הצדדים הגיעו להסדר טיעון במסגרתוהודה הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן, והורשע בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לבת זוג בניגוד לסעיף 382(ג) +סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, (להלן: "חוק העונשין") ועבירה של היזק לרכוש במזיד בניגוד לסעיף 452 לחוק העונשין.

 

בהחלטתי מתאריך 4.12.22 הופנה הנאשם לקבלת חוות דעת מטעם הממונה על עבודות השירות.

 

עובדות כתב האישום המתוקן בו הורשע הנאשם:

במועד הרלוונטי לכתב האישום היו הנאשם והגב' א"ו (להלן: "המתלוננת") גרושים.

בתאריך 3.12.20 בשעה 16:00 או סמוך לכך, הגיע הנאשם לבית המתלוננת ברח' ..... בחיפה (להלן: "הבית").

המתלוננת חזרה מקניות עם רכבה (להלן: "הרכב") והחלה לפרוק את הקניות בזמן ששתי הילדות הקטינות המשותפות של הנאשם והמתלוננת לצידה.

בעקבות בקשת המתלוננת מבנותיה שיעלו לבית, התגלע ויכוח בין הנאשם והמתלוננת במהלכו תקף אותה בכך שנתן לה מכה באמצעות ידו בלחי צד שמאל. כתוצאה מכך, הפילה המתלוננת את שקיות הקניות בהן אחזה ומיד בסמוך לכך החלה להרימן.

במהלך נסיבות אלה, תקף הנאשם את המתלוננת באופן שאחז בידה הימנית.

בהמשך, נסעה המתלוננת ברכב עם בנותיה והתרחקה מהבית כאשר הנאשם נוסע אחריהן. המתלוננת עצרה את הרכב בחניה של מרכז מסחרי, או אז הגיע הנאשם לרכב ודפק בחוזקה על החלון ועל הפח החיצוני של הרכב. כתוצאה מכך נגרם כיפוף בפח של הרכב וחלון הנהג יצא ממקומו.

המתלוננת התקשרה למשטרה ובהמשך הגיעו שוטרים אשר עצרו את הנאשם.

כתוצאה ממעשי הנאשם נגרמו למתלוננת חבלות של ממש בידה ובלחי צד שמאל.

 

חוות דעת הממונה על עבודות השירות:

על פי חוות דעת הממונה על עבודות השירות, מיום 27.12.22, הנאשם נמצא כשיר לבצע עבודות שירות. בהתאם לכך, הומלץ להציב את הנאשם החל מיום 6.2.23 בחברה קדישא חיפה - שדה יהושע למשך חמש ימים בשבוע, על פי טווח השעות המתאפשר בחוק העונשין.

 

ראיות לעונש:

המאשימה הגישה תמונות בהן ניתן לראות את החבלות שנגרמו למתלוננת (טע/1) ותמונות המתעדות את הנזק שנגרם לרכב (טע/2).

 

טיעוני המאשימה:

ב"כ המאשימה טען בטיעוניו בכתב ובעל פה (טע/3), כי הנאשם במעשיו פגע פגיעה ממשית בערכים המוגנים שעניינם שמירה על חיי אדם, על שלמות גופו, כבודו ובטחונו.

ב"כ המאשימה טען כי חומרה יתירה יש לראות בכך שהנאשם תקף את המתלוננת בשתי הזדמנויות שונות, לנגד בנותיהם, כאשר הנאשם לא חדל ממעשיו עד אשר המתלוננת הזעיקה את המשטרה.

עוד נטען, כי הנזק שעלול היה להיגרם מביצוע העבירות הוא משמעותי נוכח האלימות שהפנה הנאשם כלפי המתלוננת.

ב"כ המאשימה הפנה לפסיקה בחלקה נדונו נסיבות חמורות יותר מענייננו, בכל הנוגע לאלימות שהופעלה כלפי המתלוננות שם.

ב"כ המאשימה טען כי מתחם העונש ההולם נע בין 9 ובין 18 חודשי מאסר בפועל.

מאחר והנאשם ללא עבר פלילי, עתר ב"כ המאשימה להשית על הנאשם עונש בחלקו התחתון של המתחם, קרי 10 חודשי מאסר בפועל, בצירוף מאסר על תנאי, התחייבות ופיצוי למתלוננת.

 

טיעוני ב"כ הנאשם:

ב"כ הנאשם טען כי הנאשם ללא עבר פלילי, אשר מנהל אורח חיים נורמטיבי וכי מדובר במקרה ראשון בו הנאשם מעורב בפלילים.

עוד נטען, כי הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, חסך את עדות המתלוננת ונטל אחריות על מעשיו.

באשר לביצוע העבירות בהן הורשע הנאשם נטען כי האלימות שהפעיל הנאשם כלפי המתלוננת הייתה ברף הנמוך והרקע לביצוע העבירות היה חששו של הנאשם כי היא מנסה למנוע תקשורת בינו ובין בנותיו.

עוד נטען, כי הנזק שנגרם לרכב המתלוננת נמצא ברף התחתון של עבירת היזק לרכוש במזיד.

ב"כ הנאשם טען כי מתחם העונש ההולם מתחיל ממאסר על תנאי וביקש לגזור על הנאשם עונש בגבול התחתון של מתחם זה.

לחילופין, ביקש ב"כ הנאשם כי ככל וייגזר על הנאשם מאסר יש לקבוע כי הוא ירוצה בדרך של עבודות שירות, לפרק זמן קצר ביותר, על מנת לאפשר לנאשם להמשיך לעבוד.

 

דברי הנאשם:

הנאשם הביע חרטה על מעשיו.

 

דיון והכרעה:

שני האירועים נשוא כתב האישום בוצעו בהפרש של זמן קצר כלפי המתלוננת, גרושתו של הנאשם. על כן בהתאם למבחן "הקשר ההדוק" מדובר באירוע אחד, בן מספר מעשים, שבוצעו כלפי אותה מתלוננת, ובעת קביעת מתחם העונש ההולם יש לתת את הדעת לעובדה זו (ראה ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מ"י (29.10.14).

 

מתחם העונש ההולם:

תיקון 113 לחוק העונשין קובע כי העיקרון המנחה בענישה הוא עקרון ההלימה - קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה, בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. בהתאם לסעיף 40 ג לחוק העונשין, על בית המשפט לקבוע מתחם עונש הולם למעשה העבירה, שביצע הנאשם, בהתאם לעיקרון המנחה, ולשם כך יתחשב בית המשפט בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, כשבתוך מתחם העונש ההולם יגזור בית המשפט את העונש המתאים לנאשם.

 

הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות הם זכותה של המתלוננת לשלמות גופה, בריאותה, ביטחונה האישי וקניינה והדברים נכונים ביתר שאת כאשר מדובר בעבירות אלימות בחיק המשפחה. מסכימה אני עם טענת ב"כ המאשימה לפיה במקרה הספציפי הזה אף נפגע כבודה של המתלוננת כאשר המעשים בוצעו לעיני בנותיה הקטינות.

 

בחינת נסיבות ביצוע העבירות:

התכנון שקדם לביצוע המעשים: דומה כי לא קדם תכנון לביצוע העבירות והן בוצעו על ידי הנאשם לאחר שהתגלע ויכוח בינו למתלוננת.

הנזק שנגרם מביצוע העבירות: ממעשיו של הנאשם נגרמו למתלוננת חבלות ביד ובלחי, כפי שניתן להתרשם מהתמונות (טע/1) ובנוסף נגרם נזק לרכבה (טע/2).

כך גם לא ניתן להתעלם מהנזק הנפשי, שאינו דורש הוכחה במקרה זה, אשר בוודאי נגרם למתלוננת כתוצאה ממעשי הנאשם, אשר תקף אותה לעיני בנותיה הקטינות.

 

מידת הפגיעה בערכים המוגנים: לאור נסיבות ביצוע העבירות, האלימות שהופעלה כלפי המתלוננת שלא נמצאת ברף הגבוה, והחבלות הגופניות שנגרמו לה כתוצאה מאלימות זו, אני קובעת כי מידת הפגיעה הינה ברף נמוך - בינוני.

 

מדיניות הענישה הנהוגה:

ניתן למצוא מנעד רחב של ענישה בעבירות של אלימות במשפחה, שנע בין של"צ למאסרים בפועל לתקופה משמעותית. להלן אפנה למספר פסקי דין מהם לטעמי ניתן ללמוד על מדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים למקרה שבפניי.

·        ברע"פ 3077/16 פלוני נ' מדינת ישראל (2.5.16) המבקש דחף את המתלוננת לעבר המיטה, "משך בשערה, סובב את גופה, וכופף את גופה לעבר הרצפה בעודו אוחז בצווארה". בית משפט השלום קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר לתקופה קצרה ל- 14 חודשי מאסר וגזר על הנאשם עונש של 6 חודשי מאסר בפועל.

·        ברע"פ 2750/22 ליולקו נ' מדינת ישראל (9.5.22) המבקש הורשע בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי בת זוג ובעבירת איומים. נקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 8 ובין 20 חודשי מאסר בפועל. על המבקש נגזרו 10 חודשי מאסר בפועל וענישה נלווית. ערעור המבקש על הכרעת הדין וגזר הדין נדחו בבית המשפט המחוזי וכך גם בקשת רשות הערעור שהגיש לבית המשפט העליון.

·        ברע"פ 1884/19 שמריז נ' מדינת ישראל (14.3.19) בית משפט השלום הרשיע את המבקש, לאחר שמיעת ראיות, בביצוע שלוש עבירות של תקיפה סתם נגד בן זוג ובעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לבן זוג. בית משפט השלום קבע כי יש לקבוע מתחם עונש הולם אחד לכל האירועים שנע בין מספר חודשי מאסר שניתן לרצותם בדרך עבודות שירות לבין 12 חודשי מאסר בפועל, בצירוף פיצוי למתלוננת. לאחר שבית המשפט שקל לקולא את נסיבותיו הרפואיות של המבקש השית עליו עונש של 4 חודשי מאסר בפועל וענישה נלווית. ערעור לבית המשפט המחוזי ובקשת ערעור לבית המשפט העליון נדחו.

·        בע"פ (מח' מרכז) 25020-02-13 שמואל לוי נ' מדינת ישראל (5.5.2013) נדחה ערעור המערער, שהורשע לאחר שמיעת הוכחות בביצוע עבירה של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש, בכך שהכה את בת זוגו באגרופו בידה וגרם לה סימן כחול ביד. על הנאשם, ללא עבר פלילי, הוטלו 6 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות ומאסר מותנה.

·        בע"פ (חי) 6003-11-10 דריאבין נ' מדינת ישראל (13.1.2011) התקבל חלקית ערעורו של המערער, אשר הורשע על יסוד הודאתו בביצוע עבירה של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש, בכך שאחז בשערות ראשה ובידה של המתלוננת וגרם לה לסימנים כחולים בזרועותיה. בנוסף דחף המערער את בנו והפילו. על המערער, ללא עבר פלילי, הטיל בית משפט השלום עונש של 5 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, 10 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי. בית המשפט המחוזי קיצר את תקופת המאסר המותנה באופן חלקי ביחס לעבירות האלימות מסוג עוון.

·        בעפ"ג (חי) 53566-12-17 מארוביץ נ' מדינת ישראל (4.1.18) הורשע המערער בגין ביצוע עבירה של איומים ותקיפה הגורמת חבלה של ממש לבת זוג. על פי עובדות כתב האישום המערער, שהיה בהליכי גירושין מבת זוגו, על רקע שתיית אלכוהול תקף אותה לאחר שאיים עליה כי ידקור אותה, היכה אותה במכת אגרוף בלחיה השמאלית. בית משפט השלום קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי לבין 18 חודשי מאסר בפועל וגזר על הנאשם 5 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור והפחית את עונשו של הנאשם ל- 3 חודשי מאסר בפועל בשים לב לעובדה כי המערער היה רק מספר חודשים בארץ בעת האירוע וטרם הספיק להפנים את הנורמות ההתנהגותיות הנהוגות בישראל.

·        בת"פ 31062-04-15 מדינת ישראל נ' מרדאוי (7.7.15) המשיב הורשע בעבירות של תקיפה סתם ואיומים. המשיב תקף את בת זוגו בכך שדחף אותה, הפיל אותה ארצה ולאחר מכן איים עליה וכל זאת כשהיא בהריון. בית משפט השלום קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 3 ל- 10 חודשי מאסר בפועל וגזר על הנאשם עונש של 6 חודשי מאסר שירוצו בע"ש. בנוסף, הפעיל בית משפט השלום עונש של מאסר על תנאי בן 6 חודשים באופן חופף לעונש בגין תיק זה. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה והחמיר בעונשו של הנאשם, באופן שקבע כי יש להפעיל את המאסר על תנאי חלקו במצטבר וחלקו בחופף, כך שבסופו של יום נגזר על המשיב לרצות עונש של 9 חודשי מאסר בפועל.

 

 

לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים המעוגנים בסעיף 40ג(א) לחוק העונשין כפי שפירטתי אותם לעיל, מצאתי כי מתחם העונש ההולם נע בין מספר חודשי מאסר בפועל, שבמקרים מסוימים ניתן לרצות בעבודות שירות, ל- 12 חודשי מאסר בפועל.

 

בעניינו של נאשם זה לא מצאתי כי קיימות נסיבות חריגות המצדיקות חריגה ממתחם העונש, אשר קבעתי לעיל, לא לחומרא ולא לקולא.

אשר לעונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם שקבעתי:

לקולא שקלתי את העובדה כי הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, נטל אחריות על מעשיו, הביע חרטה וכי אין לחובתו עבר פלילי.

עוד שקלתי לקולא את העובדה כי הנאשם חסך מן המתלוננת צורך במתן עדות בבית המשפט.

 

לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים מצאתי לגזור את דינו של הנאשם כדלקמן:

א.    5 חודשי מאסר בפועל, אשר ירוצו בעבודות שירות.

על הנאשם להתייצב ביום 6.2.23 בשעה 08:00 במשרדי הממונה על עבודות השירות, ביחידת ברקאי - עבודות שירות - שלוחת צפון - סמוך לבית סוהר מגידו.

עבודות השירות יבוצעו בחברה קדישא חיפה - שדה יהושע, במשך 5 ימים בשבוע על פי טווח השעות המתאפשר בחוק העונשין.

מובהר לנאשם כי מדובר בתנאי העסקה קפדניים המצריכים התייצבות רציפה וכי במידה ולא יבצע את עבודות השירות בהתאם לדרישות הממונה יופסקו עבודות השירות, והנאשם ירצה את יתרת עונש מאסר מאחורי סורג ובריח.

ב.      מאסר על תנאי בן 4 חודשים, למשך 3 שנים, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור עבירת אלימות כלפי גוף או רכוש בתקופת התנאי ויורשע בגינה, למעט עבירת תגרה במקום ציבורי.

ג.       פיצוי למתלוננת בסך 3,000 ₪ אשר ישולם עד ליום 1.5.23. ב"כ המאשימה יעביר למזכירות את פרטי המתלוננת לצורך תשלום הפיצוי.

ד.      התחייבות כספית בסך 1,500 ₪ להימנע מביצוע אחת העבירות בהן הורשע בתיק זה למשך 3 שנים.

ביהמ"ש הסביר לנאשם את משמעות ההתחייבות והזהירו כי אם יפר אותה יחויב בתשלום ההתחייבות, לרבות תקופת המאסר כפי שייקבע על ידי ביהמ"ש.

הנאשם (באמצעות מתורגמן):

אני הבנתי את ההסבר של בימה"ש לגבי ההתחייבות ואני מתחייב בסכום של 1500 ₪ להימנע מביצוע אחת העבירות בהן הורשעתי בתיק זה למשך שלוש שנים.

המזכירות תעביר העתק מגזר הדין לממונה על עבודות השירות.

 

זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי בחיפה.

ניתן היום, י' טבת תשפ"ג, 03 ינואר 2023, במעמד הצדדים.