בית משפט השלום בקריית גת

ת"פ 33742-12-15 מדינת ישראל נ' ד

תיק חיצוני:

בפני

כבוד השופטת נועה חקלאי

מאשימה

מדינת ישראל

נגד

נאשמת

א א ד

גזר דין

כתב האישום

1.     הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בכתב אישום מתוקן המייחס לה עבירות של תקיפת בן זוג ופציעה כשעבריין מזויין עבירות בניגוד לסעיפים 379 + 382 (ב) ו- 335 (א)(1)+ 334 לחוק העונשין התשל"ז- 1977.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן ביום 17.9.15 בדירת הנאשמת על רקע ויכוח בשל חשדה כי המתלונן, בן זוגה, בוגד בה, סטרה הנאשמת למתלונן והכתה אותו בגופו באמצעות ידיה. בהמשך פצעה אותו בכך שדקרה אותו ברגלו באמצעות סכין וגרמה לו פצע מדמם ברגלו הימנית.

הסדר הטיעון

2.     ביום 6.6.16 הציגו הצדדים הסדר טיעון לפיו הנאשמת תודה בכתב אישום מתוקן ותורשע בו. הוסכם כי תופנה לשירות המבחן לקבלת תסקיר. עמדת המאשימה היא להטלת מאסר בן 6 חודשים שירוצה בעבודות שירות, מאסר מותנה ופיצוי למתלונן ואילו ההגנה תטען חופשי לעניין העונש.

תסקיר שירות המבחן וחוות דעת הממונה על עבודות השירות

3.     שירות המבחן הגיש תסקיר אשר סקר באריכות את הרקע האישי והמשפחתי של הנאשמת. מהתסקיר עולה כי הנאשמת נעדרת מעורבות קודמת בפלילים, שירתה שירות צבאי מלא, הודתה בביצוע העבירה ביטאה רגשות בושה, מבוכה וחרטה על מעשיה. שירות המבחן שוחח עם המתלונן והתרשם כי בין בני הזוג קיימת זוגיות לא יציבה הנובעת מפערים תרבותיים ובשל קונפליקטים על אופן גידול בתם המשותפת. המתלונן אינו חושש מאלימות מצד הנאשמת.

שירות המבחן התרשם כי הנאשמת בעלת יכולות קוגניטיביות תקינות, נמצאת בראשית חייה ומבטאת שאיפות להתקדם במישור הלימודי והתעסוקתי, עם זאת, התרשם כי מתקשה לווסת התנהגותה במצבי לחץ קיצוני ונוקטת באלימות מילולית ורגשית.

שירות המבחן התרשם כי ההליך המשפטי היווה גורם מרתיע, כי הנאשמת מוכנה להיעזר בשירות המבחן כדי לחזק את יכולותיה התפקודיות ולבחון התנהגותה במצבי דחק והמליץ להעמיד את הנאשמת במבחן ולשלבה בקבוצת נשים עוברות חוק.

בנוסף, שירות המבחן התרשם כי ענישה בדמות של"צ תצמצם את הסיכון הנשקף מהנאשמת.

באשר לשאלת ההרשעה, לאור העדר פגיעה קונקרטית ולאור חומרת העבירה לא המליץ שירות המבחן על ביטול הרשעת הנאשמת בדין.

4.     הממונה על עבודות השירות מצא את הנאשמת מתאימה לריצוי מאסר בעבודות שירות.

טיעוני הצדדים לעונש

5.     ב"כ המאשימה עתרה להטיל על הנאשמת מאסר למשך 6 חודשים שירוצה בעבודות שירות לצד עונשים נלווים זאת בשל חומרת האישומים וחומרת התוצאה (פציעה בסכין שגרמה לפצע מדמם). ב"כ המאשימה טענה כי הנאשמת אינה עומדת בקריטריונים להימנעות מהרשעה. ב"כ המאשימה הגישה פסיקה התומכת בטיעוניה.

6.     ב"כ הנאשמת ביקשה להקל עם הנאשמת. לדבריה מתסקיר שירות המבחן עולה כי המתלונן לא חושש מפניה וסלח לה. הנאשמת בת 24, נעדרת עבר פלילי. מדובר באירוע חד פעמי שהסלים. ציינה כי בעבר ניהלה מערכת זוגית קודמת שם חוותה אלימות מבן זוגה ועל רקע זה הגיבה כפי שהגיבה במקרה דנן. ב"כ הנאשמת ציינה כי אין מדובר בתקיפה בסכין אשר הצטיידה בו מבעוד מועד, אלא בריב שהתרחש באיזור המטבח ושם הסלים. ב"כ הנאשמת ביקשה להימנע מהרשעת הנאשמת וזאת לאור גילה הצעיר, העובדה כי זו הסתבכות ראשונה שלה ובשל החשש בפגיעה עתידית באפשרויות התעסוקה שלה. כן ביקשה להימנע מענישה בדמות של"צ, ענישה אשר יהיה לנאשמת קושי ליישמה בשים לב למצב הכלכלי הקשה, לעובדה שהיא עובדת ומגדלת ילדה ושעות השל"צ יהוו עבורה מחסום בעבודה ויהיו על חשבון השעות עם בתה. ב"כ הנאשמת ציינה כי ענישה בדמות מאסר בעבודות שירות תביא לפיטוריה של הנאשמת אשר עובדת היום בתפקיד משמעותי בחייה, עבודה שהיא חלק מהליך נורמטיבי ושיקומי והיא תצטרך להתקיים מהבטחת הכנסה. לבן הזוג יש תיקים בהוצאה לפועל.

דיון

מתחם העונש ההולם

7.     הערך המוגן הנפגע בעבירות של תקיפת בן זוג ופציעה כשעבריין מזוין הוא שמירה על שלמות גופו ובטחוני של אדם ובפרט זכות הבן זוג להיות מוגן מפני אלימות בת זוגו.

8.     מידת הפגיעה בערך המוגן היא ברף הגבוה, הנאשמת תקפה את המתלונן באמצעות סכין, פצעה אותו ברגלו וגרמה לו פצע מדמם. המחוקק קבע בצידה של עבירה זו 6 שנות מאסר.

9.     באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, יש לתת את הדעת שהעבירה בוצעה ללא תכנון מוקדם, על רקע ויכוח בשל חשדה של הנאשמת שהמתלונן בוגד בה, התקיפה בוצעה באמצעות סכין, עם זאת, הנאשמת לא הצטיידה בסכין מבעוד מועד אלא הסכין היה במטבח במקום בו בוצעה העבירה.

10.בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים החל ממאסר קצר ועד למאסרים לתקופות ממושכות.

·        רע"פ 7145/15אלמו אנגואץ' נ' מדינת ישראל, הנאשמת הורשעה בעבירה של פציעה כשהעבריין נושא נשק קר. הנאשמת, שהיתה בהיריון, פצעה את שכנתה בסכין תוך כדי סכסוך בין השתיים. המתלוננת הרימה ידה להגן על עצמה, והסכין פצע אותה בלחייה הימנית. כתוצאה מכך נגרם לה חתך והיא נזקקה לטיפול רפואי. נקבע מתחם 10-24 חודשי מאסר. בית משפט קמא גזר 10 חודשי מאסר בפועל, מע"ת קנס ופיצוי בסך 5000 ₪. בית המשפט המחוזי המתיק עונשה של הנאשמת ל- 4 חוד' מאסר בפועל בלבד עקב הריונה המתקדם (שבוע 17). ערעור בעליון נדחה.

·        רע"פ 7378/13 ח'אלד חרובי נ' מדינת ישראל. הנאשם הורשע בעבירת פציעה כשהעבריין מזוין. הנאשם דקר באמצעות סכין מטבח את בטנו של המתלונן וזאת על רקע ויכוח שהתעורר בינו לבין הנאשם בעקבות רעש שהקים המתלונן במקום מגוריהם המשותף. הנאשם נדון ל - 6 חודשי מאסר בפועל בע"ש, מאסר מותנה וענישה נלווית. ערעורים שהוגשו לבית משפט מחוזי ועליון נדחו.

·        עפ"ג (מחוזי ת"א) 8098-05-15מריה גולדשטיין נ' מדינת ישראל. הנאשמת הורשעה בעבירה של פציעה כשהעבריין מזוין. בין המתלוננת והנאשמת פרץ ויכוח. הנאשמת דקרה את המתלוננת באמצעות בקבוק שבור. על הנאשמת נגזרו 6 חוד' מאסר בע"ש, מע"ת, התחייבות ופיצוי. המחוזי התערב והפחית רק את גובה הפיצוי.

·        עפ"ג (מחוזי חיפה) 22202-12-14אבראהים אחמד נ' מדינת ישראל. המערער הורשע בעבירה של פציעה כשהעבריין מזוין. המערער היכה באלה ודקר בחפץ חד את המתלונן בראשו וזה האחרון נזקק לטיפול רפואי. המחוזי הפחית את תקופת במאסר מ- 10 ל- 6 חוד' הורה כי המאסר ירוצה בדרך של עבודות שירות והטיל צו מבחן.

·        ע"פ (מחוזי ב"ש) 2111-12-13יניב מימוני נ' מדינת ישראל. הנאשם הורשע בעבירת פציעה. על רקע חוב כספי, הגיע הנאשם לחנות צמיגים ובלהט ויכוח הוציא מרכבו כלי חד שבאמצעותו פצע את במתלונן בבית השחי. על הנאשם נגזרו 4 חוד' מאסר בע"ש, מע"ת ופיצוי למתלונן. ערעורו נדחה.

·        עפ"ג (ת"א) 28534-10-12 יצחק סרוסי נ' מדינת ישראל. הנאשם הורשע בעבירות של פציעה כשהעבריין מזוין והחזקת סכין שלא למטרה כשרה. הנאשם שלף סכין במהלך מריבה עם אחר ודקר את המתלונן שהגיע בכדי להפריד. כתוצאה מכך נגרם למתלונן חתך בחזהו באורך 3 ס"מ והוא נזקק לטיפול כירורגי. הנאשם נדון ל-16 חודשי מאסר בפועל. ערעור במחוזי נדחה.

·        ת"פ (קריות) 22765-06-12 מדינת ישראל נ' ויקטורי גולובין. הנאשמת הורשעה בפציעת בן זוג בנסיבות מחמירות. הנאשמת דקרה את המתלונן בסכין דקירה אחת בבטנו שגרמה להמטומה תת עורית. נקבע כי מדובר בפציעה שטחית יחסית אשר אינה עולה כדי חבלה חמורה. הנאשמת נדונה לחודשיים מאסר בעבודת שירות, מע"ת ועונשים נלווים.

·        ת"פ (ת"א) 38732-07-12 מדינת ישראל נ' אולגה דוידוב. הנאשמת הורשעה בעבירה של פציעה כשהעבריין מזוין. במהלך ויכוח של הנאשמת עם המתלונן נטלה סכין על מנת לנקב את צמיגי אופניו של המתלונן. המתלונן ניסה להרחיקה וכתוצאה מכך דקרה את המתלונן בידו. המתלונן נזקק לטיפול רפואי. הנאשמת נדונה ל- 4 חוד' מאסר בפועל (שזו תקופת מעצרה) ומע"ת.

·        ת"פ (אילת) 7518-06-12 מדינת ישראל נ' בן נתן רולנס. הנאשם הורשע בעבירות פציעה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין שלא כדין. הנאשם שלף סכין ודקר פעמיים את המתלונן בבטנו. כתוצאה מכך נפצע המתלונן באיברים פנימיים בבטנו ונזקק לטיפול רפואי כירורגי, מעקב וטיפול תרופתי. הנאשם נדון למאסר בפועל ל-24 חוד', הפעלת מע"ת, מע"ת ועונשים נלווים.

·        עפ"ג(ב"ש) 14924-12-12 גטנט נ' מדינת ישראל. הנאשם הורשע בעבירה של פציעה כשהעבריין מזוין והחזקת סכין. הנאשם דקר את המתלונן בסכין מטבח, שתי דקירות בישבנו על רקע ויכוח ועלבונות הדדיים ותחת השפעת אלכוהול. המתלונן בניסיונו להתגונן אחז בסכין וכתוצאה מכך נחתך גם בידו. הנאשם נדון ל-15 חוד' מאסר בפועל, מע"ת וענישה נלווית. ערעור במחוזי נדחה.

11.לאור כל האמור אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לעבירה בנסיבותיה נע ממאסר קצר שיכול וירוצה בעבודות שירות ועד 18 חודשי מאסר.

ביטול ההרשעה

12.הכלל הוא כי מי שהוכחה אשמתו, יש להרשיעו בדין.

בע"פ 2513/96 מדינת ישראל נ' שמש, פסק בית המשפט העליון כי:

"שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל. הסמכות הנתונה לבית המשפט להסתפק במבחן מבלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. שימוש בסמכות הזאת כאשר אין צידוק ממשי להימנע מהרשעה מפר את הכלל. בכך נפגעת גם שורת השוויון לפני החוק".

ככל שהעבירה חמורה יותר האפשרות להימנע מהרשעה פוחתת, בשל הצורך "להטביע חותם פליליות" שאם לא כן עלול לעבור מסר הפוך מן המתחייב, כאילו מדובר בעבירה שהיא "נסלחת" (ראו ע"פ 419/92 מדינת ישראל נ' כהן).

עם זאת קיימים מקרים חריגים מיוחדים ויוצאי דופן בהם קיימת הצדקה להימנע מהרשעה (ע"פ 9893/06 לאופר נ' מדינת ישראל) וזאת כאשר עלול להיווצר פער בלתי נסבל בין עוצמת פגיעתה של ההרשעה הפלילית בנאשם האינדיבידואלי לבין תועלתה של ההרשעה לאינטרס הציבורי-חברתי הכללי.

בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, נקבע כי הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני גורמים מרכזיים: ראשית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים, ושנית ההרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם.

הנטל לשכנע את בית המשפט ששיקולי השיקום גוברים, מוטל על הנאשמת.

13.יישום המבחנים האמורים במקרה דנן, מעלה כי לא ניתן להורות על ביטול הרשעת הנאשמת בדין.

נסיבות ביצוע העבירות אינן קלות כלל, הנאשמת כאמור, תקפה את בן זוגה תוך שהיא פוצעת אותו בסכין. המחוקק קבע כפל ענישה לפציעה אשר מתבצעת באמצעות נשק קר או חם, כפי שבמקרה דנן.

שירות המבחן לא המליץ על הימנעות מהרשעה לאחר שלא מצא קיומו של נזק קונקרטי.

הנאשמת לא הוכיחה ברמת ההוכחה הנדרשת קיומו של נזק קונקרטי אשר עלול להיגרם לה אם תורשע בדין ועל אף היותה "בגירה צעירה", אינה פטורה מהוכחת פגיעה ממשית, כתנאי להימנעות מהרשעה. ראו דברי כב' ה' שהם ברע"פ 2180/14 שמואלי נ' מדינת ישראל:

"די בכך שאזכיר, כי גם בנוגע להימנעות מהרשעתו של קטין, יש להראות כי ההרשעה תוביל לפגיעה מהותית וקונקרטית בעתידו או בשיקומו, כאמור. על אחת כמה וכמה, שדרישה זו עומדת בתוקפה כאשר מדובר בבגיר, או ב"בגיר צעיר"

ראו גם רע"פ 3989/15 ‏גוזלאן נ' מדינת ישראל.

יחד עם זאת, בפסיקת בית המשפט העליון ניתן למצוא גם מקרים שבהם נקבע כי יש מקום לסטות מהכלל ולהימנע מהרשעתו של הנאשם, אף שלא הוכחה קיומה של פגיעה קונקרטית בעתידו או בתעסוקתו. ראו למשל ע"פ 4466/13 נתנאל אסולין פורטל נ' מדינת ישראל, ע"פ 111/14 פלוני נ' מדינת ישראל.

בע"פ (מחוזי מרכז) 24457-03-15 פבל גוטרמן נ' מדינת ישראל, בית המשפט קבע כי מדובר במעין "מקבילית כוחות":

"ככל שמעשי העבירה חמורים יותר, כך אין להסתפק בפגיעה כללית ועתידית, אלא נדרשת פגיעה קונקרטית, ברורה ומוחשית יותר. ולהיפך - ככל שמעשי העבירה קלים יותר, כך ניתן להסתפק בפגיעה כללית יותר, לרבות תוך התחשבות בעובדה שמדובר בצעירים המצויים בראשית דרכם ושעתידם עוד לפניהם. כמובן שכל זאת בתנאי שמלכתחילה אכן מדובר בעבירה מהסוג ומהנסיבות שמצדיקות בחינת האפשרות לוותר על ההרשעה מבלי שהדבר יפגע באופן חמור באינטרס הציבורי".

במקרה דנן, מעשי העבירה חמורים ולא ניתן להסתפק בפגיעה עתידית ערטילאית כתוצאה מהרשעה.

ככל שייגרם לנאשמת נזק כתוצאה מהרשעה, אין מדובר בנזק שיוצר פער בלתי נסבל בין עוצמת הפגיעה של ההרשעה לבין תועלתה של ההרשעה לאינטרס הציבורי חברתי כללי, לאור חומרת המעשים.

לאור האמור אני קובעת כי הרשעתה של הנאשמת תישאר בעינה.

גזירת עונשה של הנאשמת בתוך מתחם העונש ההולם

14.בבואי לגזור את עונשה של הנאשמת בתוך מתחם העונש ההולם:

·        זקפתי לזכותה של הנאשמת את העובדה שבחרה להודות ולקחת אחריות על מעשיה בהזדמנות ראשונה.

·        זקפתי לזכותה את היותה נעדרת הרשעות קודמות.

·        לקחתי בחשבון את השפעת העונש על הנאשמת ועל משפחתה, בשים לב למצבה הכלכלי הקשה, בשים לב לכך שכנגד בן הזוג ישנם הליכים בהוצאה לפועל ושהמשפחה מתקיימת ממשכורתה שלה ולאור דבריה כי יכול ועונש מאסר יביא לפיטוריה.

·        לקחתי בחשבון את עמדת המתלונן כפי שהוצגה על ידי שירות המבחן לפיה המתלונן לא חש מאויים מהנאשמת ואף סלח לה ומעוניין כי יסתיימו ההליכים המשפטיים בעניינה באופן מקדם.

·        לקחתי בחשבון את המלצת שירות המבחן, אשר העריך כי ההליכים המשפטיים היו משמעותיים ומרתיעים בעבור הנאשמת וכי יש לחזק את תפקודה הנורמטיבי ולבחון את התנהגותה במצבי דחק ולפיכך המליץ שירות המבחן על העמדת הנאשמת במבחן.

·        לקחתי בחשבון כי שירות המבחן המליץ להטיל על הנאשמת צו של"צ וזאת לצד צו מבחן והתחייבות כספית.

·        לקחתי בחשבון את נסיבותיה האישיות של הנאשמת כפי שפורטו בהרחבה בתסקיר שירות המבחן וכפי שנטענו על ידי ב"כ הנאשמת והנאשמת עצמה.

15.לאחר ששקלתי את כל האמור לעיל, לא מצאתי כי ניתן לאור חומרת העבירות להימנע כליל מרכיב של מאסר. עם זאת, מצאתי הצדקה בזו הפעם לגזור את עונשה של הנאשמת ברף התחתון של מתחם העונש ההולם.

עונשה של הנאשמת

16.אשר על כן מצאתי לנכון ולמידתי להטיל על הנאשמת את העונשים הבאים:

א.        הנני מטילה על הנאשמת מאסר לתקופה של 2 חודשים, שירוצה בדרך של עבודות שירות, ב"המשקם" באשקלון ברחוב האופה 14 אשקלון.

          הנאשמת תועסק 5 ימים בשבוע, 8.5 שעות עבודה יומיות.

          הנאשמת הביעה את הסכמתה לרצות את עונש המאסר בעבודות שירות.

          על הנאשמת להתייצב לתחילת ריצוי המאסר ביום 24.5.17 בשעה 08:30 במשרדי הממונה על עבודות השירות במפקדת מחוז דרום, יחידת עבודות שירות ב"ש.

          מוסבר לנאשמת כי עליה לבצע כל עבודות שמוטלות עליה במסגרת עבודות השירות על פי ההנחיות שתינתנה לה מעת לעת על ידי הממונה במקום וכל הפרה של עבודות שירות תגרום

          להפסקה מנהלית של עבודות השירות וריצוי עונש המאסר בפועל.

ב.      מאסר על תנאי בן 4 חודשים שלא תעבור הנאשמת כל עבירת אלימות ואיומים לתקופה של 3 שנים מהיום.

ג.       הנאשמת תחתום על התחייבות בסך 3,000 ₪ שלא תעבור כל עבירת אלימות או איומים למשך שנתיים מהיום. הנאשמת תחתום על ההתחייבות עוד היום אחרת תאסר למשך 10 ימים.

ד.      הנאשמת תשלם פיצוי בסך 1,000 ₪ למתלונן עת/1, מר א פ וזאת תוך 90 יום מהיום..

ה.        הנני מטילה על הנאשמת צו מבחן וזאת למשך שנה. הנאשמת תימצא בפיקוח שירות המבחן למשך שנה מהיום. במסגרת המבחן תשולב הנאשמת בכל הליך טיפולי ששירות המבחן ימצא לנכון מעת לעת.

הנאשמת מוזהרת כי אם לא ימולאו תנאי הצו במלואם, ניתן יהיה לבטלו ולהטיל עליה עונש נוסף, בגין העבירות בהן הורשעה, במקום צו המבחן.