בית משפט השלום בקריית גת

ת"פ 32853-11-15 מדינת ישראל נ' צרלונגה

תיק חיצוני: 394458/2015

בפני

כבוד השופטת נועה חקלאי

מאשימה

מדינת ישראל

נגד

נאשם

סרגיי צרלונגה

החלטה

הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן המייחס לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה בניגוד לסעיף 380 לחוק העונשין התשל"ז 1977.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן ביום 5.9.15 בסמוך למועדון DOPEלאחר שהמתלונן התחכך בטעות בידו המגובסת של הנאשם, תקף הנאשם את המתלונן עם ידו המגובסת בכך שהיכה בו באמצעות ידו באפו. כתוצאה מהתקיפה נגרמה למתלונן חבלה של ממש בדמות שבר עם תזוזה מינימלית בשליש האמצעי של עצם האף.

הסדר הטיעון

ביום 4.5.16 הציגו הצדדים הסדר טיעון לפיו הנאשם יודה בכתב אישום מתוקן, יורשע ויופנה לשירות המבחן על מנת שתיבחן שאלת הרשעתו. ככל שהתסקיר יהיה חיובי, עמדת המאשימה היא למאסר מותנה ופיצוי. עוד סוכם כי הצדדים ישובו להידבר לאחר קבלת התסקיר.

תסקיר שירות המבחן

שירות המבחן הגיש תסקיר אשר סקר את הרקע האישי והמשפחתי של הנאשם. שירות המבחן ציין כי הנאשם עלה לארץ בשנת 2000, חייל בשירות סדיר. שירות המבחן תיאר את הקשיים עימם התמודד הנאשם בבית הוריו ואף על פי כן, עשה מאמצים לסיים 12 שנות לימוד עם תעודת בגרות, התגייס כלוחם, בשל פציעה עבר לתפקיד נהג מבצעי בו משרת עד היום, הנאשם הביע רצון להשתלב בלימודים אקדמיים לאחר שירותו הצבאי ולעבוד עם נוער בסיכון.

ביחס לעבירה, תיאר הנאשם כי המתלונן הינו חברו, תיאר ויכוח שהיה ביניהם ששניהם תחת השפעת אלכוהול שהתפתח לתגרה. הנאשם לא היה מודע לכך שפצע את המתלונן עד למעצרו למחרת היום. הנאשם הביע חרטה ושלל קיומן התנהגויות אלימות נוספות. לדבריו, הוא והמתלונן עדיין בקשרי חברות, הוא בקש את סליחת המתלונן אשר סלח לו.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם הינו צעיר שגדל בתנאי מצוקה ויחד עם זאת, הצליח לרכוש מערכת יחסים תקינה בבסיסה ולהתמיד במסגרות לימודים וצבא ולהימנע מאורח חיים עברייני. שירות המבחן מציין כי הנאשם עושה מאמצים לנהל אורח חיים תקין ובעל שאיפות להשתלב בחברה הנורמטיבית. שירות המבחן התרשם כי התנהגותו באירוע הינה חריג לאורחותיו. שירות המבחן המליץ להימנע מהרשעה שעלולה לפגוע בסיכוייו להשתלב בעולם האזרחי ובפרט בשל היותו נעדר תמיכה משפחתית ועורף כלכלי. בנוסף שירות המבחן המליץ על ענישה בדמות של"צ והתחייבות כספית.

טיעוני הצדדים לעונש

ב"כ המאשימה הפנתה לחומרת האירוע, הגישה תמונות מהן ניתן לראות את החבלה באף. לדבריה, בשל חומרת האירוע ועל אף נסיבותיו של הנאשם והיותו נעדר הרשעות קודמות אין הצדקה לבטל ההרשעה לפיכך, עתרה להשאיר את ההרשעה על כנה ולהשית על הנאשם מאסר מותנה ופיצוי הולם למתלונן.

ב"כ הנאשם בקשה להעיד עדים לעניין העונש.

העידה אימו של הנאשם אשר סיפרה כי הנאשם סיים 12 שנות לימוד, עשה בגרות, התגייס לצבא, עוזר בבית ולדבריה, הוא הולך בדרך הישר והצטער מאוד על האירוע.

לבקשת ההגנה, נדחה הדיון על מנת שהמתלונן אף הוא יתייצב למתן עדות מטעם ההגנה.

היום העיד המתלונן. מסר שהשבר החלים ללא צלקות וללא בעיות תפקודיות. לדבריו, מיד לאחר האירוע הנאשם בקש סליחתו והוא סלח לו. הם היו חברים לפני האירוע ונותרו חברים אחרי האירוע. מבחינתו הוא מעוניין שיוטל על הנאשם עונש קל ככל הניתן וזאת לאור התנהלות הנאשם לאחר האירוע ולאחר שבקש סליחתו.

ב"כ הנאשם לא חלקה על הערך המוגן של שמירה על שלום הציבור ובטחונו ושתוצאת האירוע אינה קלה מבחינה רפואית. עם זאת, ביקשה לאמץ את המלצת שירות המבחן. לדבריה, הנאשם חשב שהמתלונן פגע בו במכוון והדף אותו ולפיכך, הוא הכה בו עם הגבס. הנאשם הביע צער וחרטה ואלמלא ידו הייתה מגובסת, כך לדבריה, התוצאה הייתה קלה בהרבה. לטענתה, הנאשם נמצא היום במקום אחר בחיים, לדבריה הפסיקה אינה דורשת פגיעה קונקרטית כדי להימנע מהרשעה, בפרט ביחס לצעירים. הנאשם מתכוון ללמוד לאחר סיום השירות הצבאי, הנאשם גדל בסביבה מאוד קשה והצליח לצמוח מתוך המצוקה ולבנות מסלול חיים נורמטיבי. מדובר באירוע חריג לאורחותיו ועל כן, קיימת הצדקה להימנע מהרשעה.

הנאשם אף הוא בקש לומר דברים. לדבריו, הוא אינו מהווה סכנה לציבור, האירוע היה לפני שנתיים ומאז לא ביצע עבירות. גם במהלך שירותו הצבאי כשנזרקו עליו אבנים במחסום הוא הפגין איפוק וכך הוא מתנהל באופן כללי. לדבריו, הוא מתעניין בפסיכולוגיה ועבודה סוציאלית, הוא עדיין בקשרי חברות עם המתלונן, נפגשים בסופי שבוע ולא נותרה לו בעיה באף.

דיון

מתחם העונש ההולם

הערך המוגן הנפגע בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש הוא זכותו של אדם לשמירה על בטחונו האישי ועל שלמות גופו.

מידת הפגיעה בערך המוגן היא ברף הבינוני- גבוה, מידת האלימות במעשי הנאשם היא ברף הבינוני והתבטאה במכה לאף (לאחר שהמתלונן פגע בידו) עם זאת, החבלה היא ברף הבינוני גבוה ומתבטאת בשבר באף.

באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, נתתי דעתי לכך שלא היה תכנון מוקדם לביצוע העבירה, לא היה שימוש בנשק חם או קר. האירוע התחיל בשל כך שהמתלונן הוא שהתחכך בידו של הנאשם אשר היה מגובס כששניהם על רקע שימוש באלכוהול.

בחינת מדיניות הענישה מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים הנעים ממאסרים מותנים ועד עונשי מאסר בפועל לתקופות משמעותיות.

ראו דברי כב' הש' גובראן בע"פ 7878/09 מדינת ישראל נ' פלוני:

"האלימות מכרסמת ביסודות חברתנו, ועלינו להשיב מלחמה כנגד אלו הנוטלים חרות לפעול באלימות כלפי הזולת. במסגרת מלחמה זו שומה על בתי המשפט להכביד את הענישה על עבריינים אלו. 'חברתנו הפכה להיות חברה אלימה, ותרומתו של בית-המשפט למלחמה באלימות היא בהטלת עונשים ראויים'... שישקפו ערכים של תגמול והרתעה."

ראו גם רע"פ 1026/16 שחר חלפון נ' מדינת ישראל (בקשר עם עפ"ג (ת"א) 36931-06-15 מדינת ישראל נ' חלפון) רעפ 297/15 דניאלברנסוןנ' מדינתישראל ; רע"פ 1402/15 אוריטלינ' מדינתישראל; רע"פ 4968/14 פייבושנקו נ' מדינת ישראל; רע"פ 175/14 אילןפחימהנ'מדינתישראל ; רע"פ 6756/14 יצחקבןחמונ' מדינתישראל; רע"פ 8820/13 אליהוקשתנ' מדינתישראל; רע"פ 7734/12 טימור מגידוב נ' מדינת ישראל; רע"פ 8176/12 חדד ראהב נ' מדינת ישראל; רע"פ 3389/11 מתיקו דראגו נגד מדינת ישראל; עפ"ג (מרכז) 21610-08-16 מדינת ישראל נ' מאיר; ע"פ(נצרת) 47731-04-14 שתיוי נ' מדינת ישראל; עפ"ג (מרכז) 1079-04-14 יטזב נ' מדינת ישראל ע"פ (חיפה) 33776-01-13 שמאמי נ' מדינת ישראל; עפ"ג (י-ם) 51003-10-14 מדינת ישראל נ' אדלרסברג .

למקרים דומים בהם נמענו בית המשפט מהרשעה ראו: ת"פ (ת"א) 55581-11-14 מדינת ישראל נ' פרננדו דיאז ארקה; ת"פ (קרית גת) 31329-02-15 מדינת ישראל נ' ספיר דיין.

לאחר שבחנתי את כל האמור לעיל אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע ממאסר מותנה ועד ל- 9 חודשי מאסר בפועל.

ביטול ההרשעה

הכלל הוא כי מי שהוכחה אשמתו, יש להרשיעו בדין.

בע"פ 2513/96 מדינת ישראל נ' שמש, פסק בית המשפט העליון כי:

"שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל. הסמכות הנתונה לבית המשפט להסתפק במבחן מבלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. שימוש בסמכות הזאת כאשר אין צידוק ממשי להימנע מהרשעה מפר את הכלל. בכך נפגעת גם שורת השוויון לפני החוק".

ככל שהעבירה חמורה יותר האפשרות להימנע מהרשעה פוחתת, בשל הצורך "להטביע חותם פליליות" שאם לא כן עלול לעבור מסר הפוך מן המתחייב, כאילו מדובר בעבירה שהיא "נסלחת" (ראו ע"פ 419/92 מדינת ישראל נ' כהן).

עם זאת קיימים מקרים חריגים מיוחדים ויוצאי דופן בהם קיימת הצדקה להימנע מהרשעה (ע"פ 9893/06 לאופר נ' מדינת ישראל) וזאת כאשר עלול להיווצר פער בלתי נסבל בין עוצמת פגיעתה של ההרשעה הפלילית בנאשם האינדיבידואלי לבין תועלתה של ההרשעה לאינטרס הציבורי-חברתי הכללי.

בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, נקבע כי הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני גורמים מרכזיים: ראשית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים, ושנית ההרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם.

הנטל לשכנע את בית המשפט ששיקולי השיקום גוברים, מוטל על הנאשם.

בפרשת כתב ציין כב' השופט ש' לוין את שיקולי השיקום, המנחים בדרך כלל את שרות המבחן להמליץ על עונשים ללא הרשעה, ואלה הם:

"א) האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם; ב) מהי חומרת העבירה והנסיבות שבהן בוצעה; ג) מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמד ולתפקיד; ד) מידת הפגיעה של העבירה באחרים; ה) הנסיבות שהנאשם יעבור עבירות נוספות; ו) האם ביצוע העבירה על ידי הנאשם משקף דפוס של התנהגות כרונית, או המדובר בהתנהגות מקרית; ז) יחסו של הנאשם לעבירה, האם הוא נוטל אחריות לביצועה, האם הוא מתחרט עליה; ח) משמעות ההרשעה על הדימוי העצמי של הנאשם; ט) השפעת ההרשעה על תחומי פעילותו של הנאשם. שיקולים אלה, בלי שיהיו ממצים, מקובלים עליי, כאחד הגורמים שיש להביאם בחשבון בהחלטה בדבר תוצאות ההרשעה".

הנאשם שבפניי הוא בגיר צעיר, בן 20 במועד ביצוע העבירה ובן 21 כיום.

הגם שגילו הצעיר אינו פוטר אותו מהוכחת נזק קונקרטי כתוצאה מהרשעה (ראו דברי כב' ה' שהם ברע"פ 2180/14 שמואלי נ' מדינת ישראל, ראו גם רע"פ 3989/15 ‏גוזלאן נ' מדינת ישראל), קיימת מגמה בפסיקה להגמיש את המבחנים בשים לב לגיל הצעיר. ראו למשל ע"פ 4466/13 נתנאל אסולין פורטל נ' מדינת ישראל, שם בוטלה הרשעה של נאשם בן 18 שנים ו - 11 חודשים בסיוע לשוד. בית המשפט העליון קבע:

"הדעת נותנת שהיותם ב"תקופת המעבר" שבין קטינות לבגירות, על סימני השאלה והערפל באשר לעתיד המובנים בה, היא גורם שיש להידרש אליו, תוך שיקול כל מקרה לגופו וכלל הנסיבות".

כך גם, בע"פ 111/14 פלוני נ' מדינת ישראל, בעבירה של סחיטה באיומים כב' השופטת ד' ברק ארז ציינה כי גילם של הנאשמים הוא אחד הטעמים "לאפשר למערערים להתחיל את חייהם הבוגרים כאשר גיליון ההרשעות שלהם נקי".

יישום המבחנים האמורים במקרה דנן, מעלה כי בנסיבות החריגות שבפני ניתן להורות על ביטול הרשעת הנאשם בדין.

מדובר כאמור בנאשם צעיר, נטול עבר פלילי אשר לקח אחריות והודה בהזדמנות ראשונה, הביע צער וחרטה, קיים סיכון נמוך להישנות העבירה. הגם שחומרת תוצאות מעשיו של הנאשם אינה מוטלת בספק, בסופו של יום המתלונן החלים מפציעתו ולא נותרו נכויות, המתלונן סלח לנאשם, הנאשם והמתלונן עדיין בקשרי חברות. עצמת הפגיעה שתיגרם לנאשם כתוצאה מהרשעתו בדין היא בלתי נסבלת ביחס לתועלתה של ההרשעה לאינטרס הציבורי. הרשעה יכול ותגדע את תוכניותיו ללמוד לימודים אקדמיים, להתפתח בתחום של פסיכולוגיה ועבודה סוציאלית ולעסוק עם נוער בסיכון תחום לגביו הוא מגלה עניין.

זאת ועוד, שירות המבחן המליץ להימנע מהרשעתו של הנאשם בדין זאת לאור מאמציו לנהל אורח חיים נורמטיבי בשים לב שהאירוע הוא חריג באורחותיו ואינו בעל דפוסי התנהגות אלימים ולהערכתם הרשעה עלולה לחבל בסיכוייו להשתלב באזרחות בצורה תקינה בפרט בהעדר תמיכה משפחתית ועורף כלכלי.

בנסיבות אלו מצאתי כי מתקיים החריג לכלל המצדיק את העדפת השיקול האינדיבידואלי על פני האינטרס הציבורי, החברתי הכללי. ועל כן מצאתי לנכון לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהורות על ביטול הרשעת הנאשם.

לאור האמור, אני מבטלת את הכרעת הדין המרשיעה מיום 4.5.16.

ניתנה והודעה היום י' סיוון תשע"ז, 04/06/2017 במעמד הנוכחים.

הכרעת דין ללא הרשעה

על יסוד הודאת הנאשם, אני קובעת כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום, עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין התשל"ז - 1977.

ניתנה והודעה היום י' סיוון תשע"ז, 04/06/2017 במעמד הנוכחים.

גזר דין ללא הרשעה

אני מחייבת את הנאשם כדלקמן:

א.        הנאשם ישלם פיצוי בסך של 4,000 ₪ למתלונן ד' ב'- ע.ת/1.

            הפיצוי ישולם ב- 10 תשלומים שווים וחודשיים החל מיום 1.8.17.

ב"כ המאשימה ימציא למזכירות ביהמ"ש את פרטי המתלונן.

ב.         הנני מטילה על הנאשם צו לביצוע 120 שעות שירות לתועלת הציבור וזאת במשך שנה.

השל"צ יבוצע בבית תמחוי עמותת "מעין משה" באשדוד בהתאם לתכנית שגובשה על ידי שירות המבחן ובפיקוח שרות המבחן.

אם יתעורר צורך בשינוי מקום ההשמה, שרות המבחן יעשה כן וידווח לבית המשפט.

הנאשם מוזהר כי אם לא ימולאו תנאי הצו במלואם, ניתן יהיה לבטלו, להרשיעו בביצוע העבירה, ולהטיל עליו עונש על העבירה שבגללה ניתן צו השירות

העתק מגזר הדין ישלח לשרות המבחן. תשומת לב שירות המבחן כי הנאשם משרת בצבא עד ליום 11.9.17 ומעוניין להחל את השל"צ לאחר סיום שירותו הצבאי.

ג.         הנאשם יחתום על התחייבות כספית בסך 3000 ₪ להימנע במשך שנה מהיום מביצוע העבירה בה הודה. ההתחייבות תחתם עוד היום אחרת יאסר למשך 10 ימים.

ניתן בזאת צו להשמדת המוצגים, וזאת בכפוף לחלוף תקופת הערעור.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

ניתנה והודעה היום י' סיוון תשע"ז, 04/06/2017 במעמד הנוכחים.