1

 

 

 

בכתב האישום שהוגש באפריל 2014 ותוקן באוקטובר 2014, הואשם הנאשם בעבירה של תקיפה חובלנית לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, בגין אירוע מיום 11.4.13.

 

רקע שאינו במחלוקת, האישום ותשובת הנאשם:

 

1.      בעת הנטענת, עבדו הנאשם והמתלונן מר ר' ע' באתר בנייה בתל-אביב, בבניית ביתו של מר גיא יקואל - המתלונן היה הקבלן המבצע את הבנייה והנאשם היה המפקח על הבנייה, בעצמו ובאמצעות חברה שבבעלותו ובה העסיק עובדים.

2.      גיא שהה בחו"ל במועד האמור, ובאתר שהו באותו זמן המתלונן, הנאשם שהגיע למקום, ופועלים שביניהם ה"ה יוסף וג'לאל (בילאל) אגבאריה. עובד של הנאשם, מר אביאל שירצקי, היה באתר במשימת פיקוח באותו בוקר אך בעת האירוע כבר לא היה במקום. לטענת התביעה, בעת האירוע נכח באתר עובד נוסף של המתלונן, מר כארם אגבאריה, אך ההגנה כופרת במציאותו במקום.

3.      אין חולק, כי בין הקבלן המתלונן והמפקח הנאשם שרר מתח, טבעי וידוע במצבים כאלה: הקבלן שואף לבצע עבודות ביעילות ובמהירות (מבחינתו) בדרכו-שלו; ואילו המפקח מבקש לוודא כי הביצוע תקין, נאות ועומד בתנאי המוסכם עם המזמין, גם אם המשמעות היא הקפדה עם הקבלן ודרישה לביצוע מדוקדק ואף חוזר של עבודות שונות.

4.      באותו בוקר הגיע המתלונן לאתר, ולאחר מכן הגיע הנאשם, והתגלע ביניהם ויכוח בנוגע לאיכות עבודת טיח בשעה 10:30 לערך. מכאן נחלקות הגרסאות.

2

5.      לפי גרסת התביעה - היא גרסת המתלונן, הוויכוח הסלים לחילופי קללות, ואז ניסה הנאשם להכות את המתלונן באמצעות מרזב פח שהיה במקום, אך כשל כי המרזב היה גמיש. אז תפס הנאשם "קְרֶש" - קרש בניין עבה ומוצק - והיכה את המתלונן. המתלונן הרים את ידו כדי להתגונן והקְרֶש פגע בכף ידו. כך גרם הנאשם לשבר בכפו של המתלונן, שהצריך טיפול רפואי של ניתוחים, תפירה וגיבוס.

6.      לפי תשובת ההגנה לאישום, הוויכוח הפך להשתוללות של המתלונן, שהתקרב בצורה מאיימת לנאשם, אך נכשל בקרש או חפץ אחר מהפזורים על הקרקע באתר הבנייה, נפל, וכפו נשברה במגע עם הקרקע כששלח אותה לעצור את נפילתו או להתייצב.

 

הראיות:

 

גרסת המתלונן (עת/1):

בהודעתו במשטרה מיום האירוע בשעה 15:45 (נ/2), סיפר המתלונן שבעקבות הוויכוח וחילופי הקללות, הרים הנאשם קרש ו"נתן לי בראש, ואני התגוננתי עם היד השמאלית, והקרש פגע לי ביד, הרגשתי כאבים חזקים ונפלתי". עובדים באתר עצרו את הנאשם מהמשך מעשים. המתלונן אמר לנאשם שהוא שבר את ידו וביקש שיסתלק, והנאשם ניסה לתקוף אותו שוב עם פטיש, אך שוב עצרו אותו העובדים. במקום נכחו הפועלים יוסף, ג'לאל, עובד נוסף בשם שריף ושני עובדים נוספים שהמתלונן אמר שימסור פרטיהם בהמשך. קודם לאירוע לא היו איומים או אלימות בין הנאשם והמתלונן.

ביום 2.5.13 החוקרת אפרת צחי (עת/4) התקשרה לפועלים שהמתלונן מסר שמותיהם. ג'לאל לא ענה, יוסף קבע מועד לחקירה, ושריף טען כי לא היה בקרבת מקום לאירוע ולא ראה דבר, ולכן לא הגיע לחקירה ולא זומן לעדות (ת/5). החוקרת התקשרה למתלונן לברר מי העדים הנוספים, והמתלונן - שכבר ידע שיוסף זומן לחקירה - אמר שיגיעו עוד שניים יחד עם יוסף (נ/4).

ביום 21.5.13 הגיע המתלונן למשטרה ומסר שמות נוספים של עובדים שנכחו במקום - אבו-יוסף וכארם (ת/6). כארם אכן זומן לחקירה והתייצב, ניסיון התקשרות לאבו-יוסף נכשל ובזאת תמו מאמצי החוקרים (ת/7).

3

בעדותו בבית המשפט סיפר המתלונן שבעקבות הוויכוח, וכשהנאשם חשב שהמתלונן מקלל אותו או את אמו, תפס הנאשם מרזב פח וניסה להכות בו את המתלונן, אך כשל כי המרזב היה גמיש. אז הרים הנאשם קְרֶש, ניסה להכות בו על ראשו של המתלונן, אך פגע בידו שהורמה בתנועת התגוננות. המתלונן קם ועובדים שהיו באתר תפסו את הנאשם. לאחר שההמולה נרגעה, חש המתלונן בכאב בידו ואמר לנאשם שהוא שבר את ידו ושיסתלק. אז הרים הנאשם פטיש ושב לעבר המתלונן, אך העובדים תפסו אותו שוב. המתלונן התקשר לגיא, שהיה בחו"ל, וסיפר לו מה קרה. הנאשם שוחח בטלפון ועזב את המקום. המתלונן נסע לבית חולים, קיבל טיפול רפואי, ואז נסע למשטרה ומסר תלונתו.

המתלונן הדגיש שהאירוע לא גרם לפגיעה נמשכת.

בחקירתו הנגדית הוסיף ומסר המתלונן שהתנהגותו של הנאשם היתה תמיד גסה ואולי מאיימת, תוך שימוש תדיר בקללות ובמילים גסות. המתלונן הגיע לאתר כי הנאשם התקשר אליו ודרש בגסות שיגיע למקום. הנאשם הוא שהחל לקלל. על הקרקע היו קרשים וחומרי בניין.

הנאשם הרים את הקְרֶש בשתי ידיו.

המתלונן הדגים את תנועת ההתגוננות והפגיעה - הרמת ידו השמאלית כשכף ידו פתוחה מול פניו וצידה הפנימי קדימה והחוצה (הזרת כלפי מעלה), תוך שגופו מכופף מעט לאחור. הקְרֶש פגע בו בכף ידו סמוך לזרת.

המתלונן הדגים את נפילתו - נטייה לאחור ושליחת היד הימנית אחורה, כשידו השמאלית מורמת מעלה. לדבריו, היו מספר שריטות על אמת ידו הימנית בעקבות הנפילה. המתלונן לא זכר כיצד בדיוק נפל, אך עמד על-כך שידו השמאלית היתה מונפת למעלה ועל ידו הימנית נוצרו שפשופים או שריטות מהנפילה. עוד עמד המתלונן על-כך שהוא זוכר היטב את המכה ואת הנפילה. בעת המכה, חש בה המתלונן אך עוד לא חש בכאב, שהחל דקות ספורות לאחר מכן.

יוסף וג'לאל ראו את האירוע ותפסו את הנאשם. כבר בשלב הרמת המרזב הם התערבו ונטלו מידיו את המרזב, אך הנאשם השתולל והשתחרר מאחיזתם, תפס בקרש והכה את המתלונן. לאחר המכה ונפילתו של המתלונן נראה היה שהנאשם נרגע, אך לאחר שהמתלונן אמר לו שכנראה שבר את ידו וקרא לו להסתלק, תפס פטיש וניסה לתקוף שוב את המתלונן.

המתלונן הכחיש את טענת הסניגור, כביכול הוא תקף את הנאשם וגרם לו לשריטה עמוקה בידו, וטען שכלל לא ידע על שריטה.

לאחר האירוע, עוד באתר, התקשר המתלונן למשטרה והנאשם אמר לו "ידעתי שאתה שטינקר". המתלונן ניתק והתקשר לגיא, ובמהלך שיחתם עזב הנאשם את האתר.

המתלונן טען שלא סיפר במשטרה על מרזב הפח בשל מצבו הרגשי בעת החקירה וחוסר ניסיונו בחקירות.

המתלונן טען שלא הראה לרופא את השפשופים או השריטות בידו הימנית, אף לא נבדק כללית, כי עיקר העניין היה בכפו השמאלית והוא הופנה למחלקה האורתופדית.

המתלונן סיפר שאת כארם הסיע לחקירה, ואף דיבר אתו על האירוע קודם לחקירה.

 

יוסף, פועל ועד ראיה (עה/4):

העד לא התייצב בבית המשפט. התביעה ויתרה לבסוף על העדתו והוא זומן כעד הגנה והתייצב לאחר שהוצא נגדו צו הבאה.

4

בהודעתו מיום 5.5.13 (נ/5) סיפר העד שהוא עובד כמנהל עבודה בטיח בחברה אחרת (קבלנית משנה), וצוותו עובד באתר. הנאשם הגיע לבצע פיקוח, ויחד עם המתלונן והעד סקר את עבודת הטיח והעיר עליה. בין הנאשם לבין המתלונן החל ויכוח, הנאשם סבר שהמתלונן מקלל אותו (או את אמו), ואז הרים קרש וניסה להכות את המתלונן, שהרים ידו בתנועת התגוננות. הנאשם עדיין לא הספיק לתת מכה למתלונן, כשהמתלונן נפל לאחור - "ברגע שניב הרים את המקל ר' הלך אחורה ופשוט נפל". העד וג'לאל תפסו את הנאשם, שהוסיף וניסה לקחת משהו ולהכות בו את המתלונן, אף לקח פטיש שהעד חילץ מידו.

בעדותו מטעם ההגנה חזר העד על דבריו והוסיף שלא ראה אם הקרש פגע במתלונן - "לא ראיתי את האימפקט" - כיון שמישהו הסתיר לו, אך ראה שהמתלונן נפל והיתה נפיחות באמת ידו שאותה הרים לגונן על עצמו (העד אמר שהיתה זו היד הימנית, אך הבהיר שאינו זוכר איזו יד). העד חזר וטען גם בחקירה נגדית, שלא ראה אם הקרש פגע במתלונן, רק ראה את המתלונן מרים זרועו בתנועת הגנה ולאחר מכן נופל.

במקום נכחו עוד פועלים, ביניהם ג'לאל וכארם. ג'לאל והעד הם אלו שתפסו את הנאשם, אך אולי גם כארם תפס אותו - היתה מהומה.

העד עומת עם דבריו במשטרה, לפיהם הנאשם עדיין לא הספיק להכות את המתלונן, וטען שהדברים היו כפי שהבהיר בעדותו.

העד עומת עם דבריו במשטרה לגבי הפטיש, וטען שזה קרה לפני האירוע עם הקרש.

העד שלל אפשרות שהמתלונן נפל מדחיפה ולא מהקרש, אך גם אמר שאינו יודע אם נכשל במשהו כשנסוג לאחור. העד שלל התנהגות אלימה מצד המתלונן.

לדברי העד, המתלונן לא הסיע אותו לבית המשפט, לא דיבר אתו על נושא העדות, ואף אמר לו לומר אמת. מאז העבודה על אותו אתר, לא עבד כלל עם המתלונן.

 

ג'לאל (בילאל), פועל ועד ראיה (עת/2):

בעדותו מטעם התביעה מסר העד שהוא טפסן העובד אצל המתלונן. על הקרקע באתר היו קרשים. ביום האירוע עבד באתר הבנייה, על גג הבית, כששמע צעקות ולאחר מספר דקות ירד לראות מה מתרחש. העד ראה את המתלונן ואת הנאשם מתווכחים וצועקים זה על זה, ואז הנאשם תפס את הקְרֶש בשתי ידיו ורצה להכות את המתלונן על ראשו.

המתלונן הרים את ידו בתנועת התגוננות (העד הדגים הרמת יד ימין באגרוף קפוץ) והקְרֶש פגע בידו (העד הדגים פגיעה באמת ידו הימנית). המתלונן נפל על גבו בלי שנשען על ידיו. למתלונן היה סימן מהמכה בידו האחת, ושפשופים שנגרמו מהנפילה בידו השניה.

העד ויוסף תפסו את הנאשם שניסה להשתחרר (הדגים), והמתלונן אמר שהוא מזמין משטרה. הנאשם הסתלק מהמקום והמתלונן הלך לטיפול רפואי.

5

העד שלל את הטענה, כביכול לפני התקיפה בקְרֶש ניסה הנאשם לתקוף במרזב והוא ואחרים תפסו את הנאשם. העד חזר והבהיר, שתפיסת הנאשם היתה רק לאחר התקיפה בקְרֶש, גם כשעומת עם גרסת המתלונן לפיה הוא ואחרים תפסו את הנאשם עוד לפני התקיפה בקְרֶש.

המתלונן לא תקף כלל.

העד הגיע לחקירה ברכבו, לא עם המתלונן.

כארם, פועל ועד ראיה (עת/5):

בהודעתו במשטרה מיום 30.5.13 (נ/7) מסר העד, שבאותה עת היה עדיין עובד של המתלונן, שהמתלונן הוא זה שהביא אותו לחקירה ואמר לו לספר מה שראה "ושאני אהיה דוגרי". איש לא אמר לו מה לומר בחקירתו.

העד עבד במקום אחר באתר כששמע צעקות והלך לראות מה קורה.

בהגיעו למקום, העד ראה את המתלונן עומד, והנאשם אוחז קרש בידו. הנאשם "רצה לתת לר' בראש ור' שם את היד ככה מגן על הראש ונפל על הרצפה על המסמרים". העד הבהיר, שהקרש פגע בידו של המתלונן, ואז נפל המתלונן.

העד תפס את הנאשם מאחור, הנאשם איים עליו שיכה אותו אם לא יעזוב אותו, והעד אמר לו שלא הוא בעל הבית שלו, אלא המתלונן.

היו שם גם יוסף וג'לאל, ועוד עובד.

המתלונן לא עשה דבר ולא דחף את הנאשם. הנאשם הוא זה שדחף את המתלונן.

בעדותו מטעם התביעה מסר העד שעבד אצל המתלונן בזמן האירוע, אך אינו עובד אצלו יותר.

בעת האירוע עבד באתר, וכששמע צעקות, הלך למקום וראה שהנאשם מכה באגרופו את המתלונן בכתפו השמאלית. לאחר ריענון זכרונו מהודעתו, תיקן העד ואמר שהיתה זו הדיפה.

העד ראה את הנאשם תופס קְרֶש ומנסה להכות את המתלונן בראשו. המתלונן הרים ידו בתנועת התגוננות כשהיא מאוגרפת והקְרֶש פגע בפרק ידו (הדגים). המתלונן נפל "על מסמרים".

העד, יוסף וג'לאל תפסו את הנאשם, כשהעד לופת את זרועותיו מאחור (הדגים). הנאשם דרש מהעד לשחררו ואיים שיכה אותו. המתלונן התקשר למשטרה, העד שחרר את הנאשם והוא ברח מהמקום.

בחקירתו הנגדית סיפר העד שהמתלונן שאל אם הוא רוצה להיחקר, העד הסכים, ולאחר שחזר מחופשה לצורך חתונה, לקח אותו המתלונן למשטרה. הם לא דיברו על מה שראה העד. העד לא ידע להסביר מדוע נגבתה הודעתו למעלה מחודש לאחר האירוע.

העד הבהיר שכשראה את המתלונן והנאשם, הם צעקו אחד על השני. הנאשם הדף בשתי ידיו את המתלונן בחזהו (הדגים), והמתלונן נפל מהדחיפה וגם מהקְרֶש.

העד לא ידע להסביר מדוע לא אמר במשטרה שהמתלונן נפל פעמיים, טענה שהוא לבדו טוען, אך עמד על-כך.

 

6

אביאל, מפקח שהועסק ע"י הנאשם (עה/3):

בעדותו מטעם ההגנה סיפר העד שעבד אצל הנאשם, ופיקח על הבנייה באתר. יום לפני האירוע הועברו למתלונן הערות, וביום האירוע הגיע העד לאתר לוודא ביצוען. העד העיר למתלונן על דברים שלא בוצעו, ואף שהמתלונן העיר על קפדנות-היתר, היתה השיחה עניינית. הנאשם שמע טלפונית מהעד את הפרטים ו"לא אהב את זה", ולאחר מכן התקשר המתלונן שנסער וכעס שהעד דיווח לנאשם, אף שסוכם שהדברים יטופלו, דיבר אליו בגסות ואף אמר "שזה ייגמר בדקירה". העד ניתק את השיחה, ובפעם הבאה כשהתקשר למתלונן, הוא כבר ענה מבית החולים ואמר שהנאשם שבר לו את היד. הנאשם התקשר לעד לומר לו שהם לא עובדים יותר באתר הזה, אך למרות שאלות העד, לא רצה לספר לו מה ארע. באותו ערב סיפר העד לנאשם על השיחה הזועמת עם המתלונן.

 

גיא, בעלי האתר (עה/1):

בעדותו מטעם ההגנה מסר העד שבעת האירוע היה בחו"ל. המתלונן התקשר אליו מיד לאחר האירוע, נשמע נרגש וסיפר לו שהיו "דחיפות" ושהוא שבר את היד. העד היה בלחץ עבודה ונסער ולכן אינו זוכר את פרטי השיחה. לאחר שחזר ארצה שמע העד מהמתלונן שהנאשם דחף אותו, היכה אותו, והוא נפל ושבר את ידו. העד הבין שהמתלונן והנאשם לא יוכלו לעבוד יחד, ובחר להיפרד מהנאשם משיקולי עלות ותועלת בלבד, בהסכמה.

 

הנאשם (עה/2):

בהודעתו במשטרה מיום האירוע בשעה 21:33 (ת/4) מסר הנאשם שלפני האירוע היו היחסים בינו לבין המתלונן טובים, על-אף ויכוחים מקצועיים שגרתיים. הנאשם הגיע, והתפתח ויכוח על עבודת הטיח שגלש לצעקות הדדיות, כשהמתלונן טוען שצעקותיו של הנאשם מעליבות אותו. אז המתלונן "קפץ עלי והשתולל ותך כדי דחיפות הוא נפל, ולי יש גם שריטה. הוא פשוט מעד ונפל".

הנאשם הכחיש שתפס קרש והתכוון להכות בו את המתלונן, או שתפס פטיש.

הנאשם שמע מאביאל, שהמתלונן איים שאם הנאשם יגיע - זה ייגמר בדקירה.

7

בעדותו מסר הנאשם שבבוקר האירוע הודיע לו אביאל שעל-אף סיכום קודם, לא בוצעו תיקונים מסוימים. הנאשם נסע לאתר, פגש במתלונן, ויחד עם יוסף ניגשו לסקור את העבודה. במקום היו עוד כעשרה עובדים, ביניהם ג'לאל, אך כארם לא היה שם מעולם והוא אינו מוכר לנאשם. התחיל ויכוח שהשתלהב. אז עמד המתלונן לתקוף את הנאשם, כשהרים את שני אגרופיו מעל לראשו-שלו (הדגים) אך לא הגיע למגע, והנאשם הדף אותו בחזהו בשתי ידיו הפשוטות (הדגים). המתלונן נפל, והנאשם לא יודע לומר אם נפל מההדיפה או מחמת שנכשל בקרשים שהיו פזורים על הקרקע. איש לא תפס את הנאשם, אולי הפועלים הפרידו. המתלונן צעק "שברת לי את היד", והשניים יצאו בשביל היציאה מהאתר. המתלונן אמר שהוא מזמין משטרה והנאשם אמר שאין בעיה והמתין. למעשה, המתלונן התקשר לגיא בעל האתר, והנאשם והמתלונן הסתלקו איש לכיוונו.

לאחר המקרה התקשר הנאשם לאביאל ואמר לו שלא יעבדו עוד באתר. כשהגיע הנאשם למשרד, מאוחר יותר, "סיפרתי לו שוב לאן זה הגיע ומה היה". אז סיפר לו אביאל שהמתלונן, שכעס שאביאל דיווח לנאשם על הליקויים, אמר שהסיפור הזה ייגמר בדקירה.

בחקירתו הנגדית שב הנאשם והכחיש שהרים או אחז קרש, פטיש או מרזב.

הנאשם עומת עם הטענה לפיה עמד המתלונן לתקוף אותו באגרופיו, וטען שהחוקר לא חידד את הדברים. כשהמתלונן הרים את אגרופיו, הוא היה במרחק של כמטר עד 1.20 מהנאשם. בתגובה, הדף אותו הנאשם וכתוצאה מכך המתלונן נפל ארצה (ע' 78, ש' 4-5). הנאשם תיקן תשובתו המידית במענה לשאלה נוספת ואמר שאולי המתלונן מעד על קרש, והוא לא בטוח כלל שהצליח לגעת במתלונן (שם, ש' 8-9). הנאשם הסביר שלא יכול היה לסגת כי "אי אפשר ללכת אחורה, זה אתר בניה". המתלונן נפל לאחור, על הצד. איש לא תפס את הנאשם לאחר נפילת המתלונן.

השריטה שנגרמה לנאשם נגרמה מפיגום סמוך.

את דבריהם של עדי התביעה פטר הנאשם כגרסאות שקריות ומבולבלות, של מי התלויים במתלונן לפרנסתם. כארם כלל לא היה באתר מעולם.

 

ראיות רפואיות:

תצלום כף היד השמאלית של המתלונן (ת/3) מראה נפיחות או בליטה ניכרת בחלק החיצוני של כף היד, לפני הטיפול.

ד"ר גיל רצ'בסקי (עת/3), מתמחה באורתופדיה, רשם את גיליון הטיפול במתלונן שהגיע לטיפול בשעה 11:43 ומסר ש"הותקף ונחבל ביד שמאל" (ת/1). צילום רנטגן הראה שמדובר בשבר במסרק 5 בכף-יד שמאל - כלומר, שבר בכף היד גופא, קרוב לבסיס הזרת (נ/3). החזרת העצם למצבה לא הצליחה והיה צורך בניתוח שבוצע מאוחר יותר. שבר כזה אופייני לכל חבלה ישירה וכל תנוחה שהיד היתה קמוצה, בין אם בנתינת אגרוף לא מיומן ובין אם חבטת חפץ קהה במקום.

ד"ר יעקב פעילן, מומחה באורתופדיה ובכירורגיית כף יד, רשם מסמכים שהתקבלו בהסכמה (ת/ולא העיד. המסמכים מעידים על הניתוח שבוצע ביום 19.4.13 ועל הטיפול הרפואי. במסמך אחרון מיום 31.5.13 נרשם שהמתלונן "נחבל מנפילה", אך ברור שמדובר בטעות, לנוכח ת/1.

 

דיון ומסקנות:

 

8

1.      ראשית לכל אבהיר, שלא אתן כל משקל לשינויי גרסה קלים או לתהיות שוליות בדברי העדים, לרבות המתלונן והנאשם, כשמדובר בעניינים שאינם מהותיים, בהתחשב במגבלות הקליטה והזיכרון האנושיים, ובמיוחד כשמדובר באירוע קצר, מהיר ומסעיר, שארע כשנתיים לפני גביית העדויות.

2.      עדותו של המתלונן עשתה רושם מהימן. המתלונן המעיט במהות הנזק שנגרם לו ובוודאי שלא ביקש להאדירו, וככלל היתה עדותו קוהרנטית ואף תואמת את הודעתו במשטרה. המתלונן ידע לתאר את פרטי המקרה ולהדגימו באופן ברור והגיוני, ואם הודה ביושר שאינו זוכר בדיוק את תנוחת נפילתו - יש בכך כדי להדגים את מחויבותו לדיוק ואת אמינותו. אמנם, המתלונן לא סיפר במשטרה על ניסיון התקיפה הראשון של הנאשם באמצעות מרזב, אך מקובל עלי הסברו לפיו התרכז בעיקר בשל מצבו הנפשי וחוסר ניסיונו בחקירות משטרתיות.

3.      העד יוסף עשה אף-הוא רושם מהימן:

                    א.        עד זה כלל לא רצה להעיד, ואין כל תלות בינו לבין המתלונן. לא נמצא כל סימן לכך שהעד מנסה לרצות את המתלונן;

                     ב.         העד העיד באופן ברור ושוטף, וגרסתו היתה שונה מגרסת המתלונן בפרטים שונים, כגון עיתוי תפיסת הפטיש על-ידי הנאשם ומקום הפגיעה ביד המתלונן. העד גם חזר והבהיר, שכיון שמישהו הסתיר לו, לא ראה את האימפקט - המפגש הנטען בין הקרש לבין ידו של המתלונן - אף שראה את הנאשם מניף את הקרש ואת המתלונן נופל. העד הבהיר כי הסיק, ולא ראה, שנפילת המתלונן נגרמה ממכת הקרש, ולא ניתן לשלול מעידה של המתלונן;

                      ג.         סממנים אלו מעידים מעל לכל ספק, שלא היה תיאום גרסאות בין המתלונן ויוסף. השוני בין דברי המתלונן לדברי יוסף מסיר ספק כזה, אך לוז גרסתו של יוסף תואם את דברי המתלונן ומכחיש את גרסת הנאשם:

זעמו של הנאשם על הקללה שסבר שכוונה לעברו; העדרה של כל התנהגות אלימה של המתלונן; הרמת הקרש על-ידי הנאשם והתקיפה; נפילת המתלונן; תפיסת הנאשם על-ידי הפועלים; נטילת פטיש בידי הנאשם;

                     ד.         יש לקבוע אפוא כי עדותו של יוסף תומכת בדברי המתלונן;

4.      העד ג'לאל עמד על גרסתו, התואמת לגרסת המתלונן, פרט לעניין המרזב. ג'לאל חזר ושלל את טענת המתלונן לעניין ניסיון תקיפה במרזב, וכן טעה והדגים את הפגיעה במתלונן בידו הימנית. טעות זו מובנת ואינה מציבה כל תמיהה של ממש, אך בוודאי שכוחה יפה לשלול טענת תיאום גרסאות או שינון גרסה שלימד המתלונן את העד. כיון שכך, מצאתי אף את עדותו מהימנה.

5.      העד כארם מסר עדות שאינה נקייה מספקות:

                    א.        ההגנה טענה כי העד כארם לא נכח כלל במקום. פרט לכארם-עצמו ולמתלונן, גם יוסף מאשר נוכחותו של כארם במקום. על-סמך עדות זו, אני קובע כי כארם נכח במקום;

9

                     ב.         בהודעתו ציין העד וציטט חילופי דברים בינו לבין הנאשם, ועיקרי גרסתו תואמים את דבריהם של המתלונן, יוסף וג'לאל;

                      ג.         עד זה הובא על-ידי המתלונן לחקירה, למעלה מחודש לאחר האירוע, וכשהמתלונן אישר שהוא שוחח עם העד על האירוע. בכך לבד אין כדי לפסול את ערך העדות, וראו למשל דברים שנאמרו בסעיף 36 לדברי הש' ג'ובראן בע"פ 5762/13 פאעור נ' מ.י. (2014);

                     ד.         עד זה הוא היחיד מעדי התביעה שטוען שהנאשם גם דחף את המתלונן, ושהמתלונן נפל פעמיים. טענה זו שעלתה רק בעדות העד עוררה תהייה, שמא מנסה העד "לארגן-מחדש" את גרסתו משהועמדה בספק, במקום להודות בשכחה, חוסר ידיעה, או באפשרות לטעות. לכן, אנקוט בצעד הבטוח ודברי עד זה לא ישמשו לקביעת ממצא מפליל;

6.      גרסתו של הנאשם עוררה תמיהות וספקות הנוגעות לגלעין הגרסה:

                    א.        עיקר בגרסת הנאשם, למעשה - ההסבר להתפתחות העניינים לשיטתו - היתה התקדמות המתלונן לעברו באגרופים מונפים, בכוונה לתוקפו, כך שהנאשם נאלץ להגן על עצמו. לא ברור כלל, כיצד עניין כה מהותי ובסיסי נעדר כליל מהודעת הנאשם;

                     ב.         בהודעתו טען הנאשם שהיו דחיפות הדדיות, אך הסתבר בעדותו שאין הדבר כך - המתלונן כלל לא הגיע למגע עם הנאשם. שוב מדובר בנקודה מהותית ובסיסית, והנאשם מסר לגביה פרטים לא מדויקים בחקירתו;

                      ג.         הנאשם מסר בחקירתו שהמתלונן "פשוט מעד ונפל", ורק בעדותו התפתחה גרסתו לתיאור מלא של הדיפתו את המתלונן. בחקירתו הנגדית הפתיע הנאשם וטען כי למעשה אינו בטוח כלל שנגע במתלונן. שוב, מדובר על שינויים מהותיים שאין לקבלם בתואנות של חלוף הזמן או חוסר ניסיון בחקירות;

                     ד.         בחקירתו הנגדית למעשה הודה הנאשם שהמתלונן נפל כתוצאה מהדיפתו, אך במענה לשאלה נוספת, חזר בו מהמשמעות הברורה של דבריו (ע' 78, ש' 2-9);

                    ה.        הנאשם מסר בחקירתו שנגרמה לו שריטה כתוצאה מהשתוללות המתלונן, אך התחוור שבכלל נפגע מפיגום סמוך;

                      ו.         העד אביאל מסר עובדה מתמיהה, ולפיה לא רצה הנאשם לספר לו מה התרחש באירוע. לא ברור כלל, אף לא ניתן הסבר, מדוע הנאשם לא סיפר לאביאל - שהיה מעורה בסכסוך - מה קרה, אלמלא ביקש להסתיר פרטים. כך ארע, שגרסה מלאה של הנאשם התפתחה ופורטה רק בשלב מאוחר, בעת המשפט, ואף-זאת לא באופן לכיד, כמתואר לעיל;

10

7.      עדותו של ד"ר רצ'בסקי תומכת בגרסת המתלונן:

                    א.        העד העיד שהנזק שנגרם עשוי להתיישב עם חבלה בחפץ קהה, כשיד המתלונן הורמה בתנוחת התגוננות - כגרסת המתלונן;

                     ב.         בחקירתו הנגדית נשאל העד לגבי אפשרות שהנזק נגרם עקב מכת-אגרוף לא-מיומנת של הניזוק (ככל הנראה, לנוכח גרסה שסוף-דבר לא הוצגה לבית המשפט). עם-זאת, נמנעה ההגנה מלשאול את העד לעניין לוז גרסתה - האם הנזק יכול להיגרם במגע כף היד בקרקע, בעת נפילה לאחור? החקירה הנגדית הינה הכלי המרכזי בבחינת עדותם של עדים. כאשר נמנע צד מחקירתו הנגדית של עד בנקודה מהותית, חזקה שתשובות העד לא היו משרתות עניינו (בכפוף לחריגים אינם מתקיימים בענייננו) (ע"פ 38/61 יצחק נ' היו"מ, פ"ד טו , 514, 528; ע"א 260/82 סלומון נ' אמונה, פ"ד לח(4) 253, 258; ועוד);

8.      משמצאתי את עדויותיהם של המתלונן, יוסף וג'לאל מהימנות ואמינות, כל אחת לעצמה ובשילובן זו בזו; משמשתלבות עדויות אלו בעיקריהן, וללא חשד תיאום או שינון מוקדם; משתואמת החבלה את גרסת המתלונן, ומשנמנעה ההגנה ביודעין לבדוק התאמתה לגרסת הנאשם; לנוכח התהיות והפגמים בגרסת הנאשם; ומשלא הובהר מדוע נמנע הנאשם מחלוק עם אביאל את פרטי האירוע החריג - אני מוצא את גרסת התביעה מבוססת דיה כדי לקבוע ממצאים לחובת הנאשם מעל לספק סביר, בעוד גרסת הנאשם אינה ראויה לאמון כלל.

9.      לא נעלמה מעיני העובדה, שתיאור ניסיון תקיפה ראשון של הנאשם את המתלונן באמצעות מרזב, עלה רק בעדות המתלונן, שנסתרה לעניין זה בדברי ג'לאל:

                    א.        התמיכות לעיקרי עדותו של המתלונן מאפשרות לפלג עדותו באופן הגיוני, מנומק וברור, ולהסתמך על החלקים העיקריים, המתיישבים עם יתר הראיות כנמנה לעיל, כמבוסס במשפט המקובל בכלל ובמשפט הישראלי בפרט. בכל יום ויום נתקלים בתי המשפט בעדויות אשר אינן אמת צרופה, מקשה אחת של חומר טהור ואמין משפה לשפה. אין בכך כדי למנוע השתתת ממצאים על אותם חלקי עדות שנמצאו מהימנים, במקום בו ניתן לברר ולקבוע את מהימנותם של חלקים אלה בכלים הנהוגים לבחינת עדויות (סעיף 57 לפקודת הראיות; בר"ש 7576/14 והבי נ' מ.י. (2014) בפסקה י"ב, על הפסיקה הנזכרת שם; ע"פ 511/11 מריסאת נ' מ.י. (2012); ע"פ 5232/10 אבו ג'ומעה נ' מ.י. (2012) בפסקאות 23-24; ע"פ 5008/10 פלוני נ' מ.י. (2011); ע"פ 6929/06 פלוני נ' מ.י. (2008); ע"פ 6295/05 וקנין נ' מ.י. (2007) בפסקה 40 לדברי הש' פרוקצ'יה; ע"פ 10596/03 בשירוב נ' מ.י. (2006));

11

                     ב.         אכן מדובר בתהייה שאין לה תשובה נחרצת בראיות (והשערות אפשריות לכאן או לכאן), אך מדובר בעניין שאינו מחייב הכרעה לגוף האישום: לנוכח הכמות והאיכות של הראיות המבססות את גרסת התביעה, אין בתהייה זו כדי לפגוע ברמה הגבוהה של המהימנות הצומחת מכולן גם-יחד (בשונה ממצב שבו היתה עומדת עדותו של המתלונן לבדה);

                      ג.         סתירות ותהיות שלא יושבו, כשאינן פוגמות במבנה הראייתי בכללותו, ואפילו קיומם של "חללים סתומים בפרשה שהוכחה, שלא ניתן למלאם בתוכן", לא בהכרח מקימים ספק סביר. כך גם בענייננו, לנוכח משקלו של ה"יש" הראייתי, שאינו נסמך אך ורק על עדות המתלונן, וכאשר מדובר ב"שוליו של האירוע העברייני" (פסקאות 40 ו-52 לדברי הש' פרוקצ'יה בע"פ 6295/05 וקנין נ' מ.י. (2007); עוד ראו סעיף 96 לע"פ 4776/10 פלוני נ' מ.י. (2012) וע"פ 3623/11 פרעוני נ' מ.י. (2012), מבין רבים);

10.  המסקנה המתבקשת היא שיש להרשיע את הנאשם לפי גרסת התביעה. עם-זאת, והרבה מעל הצורך, אתן דעתי גם לגרסת הנאשם, ככל שניתן להסיק גרסה יחידה ומוצקה מדבריו:

                    א.        גרסת הנאשם לפיה פעל מתוך הגנה עצמית בהדיפתו את המתלונן, נטולת כל בסיס. המתלונן הרים לכאורה את אגרופיו מעל ראשו, אך היה במרחק-מה מהנאשם, שיכול היה בקלות לסגת לאחור, גם אם האמין שפני המתלונן לתקיפה - אמונה שאין לה בסיס ממשי גם לפי דברי הנאשם;

                     ב.         דחיפת המתלונן גרמה לנפילתו, בין אם ישירות ובין אם על-דרך הפרת שיווי משקלו וגרימת מעידתו על חפץ כלשהו. הנאשם לא טען שהמתלונן נפל אגב הליכה, והוא-עצמו קושר את המעידה או הנפילה להדיפתו את המתלונן. תוצאה של נפילה עקב הדיפה היא תוצאה צפויה ומסתברת, בוודאי בתנאים השוררים באתר בניה;

                      ג.         כך, אפילו היתה מתקבלת גרסת הנאשם, היה מקום להרשיעו בעבירה המיוחסת לו הגם שלפי עובדות שלא נטענו בכתב האישום, לפי סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נ"מ], תשמ"ב-1982. פשיטא, שמשעלו עובדות אלו מפי הנאשם עצמו, ניתנה לו - כדבעי - ההזדמנות להתגונן;

12

11.  עוד נתתי דעתי לטענת ההגנה בדבר מחדלי חקירה, אך לא מצאתי בה ממש. ההגנה לא הצביעה על נזק קונקרטי שנגרם, ועיקר טענותיה כוונו נגד הודעתו של כארם שממילא לא ניתן לה משקל בהכרעת דין זו. אזכיר ההלכה בפסוקה לעניין זה, כפי שתומצתה בע"פ 8754/13 סעדה נ' מ.י. (2014): טענה של מחדלי חקירה נבחנת על-פי נסיבות המקרה הקונקרטי תחת השאלה האם קופחה הגנתו של נאשם באופן שהקשה עליו להתמודד עם חומר הראיות נגדו. ככל שהיעדר ראיה נובע ממחדל חקירה המיוחס לתביעה, ראיה שיכלה לסייע לנאשם לבסס טענה לספק סביר, הרי שמשקלו של מחדל החקירה יגדל. כלומר, לא די בקיומו של מחדל חקירה כדי לבסס ספק סביר, אלא נדרש כי יהא זה מחדל מהותי היורד לשורש העניין. מחדל שכזה לא נמצא בענייננו.

 

סוף דבר:

אני מרשיע את הנאשם לפי העובדות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן מחודש אוקטובר 2014, בעבירה של תקיפה חובלנית לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

 

ניתנה היום, כ"ז כסלו תשע"ו , 09 דצמבר 2015, במעמד הצדדים.