1

1.               נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, הפרעה לשוטר ואיומים. ביום 10.3.20 ניתן מענה מפורט לכתב האישום. התיק קבוע לשמיעת ראיות (פרשת תביעה והגנה) ולסיכומים - ליום 21.4.20. הנאשם עצור עד תום ההליכים.

2.               ביום 23.3.20 הוגשה על ידי הנאשם בקשה להקדמת הדיון, בהתאם לתקנה 3 (ד) לתקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין במצב חירום מיוחד) [להלן: "התקנות"]. נטען, כי מאחר ובתי המשפט בימים אלו "עצרו מלכת", ניתן לבחון את קידום עניינם של עצורים עד תום ההליכים ולהקדים את שמיעת הדיון - ביחוד נוכח מעצרו של הנאשם והעובדה כי ההגנה ויתרה על שמיעת מרבית עדי התביעה.

3.               המאשימה מתנגדת לבקשה, ובדין עשתה כן.

2

4.               אכן, בימים אלו בתי המשפט כמעט "עצרו מלכת". אלא שהסיבה בעטיה הגענו לימים אלו, היא מצב החירום העומד בבסיס התקנות. התכלית העומדת בבסיס התקנות היא צמצום עד למינימום ההכרחי את סכנת החיים הכרוכה בניהול דיונים כסדרם - דיונים אשר קיומם כרוך בחשיפה אפשרית לנגיף קטלני - של הצדדים, באי כוחם, עדים, אנשי ליווי, מנהלה, ועוד.

5.               התקנות משמיעות אותנו, כי אין לקיים דיונים אלא במקרים דחופים, ולנשיא בית משפט זה שמורה הסמכות להורות על קיומו של דיון שאינו עונה על תנאי תקנה 3(א) לתקנות - סמכות המופעלת במשורה, ובמקרים יוצאי דופן. עניינו של הנאשם רחוק מלהיות דחוף או יוצא דופן, ואינו שונה מעצורים רבים אחרים אשר משפטם תלוי ועומד. ודאי שאלה הם פני הדברים, במקרה בו הדיון בעניינו של הנאשם קבוע, לעת הזו, ליום 21.4.20.

6.               לא מצאתי לפיכך כל עילה להורות על הקדמת הדיון, ועל שמיעתו בימים אלה, על אף קיומו של מצב החירום.

הבקשה נדחית.

המזכירות תעביר את העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ו' ניסן תש"פ, 31 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.