1

1.     נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של פציעה כשהעבריין מזוין, החזקת סכין ואי נקיטת צעדי זהירות בחיה.

2.     ההגנה טוענת כי יש לבטל את ההאשמה בהחזקת סכין מכוחה של הגנה מן הצדק כיוון שהנאשם לא נחקר על עבירה זו. התביעה טוענת בתגובה שהנאשם הוזהר בפתח חקירתו במשטרה כי הוא חשוד בביצוע עבירה זו ואחר כך שתק בחקירתו שבה נשאל על העבירות "שמתוארות בנסיבות כתב האישום". הסניגור טוען כי אזכור סעיף חוק זה באזהרה שבפתח החקירה היה קשור לחשד שהנאשם דקר באמצעות סכין ולא להחזקת סכינים ברכב שבה עוסק כתב האישום ושעליה הוא לא נחקר כלל. התובע עומד על כך שהנאשם נחקר במשטרה על העבירה המיוחסת לו בכתב האישום. הסניגור ביקש בתגובה שהודעותיו של הנאשם במשטרה יוגשו לעיוני כעת על מנת שאכריע בטענתו. התובע מתנגד להצעת הסניגור שהיא בגדר שינוי של סדרי הדין, ומבקש שההכרעה בטענת הסניגור תבוא רק לאחר שמיעת הראיות.

2

3.     לנוכח המחלוקת העובדתית בין הצדדים בשאלה אם הנאשם נחקר אודות העבירה הרלוונטית, והואיל והטענה המקדמית הועלתה בפניי כמי ששומע את הראיות בתיק ולא בפניי "שופטת המוקד", ובשל התנגדות התביעה לכך שאעיין בראיות, אין מנוס משמיעת לפחות חלק מן הראיות בטרם הכרעה בטענה. כך נעשה למשל באחד התיקים שאליה הפנה הסניגור (ת"פ (תל אביב) 13936-01-17‏ מדינת ישראל נ' שלמה ציוני (6.1.2019)). עם זאת, עמידתה של התביעה על עיכוב ההחלטה בטענה ועל כך שלא אעיין בראיות לצורך הכרעה, עשויה למנוע ממנה לטעון בהמשך טענות שונות.

4.     בשולי החלטה זו אעיר שלנוכח העובדה שהטענה המקדמית הועלתה בפניי כשופט ששומע את הראיות בתיק, לא היה מקום לכך שהסניגור יתייחס בטיעוניו להחלטתה של השופטת שדנה בבקשה למעצרו של הנאשם עד תום ההליכים בתיק זה, והחליטה אשר החליטה לאחר עיון בראיות בתיק.

5.     המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד כסלו תשפ"ב, 28 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.