1

פתח דברים

1.            בדיון שהתקיים ביום 22.2.15, שמעתי את הראיות בתיק והחלטתי לזכות את הנאשם מהעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום. להלן נימוקיי.

מבוא

2.            נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של היזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן - "חוק העונשין").

3.            במועד הרלוונטי לכתב האישום שימשו הנאשם והמתלונן נהגי מוניות שירות.

2

4.            לפי המיוחס בכתב האישום, ביום 15.2.11, עקף הנאשם את מוניתו של המתלונן, ניגש אליו ודרש לדעת מדוע הוא מעלה נוסעים למוניתו. המתלונן השיב לו: "לך תזדיין רוסי מסריח". בעקבות זאת, חבל הנאשם במזיד במוניתו של המתלונן, בכך שאחז בכוח בשמשת החלון השמאלי הקדמי של הרכב, משך אותה ושברה. בהמשך לכך, נטל המתלונן מוט ברזל וירד עמו ממוניתו לעבר הנאשם, אשר מיהר להיכנס למוניתו ועזב את המקום. המתלונן דלק אחרי הנאשם, עקף אותו וחסם את מוניתו. בהמשך לכך, הכה המתלונן בראשו של הנאשם כך שגרם לנפיחות בראשו, דחף אותו על מוניתו והכה מכת אגרוף בפניו. למקום הגיע בן דודו של המתלונן והלה איים על הנאשם ואמר לו כי "יגמור אותו והוא לא יחיה".

5.            הנאשם כפר בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. בא כוח הנאשם טען כי הוא הקרבן באירוע והמתלונן התעלל בו, הכה אותו, איים עליו ועודנו מהלך עליו אימים. לטענתו, לנאשם לא היתה כל כוונה פלילית בשבירת החלון. בא כוח הנאשם הוסיף, כי המתלונן הורשע בכל העובדות המתוארות בכתב אישום שהוגש נגדו, והיה אמור לשלם פיצויים לנאשם, אלא שהנאשם שילם לעצמו את הפיצויים בשל חששו מהמתלונן. עוד טען, כי לנאשם גם עומדות הגנות ומכל מקום מדובר בזוטי דברים.

גדר המחלוקת

6.            המחלוקת בתיק הינה נקודתית: האם חבל הנאשם במזיד ברכב, בכך שאחז בחוזקה בשמשת הרכב הקדמית של המתלונן ושבר את השמשה, כטענת התביעה? או שמא לא היתה כוונת זדון במעשיו של הנאשם, כטענת הנאשם?

7.            כל יתר המחלוקות העובדתיות, אשר העלו באי כוח הצדדים, הינן שוליות ובלתי רלוונטיות ומכאן שאינן צריכות הכרעה.

דיון

רקע עובדתי והראיות בתיק

8.            עד התביעה המרכזי הינו המתלונן. העידו גם שוטר סיור וחוקר, אולם עדותם לא תרמה דבר להכרעה בתיק. למעשה, המתלונן הינו עד התביעה היחיד שמסר עדות הרלוונטית לאירוע.

9.            לבית המשפט הוגשה הכרעת הדין בת"פ (רח') 31836-08-11, שלפיה הורשע המתלונן, על יסוד הודאתו, בעובדות כתב האישום המתוקן (ת/6). עובדות כתב אישום זה זהות, בעיקרן, לעובדות כתב האישום שלפניי.

10.        למעשה, הנאשם אינו חולק על רוב רובן של העובדות נשוא כתב האישום, למעט ביחס לשלב של האירוע שבו נשברה שמשת רכבו של המתלונן.

3

11.        אלו הן העובדות המוסכמות: אין מחלוקת, כי ביום 15.2.11, עקף הנאשם את מוניתו של המתלונן, ניגש אליו ודרש לדעת מדוע הוא מעלה נוסעים למוניתו. המתלונן השיב לו: "לך תזדיין רוסי מסריח". גם אין מחלוקת, כי בעת שהנאשם אחז בשמשת החלון השמאלי הקדמי של הרכב, נשברה השמשה, אלא שבהקשר זה הצדדים חלוקים באשר לנסיבות השבירה ולמה שקדם לה. גם אין מחלוקת, כי המתלונן עשה שימוש במוט ברזל, אלא שהצדדים חלוקים באשר לשלב המדויק שעשה בו שימוש. גם אין מחלוקת, כי הנאשם חשש מהמתלונן ועזב את המקום. המתלונן דלק אחרי הנאשם, עקף אותו וחסם את מוניתו. בהמשך לכך, הכה המתלונן בראשו של הנאשם וגרם לנפיחות בראשו, דחף אותו על מוניתו והכה מכת אגרוף בפניו. למקום הגיע בן דודו של המתלונן והלה איים על הנאשם ואמר לו כי "יגמור אותו והוא לא יחיה".

האם הזיק הנאשם במזיד לרכבו של המתלונן?

12.        השאלה העיקרית הינה, אפוא, מה אירע בשלב שבו ניגש הנאשם למוניתו של המתלונן ושמשת החלון נשברה?

13.        אתאר תחילה את הראיות שהוצגו לענין זה.

14.        הודעתו של המתלונן במשטרה לא הוגשה לבית המשפט.

15.        עם זאת, מזכרונות הדברים שרשמו השוטרים דוד אמזלג, זוהר אביסהל ויניב פרח עולה, כי בהגיעם למקום, המתלונן אמר להם, שהנאשם נתן בוקס לחלון (ת/1; ת/2; ת/4).

16.        בעדותו מסר המתלונן גרסה שונה מזו שלכאורה מסר לשוטרים, ולפיה הנאשם שבר את חלון מוניתו כאשר תפס את החלון ונענע אותו, ואילו את הבוקס הנאשם נתן לו, ולא לחלון (פרוטוקול הדיון, בעמ' 9). לענין זה הוסיף, כי החלון היה חצי פתוח והנאשם נענע את החלון. המתלונן הכחיש כי אמר לשוטרים שהנאשם נתן בוקס לחלון (שם, בעמ' 10 ו-13).

17.        בחקירתו הנגדית הודה, כי ייתכן שכאשר רצה לצאת מהמונית, הנאשם ניסה למנוע ממנו לפתוח את הדלת, ומטעם זה נשבר החלון (שם, בעמ' 13).

4

18.        מצאתי כי קיים קושי מובנה ליתן אמון במתלונן, כאשר מסר בבית המשפט גרסה שונה באופן מהותי מהגרסה שמסר לשוטרים ביחס לאופן שבו נשבר החלון. יתר על כן, מצאתי כי המתלונן לא מסר אמת גם ביחס למספר נושאים נוספים: המתלונן טען כי כבר במשטרה מסר שהנאשם נתן לו בוקס, אלא שהדברים כלל לא נרשמו (שם, בעמ' 13); המתלונן מסר גרסה תמוהה ביותר באשר לטעם שבשלו הנאשם שילם את שוברי הפיצויים, שהמתלונן אמור היה לשלם לו. לטענתו, הנאשם לא רצה לקבל ממנו כסף ולפיכך שילם לו 500 ₪ בלבד ומסר לנאשם את יתר השוברים. עוד ציין, כי עלות תיקון החלון כ-500 ש"ח (שם, בעמ' 9 - 10 ו-12); המתלונן הודה כי אלמלא היה הנאשם בורח, היה יוצא בו במקום עם מוט ברזל (שם, בעמ' 13); המתלונן מסר בחקירתו כי הנאשם חנק אותו בזמן ששבר את החלון (כפי שעולה מהחקירה בת/3). גם טענה זו לא בא זכרה בעדותו של המתלונן.

19.        הנאשם מסר בחקירתו במשטרה, כי ניגש אל המונית של המתלונן, לאחר שהלה עקף אותו, תפש את החלון ומשך אותו והחלון נשבר. לאחר מכן יצא המתלונן ממוניתו עם מפתח גלגלים, והנאשם ברח מהמקום (ת/3).

20.        הנאשם העיד בעברית, אולם נעזר מפעם לפעם במתורגמנית.

21.        בעדותו מסר הנאשם, שלאחר שהמתלונן לקח לו נוסעים, עקף אותו ובא אליו למונית. המתלונן קילל אותו ואיים עליו והנאשם חשש מפניו. לאחר מכן תפס את החלון עם היד, כאשר המתלונן מנסה לצאת מהמונית, דוחף את הדלת, והנאשם מונע זאת ממנו. בנסיבות אלו, החלון נשבר. עוד הוסיף, כי לאחר מכן יצא המתלונן מהמונית ונתן מכות לחלונות של מוניתו עם מפתח גלגלים (פרוטוקול הדיון, בעמ' 17 - 18 ו-26). הנאשם הוסיף, שכאשר אמר במשטרה כי משך את החלון, התכוון לכך שדחף את החלון, וכי הוא ככל הנראה התבלבל משום שהעברית שבפיו אינה מיטבית (שם, בעמ' 19 ו-24).

22.        אכן, גם בגרסת הנאשם נמצא פער בין הדברים שמסר במשטרה ביחס לאופן שבו נשבר החלון, לבין הדברים שמסר בעדותו בהקשר זה, ולפיכך קיים קושי ליתן בגרסתו אמון מלא. עם זאת, בסופו של דבר, גרסת הנאשם, כי דחף את החלון תואמת את גרסתו של המתלונן בעדותו, שהרי המתלונן עצמו מסר בעדותו, כי הנאשם תפס בחלון ונענע אותו. בחקירתו הנגדית הודה המתלונן, כי ייתכן שהחלון נשבר בעת שרצה לצאת מהדלת, והנאשם ניסה למנוע זאת ממנו. בכך יש גם כדי להסביר את תיאורו של המתלונן, כי הנאשם תפס ונענע את החלון, שהרי אם המתלונן ניסה לצאת והנאשם מנע זאת ממנו, יש בכך תנועה הנעה קדימה ואחורה.

23.        האם ניתן לומר, כי בנסיבות אלו הזיק הנאשם במזיד לרכוש? התשובה לכך היא בשלילה. לפי סעיף 452 לחוק העונשין:

"ההורס נכס או פוגע בו במזיד ושלא כדין, דינו - מאסר שלוש שנים...".

5

24.        עבירה של היזק בזדון היא עבירה תוצאתית שהיסוד הנפשי הנדרש לה הוא של פזיזות. נדרשת מודעות לכל רכיבי היסוד העובדתי - דהיינו, המעשה, הנכס ו"שלא כדין" - ונדרש יסוד נפשי מסוג פזיזות כלפי התממשות התוצאה. היסוד הנפשי של פזיזות יכול שיהא אדישות או קלות דעת (יעקב קדמי על הדין בפלילים - חוק העונשין, חלק שני (מהדורה חדשה, תשע"ב), בעמ' 1005 - 1009).

25.        שמשת רכבו של המתלונן אמנם נשברה. מכאן, שנגרם נזק לרכוש. עם זאת, לא הוצגה ראיה של ממש לכך שהנאשם היה פזיז במעשיו. תפיסה של חלון אינה מובילה, באופן טבעי, לשבירת החלון, ולא ניתן לומר כי הנאשם היה פזיז כלפי התוצאה, שהרי כל מטרתו היתה למנוע מהמתלונן לצאת מהמונית, בשל איומיו של הלה כלפיו. הנאשם בוודאי לא רצה בשבירת החלון, וגם לא ניתן לומר כי היה אדיש או קל דעת כלפי התוצאה.

26.        לא מצאתי כי יש בתפיסת חלון, ואפילו בדחיפתו או במשיכתו של החלון, כדי לבסס אדישות או קלות דעת כלפי התממשות התוצאה של גרימת נזק, שהרי לא מדובר בתוצאה מתבקשת מהמעשה. לא הוכח, אפוא, כי התקיים היסוד הנפשי הדרוש להרשעה.

27.        לאור מסקנתי, כי לא הוכח היסוד הנפשי הנדרש להרשעת הנאשם בעבירה של היזק בזדון לרכוש, גם לא מצאתי מקום לדון בטענת בא כוח הנאשם, כי עומדת לנאשם הגנה עצמית והגנת הצורך וכי מדובר בזוטי דברים. אולם, לא ניתן להימנע מתהייה באשר לאינטרס הציבורי שבהגשת כתב האישום נגד הנאשם, בהתחשב באלימות שספג מצדו של המתלונן, ואשר הוכחה בהכרעת הדין שניתנה נגדו.

סוף דבר

28.        המאשימה לא הוכיחה, כי הנאשם גרם נזק במזיד לחלון. מכאן, שהוריתי על זיכויו של הנאשם מעבירה של היזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק העונשין, אשר יוחסה לו.

ניתנה היום, ט' ניסן תשע"ה , 29 מרץ 2015, במעמד הצדדים