (סעיף 29(2) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971) ומן ההלכה הפסוקה (ע"פ 135/50 היועץ המשפטי נ' פרידמן (13.4.51. יצוין כי המבחנים שנקבעו שם מתקיימים כיום לגבי פרוטוקולי בתי המשפט ככלל); בד"מ 2461/05 שרת המשפטים נ' השופטת כהן פס' 97 (19.6.05)).

4.      בנוסף, הגשת תעודת ציבורית יכולה להיעשות באמצעות המקור או העתק מאושר כך שהגשת פרוטוקול אינה מחייבת הבאת עד לעדות ((סעיף 32 לפקודת הראיות, ע"פ 347/88 דמיאניוק נ' מדינת ישראל פס' 87 (29.7.93)). אני קובע לכן כי המאשימה תוכל להגיש את הפרוטוקול הנדון, במקור או בהעתק מאושר.

5.      המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ז' תמוז תשע"ו, 13 יולי 2016, בהעדר הצדדים.